כל השאלות שנשאלנו #עבודת ה'

יש לי שאלה לגבי חיזוק הקשר של עצמי מול הקב״ה. בהתחלה היה לי קשר מאוד חזק עם הקב״ה כלומר הייתי מתפללת כל היום, ומדברת איתו על דברים שעוברים עליי או שאני רוצה יהיו לי וגם דברים שאני מודה לו. אבל בזמן האחרון הקשר התחיל ופוחת, פחות מדברת איתו על מה שקורה איתי, אני עדיין ממשיכה להודות לו, ולפעמים שוכחת להתפלל לכבודו. ובעצם מה שאני שואלת זה למה זה קורה? והאם יש איזושהי טיפ או משהו שיעזור לי להחזיר את הקשר עם הקב״ה ..?

קשה לי עם מצוות "לא תעשה", באופי שלי אני תמיד עסוקה בעשייה. זה מספק אותי וטוב לי... הבעיה שלפעמים העשייה הכי טובה היא דווקא לא לעשות. וזה ממש קשה לי... אם זה אומר הלכות שבת שיש הרבה איסורים קטנים שקשים לישום ואפילו לישון כשאני צריכה לעשות הרבה דברים ביום למחרת. אשמח לעצות! תודה!

איך אפשר לעבוד את ה׳ בתמימות ועם כוונת לב מלאה? בלי לרצות לקבל כבוד מהצד או להרשים אחרים בידע שצברתי מהלימוד? מרגישה לפעמים שזה כמעט בלתי אפשרי עבורי להתנתק מאיך שהסביבה תגיב במאה אחוז ולפעמים גם לומדת כדי להרגיש באותה רמה של חבריי. יודעת שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה; אבל איך אני עוזרת לזה לקרות?

שלום:) קודם כל תודה על הפרויקט המדהים הזה!! אני ממש רוצה להתקדם מבחינה רוחנית. אבל אנלא מצליחה, גם אם אני מנסה להתעמק ולשאול שאלות אני פשוט נשארת באותו מצב ולפעמים אני יורדת לתהומות הכי גדולים מבחינתי. יש לכם טיפים בשבילי מה כדאי לעשות? ושוב תודה!!!

"רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, הַלּוֹמֵד תּוֹרָה עַל מְנָת לְלַמֵּד, מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד. וְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת, מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת…" אני משתדל להכניס הרבה לימוד תורה לחיי היומיום שלי. אני מתחבר מאוד לדברים ורואה בהם ערך עליון ורוצה להוציא את הדברים לפועל. הבעיה היא - שזה פשוט לא קורה. אני ממשיך את היום כרגיל כאילו לא למדתי כלום. איך אני מוציא לפועל את הלימוד?

היי, ברוך ה' בשנה האחרונה אני מתחזקת ממש בקטע של התפילה וברוך ה' מצליחה להתפלל כל יום. משום מה מאז שיצאנו לחופש אני לא מצליחה להתרכז בתפילה בכלל ,המחשבות שלי בורחות למיליון כיוונים אחרים ואני פשוט לא מצליחה לאסוף את עצמי לתפילה. אני מרגישה שמאז שהתפילה שלי הפכה לדבר יומיומי (לצערי הרב לפני זה ממש לא היה) אני מרגישה שהיא נהפכה להרגל ולא לזכות. אני ממש לא יודעת מה לעשות אני ממש אשמח שתעזרו לי!

היי ותודה רבה! אני בת 16 וברוך ה עובדת את ה ומשתדלת להתקדם כמה שיותר.. הבעיה הגדולה שלי היא שאני לא מצליחה לעשות את זה מאהבה, את הכל אני עושה מפחד או מהרגל. למשל, אני מתפללת בבוקר כי אני מפחדת שאם לא, הקב"ה יעניש אותי ויהיה לי יום גרוע... אני כל בוקר מבקשת לעבוד את הקבה מתוך אהבה יראה ורצון אבל זה באמת לא מצליח לי... מה אפשר לעשות??

פעם הייתי ממש מחוברת להקב"ה.. הייתי מדברת איתו, מתפללת כל יום וממש בוכה אליו.. אולי זאת הקורונה, ואולי מה שהיא הביאה איתה אבל כבר קשה לי להתפלל. אני כל בוקר אומרת ברכות השחר קבוע, אבל יותר מזה- בשבת בלבד. אני מרגישה שהקורונה לקחה כל כך הרבה ממני, בין אם קרבה עם חברות, אירועים שארגנתי, שנה אחרונה בתיכון.. כל כך הרבה! על כולם התפללתי שיקרו , כל כך חזק. כולם נפלו. אני לא איבדתי אמונה, אבל פשוט התייאשתי. אני מבינה שלפעמים אנחנו לא רואים את הטוב , אבל אני פשוט טבועה בתסכול. אני יוצאת ממנו לפעמין אבל כשאני באה להתפלל אני אומרת לעצמי- בשביל מה? הוא הריי יעשה בסוף מה שנראה לו לנכון ואני רק יכולה לבקש שאקבל את זה. איכשהו..

איך למצוא את האיזון שבין עבודת ה' מתוך תמימות ובין עבודת ה' לאחר מחקר וביסוס ? ואיך בכלל אפשר היום לעבוד את ה' מתוך תמימות?

איך אפשר לעבור מגישה של "אני אקיים את מה שמתאים לי, מה נראה נכון בעיני, מה שמתאים למודרנה וכו'.. אל גישה של לקיים באמת מתוך תמימות ואהבת ה' של פשטות אמיתית?

טיפים להרגשה של משמעות רוחנית בחיי היום יום?

היי אני בת 16 וחצי ויש נושא שמאוד מפריע לי זה מוסר. לרצוח זה לא דבר מוסרי את זה כולם יודעים, אבל אם מדובר במחבל שרצח יום קודם? המתת חסד, לכאורה "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" אבל האדם לא מסוגל להתמודד עם הכאבים ורוצה להעביר את המכונת הנשמה למישהו אחר שהסיכוי של יותר גבוה.. גניבת דעת זה מוסרי?