אהלן;) קודם כל פרויקט מדהים! ממש כיף ומספק לראות את הרצון שלכם להשפיע ולעזור. לא מובן מאליו בכלל ותודה רבה על הקדשת הזמן ותשומת הלב. שיהיה בהצלחה ענקית בהמשך! אז ככה, ב"ה התחלתי ישיבת הסדר. כן,סוף סוף הגיע הזמן הזה. תקופה חשובה מאוד ובעלת חשיבות להמשך כל החיים. הבעיה היא שאני מרגיש אבוד,אני מפוזר ולא מבין את העיניים.לא יודע איך להיסתדר,לא יודע איך להתקדם,לא יודע מה לעשות. אני מרגיש שאני מוגדר. לא יודע להגדיר את התכונות שלי,השקפות עולם שלי וכו. איך אני מציב את המטרות שלי ועומד בהם? איך אני יכול לבלוט בישיבה? אחת הבעיות שלי היא שאין לי מספיק אומץ וגם אני לא יודע איך לשבת עם עצמי ועל מה לחשוב מרוב שיש ככ הרבה דברים. ושוב,תודה רבה! בן 18
אבא שלי ממש נכנס חזק לקטע של הקורונה. הוא כל יום כל היום רואה רק חדשות, ובודק מה מצב החולים, והאם העקומה ירדה או משו כזה. החדשות האלה משפיעות גם עליו וגם עלינו כמשפחה. כולנו ניסינו לגמול אותו מזה אבל כלום לא עובד, אנחנו רואים איך זה גורם לו להיות תמיד לחוץ, תמיד להעיר לנו למרות שאנחנו שומרים. תמיד השיח איתו הוא סביב זה. הכל תמיד לחוץ סביב העניין הזה. לא רוצה לראות אותו ככה. הוא עוד צעיר באלי שהוא יהיה שמח ולא יתן לחדשות ולקורונה להשפיע עליו לרעה, ממש אשמח לעצות של איך אפשר לתקן תמצב. תוודה רבה מראש:) בת 16
יש לי שאלה שממש ממש מציקה לי ואשמח שתענו עליה, אני התחלתי י״א ויש לנו מבחנים בזום, עכשיו החומר ליידי באמצע המבחן, איך אני אמורה לא להסתכל באמצע, אם המבחן הוא למגן וזה משפיע לעתיד. הנה לדוגמא יש לי מבחן ביום ראשון ואני לא מרגישה הכי מוכנה איך אני עושה את המבחן ביושר?
באמת שכל הכבוד על היוזמה זה באמת מציל נפשות לפני שלוש שנים בערך עשו לנו שיחה על התחזקות בישיבה ואחרי השיחה שאלתי את הרב איך הוא מציע להתחזק והוא אמר לי תלמד משהו יומי זה מחזק הלכתי על זה ואמרתי לעצמי מה אתה מכיר משהו יומי והתחלתי ללמוד דף יומי וזה באמת חיזק אותי אבל לפני כמה זמן זה פשוט כזה נהיה ברקע ולא באמת מחזיק אותי יש לכם אולי עצה מה אני עושה עם זה? זכר 18
ישנם שני ערכים מאוד דומים האחת סובלנות והשנייה פלורליזם. רציתי לשאול מה צריך ליהיות היחס שלנו (היהדות ) כלפי אנשים חוטאים- האם בצורה סובלנית או פלורליסטית, (שמקבלת את כולללללם לא משנה מה עשו) ? זכר בן 16
אני לא מרגישה שאני שמחה מספיק. כולם תמיד מחייכים מסביבי וזה גורם לי להרגיש יותר גרוע, אני לא יודעת מה חסר לי ומה הבעיה. אני מפחדת שנכנסתי לדיכאון אבל אין לי מושג מה אני מרגישה ומה להגיד לאנשים. אני לא מצליחה לדבר אל אנשים מבוגרים וחברות קרובות לא ממש מבינות בשביל לעזור. יש לי כל מה שאני צריכה ומעבר ואני לא מצליחה להצביע על מה שחסר. עצות?? תודה רבה❤️
יש לי קטע שאני מאוד מפחדת, המצב וכל החדשות גרמו לי שכשאני הולכת ברחוב לבד אני פשוט מתה מפחד, כל בן אדם שאני רואה אני ישר חושבת איך הוא ישלוף סכין או כל דבר אחר, אני מגזימה בטירוף! ואז אני אומרת לעצמי 'אל תפחדי, ה' שומר עליך' אבל אז נזכרת בכל האירועים המזעזעים שהיו (לדוג' אורי אנסבכר ה' יקום דמה) וזה גורם לי להרגיש שנכון שה' אוהב אותי ושומר עלי אבל הוא גם מעניש אותי לפעמים..או כועס עלי ויכול להיות שזה מה שיקרה לי..מה אני יכולה לעשות עם זה? אשמח לעצות.. תודה
היי חשבתי על הקשר עם ההורים שלי לאחרונה וגיליתי שתכלס אין לי רגש של אהבה לאבא שלי. לרוב אני מרחמת, לפעמים מעריצה אבל אף פעם לא אוהבת. זה עשה לי רע המחשבה הזאת כי זה אבא שלי למה אני כל הזמן מרחמת אליו?מה אני יכולה לעשות כדי לאהוב אותו?
היי אני בת 19 מהדרום, יוצאת כבר כמה חודשים עם חבר טוב שלי וממש טוב לנו ביחד. הוא רגיש, אכפתי, דואג לי, מזכיר לי כל הזמן כמה הוא אוהב אותי והכי חשוב באמת עושה אותי מאושרת. הוא ממש מתגאה בי וכבר סיפר עליי לכל המשפחה המורחבת שלו ואני עוד לא כי אני קצת חוששת מהתגובות.. אנחנו באותו גיל וההורים שלי (למרות שאוהבים אותו וחושבים שהוא בחור טוב) חושבים שזה לא נכון כי אנחנו עוד ״ילדים״- אני עכשיו מתחילה שירות והוא רק סיים ישיבה ומתחיל צבא והנקודות פתיחה שלנו לא טובות ככ.. מצד שני אני מרגישה ממש טוב בקשר ורציתי לשאול איך להתמודד עם ההורים בקשר לזה ועם תגובות של המשפחה באופן כללי וגם איך לדעת שזה באמת זה? תודה רבה!
אז ככה ,יש לי חברה יחסית טובה שמשתפת אותי בהרבה דברים בזמן האחרון.. אני מאוד רוצה לעזור, ואפילו בשעות הקטנות של הלילה נשארת ערה לתת יד. כנראה שאני הבן אדם היחיד שהיא משתפת.. ( לפי מה שהבנתי) בהתחלה דיברנו צחקנו הכל טוב ויפה. אבל בזמן האחרון יוצא הרבה פעמיים שהיא משתפת אותי בדברים שיותר מידי קשים לי ואז כל היום שלי הלך.. אני לוקחת ללב דברים ובסופו של דבר יוצא שמאוד קשה לי. עכשיו, הרבה פעמיים היא מספרת דברים וכזה.. ואני כאילו מרגישה שאם אני לא יתן לה עצה ,חיזוק או משהו.. אני ירגיש אשמה מאוד גדולה.. כי אני בעצם היחידה שיודעת מה איתה. הרבה פעמיים ניסיתי להסביר לה שאני לא אוכל באמת לעזור לה.. ורק משהו שיודע לתת כלים.. יצליח לעזור לה.. אבל היא לא מקבלת ולא רוצה. אשמח לעצה איך אוכל בכל זאת לדבר איתה בלי שזה יפגע בי. תודה מראש! תודה בת 15
שלום ותודה רבה! נמאס לי.. אני כל החופש למדתי כמה שיכולתי באמת! וההורים שלי פשוט באים וצועקים עליי את לא לומדת ושמיצדם אני ירד ל3 יחל או שאני פשוט לא יבוא לבית ספר וזה מעצבן בגלל שהם פשוט לא מעריכים שום דבר ממה שאני עושה דיי!! מה אני יכולה לעשות:) כי באמת קשה לי ללמוד ושאני לומדת אני באמת מנסה להשקיע והם לא מעריכים שום דבר איך אני יכולה אחרי זה לאסוף את עצמי ופשוט להמשיך ללמוד איך? (כי רוב החופש השקעתי גם לחברות..)