היי לכם אנשים צדיקים ומדהימים!!אני הבת הבכורה בבית ויש לי אח בן 8 הכי מתוק בעולם. יש לנו זוג הורים מקסימים ביותר ב"ה, אבל הם מתווכחים די הרבה, וכשהם הם מתווכחים בדרך כלל זה בצעקות ובבכי והם עושים את זה הרבה בפני אני ואח שלי. עכשיו אני יודעת שבלי עין הרע הם לא הולכים להתגרש ושחוץ מהוויכוחים יש להם זוגיות ממש טובה, אבל כבר כמה פעמים השבוע אח שלי אמר לי שהוא מפחד שההורים שלנו יתגרשו ח"ו . אמרתי לו שזה נורמלי שאבא ואמא מתווכחים לפעמים ושהם מאוד אוהבים אחד את השני ולא יתגרשו, אבל זה לא השקיט אותו והוא המשיך וענה לי שההורים של חבר שלו התגרשו ואולי גם שלנו. דיברתי איתו כבר הרבה פעמים על זה אבל אני רואה שהוא עדיין דואג. יש לכם רעיונות למה לעשות כשהוא אומר לי דברים כאלה? תודה לכם מראש:)
אני חרדתית ברמה מוגזמת. לא מדברת על חרדה מנסיעות לבד לדברים כאלה, חרדת נטישה יותר.אני מפחדת לאבד אנשים שקרובים אליי, וזה בא לידי ביטוי כל פעם שההורים שלי נוסעים ולא חוזרים, או כשחברה לא עונה לי בטלפון ובעוד כל מיני סיטואציות שאני לא יודעת מה קורה. אני מרגישה שזה מתחיל להעיק עליי בצורה לא נורמאלית, כל פעם שההורים שלי יוצאים מהבית ליותר מיום אחד אני נכנסת להתקפי חרדה נוראיים ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי כשזה קורה...עזרה?
אני מאמינה בה', הוא נמצא בכל דבר במציאות שלנו.אבל מי אמר שהוא רוצה מאיתנו משהו? יכול להיות שהעולם נברא ופשוט צריך להיות אנשים טובים... קצת מוזר לי לקיים את כל המצוות אחרי שאנשים שינו אותה (חכמים ואני יודעת שהתורה נתנה לזה אפשרות..)
שלום ותודה רבה אתם מדהימים!!! אשמח לדעת עד כמה דברים שקורים לי עם חברות או בכללי עם אנשים שקרובים אליי אמורים להשפיע עלי? נגיד הורים וכו.. מפחיד אותי שאני מושפעת יותר מידי ממקרים קטנים שקורים לי איתם.. ברמה שאני מאוד עצובה ולוקחת את זה קשה וכל היום חושבת על זה.. לדוגמה ישלי חברה שכל פעם שיש לנו איזה ריב קטן אני ממש בבאסה וקשה לי והיא אומרת שגם היא אבל אולי אני סתם לוקחת את זה קשה מידי? או שככה כל בני האדם?;) אשמח לדעת מה דעתכם..
היי...אני מרגישה שאני לא ממצה את עצמי, לא מנצלת את היכולות שלי מספיק... מה אפשר לעשות עם זה???
יש לי בעיה שמאוד מציקה לי בזמן האחרון. בזמן האחרון אני מרגישה שהשיח שיש לנו בנוער הוא מאוד רדוד ולא מכבד. ניסיתי כמה פעמים להעיר ולהרים את השיח וזה לא עזר.אז התחלתי לא לבוא למפגשים של הנוער כי ידעתי שהשיח שם לא מתאים בשבילי וזה מאוד ניתק אותי מהאחרים וזה ממש ביאס אותי.הבעיה היא שאני לא יכולה לעבור לקבוצה חבר'ה אחרים שהשיח שם יותר גבוה כי אנחנו נוער מאוד מאוד קטן.איך אני יכולה להרים את השיח? ומה לעשות עם המצב? כי מצד אחד לא מתאים לי השיח ומצד שני אני בן אדם מאוד חברותי ולא בא לי לצאת מהחבר'ה. יצא לי לדבר על זה עם עוד כמה חברים והם גם מרגישים כמוני אבל בפועל אף אחד לא עושה כלום
ש.אני יודעת שיש כל מיני דברים שעושים כדי להביא את המשיח.. כמו נוער המקדש וכו׳ וגם ישנם כל מיני דברים שמזכירים לנו את הגאולה והמשיח בתפילות ובברכת המזון... אבל ישנו פסוק ״אין בן דוד בא אלא בהסח הדעת״ - אז למה אנחנו בעצם כל כך עסוקים במשיח אם אנו רוצים שהוא יבוא... מקווה שהבנתם את השאלה.. תודה רבה רבה לכם! אתם עושים עבודת קודש!!
הי שלום לכם !! תודה רבה על כל מה שאתם עושים!!יש לי שאלה שמעסיקה אותי לאחרונה המון..ההורים שלי התגרשו לפני כמה שנים ..ואני עכשיו בשמינית ומדברים איתנו הרבה על חתונה וזוגיות..ואני ממש מפחדת שבגלל שחייתי וחוויתי בצורה פחות טובה ובריאה את הקשר המשפחתי שזה ישפיע עלי שאני אקים בית בעז"ה ומשפחה ואוטומטית אתנהג ואפעל כמו שגדלתי כי זה מה שאני מכירה ויודעת ולא מכירה משהו אחר..וגם שמעתי כמה אנשים שדיברו על זה שילדים להורים גרושים יש להם יותר סיכוי לשחזר את מה שעברו בתוך חיי המשפחה שיקימו.ואני ממש מפחדת שזה יקרה לי ..מה אני יכולה לעשות כדיי שזה ממש לא יקרה לי ושאני אתחתן ואקים משפחה בעז"ה אצליח לחיות עם בעלי ולגדל את הילדים שלי בצורה בריאה ונכונה ושיהיה להם את החינוך והאווירה המשפחתית הכי טובה ומדהימה שישאשמח לתשובה בעניין תודה
היי תודה לכם מצילים אותי ברמות כל פעם מחדש!!! טוב אז יש לי מדריכה, שאני פשוט אוהבת אותה ברמות ברמות!! היא עוזרת לי במלא דברים וקשיים שיש לי, ואני מעריכה אותה ממש. אבל אני מפחדת שאני חופרת לה ומשגעת אותה מדי...היא תמיד עוזרת לי ותומכת בי וזה כיף לי אבל אני מפחדת שזה מעיק עליה.איך אני יכולה לדעת באמת מה היא מרגישה כלפי הדברים שאני אומרת לה? ועוד שאלה, עוד מעט היא עוזבת ואני פשוט לא מסוגלת להפרד ממנה... אני רק חושבת שעוד מעט זה קורה מתחיל לרדת לי דמעות בערך..מה לעשות?תודה רבה!!!
ש. אז ככה: יש לי ב"ה הרבה כשרונות. אני טובה באומנות, אני חכמה ומקבלת ציונים טובים וכאן אני אפסיק למרות שיש עוד. השאלה שלי מתחלקת לשני חלקים: 1. איך אני יכולה לא להתגאות במה שיש לי? אני יודעת שזה מ-ה' והכל וזה נועד לשליחות הספציפית שלי בעולם, אבל אני עדיין מרגישה לפעמים מין עליונות כזו על אחרים. וגם תחושה שעדיף שאני אעשה דברים כי אני סומכת על עצמי שאעשה ולא תמיד אפשר לסמוך על אחרים (מהניסיון שלי). 2. איך אפשר לדעת איזה כישרון לפתח? לפתח קצת מכל דבר? להתמקד במשהו אחד? ואיך אני אדע מה השליחות שלי בעולם בקטע שקשור למתנות שקיבלתי? יכול להיות שקיבלתי מתנה שאני לא אשתמש בה בחיים שלי ואז היא מבוזבזת עליי, כי ה' יכל לתת אותה למישהי אחרת שמרגישה שאין לה כל כך הרבה כמוני?
טוב זה משהו שחשבתי עליו הרבה, מקווה לבנים נשמע לי הדבר הכי לא צנוע שיש, על הגבול שזה ממש הזוי לי שהתורה מסכימה לזה. חבורת בנים שנכנסים ערומים ביחד למים, שלא נדבר על זה שיש ילדים קטנים שהולכים או אבא ובן שזה אחד ההזויים. מוזר לי שזה מצווה מהתורה וסתם דוגמא שלבת אסור ללבוש חולצה קצרה שאיפה זה מול זה.
הורים גרושים.. אמא דתיה ואבא חזר בשאלה.ואני איפשהו באמצע.איך חיים ככה?