אהלןן!!אני יודעת ששאלות על חבר וחברה חוזרות פה הרבה... אבל כן..אני שביעיסטית ואני בקשר עם מישהו שנתיים מעליי מהיישוב שלי, הוא בהסדר עכשיו, הכרנו בסניף וכבר תקופה די ארוכה אנחנו בקשר, קשר ממש טוב, הוא מבין אותי כמו שאף אחד בחיים שלי לא הבין, הוא המקום מפלט שלי מהעולם. קשר מדהים מדהים מדהים!זה שהוא בישיבה עכשיו לא מפריע לקשר שלנו, להפך.. בזכות זה שהוא בישיבה הקשר שלו איתי אפילו יותר חשוב לו (כל פעם שהוא חוזר אז אנחנו נקבע במקום שהוא יצא עם חברים או שאני אצטרף ליציאה עם החברים). אבל כן יש דבר אחד שנורא מפריע לי וזה שיש לו חברה אחת ממש טובה בגיל שלו, יש לנו חברה משותפת והחברה הזאת אמרה לי שהיא כל הזמן אומרת שאותו בחור שאני בקשר איתו חייב לנתק את הקשר איתי, שהוא צריך מישהי בוגרת יותר... ואני מרגישה ממש בוגרת לגילי!זה מתחיל לחלחל לי למוח כל האמירות האלה.. כדאי לנתק את הקשר איתו עכשיו (למרות שיש סיכוי שהוא לא יחזור להיות ככה) ולחכות קצת ואז לנסות לחזור לקשר כשאני אהיה "בוגרת יותר"?
ש. שלום! עברתי בשנה שעברה לצערי פגיעות מילוליות מכמה בנות ובחיים שלי לא נפגעתי ככה. הן גרמו לי לבכות כל לילה בפנימייה ואני חושבת שהתחושה הזאת תישאר איתי לכל החיים... ביום כיפור, ניסיתי לסלוח להן. באמת. בכיתי שעות שיהיה לי כוח לסלוח אבל אני לא מצליחה להעביר יום מבלי לחשוב על הדברים שאמרו לי. אז יש לי כמה שאלות: לסלוח=לשכוח כל מה שהיה? ודבר שני, למה שאני אסלח למישהי שהרסה לי את כל החיים או לפחות כמה שנים טובות? מה יוצא לי מזה? אני לא רוצה להיות חברה של אנשים כאלה ואני גם לא רוצה להגיד שהיא בסדר... אני אשמח ממש לעזרה, תודה.
אז ככה ,יש לי חברה יחסית טובה שמשתפת אותי בהרבה דברים בזמן האחרון.. אני מאוד רוצה לעזור, ואפילו בשעות הקטנות של הלילה נשארת ערה לתת יד. כנראה שאני הבן אדם היחיד שהיא משתפת.. ( לפי מה שהבנתי) בהתחלה דיברנו צחקנו הכל טוב ויפה. אבל בזמן האחרון יוצא הרבה פעמיים שהיא משתפת אותי בדברים שיותר מידי קשים לי ואז כל היום שלי הלך.. אני לוקחת ללב דברים ובסופו של דבר יוצא שמאוד קשה לי. עכשיו, הרבה פעמיים היא מספרת דברים וכזה.. ואני כאילו מרגישה שאם אני לא יתן לה עצה ,חיזוק או משהו.. אני ירגיש אשמה מאוד גדולה.. כי אני בעצם היחידה שיודעת מה איתה. הרבה פעמיים ניסיתי להסביר לה שאני לא אוכל באמת לעזור לה.. ורק משהו שיודע לתת כלים.. יצליח לעזור לה.. אבל היא לא מקבלת ולא רוצה. אשמח לעצה איך אוכל בכל זאת לדבר איתה בלי שזה יפגע בי. תודה מראש! תודה בת 15
שלום יש לי בטחון עצמי ממש נמוך וכאילו כשאני מנסה משהו חדש ואני לא מצליחה וסתם מישהי זורקת הערה אני ממש נפגעת ובאמת אני יכולה לצאת לטיול שלם וסתם מישהי תעליב אותי אני אזכור רק את זה וזה יהרוס לי את כל הטיול ואני לא יודעת מה לעשות כי זה ממש משפיע עליי
ש. אמא שלי גילתה לי שהיא בהריון זה כל כך מכעיס אותי! לא יודעת למה פשוט מרגיש לי לא אחראי בעליל יש לך עוד 5 ילדים בבית שממש לא מושלמים בדיוק התחלת עבודה חדשה, מה הקשר??? תשקיעי במה ששלך עכשיו חוץ צזה שהוא בהפרש גדול מאח שלי הקטן וזה צרגיש לי עוד יותר דפוק זה פוגע בה שאני מגיבה ככה, אבל אני לא יכולה להסתיר את מה שאני מרגישה כלפיי זה למה אני צרגישה ככה בכלל??
יש לי 3 חברות קרובות שאני לא ראיתי הרבה זמן זה נורא קשה לי.. 2 מהן כבר נכנסו לדיכאון בעקבות זה שלא התראינו הרבה זמן.. אני חוששת גם להיכנס לדיכאון איך לא נכנסים לדיכאון? בת 16
אני מרגישה כאילו אני היחידה שיוזמת בקשר של אמא שלי ושלי. תמיד אני פונה אליה שואלת אותה אחת עבר אליה היום ומקשיבה לסיפורים שלה (גם אם הם לא מעניינים) ואני מרגישה שהיא לא עושה את אותו הדבר בשבילי. אני מרגישה שהיא לא באה ושואלת אותי "מה קורה?" כל כמה זמן, אולי לפעמים כשאני לידה היא שואלת את זה, בצורה שטחית, שמעלה או שתיים מספקות. אבל היא אף פעם לא באה אליי לחדר אחרי יום שהיא יודעת שעבר עליי רע (כשעובר עליי יום רע, כולם יודעים). היא לא באה אליי אפילו כשהיא יודעת שאני שמחה, אחרי אירוע או משהו. פשוט לא אכפת לה. דיברתי איתה על זה לא מזמן, היא באה אליי פעם אחת אחרי יום שלם שלא יצאתי מהחדר. ישבה איתי רבע שעה והלכה. וזהו. מבחינתה זאת ההשתדלות והיא לא יכולה לעשות יותר. וגם הפעם הזאת הרגישה כאילו היא עושה את זה בשביל לסמן וי וללכת. אני לא רוצה לדבר איתה על זה כי היא מקשיבה לזה רק פעם אחת ולא עושה עם זה כלום מעבר. "אני מצטערת שזה קורה, לא שמתי לב" והיא לא משנה את ההרגלים! אני ממש צריכה מישהו לדבר איתו והקשר שלי עם חברות הוא לא עד כדי כך טוב שאני אדבר איתו כל יום על כל הבעיות שלי. אשמח מאד אם יש לכם רעיונות ואני ממש מצטערת שיצא כזה ארוך וכועס. בת 16
אני אשמח שתענו על זה בהקדם כי זה ממש דחוף לי. קשה לי!! אני מרגישה שאף אחד לא מבין אותי! הלימודים האלו בזום הם מעבר ליכולת שלי! המון המון שעות עם מערכת לא מתחשבת ("זה המצב ואף אחד לא בחר אותו") ובעיית קשב וריכוז שלי, שאם עד עכשיו התמודדתי איתה יפה ב"ה אז עכשיו אני כבר כמעט לא מצליחה. לא רוצה להתייאש. אני רוצה שהשנה האחרונה שלי תהיה משמעותי אבל כרגע אני רק סובלת!!! ההורים שלי אומרים לי שמבחינתם אני יכולה פשוט לא להכנס, שזה מקסים אבל לא עוזר לי עם המורים שיסמנו לי חוסר נוכחות וידפקו לי את המגן. למורים לא אכפת, ניסיתי. כן, גם פניתי למחנכת ולא עזר.. וזה שכל האחים שלי בבית בגלל הסגר זה בכלל לא מוסיף לאווירה.. לא רוצה להישבר אבל..:( בבקשה תעזרו לייי. בת 18
א. קודם כל תודה רבה על הפרוייקט תבורכו! אני בת 15 ואני צריכה בבקשה עזרה, חברה שלי לומדת באולפנה מסויימת והיא באה לשם לבד ( לא מכירה אף אחת שם) והיא הסבירה שלי שלא טוב לה מבחינה חברתית שם והיא ביקשה שאעזור לה אבל אני לא יודעת איך... חוץ ממני אף אחד לא יודע על מצבה שם אפילו לא ההורים... אני ממש אשמח אם תעזרו לי לעזור לה, תודה רבה
רציתי לשאול איך אני יכולה להיות יותר רגועה, ולא תמיד לנסות לרצות את כולם, אני מרגישה שממש כל הודעה קטנה שאני שולחת אני רק חושבת מה יענו ומה יגידו וכאילו תמיד במצב שורד כזה ואף פעם לא בטוחה במקום שלי (זה בעיקר מול החברות) בת 16, תודה!
היוש:) עוד מעט שישיסטית. עברתי שנה ממש ממש קשה בחמישית. עבדתי על עצמי ממש בחופש הזה, להגיע לשישית אופטימית, להנות, להצליח.. והרגשתי שאני מצליחה!! הצלחתי להבין עד כמה האולפנא שבחרתי מתאימה לי, גילתי עד כמה החברות שלי פשוט מדהימות!! התחברתי לבנות מעוד שכבות, והרגשתי שהחופש ב"ה מצויין לי ושאולי החמישית הייתה סיוט, אבל השלוש שנים הקרובות יהיו פשוט בונות ומדהימות ושאני רק רוצה שהן יבואו. ואזז זה הגיע. קבלתי הודעה שאחת המורות העלתה חומר לקלאסרום (ככה למדנו בקורונה), הסתכלתי על התאריך וקלטתי שעוד 10 ימים זה מתחיל. בחיים שלי לא קרה שלא התרגשתי ורציתי להתחיל שנה. אבל פתאום אני פשוט מתה מפחד, מדחיקה ומתפללת שלא יגיע. אני בלחץ מטורף שהשישית תראה כמו החמישית. מרגישה לא בנויה אחרי כל הזמן הזה ללחץ הלימודי הזה, לעומס, לנסיעות. ועוד בלי כיף ובלי פנימיה. הולך להיות סיוטטט. איך דואגים שזה לא יקרה?? ואיך אני יכולה להגיע לשישית רגועה, לצפות לזה ולא רק לקוות להכנס לבידוד ולדחות את זה עוד קצת.
הי:) אשמח לעזרה.. ברוך השם יש לי מעמד חברתי טוב בכיתה, והכל טוב, אבל יוצא לי המון פעמים למצוא את עצמי עומדת בין 2 בנות מסוכסכות... קורה לי כל פעם שאחת רוצה ש'אשנא' איתה את השניה, וכנל לגבי השניה... וזה יוצר סיטואציות מחייבות ולא נעימות... אני מרגישה מצד אחד שיש לי חובה לגשר בניהן, ומצד שני שאני רוצה לעזוב את העסק. מה לעשות?