ש. הי, שלום ותודה על ההזדמנות לשאול. יש לי בעיה שאני מפחדת מרופאים וממורים. ברמה שאני יודעת שאני צריכה ללכת לרופא אני מתחילה לרעוד בכל הגוף להקיא ולהרגיש רע.. אני נכנסת לרופא עם סטרס נוראי ומתחילה לבכות כמו תינוקת... קשה לי עם זה ממש כי אני בדרך כלל בוגרת אחראית ומסורה אבל כל פעם שאני באה לרופא או למורה אני מרגישה שזה עושה לי ממש רע בנפש וזה משפיע על הגוף.. יש לי בתקופה הקרובה סדרת בדיקות שאני ממש ממש בלחץ ממנה.. אז אמרו לי ללכת ליועצת. זה יעזור לי אבל הבעיה שלי שאני מפחדת גם ממורים. עצם זה שאומרים שיש לך טיפול לא משנה אם זה אצל רופא או אצל יועצת אני בקושי מסוגלת לזוז.. ממורים אני מפחדת לא מהתפקיד אלא משיחות אישיות. אני מעדיפה שהם ייגמרו כמה שיותר מהר.. ואם אני מספרת משהו למורה שלי אני לא מצליחה להפסיק לספר לה גם דברים שאחר כך אני מצטערת אליהם וגם כל פעם שאני רואה אותה ופוגשת אותה אני מרגישה לא בנוח ובורחת ממנה בגלל שאני בעצם מרגישה חשופה בפניה. מה לעשות ואיך להיגמל מהפחד הזה? סליחה שזה ארוך אבל זה מציק לי ממש ממש.. אשמח לעזרה. תודה רבה רבה..
ש. היי(: יש לי בעיה שאולי תשמע מצחיקה- יש לי דמיון פרוע. אולי זה נשמע משהו טוב (ובהחלט יש לזה גם דברים טובים), אבל זה גורם לי להמון בעיות. לדוגמא- כל פעם שמישהו מתעכב/ לא עונה לטלפון, אני כבר מדמיינת פיגועים, חטיפות, בלאגנים.. וכשכואב לי משהו- ישר קופצות לי לראש כל המחלות האפשריות ואני כבר בטוחה שח"ו אני חולה במשהו כזה.. אני לא יודעת מה לעשות! זה משבש לי את כל החיים.. אני לא מצליחה לחשוב ולתפקד נורמאלי כשכל הזמן אני רק חושבת על התסריטים הכי גרועים שיכולים לקרות. אני מנסה לחשוב אופטימי אבל פשוט לא מצליחה.. אשמח לעזרה בנושא.. תודה!!
היי אני ממש מעריכה את מה שאתם עושים,באמת לא מובן מאיליו. אמא של חברה שלי נפטרה לאחרונה בגיל צעיר אחרי שנתיים וחצי של התמודדות עם המחלה. אם החברה לא נפגשתי הרבה זמן בגלל הסגר ואני ממש חוששת לשלומה. זה לא חדש שבנוסף (בלי קשר לאמא שלה) היא לפעמים כאילו מתקשרת עם סבתא שלה או רואה כל מני דבדבר, כאילו נכנסת לאיזה לופ כזה...יש לה עוד הזיות...אני דואגת לה... בזמן האחרון במיוחד אחרי שאמא שלה חלתה היא מדברת הרבה על מוות, גם שלה וגם בכללי. מה אני צריכה לעשות? לדבר איתה או שזה רק יזיק? ואם כן אז איך?
הי, קודם כל ממש תודה על ההזדמנות לשאול ככה זה ממש עוזר ולא מובן מאליו...תודה!! דבר שני, לאחרונה אני ממש משקיעה בלימודים, ברוך ה' מתקרבת לבגרויות ומלא מהיום שלי זה לימודים.. מסיימת כל יום בשלוש ללמוד ואז מתחילה עבודות וש"ב וכאלה... אז יש לי שתי שאלות על זה: 1. אני מרגישה שאני ממש מממש מממש משקיעה וברוך ה' שכל לא חסר ועדיין הציונים שלי במקצועות החשובים הציונים שלי לא בשמיים.. איך מתקנים את זה?? מה אני עושה לא טוב?? 2. אני מרגישה שעם כל ההשקעה בלימודים אני לא מספיקה דברים אחרים, אני בקושי עוזרת בבית וזה ממש מצער אותי, כמעט אני לא בקשר עם חברות (ועכשיו הקורונה זה הרבה יותר) אני ממש הורדתי פעילות בהתנדבויות שלי אין לי זמן אפילו ללמוד קצת קודש או סתם משהו לנשמה. ובכללי מפספסת את אחים שלי ואת כל התחביבים ומיליון דברים... איך אפשר לשלב ולא להוריד מאף אחד מהדברים שחשובים לי? אשמח ממש שתענו לי....תודה רבה ממש!!
שלום ותודה רבה על מה שאתם עושים! בשנה האחרונה יש לי כמה משברים בעבודת ה' ואני מנסה כל פעם מחדש לקום אבל מתי שאני חושבת שקמתי אני מיד נופלת בחזרה וגם כמה פעמים כמעט שנהייתי חילוניה ואני מפחדת ולא יודעת אם אני יצליח לשרוד בנפילות הבאות, מה לעשות? למה זה ככה? אם עבודת ה' זה האמת אז למה זה כ"כ קשה ודורש עבודה?
תודה רבה על כל הדבר המדהים הזה!! מעריכה מאוד את כל המשיבים באמת אתם מדהימים אתם עושים עבודת קודש! שאלה קצת מוזרה😅 אם אתגרים הם מקדמים ומשפרים אותנו, אז למה בכל זאת מתפללים שיהיה קל וטוב ונוח וחלק? צריך לרצות אתגרים? ובקשר לזה עוד שאלה, אני עכשיו בשירות לאומי וברוך ה טוב לי באמת בכל הדברים, יש טיפה דברים מבאסים פה ושם אבל ברוך ה אני שמחה וטוב לי מאוד בכל החלקים והמקומות אם זה הגרעין והדירה והתקן והכל.. ועכשיו כשמדברים על שנה שניה אני מתלבטת כי אני רוצה להישאר כי כל כך טוב לי ומצד שני אולי אני צריכה מקום שיאתגר אותי? אולי אם לא קשה לי אז זה לא המקום שלי? אולי ה' רוצה אותי במקום אחר? מקווה שמובןן ותודה רבה על הכל❤
הייי,תודה רבה על הפרוייקט המדהים הזהה🥰 אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי..אני פשוט לא יודעת מה עובר עלי אני רגע אחד יכולה להיות הכי מאושרת שבעולם ואחרי מאית שניה אני יוכלה פתאום לשקוע בדכאון ואין לי עם מי לדבר על זה פשוט אין לי..מקווה שאתם תצליחו לעזור לי😪❤
היי. קודם כל שאפו ענק על הכל!! ותודה רבה(: עכשיו לשאלה שלי.. קרה לי משו בעבר שאני פשוט לא מצליחה להשתחרר ממנו.. זה קרה שהייתי יותר קטנה והיום אני בכיתה י..(זה לא הטרדה או משו בסגנון) זה פשוט משו שאני ממש מצטערת שהוא קרה לי ושהגעתי לסיטואציה כזו בכלל, ואני פשוט לא מצליחה להשתחרר מזה.. וחברות שלי יודעות מה שקרה והן כן מזכירות לי את זה לפעמים וכזה ירידות וצחוקים כאלה בקטנה.. היום אני כן במקום שאני צוחקת מזה אבל באמת שנמאס לי ובאלי לשחרר את זה ממני כבר. אבל בגלל כל הקטע עם החברות זה בכלל לא עוזר לעניין.. הן יודעות שאני לא אוהבת שמדברים איתי עלזה ושאני רוצה לעבור הלאה מזה אבל הן עדיין ממשיכות(דיברתי איתן עלזה כבר)..והן בחיים לא ישכחו מזה וזה גם מה שמפריע לי וגורם לי לחשוב שוב על למה עשיתי את מה שעשיתי לפני כמה שנים.. השאלה שלי היא איך בכלל משחררים מעצמי משו שקרה בעבר? ואיך גורמים לחברה לשחרר מזה?
אני מרגישה איטית. אם נגיד נותנים לי עבודה לעשות, אני יושבת על משפט 2-3 דקות. גם על תרגילים שאני בתכלס יודעת לעשות, אני חושבת הרבה זמן ובסוף זה תופס לי המון זמן מהלו"ז וכל החברות שלי מסיימות בפחות זמן ממני, והפער משמעותי. כל משימה שיש לי אני מצליחה "למרוח" לשעות. מה עושים?
tהלן, דבר ראשון תודה ענקית לכם על העבודת קודש שאתם עושים! והשאלה שלי- קשה לי, פשוט כל הזמן קשה לי, אני כמעט ולא זוכרת תקופות בחיים שלי שפשוט היה לי טוב והייתי שמחה באמת לגמריי.. ואני מנסה באמת שאני כל הזמן מנסה לגרום לזה שיהיה לי טוב ושאני אהיה שמחה, אבל אני פשוט לא מצליחה, גם אם הנתונים החיצוניים נראים בסדר משהו בפנים כל הזמן מת ועצוב.. איך אפשר לצאת מתוך הקושי?
ש. אני נמצאת בקבוצת ווצאפ עם הרבה אנשים שתומכים אחד בשני, בני ובנות נוער שבחיים לא פגשנו מהארץ שכל הזמן דואגים אחד לשני, שואלים אחד לשלומו של השני ותמיד אפשר לפרוק ולהגיד הכל כל עוד זה בצורה מכובדת... בתקופה שהייתי בסיטואציה שהייתה לי ממש קשה יצא לי לדבר עם מישהו מהקבוצה והוא ממש עזר לי להתגבר על זה.. השבוע נזכרתי בכמה שהוא עזר לי וחזרתי לדבר איתו בווצאפ, אני יודעת שהוא עוזר להרבה נוער בקבוצה והוא באמת נחמד.. אני מרגישה שהשיחות איתו עושות לי באמת טוב, השאלה אם זה בעייתי בגלל שהוא גבר? הרי אין לנו שום כוונה להיפגש אי פעם ואני אפילו לא יודעת איך הוא נראה.. הוא גם בן 18 אז אנחנו אפילו לא קרובים בגיל... אני לא באמת יודעת אבל אני חושבת שהוא רואה אותי כאחותו הקטנה או איזו חניכה שלו או משהו כזה.. תודה מראש, אני מאוד מעריכה אתכם ואת העבודה שלכם!!\
ש. היי:) באופן כללי אני די טובה עם אנשים ובהבעת התעניינות וקשב, אבל אני מרגישה שלאחרונה קצת קשה לי לפתח שיחה עם אנשים, ההתעניינות שלי ירדה והשיח נתקע כזה. אשמח לטיפים בנושא.