כל השאלות שנשאלנו

בדקתי השבת קומונה בסניף מסויים ובמהלך השבת הייתי בדירה של הקומונרית, בערב שבת אכלנו הקומו ואני עם עוד שני חבר'ה בערך בגילי.היה ממש כיף ומצחיק, נהנתיוכל הזמן היה לי בראש שזה לא בסדר.. מעורב וכואבל אני באמת אשמח להסבר למה זה לא בסדרזה היה בגבולות הצניעות, כמובן שלא דיברנו בצורה שלא מתאימה, לא עברנו על נגיעה/ יחוד והיה כיף ומצחיק, אווירה טובה דיברתי עם חברה שלי גם על הנושא הזה, היא גרה בישוב דתי בשומרון, אצלם הנוער מעורב והיא סיפרה לי על פורים שבו היא היתה בישוב עם הנוער אחרי כמה פעמים של פורים באולפנה, היא אמרה שהיתה חוויה מדהימה ושהגבולות היו ברורים, החבר'ה שתו ומה שיצא זה דברי תורה, לא חוסר צניעות (רק הבנים שתו, הבנות פשוט נכחו שם)הנקודה היא- לא מובן לי אם באמת יש איסור כזה/ זה רוח ההלכה? מה זה בעצם?וגם.. מה הדרך הנכונה שיש לשאוף אליה? מה האידיאל?בסופו של דבר, החברה האלה מהנוער המעורב שלימדו אותם לשמור על גבולות, לא ילכו ויעשו שטויות, הם לא יפלו בקלות. אבל החבר'ה שבחיים לא דיברו עם מישהי, עלולים ליפול הרבה יותר מהר, לא?למה צריך לשאוף? זה תלוי מצב או שיש לתורה אידיאל ודרך ברורים בנושא?ממש קשה לי עם זה וגם.. אם אני נמצאת בסניף מעורב בשנה הבאה, איך אני אמורה להתייחס לסיטואציה? כאילו היא כולה בדיעבד?השאלה הזו ממש מלווה אותי וחשבתי שברור לי שהתשובה היא שנפרד זה אידיאלי.. עכשיו זה התערער

היי קודם כל תודה רבה על הפרויקט:)רציתי לשאול למה בעצם עושים מצוות הרי כל מה שיקרה בשנה נקבע בראש השנה אז למה בעצם צריך לעשות מצוות כלומר למה זה עוזר אם הכל נקבע מראש

הודיעו לי הרגע שמישהו שאני מכירה נפטר. לא מישהו שיש לי איתו קשר אישי, יותר מישהו מרחוק, אבל שם ופנים, קצת מכירה את המשפחה... אני לא ככ יודעת איך להגיב לזה. איך אני אמורה להגיב לזה? להתנהג? אני לא בטוחה... תודה!

איך להצליח לא לשמוע שירים בספירת העומר?אני אפרט יותר, זה מרגיש לי כאילו אני לוקחת על עצמי חומרא שאני לא שומעת שירים בספירת העומר למרות שהבנתי שמבחינה הלכתית זה אסור אבל יש לי המון חברות ששמות סתם ככה שירים וזה לא נעים להגיד להם להפסיק אותם פעם אחרי פעם ואפילו ברחוב או ברדיו וממש קשה לי עם זה!

שלום אבא שלי מעשן. זה דבר שאני כלכך מתביישת בו. כל החיים חינכו אותי ואת כולם שזה מסוכן ולא בריא. בקהילה שלנו ובכללי עם המשפחות המורחבות ובחיים שלי, זה לא דבר מקובל בכלל. הבעיה היא שאני עדיין כלכך מתביישת בזה. לא סיפרתי את זה לאף אחד במיוחד לא לחברות. אני שונאת לשמור סודות ככה, אבל זה כלכך מבייש. אני רוצה לגרום לו להפסיק אבל אני לא רואה דרך אפשרית לעשות את זה. מה אתם מציעים שאני אעשה? שונאת את זה שכל פעם שחברות מגיעות אני צריכה לחביא את הסיגריות.

תודה רבה לכם אתם באמת אנשים טובים❤️תמיד אומרים שצריך שאני אדע בערך מה אני רוצה בבעלי.. בגדול כזה כיוון סטייל כל זה..עכשיו, זה נשמע לי ממש הגיוני ותמיד כשאני באה לחשוב על זה או אפילו כשאני רואה בנים ומסתכלת על דברים שיש בהם, אז אני ממש לא יודעת מה אני רוצה.. איך אני יכולה לדעת מה אני רוצה? מה הכי מתאים לי?ומלא פעמים כשאני כן מצליחה לסחוט איזה כיוון , אז אני חושבת אולי בכלל מישו כזה לא ירצה אותי? ואז אני תמיד כאילו מורידה ציפיות ו"מתפשרת" על מה שאני רוצה.אז 2-איך אני יכולה לדעת מה באמת הכי מתאים לי?איך אני אדע שמישו כמו שאני רוצה וחושבת שמתאים, ירצה אותי..?תודה רבה רבה אתם באמת עושים סדר בראש בהרבה דברים❤️

אני ביישנית..לוקח לי זמן להפתח.אחרי שאני נפתחת אני מרגישה מאוווד בנוח, אבל לפני זה ממש ממש לא.אם יציעו לי מים אני לא אקח, אני אדבר מאוד פרקטי ושקט.וקשה לי עם זה!!גם בבתים של חברות אני ככה, בחנויות, זה יומיומי..מה יקרה אחכ? בדייטים? בשירות? כשאני אבדוק שירות?אני רוצה קומונה.. אני יודעת שהתכונה הזו תפריע.. יש דרך לעבוד עליה?

היי!!תודה על העזרה והתשבות הנפלאות!יש לי שאלה קצת משונה.מאוד קשה לי שהורגים חיות לצורך אוכל, קורבן(שיהיה..) וכו'.אני גם מאוד אוהבת חיות.אבל אני מאוד נגעלת מחקרים ומוצאת את עצמי הורגת אותם לפעמים.זה הגיוני?כי יש בזה סתירה, מצד אחד מאוד מפריע לי מצד שני חרקים אני הורגת לפעמים עם כי בלב כבד.שאלה מאוד מוזרה😂🙈

שמתי לב שבחודשים האחרונים הקיפול של השרוול שלי עבר ממתחת למרפק למעל למרפק. לא יודעת מה אני מרגישה עם זה.. אני יודעת שזה אומר משהו וזה שזה לא מזעזע אותי קצת מחשיש אותי. הקטע הוא שזה באמת שנייה מעל המרפק. לא לעבור עכשיו לשרוול קצר.. מפחדת לחשוב האם זה יהיה מדרון חלקלק למרות שלא נראה לי ובכל מקרה כל עזרה ונקודה למחשבה נראה לי תועיל. יש סיבה בכלל לגרום למוח שלי ויותר חשוב מזה, ללב שלי, להזדעזע? יש סיבה לעצור ולחשוב על זה כל כך ברצינות? מה הגבול התודעתי שאני אמורה להציב לדברים כאלו? חשוב לי לציין שזה לא התדרדרות כוללת ברמה צניעותית ואמונית אלא באמת רק המרפק אז ממש יועיל לי איזה כיוון למחשבה.

איך מתמודדים עם כל כך הרבה אכזבה ותסכול? מהכל בערך..

מה החשיבות של מזלות ביהדות ?

ההורים שלי כועסים עליי בגלל דברים שאין לי בהם בחירה. לדוגמא אם אני אגיע מאוחר מדיי הביתה אחרי שהתעכבתי בסניף ולא יהיה לי מפתח, ההורים שלי יתעצבנו עליי. כנ"ל כשאני חוזרת מאוחר מהבית ספר או כשאני ממש לא יכולה לעזור בבית כי יש לי בגרות מחר, או כי אני לא יכולה לשטוף כלים כי הידיים שלי יבשות וזה מכאיב וכל מיני דברים כאלה. כבר נמאס לי להסביר את עצמי אליהם וזה באמת מרגיש כאילו הם מתאמצים לחפש מה לא טוב ואיםה אפשר להעיר. ניסיתי לדבר איתם על זה אבל גם אז הם התעצבנו יאמרו שאני קצת הרבה כפוית טובה. בלי קשר שזה דבר שקורה רק לי ולא לאחים הקטנים שלי... אני כבר לא יודעת מה לעשות...