אהלן:) אני עכשיו התחלתי כיתה ט באולפנה, ויש לי חברה ממש טובה מהיסודי שאני לא נמצאת איתה בשום מסגרת מסודרת, לא בסניף, לא גרות כ"כ קרוב (כן באותה עיר, אבל לא באותה שכונה..), לא אולפנה וכו.. שנה שעברה הייתי בטוחה שיהיה קשה לשמור על קשר, אבל אנחנו באמת נצליח, אבל עכשיו אני רואה שזה קשה, ממש. גם, אנחנו לא באותה אולפנה ולכן בגלל הקורונה כשאחת בבית השנייה באולפנה וזה מקשה על להיפגש .. וגם מרגיש לי שלה הולך יותר טוב באולפנה , תוך שניה נהיה לה חברות טובות והיא מדברת איתם מלא וזה... כשלי מרגיש שהכול מתקדם לאט וכאילו יש לי חברות, אבל ממש לא ברמה שלה.. וכל זה די אוטם אותי וכבר מרגיש לי שלא זורם כשאנחנו מדברות וכבר קשה לי לפרוק ולשתף... והקטע שלא זורם רק כזה בהודעות אבל ברגע שנפגשים מדברים על הכול, והכל מסתדר (ואנחנו בטוב לכמה ימים). אבל באמת כשאני נפגשת איתה ואנחנו מדברות מרגיש לי כמה חשוב לי שנמשיך להיות בקשר וכמה טוב היא עושה לי וטוב לי איתה אני אשמח ממש לתשובה שאולי תעשה לי סדר בראש ואני אבין מה קורה פה😉 תודה ממש! באמת שזה פרויקט מדהים וטוב:) מין וגיל * בת 14.5
דבר ראשון תודה רבה על הפרויקט המדהים ❤️ אשמח אם תענו בקרוב . אני ואחותי קרובות בגיל היא גדולה ממני בשנה .ואני מרגישה שאני מאוד מקנאה בה. אני יודעת ומבינה שזה לא דבר טוב לקנא. אבל עדיין זה לא עוזר לי לצערי. אני מפחדת שבגלל הקנאה אני והיא נתרחק והקשר יפגע.
על פי התורה לגבר מותר להתחתן אם כמה נשים ולאשה מותר רק גבר אחד, למה לאשה אסור לשאת כמה גברים , הבדל מפלה, מהו ההבדל המהותי בעניין הזה בין אישה לגבר.
איך זה הגיוני שילדים ממשפחות טובות חוזרים בשאלה? גם איך השם נותן לזה לקרות?
אני נמצא בקשר כבר קרוב לשנה, לאחרונה הקשר התקדם. לקח לי יותר זמן ממנה אבל זה קרה בסוף, חשבתי שאני מוכן לזה ולכן ׳התקדמנו׳ אבל מסתבר שלא, היא בן אדם מדהים וחברה טובה מאוד אבל אני לא מרגיש שאני מוכן לקשר כזה, ואני לא בטוח שהרצון והרגשות באים ממקום אמיתי ולא בגלל לחץ מהסביבה ובעיקר ממנה מה עושים? איך מורידים הילוך בלי לפגוע בצד השני? תודה רבה מראש😉 בן 16
יש לי שאלה שפשוט מציקה לי ברמות בזמן האחרון. אני בכיתה י'א ב"ה מוקפת חברות- הבעיה העיקרית זה שתמיד תמיד המשפט שחוזר זה- בא לי חבר. במיוחד בתקופה הזאת של הקורונה זה מתגבר, זה בא מכל מקום ומכל חברה, פשוט נהיה רצון כזה של כולן, שיהיה להן חבר. זה נראה לי פשוט מבאס ברמות! חברות שלי לא מספיקות לי שאני רוצה חבר? חברות שלי לא מבינות אותי? או שאולי אני לא מבינה אותם? חברות שלי (וגם אני) פשוט אומרות בא לי חבר שיקשיב לי שיהיה שם בשבילי, הכי יבין אותי בעולם, לא ישפוט אותי. וזה כל כך מבאס הרי גם אני יכולה להיות פה בשבילך, וגם חברות שלי פה בשבילי, אז בשביל מה כל הכמיהה הזו? בת 17♡
היי:) תודה ענקית! אתם כל כך עוזרים! רציתי לשאול איך למצוא את הדרך שלי בחיים, את הגבולות שלי וכו'.. אני שמיניסטית, מתכוננת בתוכי לשנה הבאה;) יש איזה שאלות שאני יכולה לשאול את עצמי כדי להגיע יותר לדרך שלי או משו כזה..? וגם בכללי איך עושים את זה..
היי:) תודה ענקית! אתם כל כך עוזרים! רציתי לשאול איך למצוא את הדרך שלי בחיים, את הגבולות שלי וכו'.. אני שמיניסטית, מתכוננת בתוכי לשנה הבאה;) יש איזה שאלות שאני יכולה לשאול את עצמי כדי להגיע יותר לדרך שלי או משו כזה..? וגם בכללי איך עושים את זה..
עזבתי מקום שירות, התחלתי עכשיו במקום חדש אחרי הרבה בירורים וחשיבה עם עצמי ועם אנשים קרובים על מה יהיה לי הכי טוב. למרות שסגרתי והתחלתי, אני כל הזמן מרגישה ששום דבר לא מתאים לי, בשום תחום אני לא טובה, ובאופן כללי אני פשוט לא רוצה לעשות שירות לאומי. אני לא רוצה לגור לבד, לא בבית, לדאוג לעצמי כל הזמן, טוב לי עם החברות שהכרתי באולפנה, איתן אני מתפתחת ונהיית עצמי, מרגישה שחלק מהשיקולים שלי לבחירת מקום היו שאני אוכל להיפגש עם חברות שלי וגם זה לא ככ יקרה. אני פשוט רוצה שכבר תיגמר השנה הנוראית הזאת
שלום, אני עושה עכשיו שירות ותאמת שקשה לי ממש ממלא בחינות.. ב"ה יש לי הרבה חברות שהולך להם נפלא והן מספרות על זה הרבה ואני הכי רוצה לשמוח איתן אבל זה לא מצליח לי עד הסוף, הקנאה לא נותנת לי...איך אני יכולה באמת לשמוח איתן כשאני מקנאה, ואם כבר אז איך אפשר לא לקנא כשככה קשה לי ולהן טוב?( ברור לי שגם להן יש קשיים אבל בסוף הן שמחות ומסופקות ואני פשוט מעבירה את הזמן בלי חשק עד סוף שבוע..) ותודה אתם מדהימים!
הי , קודם כל מודה לכם על המיזם המדהים . רציתי לשאול, אם יש מבחן שלמדתי אליו ממש הרבה אבל ברגע שמגיע המבחן כל התשובות בורחות לי ואני מתחילה לרמות / להעתיק .. מה לעשות ?
יש לי משפחה רגילה במראה חיצוני. 2 הורים הרבה ילדים... דוסים בערך... מה שהבעיה שאני לא מסוגלת לדבר עם אבא שלי. הוא אדם שלצערי קיבלתי ממנו את האופי וזה ממש מקשה עלי. הוא כל ילדותי עבד עד ללילה ורק בשבתות הייתי רואה אותו. לא הייתי קרובה אליו ממש גם אז. אמא שלי בלידה האחרונה שלה חטפה וואחד מחלה והיא הייתה מאושפזת מלא זמן. התקופה הזאת שינתה את אבא שלי, הוא מאז כל החיים שלו מלאים בבעיות. והמשפחה שלנו, אני לא מרגישה שהוא חלק ממנה. הוא פשוט קיים, מקדש בשבת והבדלה אבל חוץ מזה כלום. הוא לא מחשיב את עצמו חלק. במשך כבר שנתיים אנחנו מתרחקים וקשה לי, החודשיים האחרונים דיברנו פעם אחת כשהוא הגיע איתי לרופא... איך אפשר לפתור את כל העניינים? לגרום לו להתקרב אלי ואל האחים שלי..