היי. קודם כל שאפו ענק על הכל!! ותודה רבה(: עכשיו לשאלה שלי.. קרה לי משו בעבר שאני פשוט לא מצליחה להשתחרר ממנו.. זה קרה שהייתי יותר קטנה והיום אני בכיתה י..(זה לא הטרדה או משו בסגנון) זה פשוט משו שאני ממש מצטערת שהוא קרה לי ושהגעתי לסיטואציה כזו בכלל, ואני פשוט לא מצליחה להשתחרר מזה.. וחברות שלי יודעות מה שקרה והן כן מזכירות לי את זה לפעמים וכזה ירידות וצחוקים כאלה בקטנה.. היום אני כן במקום שאני צוחקת מזה אבל באמת שנמאס לי ובאלי לשחרר את זה ממני כבר. אבל בגלל כל הקטע עם החברות זה בכלל לא עוזר לעניין.. הן יודעות שאני לא אוהבת שמדברים איתי עלזה ושאני רוצה לעבור הלאה מזה אבל הן עדיין ממשיכות(דיברתי איתן עלזה כבר)..והן בחיים לא ישכחו מזה וזה גם מה שמפריע לי וגורם לי לחשוב שוב על למה עשיתי את מה שעשיתי לפני כמה שנים.. השאלה שלי היא איך בכלל משחררים מעצמי משו שקרה בעבר? ואיך גורמים לחברה לשחרר מזה?
שלום לכם ותודה רבה! מעומק הלב! יש לי שאלה יותר נכון מצב קצת מסובך אשמח שתענו לי ובעז"ה יוקל לי.. אני לא קשורה למשפחה שלי! אני מרגישה ככ רחוקה ולא קשורה אליהם... כשאני בבית אני במצב רוח פחות טוב אני שקטה ועצובה דבר שכלל לא מאפיין אותי.. אבל איך שאני יוצאת מהבית ומתרחקת אני מרגישה ככ חופשייה שמחה מיישמת את עצמי בצורה שאני באמת.. זה לא ככ הקשה אליי עד כה אבל כמו שהבנתם הקורונה ממש קטעה אותי והתחלתי להרגיש את זה באופן בולט והתכנסתי יותר ויותר... אשמח לטיפים ועצות (רק אציין ש"דברי עם ההורים תשבו תדונו" וכזה פחות בא בחשבון אני לא בקשר פתוח אתם בכלל ...זה לא ככ מתאים)
אני מרגישה איטית. אם נגיד נותנים לי עבודה לעשות, אני יושבת על משפט 2-3 דקות. גם על תרגילים שאני בתכלס יודעת לעשות, אני חושבת הרבה זמן ובסוף זה תופס לי המון זמן מהלו"ז וכל החברות שלי מסיימות בפחות זמן ממני, והפער משמעותי. כל משימה שיש לי אני מצליחה "למרוח" לשעות. מה עושים?
היי דבר ראשון תודה ממש על הפרוייקט! אז ככה, אני בת 16 ובזמן באחרון נדלקתי על השכן שלי... בקטע שמרגיש לי ממש אמיתי(הוא שנה מעליי) ואני לא יודעת מה לעשות עם זה... כי גם אני לא יודעת אם הוא בעניין שלי, וגם זו הפעם הראשונה שזה קורה לי בכזאת רמה וואלה אני כן רוצה את הקשר אבל לא יודעת איך בכלל להתחיל אותו או אם הוא באמת מתאים לי... אשמח שתענו לי!
יש מלא סיפורים על אנשים שבגיל מאוחר פתאום גילו שהם יהודים וכו. זה מפחיד ממש אם פתאום אני בכלל לא יהודיה ואני איזה נוצריה? איך אפשרררר לדעתת תודה!
tהלן, דבר ראשון תודה ענקית לכם על העבודת קודש שאתם עושים! והשאלה שלי- קשה לי, פשוט כל הזמן קשה לי, אני כמעט ולא זוכרת תקופות בחיים שלי שפשוט היה לי טוב והייתי שמחה באמת לגמריי.. ואני מנסה באמת שאני כל הזמן מנסה לגרום לזה שיהיה לי טוב ושאני אהיה שמחה, אבל אני פשוט לא מצליחה, גם אם הנתונים החיצוניים נראים בסדר משהו בפנים כל הזמן מת ועצוב.. איך אפשר לצאת מתוך הקושי?
הייי, תודה רבה על הפרויקט!! הוא עזר לי ממש ואני קורא כמעט כל שאלה ששולחים כי יש הרבה שאלות שיכולות לעזור גם לי, בכל מקרה השאלה שלי היא ככה,אמא שלי מורה למגמה שבה אני גם נמצא(היא לא מלמדת בישיבה שאני לומד) אבל אני שם לב שממש קשה לה עם התלמידות שהיא מלמדת, ואני חושב שאני יודע את הסיבה- היא מלמדת יחסית משעמם, אני לא יודע אם זה המקום שלי לעזור לה, ואם כן אז איך אני יכול לומר לה לשנות? ממש קשה לי לראות אותה סובלת מהתלמידות ובסופו של דבר כשאני מבקש ממנה עזרה אז גם לי לא כזה קל להבין את הנושא... סליחה על האורך של השאלה, ותודה מראש!
שלוםם:) מה שלומכם? רציתי לשאול שאלה- יש לי תחביב קצת מוזר, אני אוהבת לשבת ולפרש סיטואציות וללמוד מהסיטואציה או מהבן אדם שהיה בסיטואציה, למשל אני יסתכל על משהו שהולך ברחוב ועוזר לזקנה ואני ייקח את זה לתשומת ליבי, עכשיו זה קורה לי גם עם בנים שאני מכירה אותם, בנים מהקהילה, מהסניף, אני מסתכלת על ההתנהגות שלהם וזה מעורר בי הערכה ואני לומדת מהם, עכשיו מצד אחד זה מעולה וזה באמת מועיל לי, מצד שני זה בנים וזה גורם לי לאהוב אותם ואת ההתנהגות שלהם וככה להעריך אותם יותר, אז אני לא יודעת מה לעשות, גם לפעמים בא לי להתייעץ עם משהו שאני מעריכה וסומכת עליו אבל אני יודעת שזה לא מתאים כי הוא בן, ובאסה אני באמת מרגישה שיכול להיות פעמים שזה שאני ידבר עם בן ספציפי יכול מאוד לעזור לי וגם ללמוד ממנו הרבה, מקווה שהצלחתי להעביר את עצמי נכון וברור, אשמח לייעוץ:) תודה!
איך מפסיקים לקלל אפילו קללות קטנות? זכר 20
אני בת שירות, שנה ראשונה. אין צורה יותר יפה לכתוב את זה מאשר ככה: אני רעבה.. פשוט רעבה. דמי המזון שמספקים לנו לא כל כך מספקים, לא תמיד נעים לבקש להתארח ולא תמיד יש משפחה להתארח אצלם. מה אפשר לעשות? אשמח ממש לתשובה מעשית
1922.א מתלבט בין מסלול עתודה למכינה/ישיבה ש שלום לכם, קודם כל יישר כוח! באמת שהמיזם הזה מטורף ואני בטוח שהוא עוזר למלא בני נוער! אני חושב שהחלטתי די מהר שאני רוצה להיות עתודאי במסלול "צמרת" (רפואה ), ואני עושה פסיכומטרי בכיתה י"ב על חשבון שבו"שים שהייתי אמור ללכת אליהם, ככה שאני לא בטוח אם הבחירה הפזיזה הזאת טובה עבורי כי מצד אחד אני רוצה מאוד להיות במסלול הזה כי זה תחום שאני מאוד אוהב, מצד שני אני רוצה לבנות את עצמי ואת האישיות שלי ולהגיע מוכן לחיים ואני לא יודע אם שנה במכינה או בישיבה יספיקו. ת. שלום לשואל היקר! כל הכבוד על הכנות עם עצמך והרצון באמת לבנות את עצמך בצורה איכותית! לדעתי, השאלה שצריכה להישאל קודם כל היא מהי מטרתי העיקרית, בהתלבטות הספציפית הזו ובחיים בכלל- האם הרצונות האישיים שלי, מה שנראה לי הכי טוב, הקריירה הכי מצליחה (ואני ממש לא אומר שזה הצד בהתלבטות שלך אלא לסוגי התלבטות שיכולים לעלות בכללי), או שמטרתי קודם כל היא לעשות את רצון ה', למלא את שליחותי וייעודי בעולם כיהודי עובד ה', ומתוך זה אני אראה מה הכשרונות שנתן לי הקב"ה, מה הדברים שמתאימים ונכונים לי. בעצם בשורה התחתונה יכול להיות שהבחירה תהיה אותה הבחירה, השאלה היא רק מה המניע שלה- אני או הקב"ה. זה בכלל לא אומר לוותר על המסלול שאותו אתה רוצה, אלא להפך- זה אומר לעשות אותו, אבל עם הרבה יותר רבאק ותחושת שליחות. בהקשר ששאלת- אני לא בקי מספיק בפרטים, מהיכרות של כמה חברים זה אפשרי ללכת לעתודה גם אחרי כמה שנים בישיבה, אבל בכל מקרה, אני ממליץ לך לשבת עם עצמך ולחשוב מה נכון מצידי כיהודי עובד ה' לעשות כעת, מה יותר חשוב לי לטווח הרחוק- המסלול והתפקיד ה"נחשק", או- אני, האישיות שלי וכל מה שכלול בה, וגם/ממילא התפקיד שלי. מה נמצא במקום הראשון, מה העיקר ומה מתווסף אליו ומגיע מכוחו (והוא לא טפל בכלל!). ממילא השאלה אולי תקטן קצת, כי אם ברור לי שהאישיות שלי היא העיקר, שאם בשנים האלו שאני מתפתח ולומד הרבה אני אבנה את האישיות שלי בצורה טובה, עמוקה ויסודית - זה ישפיע לי בכמות ובאיכות על הרבה מחיי, בכל צומת חשובה יותר או פחות, זה ישפיע על ההתנהגות שלי בכל מקום שאהיה בו, על המשפחה שאני רוצה להקים ולגדל- זה יפגוש אותי (כמעט) בכל מקום במשך החיים. ולכן חשוב לשבת עם עצמי, בכנות ופתיחות, אפשר להיעזר אם צריך באדם חיצוני שגם מכיר אותי בצורה טובה- חבר, אבא אמא, מחנך וכו' ולחשוב מה העיקר מבחינתי, האם השנה+ בישיבה/ מכינה יתרמו לי, מה יותר חשוב לי- וזה לא חייב לסתור זה את זה, מה מטרתי בחיים בכללי- ועפ"ז להחליט. כמה נק' 🪁 כתבת "בחירה פזיזה" ואולי כדאי באמת מצד עצמך- בלי קשר לשנה מכינה/ ישיבה- לשבת שוב ולחשוב, לשקול את הדברים לכאן או לכאן, להתייעץ עם דמות מבוגרת שאתה מעריך- הורים, מחנך, יועץ וכו' ולשאול אותה את דעתה על הבחירה הזו, לשמוע, לפתוח כיווני חשיבה, בסוף כמובן- ההחלטה היא שלך. 🪁 בהתלבטות אם ללכת לישיבה/ מכינה חשוב לזכור שבכללי, עצם זה שתלך ל'מוסד תורני' יאפשר לך גם בהמשך- בכל מסלול צבאי שתהיה- את הקשר וה"בית הרוחני" לחזור אליו, רבנים להתחזק ולהתייעץ איתם, דבר שמוסיף ונותן המון! 🪁 אני לא חושב שהפחד מקלקול היא הסיבה שצריכה (בעיקר) להניע אותך, אבל בהחלט צריך להיות מודע למצב כיום שבו האווירה באוניברסיטאות היא חילונית למהדרין, מצב שמקשה מאוד לשמור על רמה רוחנית גבוהה ומדרדר רוחנית הרבה חבר'ה טובים ואיכותיים, ולכן הצורך להגיע למקומות כאלו עם אישיות חזקה ובנויה חשובה פי כמה. 🪁 על הצד גם שתחליט ללכת ישר למסלול העתודאי- בעיקר לפני ישיבה, אבל גם אחריה- תשים לב שקיבלת על עצמך משימה גדולה, להיות עובד ה' במקום שלך עם כל מה שזה כולל. מצד עצמך- חשוב לחזק ולהעמיק את הקשר שלך לקב"ה ולתורה. ומצד הסביבה - להיות דמות של יהודי, דתי, עובד ה' שמאיר את הסובבים אותך. זה לא פשוט, אבל אפשרי בהחלט. סומך עליך!! שיהיה לך בע"ה הרבה בהצלחה בכל דרך שתפנה אליה, שהקב"ה יעזור לך לבחור את הבחירה הנכונה בקלות וגם לשמוח בה! בכל מקרה, אם התשובה לא עזרה, מוזמן בשמחה לשאול ולדייק שוב. אין עליך! 😇 יהודה.
היי נכנסתי להדרכה בסניף עזרא השנה, בקורונה, לכן רוב הפעולות עד עכשיו היו בזום.. לא מזמן תנועות אריאל ובני עקיבא חזרו לפעול כרגיל (תוך התעלמות מהכללים לפי מה שאני יודעת) ולא רק הם, גם בתוך עזרא יש מדריכים שעושים פעולות ואפילו בסניף שלי. מופעל עלי לחץ לעשות פעולות פרונטליות למרות שאסור, מצד החניכות, המדשית וחברות אחרות. אני יודעת שזה אסור על פי החוק ומבחינה מוסרית אבל אני קצת מרגישה שאני תוקעת את הקבוצה מלעשות מה שטוב לה.. מה גם שאני באה ממשפחה שמאוד שומרת על הכללים בעוד שחברות שלי כבר לא כל כך מרגישות את הקורונה אז הן חושבות שאני סתם מגזימה. איך להתמודד עם הדילמה? גם מול עצמי וגם מול מדשית/חניכות? תודה:)