כל השאלות שנשאלנו

שלום , אני בן 17 ואני עברתי תהליך של התחזקות והתקרבות לקב"ה לפני כמה שנים קצת אחרי הבר מצווה שלי. המשפחה שלי שומרת שבת ומועדים ומקפידה לקיים את מסורת העם היהודי, בשאר הדברים פחות מקפידים. מה אני אמור לעשות במצב כזה? אני קרוע משני הצדדים, מצד אחד אני רוצה לשמור על אורח חיים דתי, ומצד שני לא רוצה שהמשפחה תרגיש לא בנוח כשאני נמצא בסביבתם... לאורך כל הזמן לא הייתה בעיה להם איתי או לי איתם לגבי הנושא הזה אבל בגלל הקורונה עלו הרבה בעיות בנוגע לתפילות ולשמירת אורח החיים הדתי שלי, תודה מראש.

הייי תודהה ענקית על האפשרות הזאתת!! אני מאוד מקורבת לה׳ ברמת הדיבור איתו והאמונה שהוא תמיד פה וכל דבר שקורה לי זה ממנו (אני ממש מכניסה אותו בכל דבר בחיים בין אם לטוב ובין אם לרע) , הבעיה היא שאת שאר הדברים אני לא עושה.. אני הולכת קצר, אני כמעט ולא מתפללת, בקושי מברכת או כל דבר אחר (אני אפילו לא מאוד בקיאה במצוות ובהלכות), זה מהרהר אותי הרבה מאוד פעמים לגבי עצמי, מצד אחד אני מרגישה מאוד מחוברת ושיעורים בתורה ורבנים וכו מאוד יעניינו אותי, אבל שם זה נגמר. מה עושים עם זה? מה אני? מה הופך אותי לדתייה בכלל? האמונה? הרי גם החילוניים, חלקם, מאמינים. וגם אין דתי מושלם שעושה הכל ומקיים הכל, אז מה הופך אותנו, את כולנו, לאנשים דתיים? נולדנו ככה פשוט.. ואיך אתה מגדיר אם אתה מאוד דוס או קצת דוס וכל הסטיגמות האלה מסביב, בהכרח נכונות? אני יודעת שלא.. הרי אם אני מתפללת כל בוקר אבל הולכת קצר, אני עושה משהו אחד כן ומשהו אחד לא, מה זה שונה ממישהי שעושה הפוך? שכלפי חוץ נראית מאוד דתייה, יותר ממני, אבל לא שונה ממני בכלל ואולי יותר גרוע. ואני יודעת שהכל תלוי בהשתדלות של הבן אדם ובכמה שהוא מסוגל וכל האמירות הנחמדות האלה. אם נגיד את האמת, זה לא באמת משנה. בת 16

היי, איך משתפרים בבין אדם לחברו? אני מדבר עכשיו לא מהצד של שמירה על לשון הרע, רכילות וכל זה, אלא יותר בכיוון של עזרה לזולת ומעשי חסד, סבר פנים יפות לכל אחד, להיות אדם כזה שפשוט יגידו עליו- הוא אדם טוב. נחמד תמיד לכולם וכל זה. (כמובן שאני לא שואל את השאלה הזאת בשביל "לזכות בתואר הזה"...רק אמרתי את זה בשביל שתבינו לאן אני מכוון, כי בסופו של דבר-לא באמת אכפת לי אם יגידו עליי את זה או לא, אני פשוט רוצה להיות אדם כזה (אדם טוב ונחמד תמיד לכולם, לא אדם שידברו עליו (יעני אני לא עושה את זה בשביל הכבוד)). תודה רבה!

הייי,תודה רבה על הפרוייקט המדהים הזהה🥰 אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי..אני פשוט לא יודעת מה עובר עלי אני רגע אחד יכולה להיות הכי מאושרת שבעולם ואחרי מאית שניה אני יוכלה פתאום לשקוע בדכאון ואין לי עם מי לדבר על זה פשוט אין לי..מקווה שאתם תצליחו לעזור לי😪❤

היי, קודם כל תודה רבה על הפרויקט המטורף הזה! רציתי לשאול על תוכניות מדרשה לבוגרות שביעית? שמעתי שיש כאלה.. וממש בא לי

2619 ד. מתפדחת מכל דבר 🙈 ש. שלום! אז ככה, אני פשוט מתפדחת מכל דבר. אני מרגישה פדחנית עולם ולא יודעת מה לעשות עם זה. אני נזכרת בפדיחות שקרו לי עם אנשים ופשוט מרגישה מגעיל.. זה נשמע שאני לוקחת פדיחות קטנות ומגדילה אותן אבל זה באמת פדיחות אמיתיות וזה קשה לי מה אני באמת בו אדם פדחן? ת. שלום לך יקרה! 🤗 מקווה שאת ב"ה בטוב(: על עמ"י נאמר שאנחנו ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים. הבושה היא חלק שטבוע בנו ולמעשה יש המון מקרים שהבושה היא טובה 🙂 אבל את מתארת מצב של כביכול בושת יתר בסיטואציות מסוימות, או במילים אחרות יותר מידי פדיחות 😉 במקרים כאלו נראה לי שהנכון ביותר הוא להגיע לאיזון ⚖️ מצד אחד לא להתבייש מכל דבר ומצד שני כן לשמור על העדינות בנפש שרגישה לדברים ומתבטאת בין היתר בבושה. אנסה להציע מספר טיפים, מוזמנת בשמחה לאמץ מה שמתאים לך 😇 🤭 הטוב שבפדחנות כצעד ראשוני בואי נעצור ונראה את הטוב הענק שיש דווקא בפדחנות ✨ זה נשמע קצת מוזר שהרי לרוב פדחנות נתפסת אצלנו כמשהו לא טוב אבל האמת היא שהיא טובה מאוד. קודם כל כי היא עוזרת לנו להתנהל יותר בשיקול דעת, לא כל מילה שאני חושבת עליה ישר יוצאת. בנוסף, הבושה הזו עוזרת לנו להסתכל עמוק פנימה ולבחון את המעשים שלנו. להיות במעקב תמידי על מה אני אומרת, איך אני אומרת, האם זה היה נכון או שעדיף להבא להימנע? מוזמנת לחשוב על נקודות אור נוספות שדווקא ירוממו את המעלה הגדולה הזו אצלך ומתוך המקום הזה יהיה נעים יותר להגיע לאיזון. כשאנחנו רואים גם את הטוב במעלה מסוימת שיש בנו יותר נעים לנו לתקן ולשפר אותה מאשר שאנחנו רואים בה רק את הרע, לכן מומלץ תמיד להסתכל על המצב בשתי העיניים- עין ביקורתית ועין טובה 😎 🧐 זיהוי מקור הבושה מכאן נמשיך וננסה להבין האם יש סיטואציות בהן זה קורה יותר? אם כן, מתי? לדוגמה: אני עושה יותר פדיחות עם אנשים שאני פוגשת בפעם הראשונה. כמובן שזה לא חייב להיות דווקא הדוגמה הזו, נסי לחשוב מתי את מתפדחת יותר.. 💁‍♀️ להיות בסיטואציה נשמע שיש לך רגישות מאוד גדולה לעצמך ועם התבוננות פנימית תוכלי בקלות להגיע למסקנה מה גורם לדברים ומכאן להבין שיש לך הרבה שליטה על המצב. לרוב מצב של פדיחות קורה לנו כי אנחנו מרגישים שאין לנו שליטה על המצב, שאנחנו כל הזמן בחוסר ודאות. אז כמובן שלא צריך להיות בשליטת יתר על כל דבר ועיניין ולחץ אבל כן לדעת שיש לך חלק. ולמה הכוונה? אם באבחון קודם הגעת למסקנה שבין היתר יש נושאים שגורמים לך יותר למבוכה, כשאת בשיחה תשתדלי שלא להגיע אליהם או להחליף נושא. תרגישי שיש לך חלק בשיחה ושאת מחליטה על מה נעים לך לדבר ועל מה לא. ואם יש משהו שאת מרגישה שגורם לך למבוכה רבה- אין צורך לדבר עליו. לא חסרים נושאים נוספים בעולם 🙃 ואם הפדחנות מגיעה ממקום של דברים שאת עושה אבל לא לגמרי שלמה איתם ובגלל זה את מובכת אפשר לנסות לעבוד עליהם ספציפית(: 🥸 הערכה חיצונית לפעמים אנחנו שופטים את עצמנו בחומרה יתרה :/ חושבים שכל מעשה שעשינו ממש זעזע את הכל והאדמה רועדת 😨 אבל האמת היא שלרוב אנחנו פשוט שיפוטיים מידי 🤷‍♀️ נסי לחשוב עם עצמך האם גם פה זו הסיטואציה? אם חברה אחרת הייתה עושה מה שעשית, האם גם אז היית חושבת שזה כ"כ חמור? נסי להסתכל על הסיטואציה בעיניים חיצוניות ולבחון אותה מבחוץ. לרוב אנחנו מגיעים למסקנה שמה שהיה באמת לא כ"כ נורא ושפשוט היינו יותר מידי שיפוטיים כלפי עצמנו. אם בכל זאת הגעת למסקנה שזה אכן היה מעשה כ"כ משמעותי בשבילך תמשיכי לנקודה הבאה.. 😥 המעשה באמת היה מאוד משמעותי נניח שבהסתכלות לאחור הגעת למסקנה שבאמת היה פה משהו חריג. מכאן ממשיכים לשתי נקודות 🙃 הראשונה- המצב עכשיו הרבה יותר טוב, את יודעת מה קרה ומה את לא רוצה לעשות בעתיד 🥳 והשנייה- לדעת לשחרר, להבין שמה שהיה היה ואין לנו יותר השפעה על הדברים. לסמוך על ה' יתברך שזה מה שהיה צריך להיות ומה שיהיה בע"ה לגמרי בהחלטתו. והרי ידוע לנו שכל מה שה' עושה הוא לטובה אז בכלל אין לנו מה לדאוג(: 😍 הערכה עצמית? את הנקודה הבאה בכוונה כתבתי בסימן שאלה משום שזו רק נקודה למחשבה שאת מוזמנת לחשוב עליה עם עצמך אם הדברים נובעים מזה.. 😊 לפעמים אנחנו מתפדחים כי אנחנו לא מספיק בטוחים בעצמנו. לא בטוחים בתכונות שלנו או במה שיש לנו להגיד. מטילים בכל דבר ספק 🤨 אם את מרגישה שהדברים נובעים מזה- את מרגישה שאת לא מספיק בטוחה בעצמך או במה שיש לך לומר הגיע הזמן להעלות קצת את הביטחון העצמי 💪 קודם כל להכיר בתכונות הטובות שבך, נסי לחשוב לפחות על 3 תכונות טובות שיש בך ואיך הן באות לידי ביטוי בחברה. ואפילו יותר טוב לשבת כל ערב ולהקדיש כמה דקות לחשיבה על דברים טובים בך או דברים טובים שקרו לך ביום ולחזק את עצמך באופן עקבי ועמוק. אח"כ לחשוב על הדעות שלי, ולהבין שמה שאני אומרת מייצג אותי וזו אני. שיקבלו אותי וישמחו בי לא משנה מה אגיד. (לעיתים כדי שהדעות יובנו יותר נכון למה שכיוונת, כדאי קצת לשקול מילים ולחשוב על מילים יותר מדויקות אבל זה לא אומר להתבייש במה שאת רוצה להגיד אלא פשוט לחשוב איך להעביר את הדברים). ולקחת את עצמך בקלות, לפעמים הפדחנות נובעת מזה שאנחנו רוצים שליטה מלאה במצב ולהראות תמיד טוב. הפדיחה מזכירה לנו שאנחנו לא מושלמים. זה לא הופך אותנו לפחות בני אדם אלא להפך(: כדאי להשלים עם חוסר השלמות הזה בענווה, אפשר גם קצת לצחוק על עצמנו 😉 מראש לא לצפות להיות תמיד הכי הכי מדויקת בעולם. מאחלת לך המון הצלחה ושבע"ה תזכי לראות את הטוב במעלה העצומה שזכית בה ולאזן אותה שתהיה הכי מדויקת ומתאימה לך ❤️ אילה.

היי. קודם כל שאפו ענק על הכל!! ותודה רבה(: עכשיו לשאלה שלי.. קרה לי משו בעבר שאני פשוט לא מצליחה להשתחרר ממנו.. זה קרה שהייתי יותר קטנה והיום אני בכיתה י..(זה לא הטרדה או משו בסגנון) זה פשוט משו שאני ממש מצטערת שהוא קרה לי ושהגעתי לסיטואציה כזו בכלל, ואני פשוט לא מצליחה להשתחרר מזה.. וחברות שלי יודעות מה שקרה והן כן מזכירות לי את זה לפעמים וכזה ירידות וצחוקים כאלה בקטנה.. היום אני כן במקום שאני צוחקת מזה אבל באמת שנמאס לי ובאלי לשחרר את זה ממני כבר. אבל בגלל כל הקטע עם החברות זה בכלל לא עוזר לעניין.. הן יודעות שאני לא אוהבת שמדברים איתי עלזה ושאני רוצה לעבור הלאה מזה אבל הן עדיין ממשיכות(דיברתי איתן עלזה כבר)..והן בחיים לא ישכחו מזה וזה גם מה שמפריע לי וגורם לי לחשוב שוב על למה עשיתי את מה שעשיתי לפני כמה שנים.. השאלה שלי היא איך בכלל משחררים מעצמי משו שקרה בעבר? ואיך גורמים לחברה לשחרר מזה?

שלום לכם ותודה רבה! מעומק הלב! יש לי שאלה יותר נכון מצב קצת מסובך אשמח שתענו לי ובעז"ה יוקל לי.. אני לא קשורה למשפחה שלי! אני מרגישה ככ רחוקה ולא קשורה אליהם... כשאני בבית אני במצב רוח פחות טוב אני שקטה ועצובה דבר שכלל לא מאפיין אותי.. אבל איך שאני יוצאת מהבית ומתרחקת אני מרגישה ככ חופשייה שמחה מיישמת את עצמי בצורה שאני באמת.. זה לא ככ הקשה אליי עד כה אבל כמו שהבנתם הקורונה ממש קטעה אותי והתחלתי להרגיש את זה באופן בולט והתכנסתי יותר ויותר... אשמח לטיפים ועצות (רק אציין ש"דברי עם ההורים תשבו תדונו" וכזה פחות בא בחשבון אני לא בקשר פתוח אתם בכלל ...זה לא ככ מתאים)

אני מרגישה איטית. אם נגיד נותנים לי עבודה לעשות, אני יושבת על משפט 2-3 דקות. גם על תרגילים שאני בתכלס יודעת לעשות, אני חושבת הרבה זמן ובסוף זה תופס לי המון זמן מהלו"ז וכל החברות שלי מסיימות בפחות זמן ממני, והפער משמעותי. כל משימה שיש לי אני מצליחה "למרוח" לשעות. מה עושים?

היי דבר ראשון תודה ממש על הפרוייקט! אז ככה, אני בת 16 ובזמן באחרון נדלקתי על השכן שלי... בקטע שמרגיש לי ממש אמיתי(הוא שנה מעליי) ואני לא יודעת מה לעשות עם זה... כי גם אני לא יודעת אם הוא בעניין שלי, וגם זו הפעם הראשונה שזה קורה לי בכזאת רמה וואלה אני כן רוצה את הקשר אבל לא יודעת איך בכלל להתחיל אותו או אם הוא באמת מתאים לי... אשמח שתענו לי!

יש מלא סיפורים על אנשים שבגיל מאוחר פתאום גילו שהם יהודים וכו. זה מפחיד ממש אם פתאום אני בכלל לא יהודיה ואני איזה נוצריה? איך אפשרררר לדעתת תודה!

tהלן, דבר ראשון תודה ענקית לכם על העבודת קודש שאתם עושים! והשאלה שלי- קשה לי, פשוט כל הזמן קשה לי, אני כמעט ולא זוכרת תקופות בחיים שלי שפשוט היה לי טוב והייתי שמחה באמת לגמריי.. ואני מנסה באמת שאני כל הזמן מנסה לגרום לזה שיהיה לי טוב ושאני אהיה שמחה, אבל אני פשוט לא מצליחה, גם אם הנתונים החיצוניים נראים בסדר משהו בפנים כל הזמן מת ועצוב.. איך אפשר לצאת מתוך הקושי?