תודה רבה לכם אתם באמת אנשים טובים❤️תמיד אומרים שצריך שאני אדע בערך מה אני רוצה בבעלי.. בגדול כזה כיוון סטייל כל זה..עכשיו, זה נשמע לי ממש הגיוני ותמיד כשאני באה לחשוב על זה או אפילו כשאני רואה בנים ומסתכלת על דברים שיש בהם, אז אני ממש לא יודעת מה אני רוצה.. איך אני יכולה לדעת מה אני רוצה? מה הכי מתאים לי?ומלא פעמים כשאני כן מצליחה לסחוט איזה כיוון , אז אני חושבת אולי בכלל מישו כזה לא ירצה אותי? ואז אני תמיד כאילו מורידה ציפיות ו"מתפשרת" על מה שאני רוצה.אז 2-איך אני יכולה לדעת מה באמת הכי מתאים לי?איך אני אדע שמישו כמו שאני רוצה וחושבת שמתאים, ירצה אותי..?תודה רבה רבה אתם באמת עושים סדר בראש בהרבה דברים❤️
אני ביישנית..לוקח לי זמן להפתח.אחרי שאני נפתחת אני מרגישה מאוווד בנוח, אבל לפני זה ממש ממש לא.אם יציעו לי מים אני לא אקח, אני אדבר מאוד פרקטי ושקט.וקשה לי עם זה!!גם בבתים של חברות אני ככה, בחנויות, זה יומיומי..מה יקרה אחכ? בדייטים? בשירות? כשאני אבדוק שירות?אני רוצה קומונה.. אני יודעת שהתכונה הזו תפריע.. יש דרך לעבוד עליה?
היי!!תודה על העזרה והתשבות הנפלאות!יש לי שאלה קצת משונה.מאוד קשה לי שהורגים חיות לצורך אוכל, קורבן(שיהיה..) וכו'.אני גם מאוד אוהבת חיות.אבל אני מאוד נגעלת מחקרים ומוצאת את עצמי הורגת אותם לפעמים.זה הגיוני?כי יש בזה סתירה, מצד אחד מאוד מפריע לי מצד שני חרקים אני הורגת לפעמים עם כי בלב כבד.שאלה מאוד מוזרה😂🙈
שמתי לב שבחודשים האחרונים הקיפול של השרוול שלי עבר ממתחת למרפק למעל למרפק. לא יודעת מה אני מרגישה עם זה.. אני יודעת שזה אומר משהו וזה שזה לא מזעזע אותי קצת מחשיש אותי. הקטע הוא שזה באמת שנייה מעל המרפק. לא לעבור עכשיו לשרוול קצר.. מפחדת לחשוב האם זה יהיה מדרון חלקלק למרות שלא נראה לי ובכל מקרה כל עזרה ונקודה למחשבה נראה לי תועיל. יש סיבה בכלל לגרום למוח שלי ויותר חשוב מזה, ללב שלי, להזדעזע? יש סיבה לעצור ולחשוב על זה כל כך ברצינות? מה הגבול התודעתי שאני אמורה להציב לדברים כאלו? חשוב לי לציין שזה לא התדרדרות כוללת ברמה צניעותית ואמונית אלא באמת רק המרפק אז ממש יועיל לי איזה כיוון למחשבה.
איך מתמודדים עם כל כך הרבה אכזבה ותסכול? מהכל בערך..
ההורים שלי כועסים עליי בגלל דברים שאין לי בהם בחירה. לדוגמא אם אני אגיע מאוחר מדיי הביתה אחרי שהתעכבתי בסניף ולא יהיה לי מפתח, ההורים שלי יתעצבנו עליי. כנ"ל כשאני חוזרת מאוחר מהבית ספר או כשאני ממש לא יכולה לעזור בבית כי יש לי בגרות מחר, או כי אני לא יכולה לשטוף כלים כי הידיים שלי יבשות וזה מכאיב וכל מיני דברים כאלה. כבר נמאס לי להסביר את עצמי אליהם וזה באמת מרגיש כאילו הם מתאמצים לחפש מה לא טוב ואיםה אפשר להעיר. ניסיתי לדבר איתם על זה אבל גם אז הם התעצבנו יאמרו שאני קצת הרבה כפוית טובה. בלי קשר שזה דבר שקורה רק לי ולא לאחים הקטנים שלי... אני כבר לא יודעת מה לעשות...
ש.מתפדחת להיות יותר נשית, אין לי אחיות ככה שאין לי לקחת דוגמא ממישהי, ויהיה מוזר פתאום בבית. בחיים לא התאפרתי, עקבים וכו'... איך אני משנה את זה בלי שזה יהיה פתאום מוזר?בת 18.
היי,מתי תבוא הגאולה?שמה נעשה?הרי לא יקרה פעם שכולם כולם יהיו צדיקים...
אני מרגישה רע, קרה המון דברים רעים, אבל אני קמה ומקווה שיגמר היום, מרגישה רע עם עצמי, איך אפשר להיות שמחה ?
לפי הסימנים אני חושבת (לא בטוחה) שהזוגיות של ההורים שלי נקראת לא בריאה ואני לא יודעת מה לעשות בנושא. אולי אני סתם חרדתית בגלל כל הסיפורים שיש עכשיו ואולי ההרגשה שלי נכונה. איך מספרים? מה עושים? להגיד להם? אני גם חס וחלילה לא רוצה שההורים שלי ייתגרשו אבל מצד שני אני די בטוחה שהזוגיות שלהם לא נקראת בריאה..
הי,בשבוע הזה תמיד יש לחץ להספיק את הכל וזה גורם לריבים ומתח.איך אפשר לעבור את הזמן הזה יותר טוב ולבוא מוכנים לליל הסדר?