ש.אני אדם שברוך ה' די נהנה מכל התהליך הזה של תפילה. ולפעמים יוצא לי באמת להרגיש את האהבה של ה' אלי. ולהודות לו על כל הטוב.אבל גם כשאני מודה לו, אני מרגיש מן קול קטן כזה בתוכי שאומר: "אוקיי סבבה, צודק, הוא עשה בשבילך המון דברים טובים. אבל אל תשכח שגם כל הרע ממנו" מרגיש לי לפעמים כאילו אנשים שוכחים את זה, שגם דברים רעים קורים בעולם וגם הם באחריותו של אלוקים. ובכלל אני מרגיש כאילו בעצם יכול להיות שזה חובתו של ה' שיהיה לי טוב. כי הרי הוא הביא אותי לעולם. אז זה הכי צודק שיהיה אכפת לו ממני.מצטער אם יצאתי קצת אפס.
ש.אם יש לי אבא שברא אותי ואוהב אותי ואני אותו, והוא ציווה אותי במצוות, אני מרגישה אשמה כשאני עוברת על מצווה. נורא קשה לי לשמור את כל המצוות, והמון פעמים אני נכשלת. לא יעזור אם יאמרו לי שה' אוהב אותי גם שאני נכשלת, אני מסתובבת רוב הזמן עם הרגשה של אשמה. זה הרגשה נוראית שמקטינה אותי, ואני חושבת שכבר עדיף לזרוק הכול. תעזרו לי בבקשהנקבה, 16
ש.היי ממש תודה על הפרוייקט המדהים! אתם לא מבינים כמה זה עוזר לייי 🙏🏻🙏🏻אוקיי אז ככה, בזמן האחרון ברוך ה' אני התחזקתי מאוד בלימוד תורה. כמעט כל יום אחרי הבית ספר אני יושבת לפחות איזה שעה וחצי ומקשיבה לשיעורי תורה של כל מיני רבנים ביוטיוב ובווצאפ. באמת לומדת מלא דברים חדשים ומרגישה שזה מוסיף לי המון. הבעיה היא שאני מרגישה גם הרגשה ממש לא נעימה שאני לא מספיק טובה ושהרמה של תורה שיש לי היא נמוכה ושאני אף פעם לא יהיה צדיקה באמת בעיניי ה׳ ושאין סיכוי שאני אצליח לעבוד על המידות שלי בצורה שאני מתכננת.. פשוט אני מרגישה כל כך קטנה בעולם הגדול של היהדות.. כשאני שומעת שיעורים אז מדברים על עבודת המידות ואיך להיות בן אדם יותר טוב ואני רואה שיש בי כל כך הרבה על מה לעבוד וכל כך הרבה דברים לא חיוביים שזה באמת מייאש אותי ומרגיש לי כל כך רחוק להגיע עד לשם..לא יודעת מאיפה בכלל להתחיל ואיך להוציא את ההרגשה הלא טובה אחרי שאני שומעת שיעורי תורה על עבודת המידות?
ש. דבר ראשון ממש תודה על הפרויקט הזה, אתם לא מבינים כמה זה משמעותי בשבילי.אז כזה בתפילות ביום כיפור עלתה לי שאלה שאני ממש אשמח אם תוכלו לעזור לי בה..איך יכול להיות שיש לנו בחירה חופשית אם ה' מחליט על הכל ויודע מראש מה יקרה איתנו?נניח ביום כיפור כולם מתפללים ש-ה' יתן לנו שנה טובה וידון אותנו לכף זכות, אבל לא מסתדר שנניח ה' יכול להחליט שהשנה אני יחיה, אבל אז יום אחר כך אני אקום בבוקר ויתאבד, אז מה זה אומר? ש-ה' לא באמת מחליט על העולם ואין לו השפעה? או שאין לנו בכלל בחירה חופשית אז זה לא משנה מה אני עושה כי בסופו של דבר ה' כבר החליט בשבילי מה קורה לי בשנה הקרובה?ואם באמת כן יש לנו בחירה חופשית, אז למה ביום כיפור מבקשים מ-ה' שתהיה לנו שנה טובה? הרי אם יש לנו בחירה חופשית, אז רק לי יש את הבחירה אם להפוך את השנה הזאת לטובה או לגרועה..סליחה אם יצא לא מובן😂 בת 15
שלום, אם אני לא זוכרת להגיד מודה אני כשאני מתעוררת בבוקר, מה אני יכולה לעשות ?בת, 15
ש לא יודעת ככ מאיפה להתחיל אבל ככה:כשמסתכלים עליי או מדברים איתי אנשים מגדירים אותי כ״דוסית״. אבל אני ממש מרגישה בתוכי רצון להתחזק. אבל לא סתם בדברים קטנים, יש לי ממש חלום להיות צדיקה אמיתית. לא בקטע של להיות ידועה/מפורסמת אבל בקטע של ממש לחיות ולנשום את התורה תמיד. כל יום וכל היום. האנשים שאני הכי מעריצה בעולם הם לא אנשים מפורסמים או אנשים עשירים או זמרים או שחקנים. אני הכי מעריצה את הצדיקים הגדולים, את הרבנים ואת הרבניות שפשוט מקדישים את כל חייהם למען התורה. אני באמת רוצה להיות כמוהם אבל אני ככ רחוקה משם!! אין לי מושג מאיפה בכלל להתחיל והאם יש לי בכלל סיכוי להגיע להיות צדיקה באמת?
ש.הי, קודם כל תודה רבה על ההזדמנות לשאול שאלות בצורה כזאת, זה ממש לא מובן באליו, מעריכה♡ ועכשיו לשאלתי, אני בכיתה ט, פעילה בלא מעט תנועות נוער דיי גדולות בארץ, ויוצא לי לעבוד ולהיות בקשר עם בנים..אני מאוד משתדלת לשים קווים אדומים איפה שצריך אבל, וזה אבל גדול, אני מאוד מהירה ולא נמרחת בדברים שאני עושה (לא בקטע מתנשא, אני פשוט רוצה שתבינו בצורה הכי מדוייקת) ולפעמים יוצא שאני קצת מתעצבנת, צועקת, (בשביל שדברים התקדמו יותר מהר) וכו.. האם בסופו של דבר כשאני אגדל וארצה להתחתן בעז"ה זה ישפיע על זה??(כי ככה הבנים מכירים אותי..)בת 14+ ואם אפשר לבקש שבן יענה על זה משתי סיבות.. א. לבנות יש תשובות רוחניות מדיי וקה לי לקבל אותם.. ב. אני רוצה לדעת באמת מה בנים חושבים על זה
ש. אני חילוני ולאחרונה ראיתי סקר שהראה שדתיים יותר מאושרים.אם הדתיים היו מתגלים כפחות מאושרים זה לא באמת משנה, כי הדתיים עושים ויתורים לאלוהיהם. אבל למה אנחנו עושים ויתורים? על איזה ערך גדול אני מקריב את האושר שלי? לחופש? הרי החופש צריך לגרום לי אושר.איך זה הגיוני שהדתיים יותר מאושרים?17,בן
ש. אהלן!חניכות שלי בכיתה ז, כזה בשלבי התחזקות..צריכה רעיונות מה להביא להן שיעזור להן בתהליך, קטעים שיכולים לפתוח קצת את הראש מעבר לדוגמא אישית, שזה חובה..קשה לי למצוא רעיונות שמתאימים לגיל ולסיגנון כי אני הייתי ממש אחרת בגיל הזה, אז ממש צריכה עזרה.תודה! (:17
ש. אני רוצה להיות חלק מהחברה הדתית (בגלל הרגשת השייכות, הקהילתיות, מוסדות החינוך, מוסר העבודה, בכללי - האכויות של החברה) אבל אני פשוט לא מאמינה באלוהים. אפשרי להיות חלק מהחברה הדתית בלי להאמין ובלי לקיים מצוות? כל החברים והמשפחה שלי דתיים וזה נראה לי קשה מידי בשבילי להתחיל את כל החיים מחדש ולאבד את כל החברים והחברות הדתיים שלי. אם לא אפשרי - יש אולי אמונה (לא דתית) במשהו, שעצם האמונה בו ישייך אותי, ייצור לי קהילה ומסגרת?אני כל כך מיואשת ואני כבר לא יודעת מה אני רוצה בבקשה תעזרו לי
ש.השאלה שלי קצת מסובכת אז אני מקווה שנפלתי על מישהו עם סבלנות. בגדול, לפני מאה שנים היהודי היה מצויר בתור אדם כפוף, פחדן וכנוע, כיוון שהוא היה צריך לציית לגוי שאחראי עליו (בגלויות) וגם לאלוהיו. הגויים האמינו שתכונות האופי הכנוע עובר בגנים, וכל מי שיש לו גנים יהודיים הוא סוג של "לוזר". לפני שבעים שנה הוקמה הציונות שהופכת את היהודי לאדם משוחרר, שמח. החלוצים האמינו שתכונות האופי הכנועות הן לא גנים, אלא תוצאה של תרבות. הציונות הייתה בעצם פתרון לשתי הבעיות. היהודי לא יצטרך לפחד עוד מהגויים, כי הוא ריבון בארצו, ולא מאלוהיו, כי כולם נהיו חילוניים. הדת סימנה גלותיות, והחלוצים לא רצו בה. היה מי שהפך ליהודי החדש, פרק כל עול. והיה מי שנשאר "גלותי" (החרדים של ימינו).אני נולדתי לחברה הציונית - דתית, ומשהו לא מסתדר לי. אנחנו ציונים, חופשיים, או דתיים שכל צעד שלהם הוא לפי הוראה מגבוה????נקבה, 16
ש. השבוע פתאום הסתכלתי על כולם בתפילה... ופשוט פתאום זה הכה בי שבעז"ה נתפלל שוב ערבית עוד חצי שעה, ואז מחר בבוקר נתפלל שוב שחרית שעה, ואז שוב מנחה, ושוב ערבית... וככה עוד 100 שנה בע"הווואלה- זה קשה, ומתיש, ומתסכל! כאילו כמה אפשר להגיד את אותן מילים, כל יום כל היום? ולצפות להתחדשות... שמעתי על המשל של האוכל, אבל כל אחד היה משתגע מלאכול את אותו אוכל כל יום...ויש תפילות פעם ב, שנוגעים בשמיים, והן מדהימות, ועושות חשק לעוד. אבל רוב התפילות לא כאלה... ושוב, כדי להגיע לתפילות המדהימות האלה צריך עבודה, אז זה נחמד לעבוד פעם אחת. אבל פשוט לא רואה את עצמי עושה את זה עוד 100 שנה 3 פעמים ביום... אשמח לעזרה, תודה! בן 18