קודם כל תודה ממש על המיזם הזה!!! אוקי אז אני פמיניסטית. לא בקטע של לשנוא גברים אלא בקטע של שיוויון. אני לא אומרת שגברים ונשים נוצרו שווים אני סך הכל אומרת שמגיעות להם לפחות אותם אפשרויות ומאוד מאוד מציק לי הקטע הזה שאומרים שאישה צריכה לשמור את עצמה לבעלה. שאישה לא יכולה לשחק עם גברים או מול גברים. שאישה צריכה להיות יותר נחבאת אל הכלים. למה? למה לגברים מותר כל מיני דברים למשל פעם- להתחתן עם כמה נשים ועדיין אישה צריכה לשמור את עצמה לבעלה? למה גברים יכולים ללכת עם מכנסיים קצרות ובנות חייבות לפי ההלכה חצאית עד השוק? אני יודעת שלהם יש התמודדיות אחרות אבל זה לא אומר שלבנות אין את ההתמודדיות האלו. נגיד במשחק עם גברים לבנות אסור כי זה חושף את הנפש(אם אני לא טועה) אז למה לגברים מותר לחשוף את הנפש שלהם לכל אחד? זה לא הגיוני שגם הם ישמרו את עצמם לנשותיהם בעתיד?
*אהלן! *אני מחפשת שירות לשנה הבאה... האם לחפש שירות לפי איפה שאני עכשיו, שאני יותר יודעת שאני טובה בו? או לחפש מקום שהייתי רוצה להיות בו, שהשאיפה שלי היא להיות אדם כזה שיתאים למקום? תודה גדולה לכם, על הכל!
אני השנה אכנס להדרכה ואני מרגישה שכולם נדבקות למדריכה בגלל ההכנסות אני מפחדת שזה יכול לפגוע בי כי אין לי קשר ממש טוב עם המדריכה אני כן באה כל יום לסניף ועושה דברים אבל זה מוזר לי לדבר עם המדריכה שלי כאילו היא חברה שלי
שלום, אני מפחדת שלעולם לא אמצא מישהו שיאהב אותי באמת. ויותר מזה- מישהו שאני אוהב ואפילו יותר מזה, שאני לעולם לא ארצה קשר כזה. אני יודעת שאני צעירה עדיין ויש לי זמן, אבל אני מרגישה שכל מי שסביבי היו בקשר זוגי (גם אם קשר של נוער דתי שזה לא בדיוק קשר) או לפחות היה להם "קראש" רציני על מישהו. כל החברות שלי כבר חולמות על חתונה וחלקן אפילו כבר על ילדים. לא התלהבתי באמת משום בן שאני מכירה מאז שהייתי בכיתה ד. אני רואה בחתונה וילדים משהו כובל ומעמסה מיותרת. ומתחזקת אצלי התחושה שאני לא מצליחה "לחבב אפילו קצת בקטע רומנטי" שום בן מהסביבה והתנועת נוער. אני ממש מפחדת שמשהו אצלי דפוק מה אפשר לעשות?
אני בקשר לא טוב עם ההורים אני מרגישה מעמסה איתם הייתי שמחה ללכת לייעוץ או מטפלת רגשית לדבר איתה אבל אני מתפדחת לבקש ... מה עליי לעשות.. (לא ללכת לדבר עם ההורים ולפתור את זה יחד כי הזכרתי שאני לא בקשר טוב) .
אין בעיה בכל הקטע עם רבנית? לאו דווקא בקטע הלכתי אלא יותר רעיוני.. וברוח.. זה מתאים? זה לא משהו מוגזם מידי? פתאום חשבתי אם יציעו לי להיות רבנית נגיד.. אולי יותר ראוי להגיד לא? כי צניעות וענווה זה לא.. מרגיש קצת סתם התנהגות מוגזמת ולא צנועה..
שלום צוות משיב נפש. אתם ממש עוזרים לי ולעוד רבים אחרים, תזכו למצוות. אשריכם 👏. אוקי, אני בכיתה ח' ולומדת באולפנה אזורית. האולפנה מדהימה, וכנ"ל לגבי הצוות והחברות, אבל הרמה התורנית של הבנות נמוכה (יש הרבה מסורתיות) וזה מוריד מאוד מהרמה. בחרתי באולפנה הזאת כי זה האולפנה הכי תורנית באיזור שהיא לא פנימייה\ חצי פנימייה. אבל האמת, שחסר לי עוד זמן של לימוד תורה, של לימוד לא של לקרא עוד פעם את חומש שמות (שזה מדהים! כל פעם מחדש לומדים משהו חדש, וברור שיש עניין לעבור שוב על הפרשה, ובכל זאת...) אני רוצה ללמוד יותר עמוק, ויותר פרשנות, ולעומק, איך אני יכולה? יש מדרשות לגיל שלי בשעות הערב נגיד? כי ההורים שלי מסכימים איתי, ואם הייתי יודעת על מדרשה או משהו בסגנון גם אם היא רחוקה- ההורים שלי יסיעו אותי אם זה פעם פעמיים בשבוע. אבל יש דבר כזה בכלל? ואיך אני יכולה ללמוד יותר ולהתחזק יותר בלי קשר לאולפנה? שוב תודה רבה! צוות מדהים ופרויקט מבורך!
הייושש:) נראה לי (לא רק נראה, הוא סוגשל אמר את זה לחברה שלי) שמישהו נדלק עליי והוא ממש ממש ממש לא הטעם שלי מכל הבחינות וזה דוחה אותי לחשוב על זה ואפילו מעליב, ואני פשוט מרגישה אשמה שזה קרה ואני ממש מרחמת עליו.. לפעמים אני נזכרת בזה ואני מנסה לשכוח וזה שוב חוזר עם הרגשות אשמה.. יש לכם עצה מה לעשות ואיך לשכוח ולהבין שזאת בעיה שלו?
היי יש לי פחד קהל , אבל לא באמת מול קהל גדול ( גם זה, אבל זה פחות מטריד אותי) הפחד שלי לפעמים משתלט עליי ברגעים כאלה של נגיד לשתף משהו זה יכול להיות בנוער בכיתה או בכל מקום אחר וזה עם האנשים שאני מכירה עכשיו יש לי מורה מדהימה שתמיד שמודעות לזה ותמיד אומרת לי שאני לא חייבת לשתף מול כל הכיתה אבל בא לי אבל תמיד ברגע האחרון לא מצליחה.. בת 14
יש לי חברה כמעט שנתיים, אני מאוהב בה והיא בי, אנחנו מאוד שמחים ומאושרים והתכנון הוא להתחתן בעז״ה בעתיד (היא בשירות עכשיו ואני שנייה לפני גיוס) היא מדהימה ממש ואני לגמרי זכיתי :) אני לפעמים חושב על זה שפתאום אני אהיה משעמם לה מידיי, או שלא יהיה לנו כבר על מה לדבר ושהיא כבר לא תרצה להמשיך את הקשר אני אציין שהיא אומרת שזה לא נכון, אבל אני בחששות שזה יקרה יום אחד ואאבד אותה
אני פשוט לא סובלת את אחותי! זה כאילו המילים היחידות שהיא יודעת להגיד הם "לא" "די" "לכי" ו"נווו" אני פשוט לא סובלת אותה! היא אחותי היחידה, אחותי הגדולה, היא בן אדם טוב, אבל אני והיא פשוט לא מסתדרות! חוץ מזה, האומנם יש לי חברות, אבל.... אין לי חברה בלב ובנפש, שאני נפגשת איתה לעיתים קרובות, ולה, יש, אני לא מקנאה, אבל זה גורם לה להתיחס אליי עוד יותר רע, בעיקר שהיא פה, וגם היא, חברה שלה, כמוה. אחותי מנסה, גם אני, אבל גם ההורים שלי לא בבית, הם בעבודה, ולא שאני מתלוננת, אבל זה לא עוזר, אין אף אחד שמבין אותי, כולם אומרים שהיא צודקת, ונמאס! אני חייבת עזרה, ממש במהירות, תודה
טוב השאלה שלי קצת מוזרה זה קשור לאבא שלי, אבא שלי זה הדבר הכי מהמם שקיים על פני כדור הארץ הוא מבחינתי דמות להערכה אני אפילו מריצה שלו, אבל יש משהו אחד שקצת קשה לי איתו כשהוא מבקש ממנו לעשות דברים עכשיו זה בסדר לבקש ואפילו רצוי אני מכבדת אותו אז אני יעשה אתזה אבל לפעמים אני מרגישה שזה כבר ניצול, ואם אני יגיד לו שאני לא יכולה או לא רוצהאז זה יהיה לי מצפון ממש מה אפשר לעשות?