ש. שלום בזמן האחרון ראיתי סרטים שהם לא משהו אבל הבנתי שאני ממש לא רוצה להיות בן אדם כזה אני רוצה להתחזק.. איך אפשר? איך אפשר להפסיק לראות אותם בלי להרגיש חוסר? בת 15
ש.תודה ממש על הפרוייקט !!! משמח ממש לדעת שיש מישהו שמנסה לעזור כמו שצריך!אני לומד בישיבה תיכונית כבר שנה ויותר (כולל הקורונה) ועדיין לא בטוח במקום שלי ולא יודע מה אני צריך להרגיש ואיך בדיוק.זה מתבטא בזה שכל אבל כל פעם! שאני חוזר לישיבה אני מזיל דמעות ולא מצליח לעשות וללמוד (מבחינה נפשית) ואפילו לא יודע ממה- בין אם זה געגוע הביתה ולחברים איתם גדלתי או סתם שלא טוב לי שם. כי אני לא ילד של בית, ומצד שני אחרי יומיים אני כבר מתרגל..אני לא מבין למה זה קורה לי?! ,איך להמשיך מכאן?! ולמה דרוש אומץ (שאין לי) כדי לצאת למקום אחר?!/ אם בכלל צריך?!
. היי, אז ישלי בעיה שממש מציקה לי.. קודם כל אני ממש מודה לכם כל הפורייקט כבר הרבה זמן שהוא מציל אותי.אז לבעייתי, אמנם אני קטנה אבל אני יחסית בוגרת ומודעת למצב שבו אני נמצאת.. לפני שנתיים בערך נכנסה אליי מדריכה ממש מדהימה! באמת באמת! מעולם לא נקשרתי ככה לבן אדם והיא באמת בן אדם ממש טוב.. היא כ"כ מצחיקה ומכילה.. בן אדם נפלא! אבל בתום כל שנתיים של הדרכה בסניף מגיע גם הסיום.. היה לי מאד קשה לקבל את זה שלא אראה אותה בסניף. כמובן שלכל חניכה זה לא פשוט אבל לי באמת זה הכאיב.. בנתיים התחברתי אחלה למדריכות החדשות אבל אני לא מפסיקה לחשוב עליה, לא בקטע שאני מאוהבת או משו אלא בקטע שבאמת קשה לי בלעדיה.. כל פעם שאני מגיעה לסניף אני נזכרת בה ובחוויות המשותפות שלנו, וגם בחיי היומיום היא הייתה מאד נמצאת ועזרה לי בהמון דברים! ופתאום אני קולטת שאני בלעדיה.. באמת שאהבתי אותה ופתאום זה נגמר, מה שהיא גם חברה של אחותי אז אני לא יכולה לדבר בבית ולספר על המעוקה שנמצאת בלב שלי... אני כ"כ במצוקה ואני לא יודעת גם אם לדבר איתה כי אני ממש מפחדת שאני מעיקה לה, הריי כבר נגמרה ההדרכה שלה..תודה!
ש.למה עדיף לנו למות מאשר לעבוד ע"ז? למה הדבר הכי חשוב זה קידוש השם?לא יודעת מה איתכם אבל בשבילי זה נשמע ממש אגואיסטי... תודה רבה:)
שלום!לפעמים במהלך כל מיני שיחות פתאום עולה נושא המדרשות ואני לא ממש יודעת ומכירה אפילו את ההכי בסיסיות ומוכרות...תוכלו לעשות פה סיכום קצר של כמה מהמדרשות היותר מוכרות ומה הסגנון של המדרשה? (איזה סוג בנות מגיעות לשם, מה הערכים המרכזיים של המדרשה וכו'...)
ש.היי שלום, אני מגדיר את עצמי די דוס, עכשיו לצערי אני נכשל הרבה בשירת נשים. (סתם נקודה לכל הבנות בקבוצה,יש סיבה שחכמים אמרו את מה שהם אמרו תסמכו עליי). וליד החברים והחניכים אני ממש אוסר לשמוע שירת נשיםמרגיש צבוע? איך זה בכלל מסתדר?בן 16, 31/12
ש. הי אני זכר והתחלתי לשמור את הברית ומזה יוצא לשמור את העיניים. המשפחה שלי מתכוונת ללכת למלון באילת עוד שבועיים ואני לא חושב שזה רעיון טוב כי זה מעורב וכו’ אני גם מתבייש גם להגיד להם שאני התחלתי לשמור את העיניים. יש לכם איזה עצה בשבילי?
ש. היי מה נשמע?❤️ המיזם שלכם מטורף! קוראת את השאלות והתשובות ומתמוגגת !! השאלה שלי היא כזו, אני כרגע בשיעורי נהיגה ואני לומדת עם מורה ממש נחמד שגם אחותי למדה אצלו, הבעיה היא שיש כל מיני סיטואציות בנהיגה שהוא צריך לתקן אותי- לסובב את ההגה קצת וכו’, ואפילו מתוך חיבה שם לי יד על הראש ואני לא מרגישה עם זה בנוח בכלל (שומרת נגיעה) מה אני יכולה לעשות? כי הרי יש דברים שבאמת הוא נאלץ לתקן כדי למנוע תאונה וכו׳ אני בשיעורים ראשונים יחסית😅 קצת מפדח אותי להגיד לו תשמע אני שומרת נגיעה, וגם זה באמת אולי נצרך לשיעורים לא שזה מגיע ממניעים אחרים חלילה. ממש תודה❤️ נקבה, 19
ש. אני מרגישה שאני ממש בתקופה של יובש בתפילה. ואני פשוט סוג של מתפללת בכוח ומקצרת למינימום וכו'.. עכשיו ככה, אני יודעת שעדיף תפילה בלי כוונה מאשר כלום, אבל אני מרגישה שהבקשות שלי מה' גדולות מידי לעומת כמות התפילות והכוונה.. לעומת כמות החיבור.. אז השאלה היא איך אני בכלל יכולה לעמוד בתפילה ולבקש כ"כ הרבה כשאני מהצד שלי עושה כ"כ מעט.. והאם ה' מחכה שאתפלל ביותר רצון או שהוא מקבל גם את התפילות הרדודות מינוס שלי? וגם, מצד אחד אני אוהבת את הימים של תפילה בכוונה ומצד שני- זה לא מידי חסר לי כרגע.. יעני קל לי להישאר בפשוט והבטוח.. ולהגיד לעצמי שזה סבבה.. ויעבור.. אז אשמח לחיזוק ולהבהרה של הנושא.. תודה רבה!! פרויקט מדהיםם
ש. היי, יש לי חבר. אנחנו ביחד כמעט חצי שנה ולא שמרנו נגיעה בהתחלה. לאחר מחשבה, הגענו למסקנה שאנחנו צריכים לחזור לשמור נגיעה. אבל קשה לי. קשה לי לפגוש אותו ולא להביא לו חיבוק. אני מרגישה שבאיזשהו מקום אני צריכה את זה. אני צריכה את החיבוק הזה, את המעטפת הזאת. חשוב לי לציין ששנינו רוצים ממש לשמור נגיעה, אבל זה קשה לי כל כך. לפניו הייתי שומרת נגיעה מכולם, גם מהאקס שלי. עברתי עכשיו תקופה קשה שבה נכנסתי לדיכאון עמוק, ובכל התקופה הזאת חבר שלי היה הקרן אור שלי, הדבר הטוב בכל התקופה הזאת. אני עדיין חווה את מה שחוויתי בתקופה ההיא רק בלי הדיכאון. אני לא הכי מאושרת ושמחה שיש אבל אני חזרתי לאכול ולשתות... עכשיו הוא חוזר לישיבה לחודש ואני פשוט נקרעת מבפנים, אני לא מצליחה להפסיק לבכות. קשה לי. אני מרגישה שלקחו ממני את החצי השני שלי, את הדבר הכי הטוב שקרה לי. אנחנו רוצים להתחתן בעתיד ולכן הקשר הזה ממש חשוב לנו. מה אני צריכה לעשות? איך אני יכולה להגיע למצב שבו אנחנו שומרים נגיעה ואני ארגיש טוב ובסדר? אני כל כך רוצה לשמור נגיעה אבל קשה לי להיפרד מהחיבוקים. ואיך אני יכולה לעבור את הזמן הזה שהוא בישיבה בטוב? איך אני יכולה להמשיך בחיים שלי בלי לבכות?
ש. אהלן:) תודה רבה על הפרויקט! בימים האחרונים ממש יצא לי לחשוב עם עצמי כאילו מה אני עושה בחיים האלה.. בגלל כל התקופה המטורפת הזאת אני מוצאת את עצמי כל היום יושבת ולא עושה כלום פשוט מול מסכים רואה דברים חסרי תועלת שהייתי מעדיפה להימנע מהם (אבל זו לא הנקודה..). קראתי לא מזמן בפניני הלכה שאלה שאין להם משמעות בחיים יותר קשה להם 'לקום כארי' ואני ממש מרגישה את זה.. וואלה לא יודעת מה המשמעות שלי בחיים... אשמח אם יש לך טיפים איך אוכל למצוא משמעות, מה התכלית שלי? מה השליחות שלי בעולם? בת 15
ש. היי, אני מכין סקינים של מיינקרפט באתר סקינדקס, ויש לי 2 בעיות. א. בשבוע האחרון קיבלתי כמה הודעות אנטישמיות, וזה כואב לי לקרוא. ב. יש אנשים מכל העולם שמשתמשים באתר, והרבה ויש הרבה שקורה בשבת. זה מרגיש לפעמים שהשבת זה מבחן, או סוג של עונש, לא פרס. מה אני יכול לעשות?