הי, קודם כל ממש תודה על ההזדמנות לשאול ככה זה ממש עוזר ולא מובן מאליו...תודה!! דבר שני, לאחרונה אני ממש משקיעה בלימודים, ברוך ה' מתקרבת לבגרויות ומלא מהיום שלי זה לימודים.. מסיימת כל יום בשלוש ללמוד ואז מתחילה עבודות וש"ב וכאלה... אז יש לי שתי שאלות על זה: 1. אני מרגישה שאני ממש מממש מממש משקיעה וברוך ה' שכל לא חסר ועדיין הציונים שלי במקצועות החשובים הציונים שלי לא בשמיים.. איך מתקנים את זה?? מה אני עושה לא טוב?? 2. אני מרגישה שעם כל ההשקעה בלימודים אני לא מספיקה דברים אחרים, אני בקושי עוזרת בבית וזה ממש מצער אותי, כמעט אני לא בקשר עם חברות (ועכשיו הקורונה זה הרבה יותר) אני ממש הורדתי פעילות בהתנדבויות שלי אין לי זמן אפילו ללמוד קצת קודש או סתם משהו לנשמה. ובכללי מפספסת את אחים שלי ואת כל התחביבים ומיליון דברים... איך אפשר לשלב ולא להוריד מאף אחד מהדברים שחשובים לי? אשמח ממש שתענו לי....תודה רבה ממש!!
היי, תודה רבה לכם! אני רוצה לשאול שאלה לגבי התשובה 2435 אני בשבט מעורב, אנחנו נפגשים בשביל הכיף והגיבוש ולא בשביל מטרה אחרת. ברגע שנפגשים, הכל עולה יש צחוקים, לפעמים דיבורים עמוקים יותר וכו'... ז"א, לפי מה שאתם רשמתם בתשובה, אסור לי להפגש איתם??? נ.ב.- יש גם בנים וגם בנות אני לא באה בשבילם אני באה לכל השבט.. *אני אישית שומרת נגיעה ומקפידה ב"ה על צניעות. (יש כאלה שלא..) תודה רבה!, ממש מעריכה!!! שאלה נוספת: קראתי את שות ב.2435 והיו לי עליו קצת שאלות.. לדוגמה קבוצות ווצאפ (לא טכניות בכלל) עם בנים שאני לא מכירה (שלפי השות אסור). בתור אחת שנמצאת בכמה כאלו ובהחלט מדברת שם, אני לא ככ מבינה את הבעיה גם אם באמת אני אתחיל לפתח רגשות כלפי מישו ולדבר איתו יותר וזה מה כבר יכול לקרות. וברור שהכל יכול לקרות אבל לא נראה לי בגלל זה לשים כל מיני הגבלות כי כמה אפשר.
שלום ותודה רבה על מה שאתם עושים! בשנה האחרונה יש לי כמה משברים בעבודת ה' ואני מנסה כל פעם מחדש לקום אבל מתי שאני חושבת שקמתי אני מיד נופלת בחזרה וגם כמה פעמים כמעט שנהייתי חילוניה ואני מפחדת ולא יודעת אם אני יצליח לשרוד בנפילות הבאות, מה לעשות? למה זה ככה? אם עבודת ה' זה האמת אז למה זה כ"כ קשה ודורש עבודה?
שלום(: תודה רבה על הזכות לשאול פה! אז ככה, אני בת 18 עכשיו בשנה ראשונה לשירות.. מתכננת בעז"ה לעשות שנה הבאה מדרשה מלאה. ואני חושבת שארצה להתחיל לצאת כבר שנה הבאה, ואפילו להתחתן כשאסיים את המדרשה בע"ה.. אבל פתאום מתחילות לצוץ לי מחשבות ודאגות מבחינה כלכלית איך נסתדר בעלי ואני? אני רוצה ללמוד קודם לעשות תוארכדי שאוכל גם לפרנס אבל אני לא רוצה לחכות ולא להתחיל לצאת עד שיהיה לי תואר ביד.. וגם מהצד שלו, אם הוא יהיה בישיבה/בצבא ולא יהיה הרבה הכנסות מהצד שלו , או שהוא יהיה בכלל בגיל שלי.. איך מסתדרים עם זה?? אני מכירה זוג שהתחתנו צעירים והם גרים אצל ההורים שלה, ואני ממש לא רוצה להיות ככה.. יש את העניין להשליך על ה' ואני כל כך מאמינה בו וסומכת עליו!! ופעם בכלל לא הייתה לי התלבטות בכלום, הייתי בטוה שה' יעזור וגם עכשיו אני בטוחה בזה.. פשוט אני קצת ריאלית וחושבת שאני צריכה גם השתדלות מהצד שלי. ואני באמת לא יודעת איך צריך להתנהל עם זה..? לא לעשות מדרשה שנה הבאה וללכת לעבוד/ללמוד? זה גם אופציה אבל אני חלמתי תמיד לעשות מדרשה והנשמה שלי צמאה לזה כל כך.!! אשמח לעזרה... אין לי מושג מה לעשות..
היושים 🙂 יש לי שאלה שמעסיקה אותי רבות... מהי ענוותנות? משה רבינו היה צדיק גדול, ירא אלוקים מופלא, גדול בחוכמתו, בעל דבקות ומסירות עצומה באמונתו בקב"ה, מנהיג דגול, והתורה צימצמה את אישיותו של משה רק לפסוק אחד: "והאיש משה ענו מאוד מכל האדם". כיצד פועל איש ענו מכל אדם כמנהיג כל כך דגול, בעל עוצמות רוחניות יוצאות מן הכלל? מה פשר ענוותנותו של משה?
הי, יש לי קטע כזה שאני רוצה שיאהבו אותי (לא בקטע הרגיל.. מעבר..) וזה ככה יותר מוחצן ליד בנים.. לא שאני איתם ממש, רק שאני עוברת, וכזה.. חשוב לי שהם יאהבו אותי.. סתם בלי מטרה.. וזה הקטע לא שאני רוצה קוצי מוצי סתם באלי שיאהבו אותי... גם לא בקטע של חבר.. כזה סתם.. וזה מרגיש לי גרוע.. מה לעשות??
קודם כל יישר כוחכם על כל המאמץ וההשקעה...! שאלה מצחיקה אתם לא חייבים לענות אומרים בחדר ייחוד לשם ייחוד...?
חניכות שלי כל הזמן פורקות לי שקשה להן בסגר. הן אבודות!! יש להן זום אחד ביום. חלק מהן לא עומדות בזה ומפרות תסגר (וואלה אני גם.. אי אפשרר) וחלק תקועות בבית כבר 3 שבועות!! הן כולה בכיתה ד. משעמם להן כלכך. קשה להן. ואין לי איך לעזורר! כי כמה שקשה להן, קודם כל אותן יחזירו לפניי.. ודבר שני הן חוו שגרה קצרצרה. אני לא הייתי באולפנה מתחילת שנה!! לא חוויתי רגע אחד של שגרה. באמת שאן לי מה להגיד להן. צריכה תעידוד הזה כמוהן ואפילו יותר. אשמח לרעיון איך להרים אותן מזה!! שהן ישמחו, שירגישו תקווה, שיהיו פעילות, עסוקות, מלאות בחיים. ותכלס, גם אני.
היי אני מרגישה שאני כל כך סתןמה, לא יודעת למה אני מרגישה מבולבלת כל כך!!! איבדתי 7 חברות בכמה חודשים ואני מרגישה כל כך מטומטמת.. היו לי ארבע חברות ממש טובות בכיתה וארבעתן ממש מקובלות ודומיננטיות בכיתה, וכשרבתי איתן עוד 3 בנות שהיו חברות טובות שלי גם ניתקו איתי קשר בגלל זה.. וכאילו אני לא מבינה מה אלוקים רוצה ממני אני מרגישה שכאילו החיים שלי נהרסים וזה אבל לא יודעת כבר מה לעשות ובדרך כלל אני יודעת לבטא עכשיו לא. זה כבר בערך מנובמבר ההרגשה הזאת וכאילו זהו הרסתי לעצמי את החיים שרבתי איתן וכאילו לא יודעת אני כל כך צריכה עידוד או עזרה אם יהיה מצב שאני אוכל לצאת מכל המצב הזה?
יש לי חניכה (כיתה ד) שגדלה בבית לא פשוט. עם אמא בלבד, שמגנה עליה מאוד. היא יודעת שיש לה אחים והורים אבל הם מעולם לא נפגשו. לא בדיוק הבנו את הסיפור עצמו, אבל בגדול לא פשוט.. יש לי 2 שאלות- איך מתייחסים לזה בטאקט? להתעלם מהסיפור ולהתנהל כרגיל? לא להזכיר משהו שקשור למשפחה? באמת שאין לי מושגג בדברים האלה.. והשאלה השניה- אני ב"ה גדלתי בבית טוב. אפילו בועה. איך לעזאזל אני אמורה לעזור למישהי שעברה פי 10 ממני ומבינה בדברים שבחיים לא הכרתי? מי שם אותי להיות שםם.
אהלן, יש מישהו שאני דיברתי איתו הרבה פעם ולאחרונה הפסקנו לדבר כי באמת הבנתי שהוא לוקח את זה למקום יותר רציני ואני לא. הבעיה היא שהוא כתב לי שזה ממש חסר לו שדיברנו ועוד כל מיני, תאמת? לי לא כזה חסר לדבר איתו, וגם לא רציתי להמשיך לדבר איתו, אבל אחרי כזאת הודעה אני לא יכולה להגיד לו שאני לא רוצה להמשיך לדבר איתו, בקיצור מה אני עושה אם אני באמת רוצה להפסיק לדבר איתו אבל פשוט לא נעים לי?