מה משמעות החיים?ברוך ה' החיים שלי ממש טובים...אני טובה בלימודים, יש לי הרבה חברות טובות ואני נחשבת דיי מקובלת, אני מדריכה של השבט הכי מבוקש בסניף, יש לי משפחה טובה ומגובשת, יש לי (בלי להשוויץ...) ב"ה הרבה כישרונות, אבל אני מרגישה שהחיים שלי פשוט ריקים וחסרי משמעות!! זה לא שאני בדיכאון חס וחלילה, אני פשוט מרגישה שאני לא מתקדמת לשום מקום...לפעמים אני שואלת את עצמי למה ה' לא מנסה אותי? הוא לא סומך עליי?
שמעתי מישהו שאומר כל הזמן ''ה' לא חייב לי כלום''. למה בעצם ה' לא חייב לנו? ה' הוא כל יכול, מה אכפת לו לעזור לאדם ו'לפנק' אותו קצת, למה שלא נהייה תמיד בריאים, למה שנצטרך לסבול? אני יודע שיש את כל העניין שרק ככה מתקדמים ומתפתחים, ובלי הקשיים לא היה ניתן לראות את הטוב אבל זה פשוט לא משכנע אותי.נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, ה' הוא זה ש'הכריח' אותי להיות בעולם, ועכשיו אני צריך לעבוד קשה כדי לקבל את חלקי בעולם הבא, למה בעצם שהקב''ה לא יהיה חייב לי?תודה
אני מסדרת את החדר לפסח ותוך כדי שומעת שעור במסילת ישרים של הרב אורי שרקי, ופתאום אחותי הקטנה נכנסת לחדר ומעצבנת אותי קצת הרבה מאוד ווואו עד שהיא הלכה היה קשהה.ואז כשהיא יצאה חשבתי לעצמי שזה מאוד מנוגד וסותר זה את זה לשמוע שיעור תורה ועוד במסילת ישרים שזה ספר שמלמד אותנו איך לעבוד על עצמינו ועל המידות שלנו, ושנייה אחרי זה להעיף את אחותי בעצבנות ועצבים מהחדר.. לא יודעת מה לחשוב על זה. אני לא סותרת את עצמי קצת? איך אפשר ליישב את הדבר הזה בראש ובלב? *חשוב לי לציין שזה לא מקרה חד פעמי. אני משתגעת תדיר מאחותי. היא מעצבנת ומשגעת אותי ברמות אבל לא משנה זה נראה לי כבר שאלה אחרת:)
הי.. תודה רבה לכם!! אז ככה, יש לי בעיה שממש ממש קשה לי איתה כבר תקופה ארוכה מאוד. קשה לי עם אנשים שנצמדים אלי, פיזית. קשה לי עם תחושה שמישהו קרוב אלי ונושם עלי, זה מגעיל אותי. הקטע הוא שאני לא רוצה להרחיק אנשים ממני. נגיד עם חברות כשאני מרגישה צפופה אז אני טיפה זזה אבל מפחדת לפגוע, נגיד להסתכל עם מישהי באותו טלפון אני לא מסוגלת כי היא נצמדת אלי. עם חברות אני עוד איכשהו מנסה בעדינות להתרחק, אבל עם אחים שלי אני ממש צועקת עליהם שהם נושמים עלי ושיזוזו. ממש ממש קשה לי כשקרובים ונצמדים אלי אבל אני גם לא רוצה לפגוע באחרים.. וגם זה קצת מפריע לי שזה מפריע לי.. חח אם הבנתם. תודה רבה לכם באמת!!!!
כמה הגיל משמעותי בזוג שהבת בשירות לאומי והבן שמיניסט?
נמאס לי כבר!! אני גרה בעיר חילונית ופשוט נמאס לי כבר נמאס לי שקשה לי כל כך עם בשמירת נגיעה עם הצניעות פשוט אין לי כוחות יותר מרגיש לי שאני עושה את זה סתם, וגם אם בן יבוא ויתן לי חיבוק מה אני אגיד?שאני שומרת נגיעה משתדלת לפחות,הכל נראה טוב בעולם שלהם ואני תמיד מרגישה שזה לא המקום שלי ולעבור עיר זה לא הפתרון יש לי אח בגיל קריב אליי ועוד אחות והם בחיים לא יסכימו לעבור עיר בטח לא לעיר דתית,אני ממש מרגישה שאני סובלת בכל יום שאני לא באה למקומות כי אין לי דברים צנועים! ואין לי כוח כבר לראות את כולם נהנים ורק אני סובלת..אני מרגישה שאני מאכזבת את הקדוש ברוך הוא כל פעם מחדש.
שלום:) ותודה רבה על הכל! כל הזמן אומרים שהקשר עם הקב"ה זה דבר מדהים ושהתפילה היא ביטוי לקשר הזה ושכל החיים אנחנו עובדים את ה' בשביל להתקרב אליו וצריכים לדבוק בו... אבל אני לא מבינה. נכון שיש רגעים שאתה מרגיש חיבור מטורף, אבל מה זה אומר להיות בקשר עם הקב"ה? הוא לא מדבר איתי.. אני צריכה להרגיש את הקשר? איך אני יכולה לתחזק קשר כזה? איך בכלל אפשר לקרוא לזה קשר אם זה מרגיש לי חד צדדי? לא חס וחלילה שאין לי טוב בחיים אבל קשה לי לחשוב שאני צריכה לפנות לקב"ה ולסמוך עליו ולדבר איתו והוא כביכול לא יוצר איתי קשר
היי! 😁 קודם כל תודה רבה על האפשרות לשאול! אשמח אם תוכלו לענות בקרוב כי זה שאלה שקשורה לספירת העומר🙃 לא ממזמן המשפחה שלי קנתה פסנתר, אחרי הרבה זמן שאנחנו מחפשים ורוצים לקנות. ב"ה אני יודעת יחסית לנגן כי למדתי כשהייתי קטנה יותר ועכשיו אני סתם מנגנת לכיף שלי כשאני רוצה. לפני שאגיע לשאלה שלי, חשוב שתדעו שהמנהג אצלנו בבית זה כן לשמוע שירים בספירת העומר, רק לא בלייב(הופעות וכאלה..). כשקנינו את הפסנתר ישר חשבתי עלזה שאם מישהו ינגן בספירת העומר, כנראה שזה יהיה בעיה כי זה מוזיקה בלייב ואסור לנו לשמוע. אז שאלתי את אמא שלי והיא אמרה שמותר, כי זה להתאמן, וזה לא סתם ללכת להופעה להנאה. אני אישית לא כל כך הסכמתי עם זה, כי כשאני מנגנת זה לא להתאמן כי אני כבר יודעת לנגן.. אז החלטתי בעצמי(בלי שאר המשפחה) להחמיר, ולקחת על עצמי לא לנגן בין פסח ללג בעומר. הבעיה היא שאחותי הקטנה קצת פחות דוסית ממני, ועדיין רוצה להמשיך לנגן(היא אומרת שזה להתאמן אבל אני מרגישה שזה לא כי היא תמיד מנגנת שירים שהיא כבר יודעת טוב, ולכן זה לא באמת להתאמן). אין לי בעיה שהיא תנגן אם זה מה שהיא רוצה לעשות, אבל אני לא רוצה לשמוע את הניגון כי אני לא מרגישה בנוח עם זה.. אז אמרתי לה שלא תנגן כשאני בבית, והיא ממש כעסה עלי כי אני כביכול לוקחת לה מהזמן לנגן. זה בסדר מצידי לבקש שלא תנגן כשאני בבית? מרגיש לי שזה לא כי אני לא זאת שהחלטתי למגן, ולכן זה בסדר לשמוע.. אבל אני עדיין לא מרגישה בנוח לשמוע אותה מנגנת. איך אני יכולה לשכנע אותה לא לנגן כשאני בבית בלי שהיא תכעס או תעלב?
אהלן:) יש לי חברה טובה, מתוקה ממש, אני אוהבת אותה וכיף לי איתה מאוד.. אבל יש משהו שקצת מפריע לי בה.. היא מאוד ילדה של אידיאלים. כאילו כולנו מאמינים באידיאלים, אבל היא הרבה פעמים אומרת אידיאלים מסוימים כמו סיסמאות כאלה.. זה לא שהיא מדברת על אידיאלים ולא עושה אותם ואז זה איזשהי צביעות, הקטע שיותר מפריע לי זה שלדעתי זאת תפיסה קצת ילדותית - של שחור ולבן, שקל להגיד סיסמה שכולנו מאמינים בה אבל החיים יותר מורכבים מסיסמאות.. לדוגמה אני יכולה להגיד שאני מבואסת מזה שיש שני מבחנים השבוע, ואין לי כח ללמוד והיא תגיד שהכל תלוי באיך נלמד ואם נעשה אווירה כיפית וזה אז יהיה לנו כיף.. וברור שזה נכון! וברור שאני מאמינה בזה גם! אבל באותם רגעים אני רוצה שהיא תזדהה איתי במה שאני מרגישה ולא תזרוק לאוויר את האידיאל שצריך להיות, שאני יודעת אותו.. או שאני מספרת לה על סיטואציה בעייתית שיש לי והיא ישר תגיד מה האידיאל בעיניה.. ושתינו יודעות טוב מאוד מה האידיאל ומה השאיפה, אבל אם אני שיתפתי אותה כנראה שזה לא המצב..היא על הרבה נושאים אומרת כל מיני דברים שהם סיסמאות ופחות (ככה זה מרגיש לי לפחות) הדעה שלה, או פחות מה שבאמת מתאים לסיטואציה.. זה אולי נשמע קצת מוזר ואני בדר"כ ילדה מאוד רגועה ובכלל היא חברה שלי ואני אוהבת אותה אבל זה פשוט עולה לי על העצבים.. אשמח לעזרה:)
.בעל הפיתקא. פתק שנמצא על ידי הרב ישראל אודסר שטוען שנכתב על ידי רבי נחמן זצ"ל בשבילו (כמעט 200 שנה אחרי שרבי נחמן נפטר הפתק נמצא)מה העמדה?מותר לייחס לזה חשיבות ?מצד אחד יש המון מפקפקים בזה, מצד שני, רב צדיק טען את זה- למה שימציא ?ואיפה הגבול באמונה שלנו ברבנים ?
שלום לכם, אתם מדהימים!! תודה על הפרויקט הזה שעוזר לכל כך הרבה בני נוער.אז לשאלה שלי, היא די דחופה אז אשמח אם תענו בהקדם פגעתי בחברה, זאת לא הייתה כוונתי לפגוע. באופן כללי אני ממש לא אחת שפוגעת באנשים. לטענתה השפלתי אותה ומבחינתי זה היה הכי בצחוק, אבל אני מבינה אותה כי יכול להיות שקצת הגזמתי(לא אכביר בפרטים מזהים). זאת חברה שמאוד חשובה לי ואני מאוד אוהבת אותה. קשה לי עם זה שהיא סיפרה את זה לעוד בנות ויצאתי ממש רעה אבל יותר מזה קשה לי הידיעה שפגעתי במישהי שחשובה לי.ביקשתי סליחה כמובן אבל עדין קשה לי עם זה שהיא נפגעה ויש שלי ייסורי מצפון מטורפים.אשמח לעזרה .
שלום ותודה רבה על הכל!עלו לי הרבה מחשבות בעקבות הבלאגן במזרח ירושלים וכל המקרים האנטישמיים המזעזעים מאוד שהיו בכללי בזמן האחרון...אני מבינה ומסכימה שצריך לחזק את האמירה שעם ישראל בארץ ישראל והם לא ישברו אותנו.אבל מצד שני, לפעמים זה לא עניין של סכנת נפשות?אם אני רוצה לנסוע לירושלים, או למקומות אחרים שיש שם ערבים, אני צריכה להזהר יותר בתקופות האלו ולא להגיע למקומות שאותם צריך לחזק? להראות שליטה ונוכחות יהודית?מצד אחד האמירה נחלשת אם עם ישראל פחות יגיע למקומות האלה, המקומות ידללו מיהודים וזה בעייתי מאוד. אבל מצד שני- זה לא בעייתי שזה גובל עם ונשמרתם?האמירה חשובה מאוד אבל גם החיים. אבל בעצם לשם זה אנחנו חיים.מה אתם אומרים?