שלום, כמובן תודה על העבודת קודש שאתם עושים!! אז קראתי שאלה שמישהו כתב על קשר תלותי ופתאום אני מרגישה שאולי אני בקשר כזה עם חברה שלי. אף פעם אף פעם זה לא היה משהו שחשדתי בו ולא חשבתי שזה אפילו מושג, אבל מאז שקראתי את זה אני קצת לא יודעת מה לעשות..לפעמים יש לי נטייה לראות/לקרוא על בעיות ואז לחשוב שיש לי אותם (לא בקטע קיצוני או משהו) פשוט כשאני שומעת על משהו וזה נורא משכנע וזה אז אני חושבת אולי בעצם אני גם כזאת?.. בקיצור אני לא יודעת אם אני באמת בקשר תלותי, אבל אני כל כך אוהבת את החברה הזאת והיא בשבילי באמת כל העולם ויהיה לי ממש חבל לוותר על החברות הזאת! השנה מבחינה חברתית היה לי קצת קשה, חברות במעגל הכי קרוב ממש פגעו בי והיא בעצם היחידה שנשארה לצידי..בגלל זה ובגלל שפתאום לא היו לי עוד חברות באולפנה אני נורא נשענת עליה, תמיד איתה בהכל, היא עוזרת לי גם בקטע הלימודי, ואנחנו מדברות כל הזמן..היא באמת פשוט נשמה טובה וממש כיף לנו ביחד..הקטע הוא שאני מרגישה שאני לפעמים ממלא את החוסר של המון חברות כולם בחברה אחת, זה לא מפריע לי כל כך כי היא ממלא את זה טוב, כאילו זה מספיק לי..השאלה אם זה תלותי, או לא בריא? תודה!
תודה עצומה על הכל! -יש לי בעיה שאני לא מצליחה להבין ממה היא נובעת, אולי עקשנות? סקרנות יתר? - אני מרגישה שגם אם שנה שלמה אשב ואשאל ואלמד על אמונה ועל צניעות ועל עבודת השם זה לא יספיק לי. על כל תשובה שעונים לי עולות לי עוד בערך מאה שאלות שעליהן עולות עוד שאלות, זה באמת לא נגמר! אתם עושים עבודת קודש, ב''ה עניתם לי על כמה שאלות וזה עזר לי מאוד, אבל גם אחרי שאתם/ גורם אחר ענה לי על שאלה כלשהי הרגשתי עדין שזה רק 50 אחוז, יש בי עוד רצון עצום להבין להבין ולהבין... זה כי אני מתבגרת? זה הגיל? כי אני לא רוצה כל החיים לשחות בשאלות... תודה רבה!
שלום! לפני הכל אני רוצה להגיד לכם תודה ענקית על כל מה שאתם עושים!פשוט מדהימים.. תודה לכם!!איזה כיף שיש אנשים כמוכם בעמ"י😌😊 לשאלה- לחברה שלי יש יום הולדת בקרוב ואשמח אם יש לכם רעיון איך לכתוב ברכה מרגשת ונוגעת, אני יודעת לכתוב אבל יש לי את אותו הסגנון והוא כל הזמן חוזר על עצמו.. תודה רבה!
אני לומדת הרבה מאוד תורה ב"ה, אבל אני לא זוכרת כמעט כלום מהלימוד שלי. הוא בכלל שווה משהו אם ככה?
מה משמעות החיים?ברוך ה' החיים שלי ממש טובים...אני טובה בלימודים, יש לי הרבה חברות טובות ואני נחשבת דיי מקובלת, אני מדריכה של השבט הכי מבוקש בסניף, יש לי משפחה טובה ומגובשת, יש לי (בלי להשוויץ...) ב"ה הרבה כישרונות, אבל אני מרגישה שהחיים שלי פשוט ריקים וחסרי משמעות!! זה לא שאני בדיכאון חס וחלילה, אני פשוט מרגישה שאני לא מתקדמת לשום מקום...לפעמים אני שואלת את עצמי למה ה' לא מנסה אותי? הוא לא סומך עליי?
שמעתי מישהו שאומר כל הזמן ''ה' לא חייב לי כלום''. למה בעצם ה' לא חייב לנו? ה' הוא כל יכול, מה אכפת לו לעזור לאדם ו'לפנק' אותו קצת, למה שלא נהייה תמיד בריאים, למה שנצטרך לסבול? אני יודע שיש את כל העניין שרק ככה מתקדמים ומתפתחים, ובלי הקשיים לא היה ניתן לראות את הטוב אבל זה פשוט לא משכנע אותי.נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, ה' הוא זה ש'הכריח' אותי להיות בעולם, ועכשיו אני צריך לעבוד קשה כדי לקבל את חלקי בעולם הבא, למה בעצם שהקב''ה לא יהיה חייב לי?תודה
אני מסדרת את החדר לפסח ותוך כדי שומעת שעור במסילת ישרים של הרב אורי שרקי, ופתאום אחותי הקטנה נכנסת לחדר ומעצבנת אותי קצת הרבה מאוד ווואו עד שהיא הלכה היה קשהה.ואז כשהיא יצאה חשבתי לעצמי שזה מאוד מנוגד וסותר זה את זה לשמוע שיעור תורה ועוד במסילת ישרים שזה ספר שמלמד אותנו איך לעבוד על עצמינו ועל המידות שלנו, ושנייה אחרי זה להעיף את אחותי בעצבנות ועצבים מהחדר.. לא יודעת מה לחשוב על זה. אני לא סותרת את עצמי קצת? איך אפשר ליישב את הדבר הזה בראש ובלב? *חשוב לי לציין שזה לא מקרה חד פעמי. אני משתגעת תדיר מאחותי. היא מעצבנת ומשגעת אותי ברמות אבל לא משנה זה נראה לי כבר שאלה אחרת:)
הי.. תודה רבה לכם!! אז ככה, יש לי בעיה שממש ממש קשה לי איתה כבר תקופה ארוכה מאוד. קשה לי עם אנשים שנצמדים אלי, פיזית. קשה לי עם תחושה שמישהו קרוב אלי ונושם עלי, זה מגעיל אותי. הקטע הוא שאני לא רוצה להרחיק אנשים ממני. נגיד עם חברות כשאני מרגישה צפופה אז אני טיפה זזה אבל מפחדת לפגוע, נגיד להסתכל עם מישהי באותו טלפון אני לא מסוגלת כי היא נצמדת אלי. עם חברות אני עוד איכשהו מנסה בעדינות להתרחק, אבל עם אחים שלי אני ממש צועקת עליהם שהם נושמים עלי ושיזוזו. ממש ממש קשה לי כשקרובים ונצמדים אלי אבל אני גם לא רוצה לפגוע באחרים.. וגם זה קצת מפריע לי שזה מפריע לי.. חח אם הבנתם. תודה רבה לכם באמת!!!!
כמה הגיל משמעותי בזוג שהבת בשירות לאומי והבן שמיניסט?
נמאס לי כבר!! אני גרה בעיר חילונית ופשוט נמאס לי כבר נמאס לי שקשה לי כל כך עם בשמירת נגיעה עם הצניעות פשוט אין לי כוחות יותר מרגיש לי שאני עושה את זה סתם, וגם אם בן יבוא ויתן לי חיבוק מה אני אגיד?שאני שומרת נגיעה משתדלת לפחות,הכל נראה טוב בעולם שלהם ואני תמיד מרגישה שזה לא המקום שלי ולעבור עיר זה לא הפתרון יש לי אח בגיל קריב אליי ועוד אחות והם בחיים לא יסכימו לעבור עיר בטח לא לעיר דתית,אני ממש מרגישה שאני סובלת בכל יום שאני לא באה למקומות כי אין לי דברים צנועים! ואין לי כוח כבר לראות את כולם נהנים ורק אני סובלת..אני מרגישה שאני מאכזבת את הקדוש ברוך הוא כל פעם מחדש.
שלום:) ותודה רבה על הכל! כל הזמן אומרים שהקשר עם הקב"ה זה דבר מדהים ושהתפילה היא ביטוי לקשר הזה ושכל החיים אנחנו עובדים את ה' בשביל להתקרב אליו וצריכים לדבוק בו... אבל אני לא מבינה. נכון שיש רגעים שאתה מרגיש חיבור מטורף, אבל מה זה אומר להיות בקשר עם הקב"ה? הוא לא מדבר איתי.. אני צריכה להרגיש את הקשר? איך אני יכולה לתחזק קשר כזה? איך בכלל אפשר לקרוא לזה קשר אם זה מרגיש לי חד צדדי? לא חס וחלילה שאין לי טוב בחיים אבל קשה לי לחשוב שאני צריכה לפנות לקב"ה ולסמוך עליו ולדבר איתו והוא כביכול לא יוצר איתי קשר