היי קודם שאפו על המיזם האדירר! אוקי יש לי משהו שכבר מציק לי הרבה זמן וכואב לי שאני לא מצליחה לעשות איתו משו.. אני אסביר. עברתי דירה לפני איזה חצי שנה, וזה מאז שהגעתי כזה ניסיתי לראות מה הפעילויות של הנוער וזה ולהיכנס כזה לעניינים, ולהעיר שם את כולם. אממה. כולם שם פשוט מגובשים בקטעע אחרר ואני כאילו לא מכירה אפחד.ת זה ממש ממש מבאס אותי. אני לא מצליחה למצוא את עצמי שם בין כולם ולהתחבר.. גם אם נגיד אני 'אוזרת אומץ' וכזה מנסה להיות שותפה כזה לשיחה גם זה לא עובד לי כי אני בשקט, ולא תורמת למהלך השיחה, כי פשוט אין לי מה לומר לגבי כלוםם... וגם נגיד קראתי את התשובות שלכם גם לכל מיני שאלות בסגנון וזה וכולם כזה אמרו להתחיל לדבר מקום וזה כזה נגיד איפה השמלה שלך, היא ממש יפה וזה אז ניסיתי פעם אבל אז זה פשוט לא התפתח לשום מקום. שאלתי עניתי היא ענתה וזהו סטו. נגמר העניין. בבקשההה תעזרוו ליייי אני חייבת למצוא את עצמיי
היי תודה על הפרויקט המדהים הזה:) חברה מאוד טובה שלי בזמן האחרון מדברת איתי על זה שהיא רוצה לנסות לשתות אלכוהול... באופן כללי היא מספרת לי שמעניין אותה להתנסות בכל מה שקשור לנושא וכ"ו... דיברתי איתה על זה המון והסברתי לה שבעיני זה לא כדאי ושיש גיל לכל דבר, ניסיתי גם להגיד לה לדבר עם ההורים, ולשאול ולהתייעץ איתם בכל מה שקשור לנושא. היא פחות מחוברת להורים שלה והיא מדברת איתי על הנושא המון. אני רוצה לעזור לה ולהיות שם בשבילה כי היא חשובה לי ומצד שני אני לא ממש יודעת איך.. יש לכם רעיון לגבי מה אפשר לעשות? בת 15
היי. במשך הרבה זמן הייתה לי חברה שהיינו ממש בלתי נפרדות. היה לנו מאוד כיף, היינו המון ביחד. אני לא יודעת מהצד שלה, אבל מהצד שלי לאחרונה היא התחילה להתיחס אלי לא כל כך נעים. היא לא נראה לי שמה לב, אבל היא פוגעת בי המון. כבר לא כיף לי להיות לידה כל כך...כשהיא עם בנות אחרות, אני מקנאה. ועכשיו אנחנו בסוג של מריבה, ואני לא רוצה מצב כזה. אנחנו בכל זאת באותה כיתה, ולאחרונה גם בנינו לעצמינו את אותן החברות.. אשמח אם תעזרו לי, תודה!!
אהלןן🤗רציתי לשאול..איך אפשר להתחבר יותר לתורה?! בת 17
אני מאוד אוהבת את חבר שלי, באמת!! אבל הוא קצת שונה ממה שתמיד חשבתי שהוא יהיה הוא כן נסיך והוא באמת באמת מושלם הוא גם כן צדיק ולפעמים הוא שם ציציות בחוץ כזה שאני ממש אוהבת אבל גם לפעמים הוא מקלל. מצד אחד זה ממש ממש מוריד לי ומציק לי אבל מצד שני אני לא יכולה להגיד לו שיפסיק. לא יודעת לא מרגיש לי בנוח וזה גם קצת מראה על אופי של בנאדם.. הוא כן פעם שאל אם זה מאכזב אותי אבל אני לא יכולה להגיד לו שכן וזה מבאס טיפה... תמיד חשבתי שהוא יהיה כזה מתנחל עם רעל בעיניים וגוזמבות סתם לא חייב גוזמבות אבל מתנחל כזה חמוד פנימיסט לומד בכזה דימונה בנאדם של פקלים וטבע והוא כאילו יש לו יציאות שהוא הכי הכי כזה ויציאות שהוא בכלל לא.
היי לכם אנשים צדיקים ומדהימים!!אני הבת הבכורה בבית ויש לי אח בן 8 הכי מתוק בעולם. יש לנו זוג הורים מקסימים ביותר ב"ה, אבל הם מתווכחים די הרבה, וכשהם הם מתווכחים בדרך כלל זה בצעקות ובבכי והם עושים את זה הרבה בפני אני ואח שלי. עכשיו אני יודעת שבלי עין הרע הם לא הולכים להתגרש ושחוץ מהוויכוחים יש להם זוגיות ממש טובה, אבל כבר כמה פעמים השבוע אח שלי אמר לי שהוא מפחד שההורים שלנו יתגרשו ח"ו . אמרתי לו שזה נורמלי שאבא ואמא מתווכחים לפעמים ושהם מאוד אוהבים אחד את השני ולא יתגרשו, אבל זה לא השקיט אותו והוא המשיך וענה לי שההורים של חבר שלו התגרשו ואולי גם שלנו. דיברתי איתו כבר הרבה פעמים על זה אבל אני רואה שהוא עדיין דואג. יש לכם רעיונות למה לעשות כשהוא אומר לי דברים כאלה? תודה לכם מראש:)
אני חרדתית ברמה מוגזמת. לא מדברת על חרדה מנסיעות לבד לדברים כאלה, חרדת נטישה יותר.אני מפחדת לאבד אנשים שקרובים אליי, וזה בא לידי ביטוי כל פעם שההורים שלי נוסעים ולא חוזרים, או כשחברה לא עונה לי בטלפון ובעוד כל מיני סיטואציות שאני לא יודעת מה קורה. אני מרגישה שזה מתחיל להעיק עליי בצורה לא נורמאלית, כל פעם שההורים שלי יוצאים מהבית ליותר מיום אחד אני נכנסת להתקפי חרדה נוראיים ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי כשזה קורה...עזרה?
אני מאמינה בה', הוא נמצא בכל דבר במציאות שלנו.אבל מי אמר שהוא רוצה מאיתנו משהו? יכול להיות שהעולם נברא ופשוט צריך להיות אנשים טובים... קצת מוזר לי לקיים את כל המצוות אחרי שאנשים שינו אותה (חכמים ואני יודעת שהתורה נתנה לזה אפשרות..)
שלום ותודה רבה אתם מדהימים!!! אשמח לדעת עד כמה דברים שקורים לי עם חברות או בכללי עם אנשים שקרובים אליי אמורים להשפיע עלי? נגיד הורים וכו.. מפחיד אותי שאני מושפעת יותר מידי ממקרים קטנים שקורים לי איתם.. ברמה שאני מאוד עצובה ולוקחת את זה קשה וכל היום חושבת על זה.. לדוגמה ישלי חברה שכל פעם שיש לנו איזה ריב קטן אני ממש בבאסה וקשה לי והיא אומרת שגם היא אבל אולי אני סתם לוקחת את זה קשה מידי? או שככה כל בני האדם?;) אשמח לדעת מה דעתכם..
היי...אני מרגישה שאני לא ממצה את עצמי, לא מנצלת את היכולות שלי מספיק... מה אפשר לעשות עם זה???
יש לי בעיה שמאוד מציקה לי בזמן האחרון. בזמן האחרון אני מרגישה שהשיח שיש לנו בנוער הוא מאוד רדוד ולא מכבד. ניסיתי כמה פעמים להעיר ולהרים את השיח וזה לא עזר.אז התחלתי לא לבוא למפגשים של הנוער כי ידעתי שהשיח שם לא מתאים בשבילי וזה מאוד ניתק אותי מהאחרים וזה ממש ביאס אותי.הבעיה היא שאני לא יכולה לעבור לקבוצה חבר'ה אחרים שהשיח שם יותר גבוה כי אנחנו נוער מאוד מאוד קטן.איך אני יכולה להרים את השיח? ומה לעשות עם המצב? כי מצד אחד לא מתאים לי השיח ומצד שני אני בן אדם מאוד חברותי ולא בא לי לצאת מהחבר'ה. יצא לי לדבר על זה עם עוד כמה חברים והם גם מרגישים כמוני אבל בפועל אף אחד לא עושה כלום