אני אתחיל מהסוף. כרגע באמת יש לי ביטחון עצמי ואני מרגישה שזה מקרין החוצה וטוב לי בסביבה שלי. שנה שעברה התחלתי להדריך חוץ בסניף מדהים שבאמת טוב לי בו, אחרי שבשבט שלי בתור חניכה לא היה לי הכי מדהים (כמובן שלא הבנתי את זה עד שעברתי סניף) ומהרגע שעברתי למקום אחר מצאתי באמת חברות מדהימות לחיים שזה דבר שלא היה לי קודם וזה גרם לי להיות הרבה יותר שמחה ועם ביטחון מה שהיה לי ממש חסר לפני זה. השאלה שלי היא איך אני יכולה לשמור על זה. כי באופן די ברור הסניף וההדרכה הם אלו שגרמו לביטחון שלי לעלות. אז איך אני אדע שלא שברגע שאני אעזוב את ההדרכה בסניף שהוא גם סניף חוץ בעיר אחרת אז אחרי שאני אעזוב את ההדרכה, חוץ מלהיות טיפה בחבב לא יהיה לי באמת מה לעשות שם, יתערער לי הביטחון מחדש, לא תהיה לי את כל החברה הזאת שטוב לי בה שיתחזקו אותו, ואני שוב יכולה להרגיש לבד כמו שהרגשתי.. כלומר אני בן אדם שפחות טוב בלשמור על קשר אם להגיד את זה ככה, ויותר נוח לי במקומות שאני כן נפגשת גם ככה נגיד בית ספר, בני עקיבא.. אני פוגשת את כולם ככה בשוטף וכשלא יהיה את זה אז הכל יתערער. ויותר מזה, אם הביטחון העצמי שלי תלוי בחברה כל כך אז אולי הוא לא באמת ביטחון עצמי והוא לא אמיתי מתחילה? זה מלחיץ אותי בעיקר כי אני בכיתה יא ועוד שנתיים כל החברה שלי כל כך תשתנה ותתערער ואני באמת מרגישה שאני קצת תלויה בסניף שלי ואני לא חושבת שזה ככ טוב שהביטחון שלי יהיה תלוי במשהו וכשאני אעזוב כבר לא יהיה כל הביטחון שהיה לי וזה גם יקרה בבום. אני ממש אשמח אם תנסו לעזור לי.. תודה רבה בת 16 וחצי
שלום, תודה על הזכות לשאול.. האמת שיש משהו שאני לא מבינה. אני עוברת בדיוק תהליך פסיכולוגי בגלל עניין בעיות חברתיות לאט לאט אני מתחילה לשים לב שכל פעם שאני מספרת משהו לפסיכולוגית שלי שקרה לי עם חברות שלי היא מנסה לגרום לי כאילו אני אשמה. כאילו להראות לי דרך ומציאות שבה הבעיה רק בי ולא בצד השני. אני חושבת שזה חשיבה מוטעית קצת לחשוב שהבעיה רק בי.. ולפעמים קורה שאני מספרת לה משהו והיא שוב עושה כאילו אני אשמה. אז אני פשוט מקשיבה וכשהיא מסיימת לדבר אני לא מנסה ללמוד מזה כי אני יודעת שהאשמה תיפול רק עלי למרות שהיא לא. ולא בא לי להקשיב לדברים מוטעים מאוד. אשמח לדעת איך אפשר באמת לשנות לי את הגישה הזאת? או שבאמת אני צודקת? תודה לכם❤️
אהלן;) קודם כל פרויקט מדהים! ממש כיף ומספק לראות את הרצון שלכם להשפיע ולעזור. לא מובן מאליו בכלל ותודה רבה על הקדשת הזמן ותשומת הלב. שיהיה בהצלחה ענקית בהמשך! אז ככה, ב"ה התחלתי ישיבת הסדר. כן,סוף סוף הגיע הזמן הזה. תקופה חשובה מאוד ובעלת חשיבות להמשך כל החיים. הבעיה היא שאני מרגיש אבוד,אני מפוזר ולא מבין את העיניים.לא יודע איך להיסתדר,לא יודע איך להתקדם,לא יודע מה לעשות. אני מרגיש שאני מוגדר. לא יודע להגדיר את התכונות שלי,השקפות עולם שלי וכו. איך אני מציב את המטרות שלי ועומד בהם? איך אני יכול לבלוט בישיבה? אחת הבעיות שלי היא שאין לי מספיק אומץ וגם אני לא יודע איך לשבת עם עצמי ועל מה לחשוב מרוב שיש ככ הרבה דברים. ושוב,תודה רבה! בן 18
אבא שלי ממש נכנס חזק לקטע של הקורונה. הוא כל יום כל היום רואה רק חדשות, ובודק מה מצב החולים, והאם העקומה ירדה או משו כזה. החדשות האלה משפיעות גם עליו וגם עלינו כמשפחה. כולנו ניסינו לגמול אותו מזה אבל כלום לא עובד, אנחנו רואים איך זה גורם לו להיות תמיד לחוץ, תמיד להעיר לנו למרות שאנחנו שומרים. תמיד השיח איתו הוא סביב זה. הכל תמיד לחוץ סביב העניין הזה. לא רוצה לראות אותו ככה. הוא עוד צעיר באלי שהוא יהיה שמח ולא יתן לחדשות ולקורונה להשפיע עליו לרעה, ממש אשמח לעצות של איך אפשר לתקן תמצב. תוודה רבה מראש:) בת 16
יש לי שאלה שממש ממש מציקה לי ואשמח שתענו עליה, אני התחלתי י״א ויש לנו מבחנים בזום, עכשיו החומר ליידי באמצע המבחן, איך אני אמורה לא להסתכל באמצע, אם המבחן הוא למגן וזה משפיע לעתיד. הנה לדוגמא יש לי מבחן ביום ראשון ואני לא מרגישה הכי מוכנה איך אני עושה את המבחן ביושר?
באמת שכל הכבוד על היוזמה זה באמת מציל נפשות לפני שלוש שנים בערך עשו לנו שיחה על התחזקות בישיבה ואחרי השיחה שאלתי את הרב איך הוא מציע להתחזק והוא אמר לי תלמד משהו יומי זה מחזק הלכתי על זה ואמרתי לעצמי מה אתה מכיר משהו יומי והתחלתי ללמוד דף יומי וזה באמת חיזק אותי אבל לפני כמה זמן זה פשוט כזה נהיה ברקע ולא באמת מחזיק אותי יש לכם אולי עצה מה אני עושה עם זה? זכר 18
ישנם שני ערכים מאוד דומים האחת סובלנות והשנייה פלורליזם. רציתי לשאול מה צריך ליהיות היחס שלנו (היהדות ) כלפי אנשים חוטאים- האם בצורה סובלנית או פלורליסטית, (שמקבלת את כולללללם לא משנה מה עשו) ? זכר בן 16
אני לא מרגישה שאני שמחה מספיק. כולם תמיד מחייכים מסביבי וזה גורם לי להרגיש יותר גרוע, אני לא יודעת מה חסר לי ומה הבעיה. אני מפחדת שנכנסתי לדיכאון אבל אין לי מושג מה אני מרגישה ומה להגיד לאנשים. אני לא מצליחה לדבר אל אנשים מבוגרים וחברות קרובות לא ממש מבינות בשביל לעזור. יש לי כל מה שאני צריכה ומעבר ואני לא מצליחה להצביע על מה שחסר. עצות?? תודה רבה❤️
יש לי קטע שאני מאוד מפחדת, המצב וכל החדשות גרמו לי שכשאני הולכת ברחוב לבד אני פשוט מתה מפחד, כל בן אדם שאני רואה אני ישר חושבת איך הוא ישלוף סכין או כל דבר אחר, אני מגזימה בטירוף! ואז אני אומרת לעצמי 'אל תפחדי, ה' שומר עליך' אבל אז נזכרת בכל האירועים המזעזעים שהיו (לדוג' אורי אנסבכר ה' יקום דמה) וזה גורם לי להרגיש שנכון שה' אוהב אותי ושומר עלי אבל הוא גם מעניש אותי לפעמים..או כועס עלי ויכול להיות שזה מה שיקרה לי..מה אני יכולה לעשות עם זה? אשמח לעצות.. תודה
היי חשבתי על הקשר עם ההורים שלי לאחרונה וגיליתי שתכלס אין לי רגש של אהבה לאבא שלי. לרוב אני מרחמת, לפעמים מעריצה אבל אף פעם לא אוהבת. זה עשה לי רע המחשבה הזאת כי זה אבא שלי למה אני כל הזמן מרחמת אליו?מה אני יכולה לעשות כדי לאהוב אותו?
היי אני בת 19 מהדרום, יוצאת כבר כמה חודשים עם חבר טוב שלי וממש טוב לנו ביחד. הוא רגיש, אכפתי, דואג לי, מזכיר לי כל הזמן כמה הוא אוהב אותי והכי חשוב באמת עושה אותי מאושרת. הוא ממש מתגאה בי וכבר סיפר עליי לכל המשפחה המורחבת שלו ואני עוד לא כי אני קצת חוששת מהתגובות.. אנחנו באותו גיל וההורים שלי (למרות שאוהבים אותו וחושבים שהוא בחור טוב) חושבים שזה לא נכון כי אנחנו עוד ״ילדים״- אני עכשיו מתחילה שירות והוא רק סיים ישיבה ומתחיל צבא והנקודות פתיחה שלנו לא טובות ככ.. מצד שני אני מרגישה ממש טוב בקשר ורציתי לשאול איך להתמודד עם ההורים בקשר לזה ועם תגובות של המשפחה באופן כללי וגם איך לדעת שזה באמת זה? תודה רבה!