אוף אבל למה זה תמיד חייב להיות ככה ביום שישי? למה תמיד כולם חייבים להתעצבן ולכעוס כל יום שישי מחדש? זה ממש כאילו מפספס את כל הרעיון של שבתת זה גם מעצבן כי בכללי בחיים אני משתדלת להיות אדם טוב וכאילו ביום שישי איכשהו תמיד מישהו מצליח לעצבן אותי וזה מעצבן אותי ממששש
התייאשתי. החיים איבדו משמעות. כל יום אותו דבר. אני קמה בבוקר לכלום. ללהיות עוד קוביה בכיתה. נמאס לי. צריכה לראות אנשים. שמשהו יקרההה סופסוף. אין לי שום סיבה להתלבש או לטפח את עצמי.. בשביל מה בעצם אם בערך עוד חודש (במקרה הטוב) נצא מהבית. ומי אמר שזה בכלל יגמר? וכל פעם מחזיק אותי היעד שאומרים לסוף, אבל דיי מתחו לי תנפש יותר מדי. צריכה תבני דודים שלי. תחברות. את האוכל של סבתא. את הפנימיה. את הכיתה שלא ראיתי השנה בכלל. את הסניף. את השגרה ואת השפויות שלי. ודחוף אם אפשר כי אני לא אחזיק עוד יותר מדי זמן.
אוקיי ככה קודם כל רוצה לומר שאתם פשוט טובים ממש! עונים לככ הרבה אנשים ומצליחים לשלב את כל זה עם החיים שלכם! ממש עבודת קודש מה שאתם עושים (: השאלה שלי היא כזאת- איך מחליטים איזה מקצוע ללמוד? הריי בסופו של דבר אני רוצה להיות כמה שיותר מדוייקת וכמה שיותר להצליח להשפיע ולעשות את השליחות שהקב'ה נתן לי בצורה הכי טובה.. זה מלחיץ לבחור מקום שבסוף עלול לא להתאים לי או לייעוד שלי אשמח ממש לעזרה! שוב תודה ואין עליכםםם😄👑
וואו כמה זכויות יש לכם אשריכם תותחים אחד אחד . אני יתחיל אני מרגישה שיש בי 2 אנשים שונים , אני אחד זה ללכת לגבעות להיות נגד המשטרה וכזה, ואני שתיים זה ללכת לשרת בצבא לתרום למדינה ולהיות ידידה של מישהו ספציפי ואני לא יודעת מה הדרך הנכונה כי בשתיהם אני אני ובשתיהם יש הרבה דברים טובים ואין אפשרות לערבב את שתי הדרכים ואז יוצא מצב שאני מתהלכת בין הקצוות בין שתי האנשים שבי בקיצור מבולבלת מקווה שהבנתם בת 14
היי.. ואי אני לא יודעת מה לעשות. ברוך ה אני ילדה חכמה ולא בקטע גאוותני.. אני משקיעה מלא בלימודים, הציונים שלי במבחנים ממש טובים ברוך ה' עבודות מגישה בזמן וכו' ואני משקיעה ברמות אחרות בלימודים.. עכשיו קיבלתי תעודה אבל הציונים שלי ממש נמוכים ! ( באופן יחסי כן?) אני חושבת שהמורות שלי לא מבינות את ההשקעה שלי! איך זה הגיוני שהציונים שלי טובים אבל בתעודה הכול דפוק?? אוףף מה לעשות? זה פשוט מוריד את כל המוטיבציה!! בת 16
תסלחו לי על הבוטות שבשאלה.. אני חייבת מענה. ופליז אל תפנו אותי הלאה.... אבא שלי עושה דברים שהשתיקה יפה להם והצניעות גם. דברים דוחים שבאלי להקיא.. אני פשוט נגעלת מלהסתכל עליו. לאדעת כבר מה לעשות! וכן, דיברתי עם אמא שלי...
טוב כותבת שאלה בעקבות שאלה ששלחתם. השאלה ששאלו- "איך לדבר עם בנות בלי שזה יראה הטרדה" אז קודם כל, לבחור החמודד ששאל, אתה פשוט מתוקק!! באמת שיירבו כמותך!! והשאלה שלי בדיוק על זה. רוב הפעמים כשאני מדברת עם בן מעבר לטכני (נגיד מוכרים בחנויות) ישר מתעורר אצלי איזה אינסטינקט לקטוע תשיחה. ממש מרגישה שפוגעים לי בפרטיות. חשוב לי להגיד- אני בבנע.. חיה עם בנים. אבל כשזה בא מבן לא מוכר, או לא בקשר תדיר, ישר מרגיש לי כאלו הוא מתחיל איתי אם הוא מדבר מעבר. וזה גורם לי ממש ממש לאי נוחות.. זה סבבה? אמורים להרגיש ככה? או שאני סתם מגזימה? טיפים?
שלום. ותודה רבה על הפרויקט אמנם זה ידוע אבל אני רוצה להגיד שוב שזה מדהים בעיניי. אז בסה"כ הסביבה שלי מאוד טובה ואנשים באמת מיוחדים אבל לפעמים אני נתפסת לדברים קטנים שמעצבנים אותי ואז הכול נהפך להיות דפוק ואני רואה את כולם בשליליות, וכל דבר קטן משגע אותי מבפנים.. אבל מה קורה, במקום להגיד אני פשוט בולעת ואוגרת ואני מודעת לזה. הבעיה שאני באמת לא מסוגלת להגיד מיוזמתי מה מפריע לי אין לי אומץ אולי או שאני גם מפחדת מה יגידו, למרות שבשכל אני יודעת שזה הכי נכון אבל משהו חוסם אותי מלהגיד פשוט וחלק. אני גם מפחדת שבהמשך התכונה הזאת תישאר ותחסום אותי בדברים אחרים בחיים. איך אפשר להתגבר על זה? רק אציין שאני בדר"כ בשמחה וטוב גם כשמעצבן אותי אני משדרת שהכול בסדר... אנשים אפילו לא יודעים שזה משגע אותי וגם אז אני חושבת לעצמי למה את כזאת קטנונית? מה בסכה היא עשתה? וגם לך קורה שאת ככה.. אז שחררי, אבל בפנים כנראה זה לא משתחרר.
אני אמורה להחליט בעתיד (הממש לא רחוק) על מגמות, הדרכה, לימודים וכו' ונראה שכולן יודעות מה הן רוצות ורק אני בכלל לא חושבת על זה וזה מלחיץ אותי...זה טוב או לא?! ממש אשמח לתשובה, עצה!!
אני שומרת נגיעה ובטעות נגעתי מתוך אינסטינקט במישהו מהצוות שלי ואני מרגישה נורא! אני יודעת שה' יסלח לי אבל אני מפחדת שזה יקרה שוב ואז זה כבר יתדרדר לדברים גרועים, אשמח שתעזרו לי.
הי, אשמח לתשובה מהירה... אני פשוט לא מבינה את העיקרון של למה צריך לשמור נגיעה. ועוד דבר: אני לא מאמינה בתורה. ולכן הפן ההלכתי לא מדבר אליי.. אז למה שאשמור נגיעה ? או במילים אחרות: למה שחילוני ירצה לשמור נגיעה? מין וגיל * נקבה, 17
שלום לכם! פרויקט פשוט מדהים! יש לי שאלה שקצת יושבת עלי... בעזרת השם אני רוצה לעשות בשנה הבאה שנת מדרשה, ופתאום חשבתי על זה- למה צריך ללמוד כל כך הרבה תורה? אני עומדת שנה הבאה ללמוד תורה, כל בוקר אני אקום לזה, וכמעט כל היום אני אהיה בתוך זה, ומה, זה יהיה רק להנאה שלי? אני נהנית מהלימוד תורה ומקבלת תובנות וזהו? נכון זה בונה אותנו ומזכך אותנו, אבל מעבר לזה..... מה באמת אני אמורה לקבל מהשנה הזאת? תכלס מה המטרה של שנת מדרשה?