ההורים שלי כועסים עליי בגלל דברים שאין לי בהם בחירה. לדוגמא אם אני אגיע מאוחר מדיי הביתה אחרי שהתעכבתי בסניף ולא יהיה לי מפתח, ההורים שלי יתעצבנו עליי. כנ"ל כשאני חוזרת מאוחר מהבית ספר או כשאני ממש לא יכולה לעזור בבית כי יש לי בגרות מחר, או כי אני לא יכולה לשטוף כלים כי הידיים שלי יבשות וזה מכאיב וכל מיני דברים כאלה. כבר נמאס לי להסביר את עצמי אליהם וזה באמת מרגיש כאילו הם מתאמצים לחפש מה לא טוב ואיםה אפשר להעיר. ניסיתי לדבר איתם על זה אבל גם אז הם התעצבנו יאמרו שאני קצת הרבה כפוית טובה. בלי קשר שזה דבר שקורה רק לי ולא לאחים הקטנים שלי... אני כבר לא יודעת מה לעשות...
ש.מתפדחת להיות יותר נשית, אין לי אחיות ככה שאין לי לקחת דוגמא ממישהי, ויהיה מוזר פתאום בבית. בחיים לא התאפרתי, עקבים וכו'... איך אני משנה את זה בלי שזה יהיה פתאום מוזר?בת 18.
היי,מתי תבוא הגאולה?שמה נעשה?הרי לא יקרה פעם שכולם כולם יהיו צדיקים...
אני מרגישה רע, קרה המון דברים רעים, אבל אני קמה ומקווה שיגמר היום, מרגישה רע עם עצמי, איך אפשר להיות שמחה ?
לפי הסימנים אני חושבת (לא בטוחה) שהזוגיות של ההורים שלי נקראת לא בריאה ואני לא יודעת מה לעשות בנושא. אולי אני סתם חרדתית בגלל כל הסיפורים שיש עכשיו ואולי ההרגשה שלי נכונה. איך מספרים? מה עושים? להגיד להם? אני גם חס וחלילה לא רוצה שההורים שלי ייתגרשו אבל מצד שני אני די בטוחה שהזוגיות שלהם לא נקראת בריאה..
הי,בשבוע הזה תמיד יש לחץ להספיק את הכל וזה גורם לריבים ומתח.איך אפשר לעבור את הזמן הזה יותר טוב ולבוא מוכנים לליל הסדר?
שלום:) הייתי היום על אוטובוס והתיישבו מאחורי חבורת נערים שלצערי דיברו בצורה ממש ממש לא לעניין ובשפה מלוכלכת... והנקודה שפשוט אין לי מה לעשות, אין לי דרך לרדת מהאוטובוס ומצד שני הרגשתי פשוט כל רגע כמה שזה כואב לי לשמוע שככה נערים מדברים וגם שזה בטוח משפיע על הנפש, ושאין לי איך להתחמק מזה... נכון אפשר לנסות לעבור קדימה והכל אבל הם צרחו שזה פשוט לא עזר:( אשמח לשמוע איך אני יכולה לקחת את המקרה הזה ולהוסיף ממנו טוב, הרי אני יודעת שיש הרבה נערים כאלו שגדלים ככה בתרבות שהכל פרוץ ופתוח ואולי יש דרך להשפיע גם עליהם בטוב? מרגיש לי שאנחנו תקועים בתוך החיים שלנו ולא שמים לב שלא כל הנוער בארץ גדל בסביבה דתית ושומרת..(וכמובן שצריך להודות על כל רגע ורגע שלמציאות כזו נולדתי, באמת ב"ה!!) ואם יש לכם רעיון איך אפשר שדברים כאלה לא ישפיעו על הנפש או להצליח כנגד להתחזק בדיבור אני ממש אשמח! תודה רבה רבה לכם! הפרויקט הזה ממש תיקון של דברים מהסוג הזה שפשוט מעלים ומוסיפים לנוער שרוצה לשמוע קדושה!והלוואי ובע"ה נשמע רק דיבור נקי וטהור:)
למה יש כל כך הרבה קריטריונים לבן אדם שרוצה ללמוד זוהר? למה לנשים/ למי שמתחת 50 אסור ללמוד? (אני לא אומרת מרצון ללמוד זוהר, סתם לידע כללי) תודה רבה מראש, אתם מדהימים!!!
היי, אשמח שבת תענה לי❤️הרבה פעמים קשה לי לרקוד ולהשתגע עם חברות, לא יודעת למה.כאילו כולם משתגעות ורוקדות וזה ואני מנסה להיות איתן אבל מצליחה רק כזה למחוא כפיים או לשיר ולא לזוז עם הגוף וזה..אני באמת לא יודעת למה כי כשאני בבית אני אומרת לעצמי הנה עכשיו את תלכי ותרקדי ותשתגעי כמו שאת עושה כשאת לבד, ואז אני מגיעה למקום עם החברות שהן רוקדות וזה והכי באלי שבעולם להיות ולרקוד איתן ואני פשוט לא מצליחה לגשת לשם ולהרגיש טבעית ובנוח אני באמת לא יודעת למה.אני רוצה להוסיף שהן חברות באמת באמת מדהימות וממש טובות שלי שאני מרגישה איתן בנוח בכל דבר אחר, אבל איכשהו בקפיצות ובריקודים זה לא עובד לי..וגם כשאני רואה אותן נהנות זה איכשהו מוריד אותי כזה ואומר לי שאני לא אהיה כזאת אף פעם ותמיד יישאר הילדה שיושבת בצד ושלא מצליחה להשתגע ולרקוד.זה מבאס ומשגע אותי ובאלי לשחרר את הכל כל המעטפות שיש לי כשהן רוקדות ובאלי לרקוד ולהשתגע ולהוציא את הכל ואני באמת באמת לא יודעת למה אני לא מצליחה.זה מסתכל אותי ברמותת.גם לפעמים עד שאני אוספת את עצמי ובאה אני קולטת מבט כזה של מישהי, שברור לי שהיא לא רוצה לפגוע אבל כאילו היא נהנית עם חברות שלה ועם כולם וזה אומר לי כזה מה את נדחפת את לא תצליחי. זה לא מה שהיא אומרת אבל זה מה שאני מפרשת לעצמי ממבט קטן שמוריד אותי למטה עוד יותר.אני אשמח ממש ממש לעזרה!כי גם עכשיו בדיוק חזרנו לבית ספר וחזרו הריקודים..(אה וכדי שתענו בשבילי יותר מדיוק- אני מרגישה מאוד בנוח עם הגוף שלי, ואוהבת את איך שאני נראית, זה לא קשור לנראות החיצונית שלי..)תודה רבה רבה!
ש.שלום:)ממש תודה על הפרויקט הזה, עוזר ממש!לפני שנה הגעתי למקום חדש והתחברתי ממש עם אחת הבנות, היינו באמת המון זמן ביחד. ב"ה עכשיו יוצא לי להכיר עוד בנות, ויש הרבה פעמים שאני מרגישה שהיא לא התקדמה ככה. היא עדיין מצפה שכל הזמן נהיה ביחד, שכל עבודה בזוגות זה יהיה אני והיא ונראלי שהיא ממש מחשיבה אותי אחת החברות הטובות שלה, אם לא החברה הכי טובה. אני ממש אוהבת אותה אבל לא כמו שהיא מחשיבה את זה. יש עוד בנות שאני מרגישה אליהן מחוברת כמו שאליה ואפילו יותר, אבל לא נראלי שהיא שמה לב לזה, וזה מתחיל לשגע אותי. היא מצפה שאני אספר לה על כל מה שעובר עליי ואני מרגישה שלכל מקום שאני הולכת היא הולכת גם, כאילו אין מצב שאני אעשה משהו והיא לא תדע עליו. שניסיתי טיפה להתרחק ולרמוז לה שזה כבר לא נעים היא נפגעה.אני לא רוצה לנתק ממנה את הקשר, אבל שהיא תבין שהוא לא צריך לחנוק אותי.אשמח ממש תשובה מהירה, תודה
בטוח שמעתם כבר המון פעמים על כמה שהפרויקט הזה מבורך ועוזר לאנשים, אז אני לא אכביר במילים על זה ואני אגש ישר לשאלה: בכל פעם כשמתקרב חג, בעיקר כשפסח מתקרב, אז אני נכנסת למין לופ כזה של אני-לא-יודעת-מה-לעשות-עם-עצמי-עכשיו כי מצד אחד אני רוצה (וצריכה) לעזור, מצד שני אני לא יודעת במה ומצד שלישי אני לא רוצה להסתובב בין הרגליים ולהפריע למי שכן עוזר. ובעקבות זה שאני לא מוצאת את המקום שבו אני יכולה לעזור אני מתמלאת תסכול שגורם ל"פתיל" שלי להתקצר ולי להתעצבן על כל מי שסביבי וזה לא נעים לא לי ולא למשפחה שלי. ובגלל העצבנות אני גם מרגישה שאני עוד יותר לא מסוגלת לעזור (מבחינה מנטלית) כי אני פשוט לא רגועה מספיק ואז התסכול מתגבר והמעגל והלופ ממשיכים ומתגברים וזה מתסכל. חשוב לציין, אני הבכורה במשפחה אז ההתנהגות שלי בעקבות הלופ הזה גם משמשת דוגמה לא טובה לאחיות שלי, גם מגבירה את העצבנות עלי (מצידן ומצד ההורים), וגם מגדילה את חוסר המוטיבציה שלהן לעזור וגם זה מגביר את רגשות האשם שלי על זה שאני לא עוזרת (שזה מגביר את המעגל). אז אני ממש אשמח אם יש לכם אולי רעיונות ועצות איך להצליח לא להיכנס למעגל התסכול הזה ואיך להצליח לעזור כשצריך למרות התסכול שגואה. (אני מניחה שאתם תגידו לי ללכת לפינה שקטה ולנשום עמוק ולהירגע, אבל איכשהו זה לא עוזר לי וברגע שפונים אלי מחדש הכל חוזר ואני ממשיכה להיות לא מועילה, אז אני אשמח אם תקחו גם את זה בחשבון)