טוב כותבת שאלה בעקבות שאלה ששלחתם. השאלה ששאלו- "איך לדבר עם בנות בלי שזה יראה הטרדה" אז קודם כל, לבחור החמודד ששאל, אתה פשוט מתוקק!! באמת שיירבו כמותך!! והשאלה שלי בדיוק על זה. רוב הפעמים כשאני מדברת עם בן מעבר לטכני (נגיד מוכרים בחנויות) ישר מתעורר אצלי איזה אינסטינקט לקטוע תשיחה. ממש מרגישה שפוגעים לי בפרטיות. חשוב לי להגיד- אני בבנע.. חיה עם בנים. אבל כשזה בא מבן לא מוכר, או לא בקשר תדיר, ישר מרגיש לי כאלו הוא מתחיל איתי אם הוא מדבר מעבר. וזה גורם לי ממש ממש לאי נוחות.. זה סבבה? אמורים להרגיש ככה? או שאני סתם מגזימה? טיפים?
שלום. ותודה רבה על הפרויקט אמנם זה ידוע אבל אני רוצה להגיד שוב שזה מדהים בעיניי. אז בסה"כ הסביבה שלי מאוד טובה ואנשים באמת מיוחדים אבל לפעמים אני נתפסת לדברים קטנים שמעצבנים אותי ואז הכול נהפך להיות דפוק ואני רואה את כולם בשליליות, וכל דבר קטן משגע אותי מבפנים.. אבל מה קורה, במקום להגיד אני פשוט בולעת ואוגרת ואני מודעת לזה. הבעיה שאני באמת לא מסוגלת להגיד מיוזמתי מה מפריע לי אין לי אומץ אולי או שאני גם מפחדת מה יגידו, למרות שבשכל אני יודעת שזה הכי נכון אבל משהו חוסם אותי מלהגיד פשוט וחלק. אני גם מפחדת שבהמשך התכונה הזאת תישאר ותחסום אותי בדברים אחרים בחיים. איך אפשר להתגבר על זה? רק אציין שאני בדר"כ בשמחה וטוב גם כשמעצבן אותי אני משדרת שהכול בסדר... אנשים אפילו לא יודעים שזה משגע אותי וגם אז אני חושבת לעצמי למה את כזאת קטנונית? מה בסכה היא עשתה? וגם לך קורה שאת ככה.. אז שחררי, אבל בפנים כנראה זה לא משתחרר.
אני אמורה להחליט בעתיד (הממש לא רחוק) על מגמות, הדרכה, לימודים וכו' ונראה שכולן יודעות מה הן רוצות ורק אני בכלל לא חושבת על זה וזה מלחיץ אותי...זה טוב או לא?! ממש אשמח לתשובה, עצה!!
אני שומרת נגיעה ובטעות נגעתי מתוך אינסטינקט במישהו מהצוות שלי ואני מרגישה נורא! אני יודעת שה' יסלח לי אבל אני מפחדת שזה יקרה שוב ואז זה כבר יתדרדר לדברים גרועים, אשמח שתעזרו לי.
הי, אשמח לתשובה מהירה... אני פשוט לא מבינה את העיקרון של למה צריך לשמור נגיעה. ועוד דבר: אני לא מאמינה בתורה. ולכן הפן ההלכתי לא מדבר אליי.. אז למה שאשמור נגיעה ? או במילים אחרות: למה שחילוני ירצה לשמור נגיעה? מין וגיל * נקבה, 17
שלום לכם! פרויקט פשוט מדהים! יש לי שאלה שקצת יושבת עלי... בעזרת השם אני רוצה לעשות בשנה הבאה שנת מדרשה, ופתאום חשבתי על זה- למה צריך ללמוד כל כך הרבה תורה? אני עומדת שנה הבאה ללמוד תורה, כל בוקר אני אקום לזה, וכמעט כל היום אני אהיה בתוך זה, ומה, זה יהיה רק להנאה שלי? אני נהנית מהלימוד תורה ומקבלת תובנות וזהו? נכון זה בונה אותנו ומזכך אותנו, אבל מעבר לזה..... מה באמת אני אמורה לקבל מהשנה הזאת? תכלס מה המטרה של שנת מדרשה?
יש שאלה שמטרידה אותי כבר הרבה זמן, השאלה הזו נשאלה כבר בעבר אבל אין לה תשובה אמיתית. אני גדלתי בבני עקיבא וכשאני מסתכל על הנוער של קום המידה אני רואה קיבוצים, חקלאות, ערכים, ישיבות וכו'. כשאני מסתכל על הנוער של היום אני רואה.... כלום חבורה של ילדים שיושבים מאחורי הסניף ומבזבזים את הזמן! כמובן שיש הרבה עשייה חברתית והתנדבות אבל זה ממש לא כמו פעם, איפה הנוער הערכי? איפה הנוער שמקים ישיבות וקיבוצים? אולי תנועות נוער כיום זה קצת מיותר? הסניף לא צריך להיות מקום לבילוי של שבת בצהריים אלא מקום שמוביל לעשייה ואם הוא לא מוביל לעשייה אז יכול להיות שתם עידן תנועות הנוער (לצערי).
אהלן(: הישבצים בסניף שלי פשוט ארוכים. דברים שאפשר בצורה עניינית לסגור בחצי שעה שעה נמרחים על 5 שעות... אין לי בעיה להקדיש את הזמן הזה אם הוא היה מנוצל, אבל הוא לא, וזה בא על חשבון דברים אחרים.. דיברתי על זה כמה פעמים עם הקומונרית שלי וזה לא ממש עזר (חלק גדול מהמריחות זה בגללה..), אז התחלתי לצאת באמצע.. אבל עכשיו הצוות שלי כועס עלי בגלל זה. יש לכם טיפים איך אפשר להסביר להם בצורה נעימה/לגרום לישב ים להיות יעילים יותר/להיות בישבצים כל הזמן בלי להיות מתוסכלת מזה? תודה ענקית!! ממש מעריכה את כל ההשקעה שלכם(:
קשה לי עם היחס של אבא שלי לאחים שלי. יש לי שני אחים קטנים, להכי קטן הוא מתייחס לרוב בהבנה כי הוא צריך את זה בניגוד לשני שהוא יותר מסגרתי ויותר למדן אז מה שהוא עושה זה להיות איתו קשוח ברמות. גם זה לא נעים לראות כל הזמן את ההתנקלות הזאת וגם אני פוחדת שזה יגרום לאח שלי פחות לרצות ללמוד ולרצות לפרוץ גבולות כי כמה שהוא לומד ומקשיב עוד יותר סוגרים אותו.. שלא ישמע אני מעריצה את אבא שלי והוא אדם מדהים, אבל קשה לי לראות את אח שלי ככה..
אם אני רוצה שבעלי יהיה צדיק ושיהיה לנו בית שעובד את ה' בשמחה ואמונה, אני צריכה להתלבש ממש צנוע? (לפחות- חצאית אחרי הברך, חולצה אחרי המרפק פתח סגור וכו) רוצה עוד מעט להתחיל לצאת.. וממש קשה לי עם הקטע של צניעות בבגדים.
שלום! תקשיבו, אני מבולבלת ממש יש איזה בחור אחד, בגילי, גרים באותו עיר. מכירה אותו דרך היסודי והסניף. אני באמת באמת באמת חושבת עליו המון. ברבדים של עומק אבל, הוא בחור בעל מידות טובות ועניו וירא שמיים באמת! יש תחושה שזה הדדי גם מהצד שלו (אני אומרת "זה" כי אני לא יודעת איך לקרוא למה שאני מרגישה). עכשיו אני לא רוצה להחליט החלטות ולהשלות את עצמי. יש מצב שהוא בכלל לא בכיוון. אני חושבת עליו במובן של להקים בית וכו מרגיש לי שכרגע זה לא רלוונטי אבל מצד שני כשאני רואה אותו הכל צף מחדש (ואני ממש משתדלת פחות להתראות עם החברה הבנים, מרגיש לי מיותר אבל בכל זאת הם חלק מהחברה שלי ויוצא ככה אז גם בפעמים המועטות אני מרגישה מבוכה כשהוא נמצא) איך מורידים הילוך?
המדשים שלי כל כך מעצבנים אותי, אני שנה שנייה בהדרכה, מלכתחילה היה לי קשה לקבל את זה שאני מדשים איתם אבל לאט לאט התחלנו להסתדר, עד עכשיו. לנו אין חודש ארגון בסניף וכל מה שאני מציעה, אם זה להיפגש עם החניכים מחוץ למסגרת או ללכת לבקר אותם בבית ספר הם כל הזמן מחלישים אותי ואומרים שהם לא לוקחים על זה אחריות, כל רעיון שאני מציעה הם מבטלים, מה אני עושה?? עזרה בבקשהה, אני כותבת לכם ופשוט מתוסכלת ברמות !!!! תודה על העזרה ועל הפרוייקט המהמם;)