יש מישהו שאני ממש רוצה להתחיל איתו, הבעיה היא שאני שנה הבאה בקומונה בסניף רחוק בדרום ולא כל כך אהיה בבית, והוא בישיבה.. מצד שני, אני נורא מפחדת שאם אני לא אתחיל איתו - אחרות כן ינסו.. אוף, מתסכל ממש. ואני בכלל לא יודעת אם זה ילך יחד עם הקומונה..
אהלן :) קודם כל, רציתי לומר ממש תודה על הפרוייקט! זאת ממש עבודת קודש, וב"ה שיש אנשים שעושים דברים כאלה בעם ישראל! זה כל כך לא מובן מאליו! ולשאלה שלי: יש לי חברה טובה, שבסך הכל היא בן אדם טוב, אבל יש נושא אחד, שממש ממש קריטי (לא נושא שולי), שלדעתי כל הכיוון שלה פשוט מעוות! ועזבו שזה מתסכל אותי כי מבחינתי (וממש בצדק) זה כל כך ברור ומובן מאליו, זה דבר אחד... אבל יש דבר שעכשיו ממש מפריע לה, שנגזר מהנושא הזה, וזה באמת מציק לה, ובתור חברה טובה אני אמורה באמת להיות איתה ולעודד אותה ולהסכים איתה שזה ממש לא צודק, אבל אין לי דרך לומר את זה בלי שזה יראה כאילו אני מסכימה איתה לגבי העניין ההוא (ואני באמת לא מסוגלת להסכים על זה), ויוצא שאני כל הזמן מצדיקה את הצד השני, במקום לעודד אותה, ואני מרגישה ממש רע לגבי זה (או שאני מעודדת את חברה שלי ובעצם תומכת ברעיון שמבחינתי הוא כמעט רצח, או שאני ממשיכה עם האמת שלי אבל אני יוצאת חברה גרועה, ובאמת לא רוצה לפגוע בה)... מה אני אמורה לעשות במצב כזה? ואיך אני יכולה לגשת לנושא הזה ברוגע? (כי כרגע אני מתעצבנת מהר מידי כל פעם שהנושא הזה עולה איתה...) אשמח ממש שתענו מהר, זה באמת נושא שבוער בי. תודה רבה!
היי תותחים!! אתם לא מבינים כמה הפלטפורמה הזאת עוזרת לי!!אז לשאלה- ההורים שלי אנשים מדהימים שאני מעריכה מאוד, וגם יחסים לבנות בגיל שלי אני בקשר ממש טוב איתם ב''ה:)אבל יש איזה משהו שמציק לי- 2 האחים הקטנים שלי פשוט עושים מה שבא להם! הם בני 10 ו6 אומנם לא ענקיים אבל מספיק גדולים בשביל לעשות פעולות בסיסות כמו לסדר אחריהם את הצעצועים שלהם, לפנות את הצלחת שלהם (!) מהשולחן, לשים לעצמם מים בכוס וכו' אבל הם לא עושים שום דבר מזה!!ולהורים שלי פשוט לא אכפת! הם מתחצפים אליהם בלי גבול! אז התחלתי טיפה להעיר על זה.. בהתחלה היה הכל ברוח טובה ובצחוק כזה.. צחקנו על הרבה ואמרתי שאני אוכל בעתיד לעזור לאנשים לחנך כי אני כבר מנוסה בזה ודברים כאלה.. אבל לאחרונה זה התחיל להיות ממש קבוע כי יש כל כך הרבה דברים שמפריעים לי בקשר אליהם! וכבר פחות מצחיק...ובאמת יצא לי לחשוב אולי זה לא בסדר מה שאני עושה.. ההורים שלי חכמים מספיק כדי לדעת לחנך את הילדים שלהם ואולי אסור לי להעיר להם בשום צורה..אז בעצם השאלה שלי-*מותר לי בכלל להעיר להורים שלי? אפילו אם זה בצחוק?*מה יש לי לעשות בתור אחותם כדי לעזור בלי קשר להערות להורים?
היי אז אני ילד בן שש עשרה ויש לי המון חברים כי אני יודע מאוד להבין אנשים ולדבר על בעיות בקיצור, יש ילד שהוא חבר מאוד מאוד טוב שלי אני עוזר לו המון בכל דבר בחייו כמעט, ולמה? כי הילד הזה עבר הרבה דברים קשים מץכמו ירידות על המשקל שלו ועל דברים שהוא עושה וכו... עכשיו שלא תבינו לא נכון, יש לו חברים והוא בחבורה שלי אנחנו 10 חברה שאוהבים אותו אבל כל הזמן כולם יורדים עליו ולא מפסיקים ואני היחידי שעוזר לו אני היחידי שנחמד אליו הבעיה היא זה שהוא לא מעריך אותי בכלל! הוא לא שם עלי בכלל, ואני חושב שזה בגלל שהוא לוקח אותי כמובן מאליו בגלל וזה בגלל שאני תמיד הייתי עוזר לו תמיד הייתי מדבר איתו לא משנה מה, ואת כל שאר האנשים שכן יורדים עליו ומלבינים אותו ברבים הוא מכבד, מנסה להרשים אותם, ואותי לא כי אני היחידי שהוא מכיר שלא צריך אץ הרושם שלו וחבר שלו כמו שהוא אבל הבעיה שהוא לא מבין את זה והוא לא מודע בכלל ובזמן האחרון הוא אמר לי שזה לא כיף לו שאני מתנהג כמו סייעת שלו וכל הזמן שם אז השאלה שלי היא מה לעשות?
שלום! רציתי לשאול איך מעצימים את הנפש שלנו ואיך הופכים אותה לקדושה יותר?
שלום לכם! אני בן 17,לומד בישיבת בנע, שביעיסט.לאחרונה התחילו לדבר איתנו על שנים הבאות. ההורים שלי מאוד לוחצים עליי ללכת לעתודה אקדמאית במכון לב. אני לעומתם - רוצה לעשות הסדר, או כמה שנים בגבוהה. הם לא בעד בכלל.. בסוף סיכמנו שאני ארשם לעתודה בתחילת יב, אלך לשבושים ואם אני אוהב - אני אשאר מקס' שנה. ואולי יותר. אבל זה נורא מפחיד אותי.. עתודה זה התחייבות לעשר שנים, ושנה בישיבה רק תאריך הכל.. אני גם פחות יודע איך כל זה עובד. יש אולי מישהו שיוכל לעזור ולפרט לי על עתודה במכון לב? או - האם אפשר בכלל לעשות רק שנה אחת בישיבות הסדר - ואז עתודה? תודה!! אני כבר הרבה זמן תקוע עם השאלה הזאת..
הי, אני אותה אחת משאלה 3285. התשובה לא ממש ענתה לי כי ארגון של מפגשים פיזיים לא ממש אפשרי (בגלל המרחק ובגלל ששתינו עסוקות) וגם בהם הדיבור, השיח והשמירה על הקשר לא ממש עובדים, ואני לא מסתדרת עם שיחות טלפון...אז אני אשמח אם יש לכם אולי עצות או טיפים מעשיים יותר איך אפשר לשמור יחסית על קשר גם כשזה בהתכתבות, וגם אם כבר יש מפגש אז איך להצליח יותר לדבר בו לעומק וליצור יותר קשר(אני מדברת עכשיו על המקרים של אנשים שאני מכירה ונמאת איתם באותו פרוייקט אבל המפגשים הפיזיים הארציים הם רק לעיתים רחוקות יותר)
ש.אהלן, אשרייכם על הפרוייקט המטורף!כל החברות שלי ומי שמסביבי עם רישיון, אני לומדת כבר שנה ונכשלתי בלא מעט טסטים..חברות שלי שהתחילו ללמוד נהיגה הרבה אחריי עברו מזמן ונגמר להן תקופת המלווה..אתמול חברה ממש טובה עברה טסט וכולן עשו לה מסיבה ופשוט לא הצלחתי להביא את עצמי לבוא לחגוג ולשמוח איתה במקום זה רק ישבתי ובכיתי בבית...עכשיו, זה לא שאני לא נוהגת טוב, כמעט כל הטסטים לי נכשלו על דברים שטותיים ועל קטע של חוזר מזל.אני מרגישה שחברות שלי מרחמות עלי עם כל אחת שעוברת וזה בעיקר הדבר שמפריע לי, נמאס לי מה"בקרוב אצלך" ו"יאללה את הבאה" מרגישה שזה מרחיק אותי מהחברות וכבר הן לא שם בשבילי..אשמח ממש לטיפים להתמודדות עם החברות והסביבה, תודה:)
היי ותודה רבה! אני בת 16 וברוך ה עובדת את ה ומשתדלת להתקדם כמה שיותר.. הבעיה הגדולה שלי היא שאני לא מצליחה לעשות את זה מאהבה, את הכל אני עושה מפחד או מהרגל. למשל, אני מתפללת בבוקר כי אני מפחדת שאם לא, הקב"ה יעניש אותי ויהיה לי יום גרוע... אני כל בוקר מבקשת לעבוד את הקבה מתוך אהבה יראה ורצון אבל זה באמת לא מצליח לי... מה אפשר לעשות??
אהלן משיבים, תודה גדולה! זה משהו שאני קצת מדחיקה אבל אני חושבת שזה כן תופס לי המון מקום בחיים. אפשר להגיד שאני מכורה ליוטיוב... בימים שאני בבית ויש לי זמן פנוי (השנה יצא שזה כמעט כל יום..) אני כל היום רואה מלא סירטונים. אני חושבת שהבעיה העיקרית בזה היא שהמון פעמים צצים תכנים לא ראויים לנפש שלי, שהייתי שמחה אם לא הייתי רואה אותם בכלל. אבל ראיתי. חשבתי לבקש מההורים לשים לי הגנה אבל אני די מתביישת וגם יודעת שזה יכול לחסום לי עוד דברים כמו להכנס לקישורים ודברים כאלה. ניסיתי כבר מלא פעמים להציב לי יעדים(עד שעה- אני לא נכנסת ליוטיוב, או להעביר את האפליקציה הזאת למקום אחר במסך) אבל הדברים האלה לא עוזרים.. אני חושבת שזאת בסך הכל המצאה טובה אבל אני צריכה עזרה במינון שלה... מה גם שזה מביא לי ביחד עם זה ריגשי אשמה ובושה שככה אני... אשמח אם תוכלו לעזור. תודה
למה אני צריכה לאהוב את הקב״ה? אני צריכה להודות לו אבל בשביל מה לאהוב?
צדיקים אתם!! מזל שיש מקום כזה שאפשר לשאול באנונימיות.. עוזר מאוד! אמא שלי נפטרה כשהייתי ממש פיצי.. זה נקודה מאוד כואבת אצלי, אבא שלי התחתן שוב... וכו חברים שלי שהיו בריאים לפעמים לא מספיק רגישים.. אומרים דברים שלא אומרים וכו דוקרים בנקודות כואבות מאוד מאוד, אני יודע שזה לא מגיע ממקום של לפגוע אבל בהחלט זה פוגע, אני לא רוצה להגיד להם שזה פגע.. פחות נעים לי לומר.. יש לכם אולי עצה איך אני יכול להתייחס לאמירות כאלה, איך בעצם לסלוח ולהמשיך הלאה? אני לא יודע אם אתם עונים על שאלות כאלה, אבל אם תוכלו זה יעזור מאוד מאוד, אשמח לתשובה מהירה, תודה אחים קדושים!!