תודה רבה על הפרויקט!🤩 מאז ומתמיד הייתי יותר דוסה מהמשפחה המצומצמת שלי (המורחבת חצי מאוד מאוד דוסה וחצי פחות) ומאז הבת מצווה אני מתחזקת הרבה הרבה יותר ב"ה. אבל לא ישר אחרי הבת מצווה היה לי ברור שלא אחבק את דודים שלי והאמת גם לא ככ חשבתי על זה ובשנה האחרונה אני ממש מנסה לשמור מהם נגיעה אבל הם לא קולטים והם ממשיכים לנסות לחבק אותי. לא נעים לי להגיד להם אבל אני רוצה לשמור נגיעה. מה לעשות?
היי, השנה נכנסתי לעולם הישיבות והלימוד תורה, ויש משהו שממש הציק לי... מרגיש לי שכבר פירשו את הכול, וחידשו את כל מה שהיה לחדש. יש כל כך הרבה ספרים בהמון נושאים, והמון רעיונות שכבר נכתבו. זה קצת מדכא, ומרגיש שאין לי מה לחדש בתורה. לדוגמה, בלימוד אני וחברותא שלי נתקלנו באיזה קושי מסוים, ואז עלה לי רעיון ממש טוב שסידר את הקושיה בצורה נפלאה. אחרי שביררתי את הנושא לעומק, גיליתי שהיה איזה רב אחד שאמר בדיוק מה שחשבתי עליו. זה הפך אותי למיואש מהלימוד😣 אשמח לעזרה :) גבר, בן 18
תודה על עבודת הקודש😊 אני שלפיסטית השנה ובנות מהכיתה ומשפחות מהעיר מזמינות אותנו לאכול אצלהם. יש באולפנה מורה שיודעת להגיד לנו איך הכשרות אצל הבנות אבל כשהן מזמינות ספונטני אי אפשר ולא נעים להתקשר אליה לשאול איך הכשרות ואם משפחה מהעיר מזמינה אותנו היא לא מכירה אותם ולא יכולה להגיד לנו איך הכשרות אצלהם... מצד אחד- אני לא רוצה לפגוע בחברה מהאולפנה/במשפחה או לא רוצה לגרום לחברה מצב לא נעים ומצב שבו היא חושבת שהכשרות אצלה לא מספיקה. מצד שני- חשוב לי לשמור על העקרונות שלי ולשמור על הכשרות שלי. אני לא יודעת מה לעשות, אני אשמח מאד לעזרתכם (: מאמינה שמתאים גם לבנות שירות (: תודה רבה!
ש. היי, יש לי שאלה (לא בקטע של התרסה, אלא כי היא ממש מציקה לי בזמן האחרון) - למה בהרבה מקומות התפילה מנוסחת בלשון זכר ואין לבנות אופציה אחרת? למה, נגיד, אני בתור בת צריכה להגיד "הנני מוכן ומזומן?" בת 16
אם יכול להיות, שבתכלס, גאולה ובית מקדש זה לא משהו שאמור לקרות מתישהו, אלא סוג של מטרה- משהו שבשבילו נרצה להיות טובים יותר, משהו לחכות לו, סוג של יעד עולמי שיגרום לכולנו לזוז קדימה בהכל? כי איך יכול להיות, ש2000 שנה, עמ"י לא עשה מספיק טוב כדי להיות ראוי למשיח, ושלא היה אפילו דור אחד שזה הגיע לו. נגיד הדור של הניצולי שואה, בעיני הכי מגיע להם גאולה בעולם הזהה.. הם סבלו, ואבדו משפחות ורכוש, ונפצעו פיזית ונפשית, והפכו לצל של עצמם, והכל- כי הם האמינו בקב"ה ובתורה שלנו, תכלס אם הם היו גויים זה לא היה קורה להם.
גדלה בחברה לא דוסית.. לא בסניף ולא בבית ספר. בזמן האחרון ממש מפריע לי הדיבור הגס של חברות שלי. דיבור שמתייחס בצורה נגועה לגוף שלנו, ופשוט לא נעים לאוזן.. ניסיתי להעיר בכמה דרכים, והן פשוט לא שמות עלי ככ. (הן יודעות תפירוש של מה שהן אומורת) לתקן אותן לא אפשרי. מה כן אפשר?
איך אני יכולה להתקרב יותר לה'? ב"ה אני תמיד הייתי דתיה אך היו שנים שבהם הסתובבתי עם סביבה שהשפיע עלי לרעה, לאחר שעזבתי את הסביבה הזאת התקרבתי יותר לה'. הייתי מתפללת כל יום ובשבת הולכת לכל התפילות בבית הכנסת, ובאמת הרגשתי שאני במקום טוב. הרגשתי שאני חייה כל יום את דרך ה'. אבל אז התחילה הקורונה והבתי כנסת נסגרו, וכבר אין לי עם מי להתפלל במהלך היום, ואני פשוט מוצאת את עצמי מביאה לעצמי תירוצים למה לא להתפלל עכשיו (שחרית), ושאני פשוט אתפלל תפילה אחרת במהלך היום, דבר שלא קורה. זה מרגיש לי שהתרחקתי מה' ואני לא רוצה לעשות את זה.
היי.. קודם כל תודה על המיזם המדהים! למדתי המון ועזרתם לי המון אז תודה!! דבר שני רציתי לשאול..אני ילדה שמאוד מחוברת לקב"ה (ברוך ה) אני מאמינה בו ואוהבת אותו ומדברת איתו ושואלת אותו כול היום וכל הלילה:) ( חח לצערי הרב זה מונולוג ולא לגמרי דו שיח..) אני מרגישה את הקבה בחיים שלי ולגמרי נחשבת בחורה מאמינה... אבל הרבה הרבה פעמים אני ממש לא מצליחה להתחבר לכול הפן הטכני שבעבודת ה . אני מאוד מתחברת לשיעורי אמונה אבל קשה לי מאוד שצריך כול היום לשבת וללמוד ולחקור גמרות ומשניות כול היום ? למה עבודת ה כזאת כבדה? למה צריך כל היום לשבת וללמוד ? למה כול רגע שאני לא שוברת את הראש על משניות מעירים לי שזה ביטול תורה? איך אפשר לחיות ככה? מאוד קשה לי עם זה ובערב הושענא רבה פתאום הבנתי שאני לא בנויה לזה.. לא בנויה ללשבת ולהקשיב וללמוד כול היום. אז איך אני יכולה באמת להתקדם בעבודת ה שלי כשאני נחנקת ככה? אשמח מאוד עם תעזרו לי..תודה!
אוקיי אז היי ובהזדמנות זו רציתי להגיד שהפורייקט הזה מדהים והוא סופר עוזר לי בחיי היום היום! אז יש לי התלבטות ממש קשה.. השנה החלטתי שאני רוצה יותר להתחזק בדת ולהיות יותר דוסה.. וכל העניין שלצאת מאיזור הנוחות ממש קשה לי! לדוגמא: ישלי רשתות חברתיות כמו אינסטגרם וטיקטוק והן עושות לי ממש טוב אבל אני רוצה למחוק אותן כי מבחינה דתית הן מורידות אותי. עוד דוגמא:ישלי בגדים שהם ממש יפים אבל הם לא צנועים וצמודים וקצרים.. ואני ממש אוהבת אותם והם יפים אבל הם הופכים אותי לפרחה.. חשוב לי לציין שעד לא מזמן הרצון שלי היה ההפך מלהיות דוסה ורק לאחרונה בזכות המדריכה שלי.. הבנתי את החשיבות לדת.. אני ממש רוצה להשתנות אבל קשה לי.. מה לעשות?
היי שמעתי כל כך הרבה שיחות על זה שאחרי החטא אסור ליפול לייאוש, ולתחושה של ה"אני רשע'' והכל, אבל זה לא עוזר לי... מה אם אני לא יכול לומר לעצמי ''זו נפילה חד פעמית, זה לא מגדיר אותי'' כי זה קורה כל כך הרבה פעמים? מה אם אחרי החטא אני לא מסוגל להתמודד עם הרגשות של ה''אני לא שווה כלום עכשיו'' כי אני פשוט לא מרגיש ככה? כי אין שום הרגשה של חרטה אחרי החטא? שאחרי החטא אני פשוט ממשיך בחיים כאילו לא קרה כלום? פשוט כי אולי איבדתי את הרגישות הזאת? מה אפשר לעשות? איך אפשר להתמודד עם זה כשאני אפילו לא מרגיש הרגשה רעה אחרי החטא? מה לעשות?!
היי וממש תודה על המידע הזה!! רציתי לשאול איך אפשר להיות קשובה לעצמי. כי אני יכולה למשל לראות משהו לא טוב, אבל אני לא אקשיב לעצמי ואמשיך לראות אותו. כל דבר בחיים שלי זה ככה, אני רוצה ללכת לישון ולהפסיק להיות כבר בטלפון, ואני לא מקשיבה לעצמי ואני פשוט ממשיכה. וזה לא רק בדברים האלה, זה בכל דבר בחיים שלי, בעוד מלא דברים, שאני יודעת מה נכון ובכל זאת עושה ההפך. איך גורמים לי להקשיב לעצמי ולא לעשות מה שהצד הרע בי אומר??? אני ממש אשמח אם תענו, אני עם זה כבר הרבה זמן וזה חשוב לי...
אני לא אוהב את ה'. לא באמת. איך אפשר לאהוב מישהו שאתה לא מכיר? אז נכון הוא עושה המון דברים טובים למעננו אבל בוא לא נשכח שגם כל הרע ממנו. ובכל זאת, נניח ואתה מתרכז רק בטוב, אז אתה אוהב את הטוב שהוא מביא לך. אתה לא באמת אוהב אותו, אם כבר אתה סתם מכיר לו טובה. ויש הרבה הבדל בין הכרת טובה לאהבה. אני מבין שייתכן שהוא אוהב אותי, אבל זה לא פלא, הוא מסוגל לראות אותי לפחות (אפילו שאין בי באמת מה לאהוב) אז אני מסוגל לאהוב אנשים, אבל איך אפשר לאהוב את אלוקים?