כל השאלות שנשאלנו

אני בחורה מהסוג המקשיב. אנשים אוהבים לדבר איתי כי אני מקשיבה טוב, ב"ה. לרוב לא מרגישה צורך לשתף בעצמי, מסתדרת יפה לבד. אבל לפעמים כן בא לי, ואז אני מרגישה שהסביבה שלי מקשיבה הרבה פחות ממני. קוטעים באמצע, מראים חוסר סבלנות, או פשוט לא נותנים חשק להמשיך לדבר, אפילו אם לפני רגע שאלו "נו אבל מה איתך?נמאס לי לדבר על עצמי". זה לא פוגע בי, אבל כן מבאס, ועם הזמן התרגלתי להחזיר את השאלות בחזרה ולכתוב לעצמי את מה שאני רוצה לפרוק, ודווקא היה לי נחמד ככה. בניתי לעצמי סוג של מחסום רגשי מכוון. הבעיה היא שנהייתי מסוגרת וקשוחה מידי-שומרת תמיד על קלילות וכיפיות ומפחדת להראות יותר מידי רגש או פגיעות. חברים שלי צוחקים עליי שאני תמיד שמחה וחלק גם נפגעים שאני לא משתפת אותם מספיק וזה גורם לי להרגיש לא בסדר. אבל אני לא מצליחה ולא בטוחה שאני במאה אחוז רוצה לשנות את זה, אולי סתם בגלל שהתרגלתי לחומות שלי. האמת שאפילו השיתוף הזה היה לי קצת קשה. אשמח לעצות...תודה גדולה:) אואה מצטערת על האורך בת 17

לשאלה.. כל הזמן החבר'ה מדברים על יחסי אישות וזה ומה הוא רוצה לעשות וששואלים אותי אני מפחד, נגעל, חושש אצלנו זה מדובר בתור משהו כואב ולא מבין למה זה טוב וזה לא ששאני לא נמשך לבנות אבל לא יודע זה ממש מבלבל ומעסיק אותי כל היום המחשבה הזאת (אשמח אם תענו עליה בדחיפות פשוט זה ממש מפריע לי) בן 16

היי,רציתי לשאול מה פירוש המשפט-״בשלושה דברים האישה נקנת״? מה הפירוש ל-נקנת? למה צריך לקנות אותה?

אהלן:) תודה רבה על כל מה שאתם עושים! ממש מעריכה! יש לי חברה שכבר כמעט 15 שנה היו כל מיני בעיות במשפחה בעיקר בין ההורים.. וסוף סוף לפני כמה חודשים הם התגרשו.. (שזה משמח) אבל לצערנו יש עדין ממש קשיים עם המשפחה וכל פעם שאני שולחת לה הודעה של איך את? או מה קורה, תמיד התשובות הם- לא טוב, או סיוט.. וכל מיני כאלה.. ואני כבר לא יודעת איך להגיב לה! לפעמים אני מנסה לנחם אותה שהכל לטובה, אבל זה לא עוזר ואני באמת לא יודעת איך אני אמורה לענות להודעות כאלה.. אשמח לכמה טיפים/ רעיונות.. תודה מראש♥️

שלום לכם:) רציתי לשאול מה זה אומר "תורת ארץ ישראל" ? יש הבדל בין תורה שלומדים בארץ לתורה שלומדים בגלות/חו"ל ? ואם יש לכם המלצה של ספרים שאפשר להרחיב בנושא תודה רבה!!

היי, יש לי אחות שקרובה אלי בגיל ואנחנו כל הזמן רבות, על שטויות. אנחנו כמעט ולא מצליחות לדבר בינינו שיחה נורמלית ובדרך כלל שיחה כזו נגמרת מתישהו בפיצוץ. גם אחרי מריבה וכו'... כשאנחנו מנסות להשלים ושכל אחת תסביר את עצמה בדרך כלל במקום שיח נכון וטוב, זה יהיה שיח מעצבן שיגמר ביותר כעס אחת על השנייה. זה מתסכל אותי בטירוף, כי אני כל כך רוצה שיהיה לנו קשר טוב ואמיתי. ואני מבינה שאני כל כך מפסידה את הקשר המיוחד עם אחות. אני באמת מעריכה את אחותי ויודעת שהיא מדהימה. ומבאס אותי שנכשלנו כל כך. מה אפשר לעשות כדי שנריב הרבה פחות ונצליח להגיע לקשר הרבה יותר חזק ואמיתי? בת, 15

היי! דבר ראשון אני חושבת שאתם עושים עבודת קודש! דבר שני, השאלה: אני לפעמים מרגישה שאני לא חווה חוויות ודברים שקורים לי באמת, זה לא נכנס לי ללב ואז כשאני מסתכלת אחורה אני מרגישה שזה פשוט חלף על פני ואומרת לעצמי: איך לא נתתי את כולי? מה בדיוק נאמר/היה שם? מה הרגשתי ואז קולטת שלא הרגשתי כלום. למשל אם זה אירוע כלשהו או שיש איזשהו ״ערב משמעותי״ באולפנה או בבני עקיבא, מתפילה גדולה שעושים לכבוד ראש חודש בירושלים(כשהיה אפשר), שכולם יוצאים מהמקומות האלה ואומרים איזה משמעותי היה, מתרגשים ומיישמים את הדברים שהיו ואצלי זה פשוט חולף או שאני פשוט לא מרגישה שאני נמצאת באותו מקום ומפספסת הכל, אני מרגישה בחיסרון של משהו, למה אני לא שמחה עם כולם? למה אני לא נוכחת? למה אני לא מצליחה להתכוון? למה אני לא מצליחה לחוות את הרגע הזה ואני מרגישה כמו רוח שלא יכולה להרגיש אלא רק להיות מורגשת? מה עושים כדי להצליח להרגיש את ההבנה וההתרגשות? קצת חפרתי אבל מקווה שהבנתם את הכוונה שלי ותוכלו לענות לי בעז״ה תשובה שתעזור לי🥰 בת 15

היי, הגעתי למסקנה קצת מבלבלת, אשמח שתגידו מה דעתכם עליה. היתה לי איזה הבנה שאמונה היא בעצם להאמין באנשים. אנחנו מאמינים להורים שלנו, למורים שלנו, לרבנים שלנו, שה' הוא אמיתי והתורה נכתבה על ידו. אנחנו מאמינים להם מהרגע שנולדנו, ואז בגיל מאוחר יותר שאנחנו מתבגרים כל אחד בוחר בדרך שלו- האם להאמין להם שיש ה'? או לבחור שלא להאמין? האמונה היא בעצם האמון באדם כמונו, שמעולם לא פגש את ה'. איפה הקב"ה בכל הסיפור הזה? מתי אני מאמינה לו שהוא קיים? אין לי בעיה שהשאלה תפורסם, אבל כן אשמח לדעת למי לפנות אם לא אבין את התשובה :) תודה לכם! עבודת קודש בת __

היי אני בדילמה, אשמח לעצה.. אני ממש ממש אוהבת לעזור ולפרגן. כשמישהו חשוב לי אני הולכת עד בסוף לעשות את כל מה שאפשר כדי שיהיה לו טוב, במיוחד כשזה נוגע לחברות שלי. הבעיה היא שקורה לי די הרבה שאני מתאכזבת מאנשים, כי אני נותנת הרבה ומצפה מאנשים גם לתת לי אבל לא תמיד זה קורה ואז זה רק עושה אותי עצובה.. אז אני לא יודעת מה לעשות, האם זה יכול להיות רע שאני נותנת הרבה? יש יותר מדי כשמדובר בלעשות טוב? ומה לעשות כשחברה מאכזבת אותי?

שלום רציתי לשתף על התמודדות גדולה שלי ולהתייעץ. נורא קשה לי לאהוב את עצמי, לאהוב מה שאני עושה. כל החיים אני נורא ביקורתית ושיפוטית כלפי עצמי ופשוט נמצאת במעגל שנאה עצמית ללא סוף. אני מתאמצת כל כך לראות את הטוב. להאמין שהכל לטובה. שה' ברא אותי ככה ובכלל- לא סתם. אבל זה לא עובד. כנראה שזה היצר הרע שמוריד אותי כל הזמן. ואני באמת מנסה. אני מבינה שלא צריך להיות מושלמים אלא שלמים, אבל זה פשוט לא עובד לי. לפעמים התחושות הקשות שלי כלפי עצמי גורות לי לדיכאון ועצב גדול שיכול להימשך המון זמן... יש לכם עצה בשבילי? איך אני יכולה לראות בעצמי את הטוב כשהכל נראה כל כך רע? אני באמת חושבת שניסיתי כבר הכל... בת 16

איך מפתחים יותר ביטחון עצמי? עם חברות ומשפחה אני עם הרבה ביטחון עצמי אבל אם אני עכשיו מדברת עם מישהו זר יש 2 אפשרויות או שאני ממש מתביישת ברמה שקשה לי להוציא משפט או שאני כזאת זורמת ומצחיקה ברוב המקרים זה האופציה הראשונה וזה ממש מבאס אותי שקשה לי גם להתחבר לאנשים כי אני ממש מתביישת בהתחלה ואם אני באופציה השנייה אז זה מבהיל אותי קצת אולי יש לי פיצול אישיות או משהו. סליחה שהשאלה ארוכה ממש ומבולגנת אבל כל פעם שניסיתי לסדר את זה קצת אז זה רק הפך ליותר גרוע.

היי, תודה רבה על המיזם המדהים הזה!! אנחנו עוברים דירה לישוב. זה לא קרוב לאיפה שאנחנו גרים עכשיו, שזה בעצם אומר שאני עוזבת את החברות הטובות שלי, את האולפנא, את הסניף ועוברת למקום חדש, קשה לי לעזוב. איפה שאני גרה עכשיו ב”ה אני ילדה מקובלת בחברה, ואני חוששת שכשאני אעבור דירה הן לא יכירו אותי ושייקח הרבה זמן עד שאתחבר לבנות אחרות. בקיצור אני חוששת מכל המעבר הזה.. אשמח לטיפים ועצות, ממש תודה!!