ש. יש לי חברות שלדוגמא יש להן הרבה אחים אז כולם מעסיקים אחד את השני ולא משעמם להם אף פעם ועוד חברות שנוסעות כל הזמן לשבתות כיפיות עם המשפחה שלהן ואני משועממת בבית או סתם חברות שהולכות לפעילויות נחמדות מהתנועת נוער שלהן שאני לא נמצאת בה ואני פשוט כל הזמן מרגישה קנאה לא משנה מה הן עושות אני מקנאה וחושבת שהלוואי ולי היה ככה איך אני יכולה להפסיק לקנא את הקנאה הזאת שהיא אפילו לא על מידה טובה שיש להן אלא על דברים שיטחיים איך אפשר לעבוד על המידה הזאת?
שלום לכם! אשמח לפתוח בתודה ענקית על הקדשת מחשבה, זמן, רצון והרבה אהבה כדי לקדם ולחזק את עם ישראל!:)אשמח לשאול שאלה:) לפעמים בהתנהגויות עם אנשים אני ״רשמית״ מדי. בתקופה שהדרכתי בסניף הרגשתי שאני יותר נפתחת וצוחקת עם החניכות ב״ה. אבל אני יודעת שיכולתי להינות יותר מהתקופה הזו אם הייתי מנסה להתגבש ויותר להיות ״קלילה״. השנה אני זוכה להיות קומונרית, ובתקופה זו זה מאתגר יותר לנסות להתחבר לצוות (צוות רק של בנות) השאלה איך אני יכולה להתחבר גם בקטע של צחוק ושמחה ולא רק רצינות, ישבצים ושיח אישי. אני מחפשת להיפתח יותר ולהרשות לעצמי להיות יותר אני, להרגיש בבית, לנסות להיפתח יותר לסביבה.. תודה רבה.
תודה רבה על הפרוייקט!🤩מאז ומתמיד הייתי יותר דוסה מהמשפחה המצומצמת שלי (המורחבת חצי מאוד מאוד דוסה וחצי פחות) ומאז הבת מצווה אני מתחזקת הרבה הרבה יותר ב"ה. אבל לא ישר אחרי הבת מצווה היה לי ברור שלא אחבק את דודים שלי והאמת גם לא ככ חשבתי על זה ובשנה האחרונה אני ממש מנסה לשמור מהם נגיעה אבל הם לא קולטים והם ממשיכים לנסות לחבק אותי. לא נעים לי להגיד להם אבל אני רוצה לשמור נגיעה.מה לעשות? בת 14 כיתה ט
היי רציתי להגיד שאתם אלופים ברמות ושזה מיזם כלכך טוב ואיכותי!!ולשאלה..אני מרגישה שבזמן האחרון בלי שום כוונה לכך אני מתרחקת מה' יותר מידיי ..לא בקטע של הלבוש או משהו כזה תמיד לא הייתי הולכת כלכך לפי כללי ההלכה .יותר בקשר הפנימי .אם זה בתפילות שאני כבר בקושי מתפללת או פשוט הקשר עם ה' שמאוד חסר לי.אני מרגישה שכואב לי באמת שאני מתרחקת אבל אני מרגישה שמשהו פשוט סוחף אותי!כאילו שאני מתעצלת להתפלל ופעם באמת שהייתי מתפללת עם כל הלב ומבקשת הכל וזה פשוט היה לי כלכך טוב ואני לא מצליחה לחזור!!כאילו שמישהו כל פעם שאני מנסה להתקרב מושך אותי אחורה!וזה פשוט קשה ואז גם כשאני לא מתפללת יש לי הרגשה רעה שאני כפויית טובה וזה גם עושה לי מצפון ברמות וזה מגיע אפילו לבכי שאני בוכה כי נמאס לי מעצמי ומה הבעיה שלי כאילו..דחוף!!אשמח ממש לעזרה תודה רבה!
ש. היי דבר ראשון תודה רבה! אשריכם!:) בזמן האחרון אני חוטאת לפעמים ואז אני מנסה לחזור בתשובה ולבקש סליחה מהקב"ה אבל כל מה שאני עושה מרגיש לי מזויף... ואני כבר לא יודעת מה לעשות אבל אפילו כשיש דברים שמצליחים לי כשאני אומרת תודה לד' אני לא עושה את זה מעומק הלב.. ואני פשוט מרגישה רע עם עצמי שזה ככה.. אני לא אחת כזו שהולכת מתבודדת ומדברת עם ד' אני לא הטיפוס הזה.. ופשוט מאוד קשה לי שכל פעם שאני מדברת עם ד' זה מרגיש לי מזויף ושאני מנסה "להתחנף" אליו כי הוא עשה לי משהו טוב.. ופשוט קשה לי כבר להמשיך להיות ככה. בבקשה אשמח אם תענו, תודה רבה מראש!! בת 17
שלום יש לי שאלה שממש מטרידה אותי....איך אפשר לעבוד את ה' מבחירה ולא מהרגל? בת 19
כל הזמן אומרים כמה שתפילת עמידה היא הכי חשובה.. אבל היא בסוף התפילה והרבה פעמים כבר קשה לי להתרכז בה ואני אומר אותה כדי לסיים... מה אפשר לעשות?
ש. מי אמר שאלוקים הוא טוב? אולי הוא רע וברא אותנו בשביל להתעלל בנו??בת 15
ש לפעמים יש סתירות בין הדת לבין המצפון שלי האם אני צריכה לבטל את עצמי בשביל הדת??גם אני יכולה להבחין בין טוב לרע, האם הדת פוסלת את שיקול הדעת שלי? נקבה, 16
ש.היי!אז ככה יש לי חברה טובה, ולפני כמה שנים (כשהכרנו) היא היתה ממש דוסית מתוקה והכל, אבל בשנתיים האחרונות היא התחילה סוג של להתדרדר, והתחילה ללכת עם בגדים קצרים יותר ולדבר לא מתאים וכל מיני דברים בסגנון... פעם ניסיתי לדבר איתה על זה אבל מבחינתה היא סבבה וזה נורמלי... גם יצא שלפעמים כשהיא היתה לובשת בגדים קצרים לידי היא היתה רואה את המבט שלי ואת זה שאני טיפה מאוכזבת, ומאז היא אומרת לי כל הזמן שהיא זרקה את הבגדים הקצרים וכו ואז לפעמים אני רואה אותה עם חולצה קצרה למשל והיא נותנת לי תירוצים... אז אני ממש לא מנסה לחנך אותה או משהו כזה ואני לא רוצה שהיא תתנהג כמו שצריך בשבילי, אבל זה כן טיפה "מאכזב" כזה כי תכלס באמת ציפיתי ממנה ליותר והיא באמת מדהימה ואני לא רוצה לתת לה ליפול ככה... אבל אני גם לא רוצה לפגוע בה...סליחה ממש על האריכות והבלבול... מקווה שתוכלו לייעץ...
ש. שלום! קודם כל ישר כח על הפרויקט הזה! מקום מדהים לקבל בו תשובות או אפילו סתם לשאול בשביל עצם השאלה...אני שיעור ג בישיבה גבוהה, כרגע מתכוון לפחות לסיים את השנה בישיבה ואולי אפילו להמשיך. העניין הוא שמתחילת השנה מתחילות להציק מחשבות ב 2 נושאים עיקריים: צבא וחתונה. המשותף ל 2 המחשבות האלה הן שהרגש צועק שהוא כבר רוצה להגיע אליהן, אבל השכל אומר שזה לא הזמן, ואני אפרט:צבא -בכלל לא פוסל צבא מלא, אפילו אם אתגייס בסוף ש"ג. גם הסדר זה אופציה, כרגע לא צריך להחליט. עד כאן דברי השכל, אבל הרגש מתחיל להתעניין ולהתעסק במחשבה של גיוס למרות שברור לי שהכי נכון לי ואני באמת רוצה זה ללמוד לפחות 3 שנים לפני צבא.חתונה - ברור לי שחתונה לפני גיוס, ואפילו לפני סוף מסלול היא לא אופציה כי ככה קשה מאוד לקיים זוגיות בריאה. מבחינתי נראה לי הגיוני לחלוטין לדחות את החתונה איפשהו לקראת סוף השירות/ אחרי קורס קצינים (אם אצא). וכמו בענייני הצבא, רק חריף יותר- אני לא מסוגל להוציא מהראש את נושא חיפוש אשתי לעתיד, מה שמתבטא בזה שכל שיחה טכנית עם בת (לא שיש לי הרבה כאלה) בסביבות הגיל שלי נראית לי כמו איזה אופציה לקשר לחתונה וזה לא עוזב אותי! אני רוצה ללמוד תורה בשקט, לצאת להגן על עמ"י מתוך מסירות נפש מוחלטת ורק אז להתעסק בבניין הבית בשיא האנרגיה אבל הרגשות שלי מעסיקים אותי בלי סוף, עד כדי כך שאני לא מצליח לדמיין את עצמי סוחב אותן עוד 3 שנים!וזה נהיה רק גרוע יותר אחרי שקיבלתי בחודשים האחרונים איזה 3 הצעות להיפגש איתן וזה פשוט מבלבל אותי לחלוטין! אז לשאלה: אשמח אם תאירו את עיניי להסתכלות אחרת על המציאות שבה אני נמצא. אולי השיקולים שלי לא נכונים/ לא מאוזנים?ודבר שני, האם יש דרך טובה ופשוטה להצליח להתרכז במה שאני עושה כרגע (ללמוד בישיבה) בלי להתעסק בעניינים אחרים (צבא וחתונה) שלא רלוונטיים כרגע? תודה מראש!בן 20
ש. תגובה לשאלה 1005. הגיע הזמן לבטל צומות.מומלץ לעיין בכל הסוגייה בהרחבה, מובאת גם בפניני הלכה. ובאמת מצד האמת ראוי היה לבטל את הצומות, אך מסיבות טכניות כאלו ואחרות לא עושים זאת. וכמובן גם כדי לזכור את החורבן.כנ''ל במהר''ל על הגאולה.הסיבה העיקרית שלא מבטליםצהיא כדי לא ליצור פילוג בעם.