כל השאלות שנשאלנו

שלום ותודה גדולה על היכולת לשאול ולקבל תשובות! הפרויקט שלכם מדהים!!רציתי לשאול על נושא שמאוד מאוד מעיק עלי. בעיקר כי בקהילה שלנו יש אנשים זקנים וזה מתעורר לי כל פעם מחדש. בכל פעם כששומעים על מישהו מבוגר שחולה או שנפטר ח"ו, או פשוט כשאני רואה בן אדם זקן, אני ישר חושבת איך אפשר להתמודד עם הדברים האלו. איך אנשים זקנים חיים בידיעה שהם נהיים יותר ויותר חולים ושבשנים הקרובות הם כנראה ייפרדו מהחיים שלהם, מהמשפחה ומכל מה שהם עושים בעצם? הם לא משתגעים מידיעה כזו? לפעמים אדם מאבד גם את הזיכרון שלו ומבין שהוא עוד מעט כבר לא יזכור דברים בסיסיים אפילו... זה מפחיד ממש. וגם איך הילדים יכולים לקבל את זה ולהמשיך לנהל חיים שפויים ושמחים בצל דבר כל כך נורא? לפעמים ההורים לא זוכרים כבר איך קוראים לילדים..הידיעה שזה כאילו ח"ו וקורה לכולם בסוף, עוזרת במשהו? כי לי זה נראה רק עוד יותר מדכא ומפחיד..וגם איזו מטרה וערך יש לחיים של בן אדם שנמצא בעולם אבל לא באמת חי? (הכוונה שהוא כבר לא מנהל את החיים שלו כי הוא לא מתפקד או לא צלול..) למה ה' עדיין משאיר אותו בעולם? ואיך משפחה מתמודדת כשהורה מבוגר נפטר ח"ו? זו טראומה באותה מידה כמו כשאדם צעיר נפטר ח"ו? אם לא אז למה?שוב תודה רבה!! וסליחה ממש על האורך של השאלה..

אהלן משיבים יקרים! מעריכה מאוד את העבודה שלכם ותודה גדולה. השאלה שלי- אני בשביעית וכל הדיבור עכשיו בשכבה שלי הוא על לימודי נהיגה.. ממש ידוע שאם תמצאו כמה שביעיסטיות ביחד על זה יהיה הדיבור. אני רוצה בעז"ה גם להוציא רישיון.. אבל אני חושבת שזה ממש יכביד עליי עכשיו במבחינת הזמן שזה לוקח ותשומת הלב כי גם עוד מעט יש את כל הבגרויות קיץ... חשבתי להתחיל בחופש הגדול או פשוט בתחילת שמינית, אבל אני מודה שנהיה לי ממש לחץ עם כל הבנות האלה שלומדות, הן כל היום מדברות על זה וזה גורם לי לחשוב שאולי אני אתחיל כבר וזהו. מה גם שיש סיכוי קצת מצחיק שהם תפסו את כל המורים נהיגה באיזור(: אבל לא בטוח. בקיצור אני לא ככ יודעת מה לעשות עם הלחץ הזה וכלשעצמו לימוד נהיגה עדיין קצת מלחיץ אותי. אשמח לעזרה שלכם. תודה

ש.סבא שלי עבר את השואה ואני לא כל כך יודע איך להתייחס אליו לפי זה.

שלום לכם:)בערך מאז שהתחילה הקורונה, אני מרגישה פתאום שכל החברויות שלי לא יציבות ואני אסביר: סך הכל יש לי הרבה חברות טובות, בדרך כלל תמיד היה לי טוב עם המקום החברתי שלי, ולמרות שאין לי איזושהי חבורה קבועה- אני יודעת להגדיר מי החברות היותר קרובות אלי ומי פחות, עם מי אני יותר מרגישה בנח ועם מי לא. פתאום גיליתי שכולן ממשיכות כרגיל גם בלי מסגרת,אבל אף אחת לא מזמינה אותי לדברים,לא קוראת לי.זה מתסכל אותי ממש גורם לי כל הזמן לחשוב מה עשיתי לא בסדר...אני מנסה להראות לבנות שאני מעוניינת יותר לחזק קשרים אבל מרגיש לי כאילו כולן משאירות אותי באיזושהיא קטגוריה של חברה שאפשר וכיף לפנות אליה לפעמים,אבל בסוף (וראיתי כבר מקרים כאלו) שיש להם משהו קצת יותר אישי, משהו שהם מתמודדות איתו הם ישתפו מישהי אחרת ולא אותי וזה מאוד קשה לי. גם נורא קשה לי לתחזק קשרים עכשיו בקורונה. אני מתפדחת להרים טלפון לבנות, למרות שיש כאלה שמאוד הייתי רוצה לדבר איתן סתם.. אז אשמח ממש לעצות מה לעשות.. איך אני יכולה לתחזק את הקשרים שכבר יש לי עם בנות? איך אני יכולה לבנות חברויות אמיתיות? ואיך אני יודעת מי חברה טובה שצריכה גם אותי ויש הדדיות בקשר או שאני בשבילה רק עוד סתם חברה... אין לי בעיה להיות חברה של כולן, אבל זה פוגע להיות חברה של מישהי ולהחשיב אותה אחת שאני סומכת עליה ואוהבת אותה, ואז לגלות שהצד השני מסתפק בהרבה פחות...

יש מישהו שאני אוהבת, אהבה אמיתית! אבל יש לו חברה... מה לעשות? להגיד לו או להדחיק את הרגש?

ואיי אין עליכם בעולם שבעז"ה תמשיכו ותצליחו להגיע לעוד מקומות י'תותחים!! פעם זה לא היה ככה אבל בזמן האחרון המשפחה שלי מתפרקת, אם זה באח שלי הגדול שפעם חובש כיפה פעם לא ומשפיע על אחי מתחתיי.. ואם זה באח שחוטף קריזות על כל דבר שזז.. ההורים שלי באמת אין עליהם אבל הם רבים הרבה ודווקא בלי לדבר- מין מלחמה קרה כזאת..אפשר להרגיש את המתיחות באוויר.לא יודע זה מרגיש שאני הולך בין הטיפות, מפחד לדרוך על הזנב של הנמר.. המצב הזה נהיה מעיק וגם מדכדך..אני השנה שיעור א' כך שברוך ה' אני פחות נחשף לזה אבל כשאני מגיע הבייתה אני לא יודע מה לעשות עם עצמי, אני לא מרגיש קשור למשפחה, כשאני מדבר עם אמא שלי האור בעיניים שהיה לה פעם נכבה ואבא שלי קורס גם בעבודה וגם בלנסות לחזור להיות משפחה... לא יודע, מרגיש מין דחף פנימי שאומר לי דיי, מספיק! כל פעם כשאני ישר מגיע הבייתה אני מוצא את עצמי ממציא תירוצים, אם זה לצאת לסיבוב לשעות ארוכות או ללכת לחבר.. מרגיש צורך לחזור לישיבה לחזור לחיות בשמחה לחממה... מה אני יכול לעשות כדי לאחד את המשפחה אבל בלי שזה יצא בכוח ושהם יפרשנו את זה מצד גאווה? (האחים שלי גם ככה מזלזלים בי שאני לומד בישיבת הסדר ולא עושה צבא..) מה בעצם הקב"ה מזמן לי עכשיו? אני אבוד עצות, איך אנמ יכול לא להכנס לדיכדוך כל פעם כשאני חוזר הבייתה?תודה :)שיעור א'

ש.אהלןן!! דבר ראשון ממש ממש ממש תודה על הפרוייקט!! אתם פשוט עושים עבודת קודש! אז ככה, אני בכיתה י, וב"ה יש לי חברות והכל טוב. אבל לפעמים אני מרגישה מובכת בכל מיני סיטואציות ולא נפתחת עד הסוף. וזה נורא מעצבן אותי כי אני באמת רוצה להפתח איתן כי הן חברות שלי, ואני פשוט לא יודעת איך לעשות את זה.. זה כאילו יש לי מחסום של בושה שאני פשוט לא יודעת לעבור.. אשמח לעזרה(:

אהלן אהלןן, קודם כל תודה רבה על המקום המדהים לשאול. אין עליכם בעולםםם.😍לעניינו, החלום שלי בשנים האחרונות הוא להיות רופאה בבית חולים. עד כה מדהים,אז מה הבעיה? מפחיד אותי כמות שנות הלימודים של זה ועוד שנות ההתמחות, ההורים שלי אמרו לי שהם יתמכו בי ויעזרו כלכלית אבל עדיין, סופר מפחיד אותילוותר על החלום רק בגלל כמות השנים והשעות?

היי(:יש לי שאלה..עדיף גניבת דעת או חשיפת האמת שהיא גם הלבנת פנים? שואל באמת. גיליתי משהו כזה ואני מתלבט על זה מה נכון לעשות..

אהלן :) ויום הבוחר שמח!🇮🇱אני חושב שזאת שאלה די מוזרה, אז מתנצל מראש. פעם הייתי אדם ש-אממ איך לנסח את זה? מאוד דעתן. כזה שנלחם על הערכים שחשובים לו. זאת אומרת - אם ראיתי משהו שלא עולה בקנה אחד אם מה שאני חושב - חייב להגיב. וזה התבטא בהרבה מקומות ופלטפורמות.. ובזמן האחרון אני ממש פחות ככה. יותר מתכנס בתוך עצמי, מתנתק הרבה יותר. לא מחפש להתבלט. ויצא לי לחשוב - השינוי הזה די דרסטי. זה אומר עלי משהו?

היי, תודה לכם על כל המענה המהמם הזה! סליחה אם השאלה שלי קצת מצחיקה... קראתי הרבה תשובות שלכם על קשר זוגי וחוץ ממחויבות אז משהו שהרבה חזר על עצמו זה "מה אני יכולה לתרום לקשר" ולא מה לקבל. זה הגיוני ואני מבינה אתזה אבל לא בדיוק מבינה במה זה מתבטא באמת.. אשמח אם תוכלו לדייק לי(: ושוב תודה!

למה ככ חשוב לנו - בית המקדש? מה הוא מייצג? ומה זה אומר "ושכנתי בתוכם"?