היי,קראתי את שאלה מספר 3005 והתחברתי אליה ממש. בדיוק חשבתי לכתוב לכם, אבל הקטע שלי זה קצת שונה אני כבר ממש רוצה להיות בלי סמארטפון, אבל אני כאילו ממש צריכה את הטלפון לווצאפ. הציעו לי להשאיר את הטלפון בבית שיהיה לסניף וכו' ולהיות עם נוקיה מחוץ לבית ובכללי הטלפון רק בבית להודעות חשובות שזה נראלי ממש מעולה אבל אני ממש לא יודעת עם אני אצליח לא כל שניה להסתכל עם שלחו הודעה וזה וסתם לדפדף בוואצפ. אשמח עם יש לכם עצות ועזרה בשבילי, ואתם פשוט מדהימים תודה רבה!!😊😊
תודה, תודה על הכל, הפרויקט הזה מציל כל כך הרבה אנשים! פשוט תודה. אז ככה, כבר תקופה ארוכה אני מרגיש שאחותי הגדולה (22) פשוט גורמת צער ופוגעת באמא שלי כל כך (בגלל ההתנהגות שלה שהיא מזלזלת בכל המשפחה, מתעצבנת על כלום ,כל היום בטלפון, מתנהגת בצורה הכי גרועה שיכולה להיות). לי זה מאוד קשה מאוד, אני ממש פגוע מכך וזה מקשה עלי, על החיים שלי, דיברתי עם אמא שלי כבר על זה, אבל היא אמרה שאין מה לעשות, צריך להכיל את האופי שלה. אני לא יודע מה לעשות, אני מרגיש שאחותי פוגעת בכולם ולא אכפת לה מאף אחד אלא רק מעצמה, היא מבזבזת לה את הזמן ועושה הכל הפוך מהחינוך שהיא קיבלה, היא יורקת לבאר שממנה היא שתתה, אני יודע ובטוח שאמא שלי מאוד פגועה ויש הוכחות לכך שזה משפיע עליה, אני לא יכול כבר ככה אני מרגיש שהיא הורסת את המשפחה שלנו ומשפיעה על שאר האחים שלי לרעה. אני ממש אובד עצות, לדבר איתה זה לא פתרון כבר ניסיתי ובכל מקרה הקשר שלנו לא חזק וגם אני בטוח שהיא לא תקשיב ותתעצבן עוד יותר ודבר כזה אסור שיקרה. מה אני עושה? היא פוגעת בכולם וכולל את עצמה לטווח הקרוב והרחוק.
היי:) ממש תודה על הכל! יש לי שאלה, היא קצת מוזרה אני יודעת:) ב"ה ממש טוב לי בחיים, אני ממש סבבה עם הלימודים, ממש טוב לי עם חברות וגם עם המשפחה מעולה ב"ה, אני גרה בבית גדול וכאילו מרגיש לי שהחיים שלי הסתדרו טיפטופ. (אני לא היחידה שחושבת את זה.. שמעתי הרבה םעמים מחברות שהן היו מתות להתחלף איתי), חוץ מבעיות רגילות כאלה ולא משמעותיות ממש ממש טוב לי בחיים, ומשום מה זה ממש מפחיד אותי. כאילו אני מרגישה שיש מצב שיקרה לי בעתיד משו מאוד מאוד רע כי זה כאילו הכנה לזה, או שיש חס וחלילה איזה בעיה בריאותית שאני לא יודעת עליה או משהו אחר בסגנון.. כאילו מפחיד אותי שה' הביא לי את החיים האלה כהכנה למשהו שעומד לקרות וזה מלחיץ. או להפך שאני מרגישה לפעמים חסרת יכולות ותינוקת, כאילו שה' לא נותן לי נסיונות כי אני לא יעמוד בהם ואין לי כוחות נפש לעמוד בזה. אני יודעת שזה נשמע מוזר וכאילו יאללה תשמחי במה שיש לך אבל זה באמת מציק לי הרבה פעמים ומטריד אותי.. מה אפשר לעשות? תודה רבה!!
היי, תודה רבה לכם על הכל! זה נשמע קצת מוזר אבל יש הרבה בחורים בחיי שאני מאוד מעריכה- עמוקים, צדיקים, טובים, נחמדים, נראים גם די טוב.. וקשה לי לחשוב שאצטרך לבחור רק מישהו אחד שאיתו אתחתן ואעריך הכי הרבה.. מה יקרה אם אחרי שאתחתן אפגוש מישהו שאני הרבה יותר מעריכה? זה מפחיד אותי, אני רוצה רק מישהו אחד להתחתן איתו ולהעריך רק אותו.. מה אפשר לעשות?
דבר ראשון תודה רבה אין כמוכם! יש לי חשש כזה שאנשים ישתפו אותי בקשיים והתמודדויות ואני לא אדע איך להגיב ולעזור להם. בלהקשיב אני טובה וגם בעזרה טכנית אבל תמיד מגיע השלב שצריך להגיד משהו חכם, לתמוך, ליעץ וכו והקשבה זה לא מספיק (גם על עצמי אני יודעת) ואז אני הרבה פעמים אני נתקעת יש לכם קצת טיפים אולי? (נראלי שלא ככ כדאי לשתף בזה את הסביבה כי אז הם לא ירגישו בנוח לפנות אלי) מרגישה שזה תוקע אותי... תודה:)
אבא שלי חולה בטרשת נפוצה ולצערי הרב המחלה התדרדרה והוא על כיסא גלגלים כבר דיי הרבה זמן... אני והוא לא כל כך מסתדרים, ואני חושבת שחלק מזה זה בגלל שאני מאשימה אותו על כך שכ"כ הרבה דברים נבצרים מאיתנו בגלל המחלה, וגם בגלל שאני חושבת שהוא לא מאמין בעצמו מספיק, ועוד כמה מורכבויות למיניהן. אני יודעת שזה לא רק זה אלא זה גם בגלל כל מיני דברים אחרים שהוא מעצבן אותי והוא גם יודע איך😤. וזה ממש מתסכל אותי שאנחנו לא מסתדרים ושקשה לי איתו, ועם כל מה שהוא אומר... הבעיה היא שגם אני וגם הוא לא נוקטים צעדים להתקרב אחד לשני, ולפתור את הסכסוך הזה. אני לא יודעת מה לעשות כי קשה לי להגיד את כל מה שאני חושבת ומפריע לי כי בכל זאת הוא אבא שלי, ועדיין צריך לכבד אותו. אשמח לעצות מה לעשות בנושא😊. תודה רבה רבה❤️.
אני כועס על כולם. על הקורונה, שלקחה לי מלא זמן עם החניכים. על כל הכישלונות שלי, שלא משנה כמה התאמצתי בסופו של דבר גם ככה נכשלתי. על ההורים שלי, שלא נותנים לי לפעמים את המקום שאני צריך. על החברים שלי, שבכלל לא מבינים אותי. שמתעלמים. על השכבה שלי, שמבחינתם אם אתה לא מגניב אתה לא שווה חיוך, או סתם טיול. על הקומונרית, שלא אכפת לה בכלל, העיקר ש"נעביר ערכים" ושיהיו הרבה חניכים והכל יראה מושלם. על המורים, שמבחינתם הדבר הכי חשוב זה ציונים. על בג''ץ, שסימן את הבית שלי כשטח של ערבי, למרות שהוא לא גר בארץ כבר עשרות שנים - ועכשיו אבא ואמא הולכים הלוך חזור כדי לטפל בעניין הזה, שלא יפנו אותנו מהבית שלנו על ביבי, שההבטחה היחידה שלו הייתה שנהיה גם אנחנו חלק מיסוד כסא ה' בעולם, והנה כבר שנה עברה וזה לא קרה, וכנראה לא יקרה. על מפלגות השמאל, שמבחינת כולן אני כובש ומדכא וצריך לפנות אותי מהבית שלי, למרות שרק לפני כמה שבועות הלכנו כל המשפחה לתרום דם עבור מחנה הפליטים הקרוב, ואני בעצמי נולדתי שנים אחרי שהמשפחה שלי עברה לפה. על כל המחלות והפציעות שאני סובל וזה לא נגמר. על זה שאני מרגיש כ''כ בודד , בחג החירות.
בטעות אכלתי מסטיק הובה בובה בפסח, ומרגישה אשמה מטורפת. מה עושים, איך יודעים אם זה כשר לפסח?
אני חוזרת בתשובה ברוך השם ואני בעיר חילונית גם הצניעות- אני מרגישה לא קשורה לבנות מבחינת לבוש, וגם יש לי חבר טוב שהיה באמת כשהייתי צריכה וכאילו זה אסור... בכל פעם שיש מסיבות אני יושבת בצד כי אסור מעורב, אני רואה את כל הבנות שיש להם חברים טובים ואני מרגישה שאני באמת רוצה לעשות את זה מאהבה, אני פשוט מרגישה שאין לי תקווה כבר. יש לי עוד כמה שנים לסיים ואני לא רוצה לגמור בסבל, אני מרגישה שכל יום זה השרדות
מה הקטע של מלווה לילה? מה זה משנה אם אני נוהגת עד 21:00 או נוהגת ב21:15?
מה החידוש בעולם בסוף הכל אותו דבר יש תקופה אחד מצליח אחד לא מצליח וכן הפוך כולם עובדים כולם בונים בית אולי קצת שונה אבל בסוף הכל מאוד דומה גם בעבודה מה יש מגניב וחדש חייב חידוש
היי, דוד שלי עבר לפני כ-4 שנים תאונת דרכים. היה במצב קשה מאוד, מורדם ומונשם 3 שבועות ועבר תהליך שיקום ארוך. מאז יש לי פחד, כל פעם שאני או אבא שלי נוסעים לאיזשהו מקום אני מפחדת, כל פעם שאני שומעת בחדשות על תאונת דרכים מיד עולה לי הדופק ואני מפחדת שזה מישהו שחשוב לי ואני מכירה. אני מרגישה שיש לי כמו טראומה כזאת...לא סיפרתי את זה לאף אחד אבל זה קורה לי כמעט כל שבוע הפחד הזה.