קודם כל תודה עצומה אתם פשוט לא מבינים כמה זה עוזרר!אז השאלה שלי היא שאני לא הבנתי את המהות של העולם כל כך..כאילו אני לא הבנתי בשביל מה נבראנו..נגיד למדנו שיעקב שמח מאוד להתחתן עם רחל כי הוא ידע שזה יעשה נחת רוח לה' ואני שואלת את עצמי למה אי אפשר שהוא ישמח מאוד כי הוא מתחתן עם האישה שהוא אוהב(כמובן גם לתת לה' נחת רוח אבל זה פשוט נותן תחושה שנבראתי כדי לספק את ה' וזהו..ובאמת שאני מעריכה ברמות את הטוב והאמת של התורה אלינו) אז אני שואלת למה ה' ברא אותנו פשוט כדי שיהיה מי שיקיים את התורה והמצוות או כדי שגם יקיימו את התורה והמצוות ובו זמנית יהנו מהחיים?(לא בטוחה שהסברתי את עצמי נכון מקווה שתבינו:)
היי קודם כל רציתי להגיד שאתם מטורפים ממש ותודה רבה!! אני אנסה לתאר את השאלה שלי כמה שיותר מובן ומקווה שתבינו:) רק חשוב לי להגיד שזה בא יותר ממקום של לברר את הדרך ומצטערת אם זה נשמע קצת כפירה או משהו כזה... אז זה בעיקר חשבתי על זה בליל הסדר- וואלה איך יש עם שספג את כל הדברים הכי קשים בעולם, דברים שלא קרו לעמים האחרים (לפי ידעתי) כמו שואה,אנקוויזציה,שיעבוד מצרים... זה דברים נוראים ומזעזעים שכמעט לא ניתנים להעלות על הדעת! איך העם הזה, העם שלנו- עמ''י עדיין ממשיך לעבוד ולאהוב את מי שגרם לכך? זה לא קצת חסר הגיון שאנחנו ממשיכים לעבוד בשמחה גדולה מי שכביכול גרם לנו לדברים כל כך קשים? תודה רבה על היכולת לשאול! מקווה שהשאלה מובנת:)
היי, היה דיון עם החבר'ה ועלתה שאלה: האם זה נכון שאחרי גיל 18 אני באמת אהיה עצמאי ואוכל לעשות "מה שאני רוצה" מבחינת ההורים שלי? כאילו, הם לא יוכלו להחליט עליי יותר?
שלום ותודה רבה! ממש כיף לדעת שיש למי לפנות... אשרייכם!🤗אני מרגישה כבר שנה שאני כל הזמן חושבת על בנים זאת אומרת לחתונה... אני עוסקת בזה כל היום וכל הלילה חושבת על זה! המחשבה על בנים, שידוכים, דייטים , ולצאת זה לא נשמע לי מופרך אבל ברגע שאני חושבת על זה לעומק אני קצת נמנעת כי אני רוצה מדרשה וללמוד וכולי... זה אומר שאני מוכנה לחתונה? ומה עם המדרשה שכל כך חלמתי? קיצור אולי זה בילבול טבעי אבל אני ממש רוצה למצוא לזה פיתרון. אשמח לעצה🤗 תודה מראש!
אני איבדתי את עצמי כבר אין לי מטרות ואני מרגישה שאני מדרדרת מבחינה רוחנית כבר לא אוהבת ללבוש חצאיות או להתפלל אני פשוט מכריחה את עצמי איך אני אמורה לקיים מצוות מרצון ושמחה אם אני לא מאמינה בהן בלב שלם
שלום לכם! אני שמיניסט. אבי למד בישיבה של הקיבוץ הדתי, אחי הגדול לומד ב מעלה גלבוע / מחניים / עתניאל. אצלנו בישוב כמעט כל השמיניסטים הולכים לישיבות כמו מצפה, שבי, מרכז, עלי הר המור וכאלה. אני בעצמי בעיקר לאור אבי ואחי סגרתי לשנה הבאה באחת מהישיבות שציינתי למעלה, ומאז לא מפסיקים לצחוק עלי.. :/ . טוב, לא לצחוק, אבל נגיד אני קולט רמזים מרמים ומורים ש"אני יכול הרבה יותר", ובכללי זה לא נהוג אצלנו בישוב.. ואני ממש ממש מתלבט האם ללכת למקום אחר בגלל זה.
היי קודם כל תודה על הפרוייקט ! אתם עושים עבודת חסד אמיתית❤️ועכשיו לשאלה, אני שומרת נגיעה ויש לי בנדוד בגיל שלי ואני לא רואה סיבה לא לתת לו חיבוק כשהוא הולך או בכללי שאני לא אוכל לגעת בו גם כי זה לא ככ מנומס וגם כי אין סיכוי נראה לי שנתחתן אני חייבת עזרה אני חושבת על זה המון וזה מקשה עליי ממש כשאני לידו
הי תודה רבה לכם!! אז השאלה שלי היא קשורה לפסח אבל רלוונטית בשבילי בכללי. מרגיש לי קצת שכל הקטע של הקטניות די מחלק אותנו. סתם לדוגמא רצינו לקבוע משהו בשבט וחלק מהבנות אמרו שלא יאכלו כי יש בנות שאוכלות קיטניות ולהן זה לא כשר. אני אישית לא אוכלת קטניות אבל לבנות שכן אוכלות נראלי שבאותו הרגע זה גרם להרגיש כאילו יש בעיה עם האוכל שלהן. לא יודעת כי זה כאילו הן לא מקפידות. נכון שזה מנהגים אבל בכל זאת הרגיש לי פער מאוד גדול בין כולן. זה קצת עצבן אותי כאילו שעשו מזה כזה סיפור. מקווה שתבינו אותי. תודה !!!
היי. יש לי חברות עוד מהאולפנה שזוכרות אותי בצורה מסוימת שממש לא משקפת את מי שהייתי אז (לא מרצוני אלא מכורח המציאות שלא קיבלו אותי כמו שאני וגם כי עברתי דברים) ואת מי שאני היום.(מקום יותר שלם ב"ה) לא יודעת מה לעשות... לנצח נגזר עלי לחיות ככה? עם הזיכרונות והיחס שלהן? זה לא מרפה ממני. היה בי כ"כ הרבה אור שרצה לצאת באולפנה ופשוט לא מצא את הדרך. גם הרגשתי שלא תפסו וקלטו אותי כמו שאני באמת. וזה כ"כ מתסכל ומייאש. אני יודעת כמה אני חברותית וכמה יש בי. הן בחרו לראות את זה במשקפיים שלהן. לא יודעת מה לעשות. מפחדת על העתיד. תמיד יהיה איזה קשר אליהן ואני לא יכולה להתכחש. סוף שמינית זה חלק מהחיים שאחרי זה. מה שעוד מציק לי זה היחס המתנשא אלי. והיחס המרחם. זה נשמע נורא. ומרחיק. אבל עמוק בלב אני יודעת שזה היחס ואני מרגישה. אי אפשר להסתיר. בא לי לצעוק עליהן ולהעליב אותן בחזרה שהן מסכנות ואני לא פחות שווה מהן. (אני בוכה תוך כדי כתיבה) למה מישהו בעולם הזה מחליט שהוא שווה יותר ממישהו אחר? אני מפחדת מהן. אבודה פשוט. ואין לי עם מי להתייעץ.
היי דבר ראשון תודה על מה שאתן/ם עושים ממש מוערך!💗 כבר שלחתי כמה שאלות ובאמת זה עזר ונתן לי כיוון. השאלה שלי הפעם זה איך להרגיש את יום הזיכרון ויום השואה? אני רואה כל מיני סרטים שקשורים כדי לסמן לעצמי שהרגשתי את היום הזה ונתתי לו מקום אבל זה לא נראה לי נכון (רק לראות סרטים)🤷🏼♀️
יש לי חבר כבר בערך שנה. חבר שלי מדבר עם עוד בנות, גם חברות שלי ולא רק, ואני לא ממש יודעת מה אני מרגישה כלפי זה.. כלומר, שנינו רק בני 17, אבל עדיין קצת מעורר קנאה.
הי קודם כל תודה רבה רבה על הפרוייקט הזה אתם מצילים אותי בהרבה מובנים. באמת ברוך ה' שיש תפרוייקט הזה! ועכשיו לשאלה יצא לי לדבר עם חברה שלי על המושג נצח ניסיתי להסביר לה שגם אם חס ושלום יש מוות אז צריך להבין שהמוות זה לא הסוף יש נצחיות ויש אין סוף אבל הרגשתי שאני לא בדיוק יודעת להסביר לה מה זה אומר המושג הזה נצח מה זה בדיוק אומר? היא שאלה אותי האם זה אומר שגם הרע נשאר אם יש נצח? בקיצור אשמח אם תבררו לי את המושג הזה שנקרא נצח. תודה