היוששש;) מקווה שהכל בטוב כולם בריאים🙃 לצערי נדבקתי בקורונה כשהייתי בפנימייה באולפנה, ויש לי שאלה או אמירה תלוי מה הכיוון שההודעה תהיה בסוף. בתקופה של הקורונה ממש קשה לי להתפלל ובכלל לחברות שלי גם, דיברנו באולפנה לפני כמה שבועות על תפילה ומישהי אמרה שהיא לא מרגישה קרובה לה׳ אז כשהיא צריכה היא מבקשת מחברה להתפלל עליה.. נשמע לי קצת מוזר. אבל מה שיותר מוזר זה שעכשיו שאני חולה אני אתחיל להתפלל לה׳ שאני בדר"כ אם זה לא שבת או באולפנה אני בקושי מדברת איתו (כן מדי פעם לימוד תורה, משתדלת לזכור אותו ולקיים מצוות אבל לרוב לא מתפללת או מברכת לצערי) זה לא קצת כפוי טובה?? פתאום שאני צריכה משהו אני פונה אליו. חברה אמרה שאולי זה הזדמנות לחדש את הקשר איתו אבל מי אמר שאני אצליח גם אחרי להחזיק את הקשר? וגם אם הצלחתי בשבועיים הקרובים לדבר איתו ואחר כך אפסיק זה עדיין כפוי טובה. תודה
למה הקב"ה בחר רק עם אחד? אם המטרה של כל המצוות ועבודת ה' היא להביא לחיים של עומק וקדושה, למה רק ליהודים יש את התורה והמצוות? (מקווה שהשאלה מובנת) בת 16
הצבתי לעצמי יעדים, ולרב אני לא עומדת בהם, וזה מבאס ומסתכל גם אותי וגם זה מבאס את ההורים שלי, נגיד התחלתי ללמוד נגינה באתר כלשהו בתשלום שאבא שלי השקיע, וכאילו אני כל הזמן נמרחת, אני מפנה לעצמי צהרים כדי לעשות מבחנים ועבודות ובפועל אני פשוט סתם לא עושה כלום.. אני פותחת את המחשב ורואה איזה סרטון ביוטיוב.. וזה מעצבן, כי כן באלי להתקדם וללמוד ולהשקיע אבל אני פשוט לא מצליחה להתפקס..
ש. שלום! השאלה שלי קצת מורכבת מקווה שתבינו:) אנחנו 5 ילדים.. אני הרביעית ואחותי הקטנה בכיתה ז'. מה אני אגיד.. היא כל היום בוואצטאפ עם חברות (דיבורים הכי שטחיים שיש) רואה קליפים ביוטיוב סתמיים ואפילו לא ממש טובים.. וזה מגיע למצב שאין לה תחביבים מעבר לוואצטאפ וללקבוע עם חברות.. מאד עצוב לי לראות אותה ככה.. היא באמת לא מפסיקה. כל היום במחשב.. העלתי את הנושא מול ההורים וגם להם אין כח להלחם איתה על זה.. זה גם מגיע למצב של דיבור מאד רדוד מצידה.. היא תבוא לספר לי או להראות לי איזה משהו סתמי שחברה שלחה לה, או איזה סיפור רדוד כזה שקרה לחברה לה.. קיצור באמת אין לה תחביבים.. באמת קשה לי להבין אותה, כל הזמן אני מעירה לה, שתפסיק להתנהג ככה וכו'... כי זה מאד מאד מפריע לי.. היא בסופו של דבר אחותי והיא חשובה לי - זה בדיוק הסיבה שאני דואגת..אבל בגלל כל השיח הזה שיש בנינו (כמו שתיארתי למעלה) אני מגיבה בצורות כמו: למה את לא יכולה לספר לי עלייך", "זה לא רדוד בעיניך?" ודברים כאלה.. אבל הדברים האלה גורמים ליחסים קרירים בינינו.. אבל אני באמת לא יודעת מה לעשות.. מצד אחד אני לא רוצה לשתף פעולה עם השיח הזה שלה והתרבות הזאת ומצד שני אני לא רוצה לאבד קשר איתה.. (ובאמת כמעט כל דיבור שלה איתי הוא על דברים שטחיים כמו סרטונים, הודעות וכו..) ולפעמים אני מנסה לפתח איתה שיחה עמוקה יותר אבל היא פשוט לא שם.. מה לעשות?
הי, תודה רבה על הפרוייקט המדהים הזה, תזכו למצוות! אז ככה- היצר הרע שלי פשוט חזק! ואני כ'כ חלשה מולו! כל מלחמה- הוא מנצח.. ואני לא יודעת מה לעשות! נמאס לי. אני רוצה לעשות מה שאני באמת רוצה בתוך תוכי, באמת האמיתית. אבל היצר הרע כל פעם בא, מפריע, ומביס אותי פעם אחר פעם. אני מרגישה את המלחמה שבתוכי אבל לא מצליחה להצליח במלחמה הזאת.. אני כבר מיואשת! אשמח לעזרה. תודה!
שלום לכם ותודה על הפלטפורמה, אשריכם! שאלתי כאן שאלה בעבר וזה גרם לי לחשוב, האם יש עדיפות (לפי גודל הבעיה כמובן) לפתור את השאלות שלי בעצמי? או שאין בעיה לקבל את התשובה מבחוץ? מבחינת התשובה עדיין אין בעיה לדעתי לשאול את זה כי זו לא שאלה אישית ואני מעוניין לשמוע את תשובתכם כאלה שעונים ועוזרים. תודה!
שלום משיב נפש אחותי בקבוצה של המשיבים והיא משיבה בעצמה אבל מאז שהיא משיבה שאני צריכה אותה או משהו היא לוקחת את זה יותר ב"זילזול". אשמח שתעזרו לי לחשוב איך להחזיר את הקשר שלנו כי זה באמת טוב שהיא עוזרת להם אבל אני גם כאילו רוצה וצריכה🥵
שלום הגעתי למסקנה שממש קשה לי להחמיא לאנשים...וגם כשאנשים אחרים מקבלים מחמאות אני ישר כזה חושבת אבל למה היא טובה יותר ממני.. מה אפשר לעשות?
קודם כל רציתי לומר שהפרוייקט שלכם מדהים. וואלה זאת שליחות אמיתית. ועכשיו לשאלה - היו לנו הכנסות להדרכה בסניף, וברוך ה' נכנסתי, אבל לשבט שלא רציתי.. אני יודעת שזו קטנוניות, ושיש בנות שרוצות ולא נכנסו להדרכה בכלל, אבל זה ממש קשה לי. ביקשתי שבט גדול, שאני אוכל לדבר איתו על ערכים עמוקים, להעביר דיוני עומק, ולדבר על נושאים משמעותיים באמת, ולא לשחק תופסת או מחניים בפעולות.. מה כבר אפשר לעשות עם ילדות בכיתה ד..? מבואסת ממש ולא יודעת מה לעשות. מרגישה ומפחדת שההדרכה שלי תהיה לא משמעותית ואני לא אוכל לתת עד הסוף את עצמי.
אהלן! זה הולך להיות ארוך, מקווה שיש לכם סבלנות. לפני שנה היה לנו סמינריון בישיבה בנושא אמונה, והביאו אדם מאוד מוכשר ומעניין שיוכיח לנו שאלוקים קיים באמצעות המדע והשכל. הוא הראה לנו שהמדע לא יודע לענות על כמה שאלות מאוד בסיסיות בנוגע ליקום, כמו איך הוא נוצר, מי קבע את החוקים, מהי אנרגיה אפלה ועוד שאלות ותופעות שהמדע פשוט לא מצליח לענות עליהן, ולכן זוהי הוכחה שהקב"ה קיים. יש לי כמה בעיות בסיסיות עם ההוכחה הזאת: 1. המדע תמיד יכול לגלות עוד דברים. אם עד לפני 500 שנה היינו בטוחים שאנחנו צלחת שנמצאת במרכז היקום, היום אנחנו כבר יודעים הרבה הרבה יותר, לכן זה שהיום אנחנו לא יודעים משהו זה לא הוכחה לכלום. 2. והמרכזית שבהן, גם אם הייתי מקבל את זה שיש אלוקים כי אחרת אי אפשר להסביר את המציאות, המרחק בין זה לבין תורת ישראל, על כל תרי''ג מצוות ואלפי פרטי הלכות שבה, הוא עצום. למה בגלל שאין לנו הסבר לאיך נוצרו החיים, אני אשמור שש שעות בין בשר לחלב, או בגלל שאנחנו לא יודעים מהי אנרגיה אפלה או איך עובד קוונט אז אני אניח כל בוקר תפילין בדיוק איפה שמתחילות לגדול השערות בראש?! זה פשוט נשמע לי לא הגיוני.
איך זה הגיוני שיש אנשים כל כך רעים בעולם? הטבע הפנימי של האדם הוא טוב לא?
היי, קודם כל תודה לכם אתם עוזרים לי ברמות!!! ואני פשוט לא יודעת מה לעשות עם עצמי, אין לי ביטחון עצמי בכללל!!! אני לא בטוחה בעצמי בכלום. כל פעם אני מתפדחת להדחף לבנות בשבט שלי, אני בטוחה שאני לא חכמה, שאני לא יפה, שאני לא טובה, ושאני לא כלום. זה פשוט משגעע אותייי אני כל היום חושבת על זה רק, וזה מביא אותי לבכיי, אבל גם חוץ מזה אני גם כל הזמן חושבת שבנות לא רוצות להיות איתי, אין לי ביטחון בעצמי שאני חברה חמודה וטובה. נגיד במבחנים שיש אני תמיד בטוחה שאני אקבל אפס ובכניסה לאולפנות הייתי בטוחה שלא יקבלו אותי לשום אולפנה, אני פשוטט לא בטוחה בעצמיי בכלום בחיים האלוווו מה אפשר לעשותתת?