איך כולם עוברים בגרויות ומצליחים בחיים? מרגיש לי שאני בחיים לא אצליח לעמוד בכל העומס שיש לי, אני פשוט אתייאש ולא תהיה לי עבודה ואני לא אתחתן כי לא תהיה לי עבודה, מי ירצה אישה שאין לה כח ללימודים ושהיא לא יכולה לפרנס בכלל וזהו אני יהיה בן אדם בודד כל החיים כי בכיתה יב לא היה לי כח ללמוד הסטוריה אנגלית ותנך
אני בקשר לא טוב עם ההורים אני מרגישה מעמסה איתם הייתי שמחה ללכת לייעוץ או מטפלת רגשית לדבר איתה אבל אני מתפדחת לבקש ... מה עליי לעשות.. (לא ללכת לדבר עם ההורים ולפתור את זה יחד כי הזכרתי שאני לא בקשר טוב) .
היי יש לי פחד קהל , אבל לא באמת מול קהל גדול ( גם זה, אבל זה פחות מטריד אותי) הפחד שלי לפעמים משתלט עליי ברגעים כאלה של נגיד לשתף משהו זה יכול להיות בנוער בכיתה או בכל מקום אחר וזה עם האנשים שאני מכירה עכשיו יש לי מורה מדהימה שתמיד שמודעות לזה ותמיד אומרת לי שאני לא חייבת לשתף מול כל הכיתה אבל בא לי אבל תמיד ברגע האחרון לא מצליחה.. בת 14
אוקיי אז היוש, יש לי שאלה ממש חשובה ודחופה. גיליתי שאני עוברת קשר תלותי מלפני שנה שהוא התחיל. והשאלה שלי היא איך מתמודדים עם קשר כזה, זה עם המדריכה שלי (שבעיקרון היא עזבה) אבל עדיין אני חושבת עליה ברמה מטורפתתת.. כאילו עוד ילדה שאלה את זה פה אבל לי זה קשר תלותי, וכאילו יש לי הרגשה שהיא ממש שונאת אותי כבר כי הייתי חופרת לה מלאאא וגם הייתי עושה לה דברים ועכשיו יש לי הרגשה שהיא ממש כועסת עליי ואני כל היום חושבת על זה, עכשיו כאילו אני מנסה להשתחרר מהמחשבה עליה וזה נתקע לי במוח זה לא משחרר ואוףףף מה אני עושה? אני ממש מפחדת לדבר איתה כי כאילו היא עוד יותר תשנא אותי כי אני חופרת לה גם אחריי העזיבה שלה מההדרכה ואני לא יודעת מה לעשות!! גם יש עוד חניכה שקשורה אליה והיא בקשר טוב איתה, ומרגיש לי כאילו אני הרסתי תקשר הזה ואני בעייתית והרסתי הכל. אני כל כך אוהבת אותה ואני לא יידעת מה לעשותתתת אני בן אדם קרציה אבל לא נורא תודה❤
שלום! תודה על כל המיזם! היו כל כך הרבה שאלות שלא עניתי שאלתי מהפרוייקט שכל כך פתחו לי עולם אז תודה❤ אני מרגישה שבגלל הקורונה אני בשלב שהכל הוא זמני. מבחינת לימודים הכל בסדר כי זה רק זמני. מבחינת לחבק את החברות שלי הכל בסדר כי זה זמני. מבחינת התנדבויות הכל בסדר כי זה פשוט זמני. אני גם מפחדת שזה ישבור אותי (וכן היו ימים שהרגשתי שבורה והגיוני שבעיקר בגלל המצב) וגם כי שמעתי אנשים שאמרו שבתקופות קשות אנשים ששרדו הם אלו שידעו שזה לא זמני אלא התמודדו עם המצב. הגישה שלי לחיים היא יותר של הכל בסדר (אני מנתבת ליתרונות שבזה) ופשוט אני שומעת אנשים שבודקים שירות או ישיבה לשנה הבאה וכל הזמן מדברים על זה שאי אפשר לדעת איך יהיה, אבל כן אפשר לדעת כי בינתיים המציאות היא מציאות קורונה. אז איך להסתכל על המצב? זה זמני? יש רק את היום? איך יהיה כשנחזור?
קודם כל תודה רבה על הפרוייקט ותודה לכל המשיבים אין כמוכם!!! לשאלתי, עשיתי את כל ההשתדלות שלי לא להידבק בקורונה, שמרתי מרחק שמתי מסיכות שטפתי ידיים הכל!! ונדבקתי. יש לי הרבה מהתסמינים אבל הדבר שהכי שבר אותי זה שאני לא יכולה להריח ולטעום. אין לי חשק לאכול כי מה הטעם אם אין טעם.. אני יודעת שזה מהקב"ה ושיש סיבה ושזה אמור לקרב אותי יותר אבל זה קשה, כל כך! מקווה שהבנתם את השאלה/ בעיה... תודה!
אהלןןןן:) תודה תודה תודה על הכלל אז ככה- ישלי חברה שמעשנת... כשגיליתי אתזה היה לי מאוד קשה עם העובדה שיש לי ילדה בכיתה שמעשנת. והשנה היא נהייתה חברה טובה שלי וחשבתי שהיא כבר נגמלה.. ובאחד הערבים (אני לומדת בפנימייה) היא אמרה לי שהיא עישנה היום!!! איך אני אמורה להגיב?? ואם להמשיך להיות חברה שלה? ממש מפחיד אותי שהיא תדרדר אותי!! וגם מצד שני אחד הדברים שהכי קשים לי זה לתת ביקורת על בנות.. אני לא מסוגלת להגיד לה שזה לא בסדר מה שהיא עושה.. (המורה והמדריכה יודעות מיזה..)
ב. 2292 הפנתם אותי לחזקים ברשת ש. שאלתי שאלה כלשהי והפנתם אותי לקבוצת חזקים ברשת עכשיו אני מבין ואני רוצה להיכנס אבל מביך אותי אם אנשים אחרים יראו אותי בקבוצה כלומר חברים שלי לפעמים לוקחים לי את הטלפון... יש איזשהו פתרון? ת. שלום וברכה נסיך🙃 קודם כל שימחת אותנו מאוד! כיף לראות שאתה עושה את ההשתדלות שלך כדי לברר. לשאלתך - כן, יש פתרון!🎊 ואפילו כמה פתרונות💪🏻 1️⃣ להיכנס לקבוצה של חזקים ברשת, להשאיר שם את השאלה שלך ובסוף השאלה להוסיף את כתובת המייל ולבקש שישלחו לך את התשובה. ולאחר מכן לצאת מהקבוצה. 2️⃣לשלוח אלינו במייל את השאלה ואנחנו נחזיר לך תשובה דרכו. המייל שלנו: meshivey.nefesh20@gmail.com מאחל לך שבע"ה הבירור הזה יתן לך כלים טובים להתעצם בתוך ההתמודדות. בהצלחה! משיב נפש 🍃
תודה ממש על הפרוייקט !!! משמח ממש לדעת שיש מישהו שמנסה לעזור כמו שצריך! אני לומד בישיבה תיכונית כבר שנה ויותר (כולל הקורונה) ועדיין לא בטוח במקום שלי ולא יודע מה אני צריך להרגיש ואיך בדיוק. זה מתבטא בזה שכל אבל כל פעם! שאני חוזר לישיבה אני מזיל דמעות ולא מצליח לעשות וללמוד (מבחינה נפשית) ואפילו לא יודע ממה- בין אם זה געגוע הביתה ולחברים איתם גדלתי או סתם שלא טוב לי שם. כי אני לא ילד של בית, ומצד שני אחרי יומיים אני כבר מתרגל.. אני לא מבין למה זה קורה לי?! ,איך להמשיך מכאן?! ולמה דרוש אומץ (שאין לי) כדי לצאת למקום אחר?!/ אם בכלל צריך?!
הי , אז השאלה שלי היא כזאת.. קרו לאחרונה מלא דברים ממש לא נחמדים הרצח של אסתר הורגן הי"ג הרצח/ ההריגה של אהוביה סגר נוסף ובחירות רביעיות.. אני מנסה להבין בתור נערה לאיפה עוד אנחנו יכולים להדרדר כעם? לאיזה מקומות שפלים אנחנו יכולים להגיע..? ואני גם מנסה להבין מה ה' רוצה שנעשה כדי שעוד חמש עשר שנים המצב יהיה יותר טוב ולא יותר גרוע(לא מצליחה לדמיין מצב יותר גרוע ממה שאנחנו).. ואני אשמח שתענו לי במה נירלאכם הנוער יכול להשפיע ולעזור..?
הייייי, תודה ענקית על הפרוייקט הזההה!! אז ככה, אני אחת כזאת שמאוד אוהבת להישען על העבר, קשה לי להתקדם, קשה לי עם שינויים, אני לא רוצה להתבגר, טוב לי בגיל הזה, אני נהנת! בנוסף אני גם נורא קנאיתת, יש לי שתי שאלות לגבי זה. איך אני אצליח להתבגר בלי להכנס לדיכאון? באמת שלהתבגר ולגמור את האולפנא נראה לי כמו סוף החיים. שאלה שניה- בעתיד בעז״ה כשיהיו לי ילדים, אני מאוד מפחדת שאקנא בהם, שארצה להיות בגיל שלהם, שהחוויות שהם יעברו יגרמו לי לגעגוע לגיל הזה, אני ארגיש מבוגרת מידי ואשווה אותי אליהם כל הזמן. איך יוצאים מיזה?
אם יש משבר אפשר לקבל כוחות מהאמונה ועוברים את הקושי. אך מה קורה אם המשבר מתארך? איך שואבים כוחות מהאמונה לאורך זמן?