דבר ראשון- תודה על המקום לשאול!עכשיו לשאלה - יש לי התקפים של כאבים מאוד חזקים (לא בעיה רפואית, פשוט משהו שכואב ולא מסוכן). אבל כאבים חזקים בטירוף. זה יכול לשתק אותי תוך כמה דקות ולא מעניין מה עשיתי מה תכננתי- אני עכשיו במיטה. הבעיה הנוספת שנלווית לקושי הזה זה קושי אמוני. אני שוכבת ובוכה לה', מתחננת שיפסיק אבל הכאב ממשיך. כל תפילה כמעט אני מבקשת על העניין הזה אבל המצב ככה לפחות שנה וחצי. ואני לא מבינה למה ה' עושה לי את זה. אני יודעת שזו שאלה ילדותית וזה לא עובד ככה אבל אני באמת לא מבינה. יכול להיות שזה עונש? שזה אמור לעורר אותי לתשובה? זה עובד ככה?(נ. ב. ניסיתי את הקטע של התשובה ואני עושה תשובה ומקבלת על עצמי גם דברים בזמן הכאב ממש עצמו, עדיין אין שיפור...)
יש לי שאלה שכבר הרבה זמן מעסיקה אותי- אני יודעת שיש מעלה גדולה להתפלל על דברים ולבקש מהקב"ה, אבל גדלתי על זה שהוא מכוון הכל בעולם והכל בהשגחה פרטית וברור שכל דבר שה' עושה זה לטובתינו.. אז בעצם זה קצת סותר כי מה הקטע שאני יתפלל אם אני כביכול לא יודעת מה טוב בשבילי והקב"ה ממילא יכוון הכל בצורה הכי טובה גם בלי התפילה שלי! בעצם יוצא שאין לי על מה להתפלל כי אין לי בשביל מה לבקש על משהו שנראה לי ממבט של בנאדם שיהיה לי טוב.
ש. שלום לכם ותודה רבה על מה שאתם עושים!! ממש מעריכה!!אני מרגישה שבשנה האחרונה יש לי לא מעט משברים בעבודת ה' שלי.. אני ממש מנסה כל פעם מחדש לקום! אבל כל פעם שאני חושבת שקמתי אני מיד נופלת בחזרה.. וזה ממש לפעמים מייאש! 😔אני מפחדת ולא יודעת אם ואיך אצליח לשרוד בנפילות הבאות.למה זה ככה? אם עבודת ה' היא האמת, למה זה כ"כ קשה ודורש עבודה? תודה רבה!
ש.היי אשמח לדעת איך עובדים על המידות? איך ניהיים טובים יותר? רגישים יותר לסביבה? נחמדים לכולם? תודה רבה
סליחה שאני שולח לפני כניסת שבת אך זה מאוד חשוב לי. זה מרגיש לי צבוע מאוד שיש דתיים לאומיים (אני אחד כזה למרות שאני מתחזק יותר) כיוון שהם פשוט "מחפפים" בהלכות טפחות יראי ה' וזה מרגיש לי מאוד צבוע! לפני כמה זמן שלחתם שאלה של מה ההבדל והשאלה שלי היא לא מה ההבדל אלא למה יש את ההבדלים הללו ולמה דתיים מחפפים בהלכות הם דתיים! הם מייצגים את ה' הם לא יכולים לעשות חצי דבר ואז חילוני שמתחזק עושה אותו דבר שהוא שגוי ופגום! אשמח שתינו כמה שיותר מהר כי זה עניין חשוב מאוד!!!!
ש. אהלן, ממש תודה על הפרוייקט המדהים הזה!! הוא עוזר לככ הרבה אנשים!אז לשאלה-עד כמה צריך לחפש עומק בכל דבר? אני בן אדם שמחפש עומק, בהרבה תחומים, (לדוגמא: בשירים, בסרטים, בספרים וכו'..)ובכל זמן.. אבל לעומת זאת, לפעמים בא לי קצת להירגע מכל העומק הזה, ולראות קצת דברים חסרי תוכן (-שכמובן צנועים ומתאימים..) אז זה טוב ומתאים לעשות את זה? או שצריך להתאמץ ולחפש תוכן וערך בכל דבר עד הסוף? תודה ענקית!
היי, דבר ראשון תודה שאתם עושים את זה. זה באמת עוזר ופותח עולם חדש של שאלות והתלבטויות שסוף סוף יש מקום לפנות עליו אז תודה. כל החיים שלי הייתי דתית לאומיה הכל וזה.אני עכשיו בכיתה יא לומדת באולפנה וכרגע מגדירה את עצמי כ "דוסה". בעבר שלי בכיתה ט הייתי בדיוק אחרי טראומה ולא הייתי "דוסה", (רציתי לשתות,לעשן,וכל מיני דברים שלא נדע) ב"ה יצאתי מזה. אני מהאלה שרק בפורים נותנת לעצמי להשתכר (שההורים שלי איתי) אבל לפעמים אני פשוט רוצה לצאת ולהנות אבל אני ילדה "טובה מידי" ובגלל זה זה קשה לי להשתחרר מזה אני מפחדת לתסכל את ההורים שלי למרות שאין להם כזה בעיה אם זה רק שאני שומרת על עצמי (יש לי קשר מאוד טוב עם ההורים ב"ה) אבל אז יש לי את כל החברות "הדוסות" שאני תמיד מפחדת מה יגידו אם אני ילך עם חברות ואשתה "ואשתחרר קצת" אבל אני גם מפחדת שאני יהיה גדולה אני יתחרט שלא הלכתי ועשיתי שטויות שבני נעורים עושים. וגם לפעמים בהתחלה שהמחשבה הזאת נכנסת לראש שלי אני מקבלת מחשה שאני יחזור לגרוע שהייתי בכיתה ט.מה לעשות?יש הלכות של בנות שותות?יש לכם בתור אנשים עצות איך להתמודד עם הפחדים והרצונות האלה?וגם זה שווה לי לנסות לצאת "להשתחרר?אשמח שתעזרו לי בבילבול שמשגע אותי כבר מלא זמן ואני מקווה שהכל ברור כי לא כל כך ניראה לי אבל תודה בכל זאת.
ש. משהו בליל הסדר וכל הטקסים שבו מרגיש לי ילדותי ורחוק קצת, אני לא ממש מוצאת את המקום שלי בכל האירוע. מה אני אמורה לעשות בכל הערב הארוך הזה מעבר לקריאת ההגדה ופירושים ושמיעת הדודים והאחים. אשמח להמלצות איך להתחבר יותר ללילה הזה ובאמת למצות אותו תודה:) תודה רבה על הפרוייקט האדיר הזה!
ש. אהלן. אני גרה במרכז ועושה השנה שירות לאומי בעיר בפריפריה בדרום. אני מפחדת שלא תבינו אותי טוב. אני אוהבת מאוד את האוכלוסיה כאן ולא מרגישה הבדלים אמיתיים ביננו. הנוער כאן מדהים ופעיל מאוד ומוסיף המון לקהילה ולעיר! עם זאת, אני מרגישה שיש דברים שעד עכשיו ראיתי כלא לגיטימיים ולא נכונים, ופתאום התפיסה שלי מתחילה להתערער (עישון, שתיה, קשרים לא טובים וזוגיות באותם מינים..). אני כן מרגישה שאני חוזרת לחממה התורנית-חברתית בדירת שירות וזה עושה לי טוב, אבל כשיוצאים ונפגשים שוב עם הנוער - הדברים צפים..אני מרגישה מעורערת ורוצה להחזיר את עצמי לתמימות. קשה לי לקלוט שעם ישראל והציונות הדתית מורכבים מהרבה יותר אוכלוסיות ממה שהכרתי. מרגישה שחטפתי ניפוץ בועה רצינית כי אני עם הנוער כל היום ובמרכז אני גרה בסביבה של דוסים ולא חוויתי דברים כאלה (ברור שיש, אני לא ראיתי..)תודה לכם על הפרויקט. מעריצה ומעריכה מאוד. אתם עושים עבודת קודש אמיתית.
ש. מאז הקורונה אני מרגישה שהגעתי למקומות לא טובים הייתי פעם דוסית חמודה היום פותחת את היום בצהרים (אם הצלחתי לקום) ומסיימת לפנות בוקר אחרי לילה מלא באלכוהול, כבר שנה שאני לא לומדת ואני רשומה בעיקרון לאולפנא ממש דוסית ועם שם טוב שבנות נלחמות להיכנס אלייה, התחברתי לאנשים שאני אוהבת אבל לא משפיעים עלי לטובה, איבדתי את העקרונות שלי חוץ משמירת נגיעה אין לי שום גבולות... מבלה כל היום בזולות, ההורים שלי פשוט מסכנים לא יודעים איך לאכול אותי למרות שהקשר שלנו עכשיו ממש התחזק. מה עושים כדי לחזור לעצמי??
כאשר אני קמה בבוקר, למי אני מתפללת? איפה ה' נמצא בדיוק?