היה לי חבר ונפרדנו, אחת הסיבות בעיניי היא שלא האמנתי לו שהוא אוהב אותי, וזה לא רק איתו, אני לא מאמינה לאנשים שאומרים לי שהם אוהבים אותי, איכשהו הם יוכיחו אחרת... עובדה שלמרות שהוא אמר לי שהוא אוהב אותי ושהוא לא יכול לראות את עצמו בלעדיי עדיין נפרדנו.. מה אני יכולה לעשות עם זה? (בדר"כ אני לא אחת כזאת, אני מאמינה לאנשים ולדברים שהם אומרים.. זה רק זה..)
ש. הי תודה רבה לכם!! אני בן אדם שלא ככ משתף בד"כ מה עובר עליו וכזה, גם את החברות הטובות.. והייתה מישהי אחת שהייתי איתה ממש בקשר חזק והייתי מדברת איתה על הכל, וקרו כמה דברים ופתאום התרחקנו קצת ואני לא יכולה כ"כ לשתף אותה ולהתייעץ איתה כבר. וזה גם פגע בי מאוד. ואני מרגישה שזה פוגע בי בקשר שלי עם אחרים, ושקשה לי הרבה יותר לשתף, אני חושבת מיליון פעם לפני שאני מתייעצת על משהו עם חברה וכ'ו..ולפעמים גם לא משתפת למרות שאני יודעת שזה לא הגישה הנכונה אבל אני מפחדת שיפגעו בי שוב.. מה אפשר לעשות?? בת 16
ש. היי, פעם שמעתי שיחה של רב שדיבר על חברות שממש השפיעה עלי. הוא אמר שחבר טוב גורם לאדם להיות יותר טוב כש לתת הוא לידו או איתו.. ואז הבנתי שאני לא באמת יותר טובה ליד חברות שלי,הם בנות מדהימות אבל פתאום שמתי לב שאיתם אנחנו הרבה רק מכייפות מדברות על הבנים בסניף כזה וסדרות וסרטים... ולא ממש "טובות" במובן של להתקדם כבן אדם..אז הם לא חברות טובות? אבל אולי חשוב באמת להינות לפעמים ולשחרר? ואם הם לא חברות טובות אז מי כן? הם פה תמיד בשבילי והם מכירות אותי הכי טוב! אז השאלה זה די מה אני אמורה לעשות וגם האם זה רע שאני עם החברות האלה? תודה רבה!!
ש. היי:) אני מרגישה ממש בודדה כבר כמה שנים ובזמן האחרון אפילו יותר. יש סביבי הרבה אנשים טובים שאני מאוד נהנת להיות איתם ואם תשאלו כל בנאדם שמכיר אותי הוא יגיד שאני בנאדם שמח וחברותי מאוד. הבעיה היא שאין לי אנשים שקרובים אלי כ"כ כמו חברה טובה ואני מרגישה שזה נורא חסר לי, כשאני רוצה לשתף משהו אני שומרת את זה לעצמי כי אני לא מרגישה שיש מישהו שיהיה לו אכפת ממני.. כבר מלא זמן אני מחפשת מישהו שיוכל להיות חבר/ה קרוב/ה ושזאת תהיה חברות הדדית. וזה גם קורה ההפך- אף אחד מהחברים שלי לא משתף אותי בדר"כ במה שעובר עליו או מתעניין בשלומי סתם כי אכפת לו.(לא נראלי שזה מכוונה רעה אלא כנראה פשוט מתוך חשיבה שמישהו אחר יבין יותר) אין לי מושג מה לעשות, אני מרגישה פשוט לבד...😔
ש. אהלן, תודה רבה על האפשרות לפנות אליכם. פרוייקט מיוחד שעושה טוב. לשאלתי.. לפני כמה שבועות סיימתי יב והנה אני דוהרת במהירות שיא לעבר השירות הלאומי..(עוד שבוע בול) אני לא יכולה לומר שהתיכון שלי היה תותים ושוקולד אבל הוא בהחלט היה המקום הבטוח שלי. החברות שלי. אם הייתי עצובה אז ישר הייתי בורחת לבית ספר כי ידעתי שגם אם לא אכנס לשיעור יהיה לי ממי לבקש עזרה או תמיכה ואפילו חיבוק. ועכשיו זהו.. כן יש את החברות בדירה אבל זה לא זה. הן חדשות ולא מכירות וייקח זמן. אני רוצה את החברות שלי את האפשרות להיות ילדה קטנה. לא בא לי להיות אחראית על אלף דברים. אני מרגישה כאילו משו בי נגמר. שלא הספקתי את כל מה שרציתי ויכולתי לעשות בתיכון. אני כל כך מצטערת שלא הערכתי את כמה שהיה לי אז ומה שהייתי צריכה לעשות ולא עשיתי.. חרטה גדולה.. יש לי תפקיד משמעותי במיוחד בשירות אבל אני לא יודעת איך לחייל אותו בידיעה שאת הפרק הקודם בחיי, לא סיימתי כראוי.. (שלא נדבר על זה שהקורונה גרמה לרוב התחושות של החוסר מיצוי) תודה לכם
ש. אהלן קודם תודה על כל מה שאתם עושים פה זה באמת מדהים ולא מובן מאליו.. אני מרגיש שכל הזמן אני בתוך הפלאפון ובתוך הווצאפ אבל אני פשוט חייב את זה ואני יפספס הרבה דברים חשובים אם אני יהיה בלי(ניסיתי פעם אחת לאיזה חודש חודשיים והיה לי קשה והיום זה עוד יותר חשוב שיהיה לי ווצאפ) אשמח להמלצות איך אני יכול לפתור את הבעיה הזאת שאני אהיה פחות זמן בתוך הפלאפון אבל גם לא ירגיש שזה נצרך בשבילי.. תודה מראש זכר בן 16
אני רואה מסביבי שהרבה פעמים האנשים שפחות נחמדים לאחרים הם יותר במרכז החברה ויש להם הרבה חברים ודווקא אלה שאכפת להם יותר ונחמדים יותר הם כאילו "בצד" ואני לא מצליחה להבין את זה. למה זה ככה? בת 17
היי, קודם כל תודה רבה לכם! אני בת 18. יש הרבה מצבים שבהם אמא שלי אומרת לא לעשות משהו כמו למשל לא לדבר לידה כשהיא מתפללת, לא להגיד לשון הרע לידה, אבל פתאום כשאני מתפללת- היא יכולה לנהל איתי שיחה שלמה תוך כדי, לספר דברים או לזרוק הערות או היא יכולה פתאום להגיד ההיא והיא ככה ככה וזה ממש מפריע לי אבל אני לא ככ יכולה להגיד לה כלום כי זה יהיה חוצפה כי היא אמא שלי, וניסיתי להגיד לה את זה בעדינות איזה פעם אחת אבל היא לא הבינה את הרמז ויותר מזה אין לי ככ מה לעשות ואני פחות רוצה לעשות את זה בשיחה איתה כי מרגיש לי קצת חוצפה ולא נעים להגיד לה לשנות בה משהו, היא בכל זאת אמא שלי.. אשמח אם תוכלו אולי להביא לי עצות איך אני יכולה לחזק אצלי יותר את הכיבוד הורים, איך בכל זאת לקבל את המצב שקורה ולעבוד יותר על עצמי שזאת אמא שלי ואני לא יכולה לשפוט אותה או להגיד לה לשנות בה משהו. תודה רבה לכם!!