קשה לי להירדם, פשוט ככה, אני יכולה ללכת למיטה ב22:30 ולהירדם קרוב לאחת, וזה פוגע בי, אם זה בלימודים, אם זה במצב רוח(כי זה ממש קשה לקום בזמן שמתחיל השיעור ולא להתעצבן)וזה מתסכל ממש שאומרים לך שהעירו אותך כבר שעה אבל לא שמעת כלוום!!וניסיתי כל מה שאני יודעת, קריאת שמע להגיד פסוק שמונתאלפיים פעם וזה לא עוזר.מה אפשר לעשות? בת כמעט 15
כבר מלא זמן שאני חושבת על המוות שלי או של הקרובים שלי. לפעמים סתם פתאום צצה לי מחשבה מה אני אגיד בלוויה של חס וחלילה מישהו, יכול להיות שזה בגלל שזה הפחד הכי גדול שלי בחיים האלה-מוות, אבל אני לא יודעת מה לעשות, כל יום אני מפחדת שזה יהיה היום האחרון בחיים שלי או של מישהו ותמיד נמצאת לי במוח סיבה לזה- המחשבות שאני יודעת ומכירה אנשים (גם אם זה לא כל כך אישית) שנפטרו ממש מוקדם, בין עם זה מישהי בגיל העשרה או פחות, בין אם זה מישהו בסביבות ה40 50, ובין אם זה מישהו מבוגר, זה תמיד גורם לי עוד יותר לפחד. מה אני יכולה לעשות?
בזמן האחרון אני מרגישה שאני ממש עמוסה, כל היום אני בעשיה, ברמה שאין לי זמן לעצמי😪. אני כל היום ממלאת התנדבות שאני עושה ועבודה שמעמיסה עוד יותר (ואני לא עוזבת אותה כי אני צריכה את הכסף לשיעורי נהיגה). ולא נדבר על לימודים ועבודות שצריך להגיש. איך אני יכולה לדעת להתמודד עם הלחץ הנפשי שבא עם העשייה? איך אני יכולה לעשות את כל הדברים מתוך שמחה ורוגע?
ש. רציתי לשאול למה אנחנו הולכים להתפלל בכותל, למה שדווקא בו יתקבלו התפילות שלנו ולא במקום אחר? ואיפה יש פסוק על זה שצריך להתפלל בכותל?
ש. באמת תודה על הפרויקט הזה עזר לי מאוד בכמה נושאים אתם בכל מובן מזכי הרבים קיצר לשאלה- יש מישהי ששמתי עליה עין הרבה זמן ואני חושב שיש לי רגשות כלפיה. איך אני יודע שזה בא ממקום אמיתי ולא ממקום של יצר הרע? תודה מראש בן 18
ש. היי, יש לי אח שקטן ממני בשלוש שנים ואנחנו פשוט לא מסתדרים... משהו בתקשורת שלנו לא עובד.. אני באמת ניסיתי לשנות את הגישה שלי אליו, אבל אני פשוט מרגישה שהוא מזלזל בי ולא סופר אותי. אני לא תמיד מצליחה להתאפק ולא להעיר לו או לזרוק איזה משפט שמנסה לחנך אותו באיזושהי צורה. אני גם רוצה להבהיר שהוא לא כל כך מסתדר עם ההורים / המורים ומהצד שלי אני רואה שזה מרגיש לו שכולם נגדו ואני באמת אוהבת אותו ורוצה לעזור לו... אשמח ממש אם למישהו יש רעיון איך אפשר לשנות את הקשר שלנו. ממש תודה רבה לכם כל המיזם הזה, הוא פשוט מדהים !!
אהלן, אני מדריכת חוץ וברוך השם יש הרבה על מה לעבוד עם השבט שאני מדריכה ואני באמת לא מבינה איך אני אמורה "לחנך" אותן כשאני גם לא מושלמת...כאילו גם אני לא כל-כך מסתדרת עם ההורים שלי וגם לי קשה בצניעות, בראיית תכנים לא מתאימים לפעמים, בתפילה ובאמת שאני יכולה להמשיך עד מחר..:) אז איך אני אמורה להאיר למשהי על הדברים האלה כשגם אני לא בדיוק הולכת לפיהם... אני כן משתדלת אבל אני לא תמיד מצליחה.. אשמח לעצות! שישסטית
אני יודעת ששלחו לא מזמן שאלה דומה אבל עדיין אשמח אם תענו לי. משגע אותי ממש למה אני תלויה באדם וחווה? לא משנה לי שזה היה לפני 5000 שנה אבל למה אני צריכה לסבול בגללם? בסופו של דבר אם הם לא היו חוטאים היה עולם טוב ומתוקן. אנחנו ממש תלויים בהם! ובגלל רק 2 אנשים! אשכרה שני אנשים אנשים ששינו את כל העולם! הכל יכל להיות הרבה יותר טוב! אני לא יודעת אם אני "מאשימה" אותם שהם לא היו בסדר, אבל למה שהכל לא יחזור להיות איך שהיה אז ויביאו לנו עוד אפשרות לתיקון?? תודה רבה בת 16
ש. שלום:) תודה רבה על המקום לשאול! אני מרגישה שאני לא באמת מספיק מכירה ויודעת את התורה, לא מספיק יודעת על יהדות ועל אמונה... (יש תחומים שאני בקושי מכירה, יש ספרים בנ"ך שמעולם לא קראתי... ). אני חושבת שחוסר הידע הזה יוצר אצלי לפעמים "אנטיות" לכל מיני דברים, פשוט כי אני לא מכירה אותם באמת... הייתי רוצה ללמוד ולהכיר טוב יותר, להכיר באמת את מה שאני מאמינה בו:) אז השאלה... ממה להתחיל? ואיך ללמוד כך שהלימוד יהיה טוב, מעניין ומחיה?(ניסיתי כמה פעמים פשוט לקרוא את התנ"ך, ולצערי לא הצלחתי להתמיד...) ואם יש לכם ספרים להמליץ לי, אשמח ממש!
אני לא מעריכה את אבא שלי. לא בתור בנאדם, ולא בתור אבא. רוב הבעיה שלי איתו זה שהוא אדם שמדבר הרבה ועושה קצת וקשה לי עם זה. זה גורם לכמה בעיות... 1. כיבוד הורים. ממש קשה לי לכבד אותו ככה. אני רגילה לכבד אנשים שאני מעריכה, ולמרות שזה מה שהתורה מצווה קשה לי לכבד בנאדם שקשה לי עם ההתנהגות שלו. (זה לא אומר שאני מתחצפת אליו ומתנהגת לא יפה, ממש לא. צריך להתייחס לכל אדם בצורה יפה. פשוט אני לא עושה מעבר למה שאני צריכה לעשות) 2. הקשר שלי איתו יחסית קר וזה מבאס כי אני כן רוצה קשר טוב איתו, אבל קשה לפתח יחסים חמים עם אדם שאת לא מסכימה עם ההתנהגות שלו... לא יודעת אם זה משנה את המצב, אבל אני אדם שבדרך כלל כן משתדל לראות את הטוב בכל אדם, ומעריכה המון אנשים. רק בו אני באמת לא מוצאת משהו טוב... וגם הקשר שלי עם אמא שלי סבבה אבל גם איתה אין לי קשר ממש ממש טוב.
היי, בקרוב יחול תשעה באב. אני כמובן צמה בתשעה באב והכל, אבל אני לא באמת מרגישה רגשות עמוקים של צער וכאב על החורבן, ולא מצליחה להתחבר לאובדן ולחוסר. הרי בתכל'ס בחיי היום יום אנחנו חיים די סבבה ולא מרגישים החסרון של בית המקדש. אז איך כן אפשר להצליח להרגיש *באמת* את האבל על החורבן? איך מתחברים לכאב ולחוסר במציאות שלנו?
היי:) מדינת ישראל היום היא כביכול יסוד כיסא ה' בעולם, אבל הדרך שבה היא הושגה הייתה אגרסיבית ואלימה! ראשית, הפרנו את אחת השבועות שלא נפרוץ את החומה ולקחנו את הארץ בכוח, ושנית, גרשנו אנשים מהבתים שלהם וכבשנו להם את הארץ בעל כרחם. איך מפגן כזה של אלימות יכול להיות יסוד כיסא השם בעולם?