שלום(: תודה רבה על הזכות לשאול פה! אז ככה, אני בת 18 עכשיו בשנה ראשונה לשירות.. מתכננת בעז"ה לעשות שנה הבאה מדרשה מלאה. ואני חושבת שארצה להתחיל לצאת כבר שנה הבאה, ואפילו להתחתן כשאסיים את המדרשה בע"ה.. אבל פתאום מתחילות לצוץ לי מחשבות ודאגות מבחינה כלכלית איך נסתדר בעלי ואני? אני רוצה ללמוד קודם לעשות תוארכדי שאוכל גם לפרנס אבל אני לא רוצה לחכות ולא להתחיל לצאת עד שיהיה לי תואר ביד.. וגם מהצד שלו, אם הוא יהיה בישיבה/בצבא ולא יהיה הרבה הכנסות מהצד שלו , או שהוא יהיה בכלל בגיל שלי.. איך מסתדרים עם זה?? אני מכירה זוג שהתחתנו צעירים והם גרים אצל ההורים שלה, ואני ממש לא רוצה להיות ככה.. יש את העניין להשליך על ה' ואני כל כך מאמינה בו וסומכת עליו!! ופעם בכלל לא הייתה לי התלבטות בכלום, הייתי בטוה שה' יעזור וגם עכשיו אני בטוחה בזה.. פשוט אני קצת ריאלית וחושבת שאני צריכה גם השתדלות מהצד שלי. ואני באמת לא יודעת איך צריך להתנהל עם זה..? לא לעשות מדרשה שנה הבאה וללכת לעבוד/ללמוד? זה גם אופציה אבל אני חלמתי תמיד לעשות מדרשה והנשמה שלי צמאה לזה כל כך.!! אשמח לעזרה... אין לי מושג מה לעשות..
היושים 🙂 יש לי שאלה שמעסיקה אותי רבות... מהי ענוותנות? משה רבינו היה צדיק גדול, ירא אלוקים מופלא, גדול בחוכמתו, בעל דבקות ומסירות עצומה באמונתו בקב"ה, מנהיג דגול, והתורה צימצמה את אישיותו של משה רק לפסוק אחד: "והאיש משה ענו מאוד מכל האדם". כיצד פועל איש ענו מכל אדם כמנהיג כל כך דגול, בעל עוצמות רוחניות יוצאות מן הכלל? מה פשר ענוותנותו של משה?
הי, יש לי קטע כזה שאני רוצה שיאהבו אותי (לא בקטע הרגיל.. מעבר..) וזה ככה יותר מוחצן ליד בנים.. לא שאני איתם ממש, רק שאני עוברת, וכזה.. חשוב לי שהם יאהבו אותי.. סתם בלי מטרה.. וזה הקטע לא שאני רוצה קוצי מוצי סתם באלי שיאהבו אותי... גם לא בקטע של חבר.. כזה סתם.. וזה מרגיש לי גרוע.. מה לעשות??
קודם כל יישר כוחכם על כל המאמץ וההשקעה...! שאלה מצחיקה אתם לא חייבים לענות אומרים בחדר ייחוד לשם ייחוד...?
חניכות שלי כל הזמן פורקות לי שקשה להן בסגר. הן אבודות!! יש להן זום אחד ביום. חלק מהן לא עומדות בזה ומפרות תסגר (וואלה אני גם.. אי אפשרר) וחלק תקועות בבית כבר 3 שבועות!! הן כולה בכיתה ד. משעמם להן כלכך. קשה להן. ואין לי איך לעזורר! כי כמה שקשה להן, קודם כל אותן יחזירו לפניי.. ודבר שני הן חוו שגרה קצרצרה. אני לא הייתי באולפנה מתחילת שנה!! לא חוויתי רגע אחד של שגרה. באמת שאן לי מה להגיד להן. צריכה תעידוד הזה כמוהן ואפילו יותר. אשמח לרעיון איך להרים אותן מזה!! שהן ישמחו, שירגישו תקווה, שיהיו פעילות, עסוקות, מלאות בחיים. ותכלס, גם אני.
היי אני מרגישה שאני כל כך סתןמה, לא יודעת למה אני מרגישה מבולבלת כל כך!!! איבדתי 7 חברות בכמה חודשים ואני מרגישה כל כך מטומטמת.. היו לי ארבע חברות ממש טובות בכיתה וארבעתן ממש מקובלות ודומיננטיות בכיתה, וכשרבתי איתן עוד 3 בנות שהיו חברות טובות שלי גם ניתקו איתי קשר בגלל זה.. וכאילו אני לא מבינה מה אלוקים רוצה ממני אני מרגישה שכאילו החיים שלי נהרסים וזה אבל לא יודעת כבר מה לעשות ובדרך כלל אני יודעת לבטא עכשיו לא. זה כבר בערך מנובמבר ההרגשה הזאת וכאילו זהו הרסתי לעצמי את החיים שרבתי איתן וכאילו לא יודעת אני כל כך צריכה עידוד או עזרה אם יהיה מצב שאני אוכל לצאת מכל המצב הזה?
יש לי חניכה (כיתה ד) שגדלה בבית לא פשוט. עם אמא בלבד, שמגנה עליה מאוד. היא יודעת שיש לה אחים והורים אבל הם מעולם לא נפגשו. לא בדיוק הבנו את הסיפור עצמו, אבל בגדול לא פשוט.. יש לי 2 שאלות- איך מתייחסים לזה בטאקט? להתעלם מהסיפור ולהתנהל כרגיל? לא להזכיר משהו שקשור למשפחה? באמת שאין לי מושגג בדברים האלה.. והשאלה השניה- אני ב"ה גדלתי בבית טוב. אפילו בועה. איך לעזאזל אני אמורה לעזור למישהי שעברה פי 10 ממני ומבינה בדברים שבחיים לא הכרתי? מי שם אותי להיות שםם.
אהלן, יש מישהו שאני דיברתי איתו הרבה פעם ולאחרונה הפסקנו לדבר כי באמת הבנתי שהוא לוקח את זה למקום יותר רציני ואני לא. הבעיה היא שהוא כתב לי שזה ממש חסר לו שדיברנו ועוד כל מיני, תאמת? לי לא כזה חסר לדבר איתו, וגם לא רציתי להמשיך לדבר איתו, אבל אחרי כזאת הודעה אני לא יכולה להגיד לו שאני לא רוצה להמשיך לדבר איתו, בקיצור מה אני עושה אם אני באמת רוצה להפסיק לדבר איתו אבל פשוט לא נעים לי?
הלן, אני מבין שאתם די בגילאים שלי אז אולי תוכלי לתרום מהניסיון שלכם. אני יוצא לדייטים כבר שנתיים (בשביל ההבנה, יצאתי כבר עם 16 בנות) ומרגיש שנגמרו לי הכוחות. תמיד מגיע לדייטים גמור נפשית וכל בעיה קטנה שנוצרת בקשר שוברת אותי. מרגיש שחוק, מרגיש שהאמונה הולכת ודועכת. בעבר הייתי שואב כוחות מהאמונה, אבל אני מרגיש שכבר אין לי מה לשאוב ממנה, היא לא מקור הכוח שלי יותר (ואם האמונה לא, אז מה בעולם כן???) ובעיקר אני מגיע לדייט בלי שום אמונה שהוא יצליח... שמעתי הרבה שיחות אמונה לחיזוק, עשיתי הרבה הפסקות שלכאורה היו צריכות לטעון אותי. וכלום לא עוזר... חבריי הטובים נשואים עם הבחורה הראשונה שלהם ולא מכירים את ההרגשה וכך יוצא שאין לי למי לפרוק באמת. מרגיש מיואש... וזה מקרין על כל החיים שלי. קשה לי מאוד להתרומם ומתהלך בעולם כבוי... אשמח לעזרתכם... אני ממש אשמח שרווק/ה שמכיר/ה את ההרגשה יענה או נשוא/ה שהתחתנ/ה כעבור הרבה זמן. תודה! בן 22
מורידים לבנות שירות מהמשכורת, אני חייה ממנה, לא יכולה יותר עם החוסר הערכה. מרגישה מאוכזבת מכל הכיוונים, המשכורת ממילא נמוכה. נותנת את הלב לילדים בתקן, חינוך מיוחד, למה אני צריכה להגיע לתחושות האלו? תאמת, ראבק-עד מתי?
וואו, מהרגע שנכנסתי לאתר וראיתי כלכך הרבה שאלות, ותשובות מדהימות!!!! הוסיף לי כלכך הרבה!!! באמת! רק מלקרוא את התשובות מרגישה שזה גידל אותי. אשריכם ישראל! תודה רבה!!! אז לשאלה... אני דוסית, אפילו מאוד. יש לי רצון חזק מאוד להתחתן ולהקים בית של תורה. הרצון כלכך גדול. באמת. וברור לי שזאת השאיפה שלי ובעזרת ה' זה עוד יקרה. בקרוב! הלוואי!! מתפללת... אז ככה, לפני איזה חודש איזה בחור אחד שבכלל לא הכרתי אתחיל כזה להתכתב איתי, זה התחיל מאיזה דיון גדול שהיה וקיצר כתבתי מה אני חושבת וכו'וכו'.. קיצר המשכנו קצת להתווכח עלזה בטלפון.. בפרטי.. עכשיו במחשבה אחורה, זה היה פשוט טעות. למה נכנסתי לזה?! אין לי מושג, פשוט הרגשתי צורך להביע את דעתי בנושא של הדיון... (זה היה על סניפים מעורבים וכזה...). מהרגע שהתחלנו להתכתב אני מבחינתי כאילו זה היה וויכוח כזה עם דעות.. מיפה לשם, הבחור, שלא כלכך דוס כרגע, (אולי עכשיו כן😄.. בגלל שדיברנו..) קיצר הוא למד בישיבה של דוסים רציניים ופרש.. אפשר להגיד ש'בזכות' זה שדיברנו, הוא זרק את הסמארטפון, חזר לתפילות, בקיצור מרגיש שהוא עובר שינוי.. לא נעים לי להגיד אבל הוא אומר שזה רק בזכותי. זה קצת שם אותי במקום לא נעים. כי לי- ברור! מאוד ברור! שלהמשיך קשר כזה שהוא לא לחתונה. זה לא טוב כלכך כרגע, ובמיוחד בגלל שאני רוצה להתחתן בקרוב. ניסיתי כבר להגיד לו אתזה כמה פעמיים, רמזתי, ואפילו היה יום אחד שכתבתי לו ממש בהודעה ארוכה כזה את דעותי וכולי.. קיצר הוא אמר שממש קשה לו והוא מכבד את דעותי, ושיהיה בהצלחה, משהו בסגנון הזה... אין לי מושג איך זה קרה (אולי כן🤨?!) בבוקר שלמחורת הוא שלח לי שוב הודעות.. ואפילו התקשר... איך אפשר להסביר לו בצורה נעימה שלא. פשוט לא... לא יודעת קשה לי להגיד לו, כי הוא מבחינתו הקשר הזה זה וואו. ומבחינתי..... מה אני צריכה לעשות? תודה רבה! מעריכה מאוד!! יישר כוח על המיזם. בשורות טובות!
האם שנת מדרשה אחרי שנתיים שירות זה בזבוז? האם זה בסדר לעשות למרות שההורים לא בעד ולשלם מכספי? מה היתרונות בשנת מדרשה?