כל השאלות שנשאלנו #עבודת ה'

שלום אני בן 16. בתקופה שהייתי בישיבה הייתי מאד פעיל גם בהדרכה שלי גם בהתנדבות ועם חברים ובכללי היה לי חיות בכל מה שעשיתי בין בקודש - לימוד תורה ובין בחול - בכושר.. איך שהתחילה תקופת הקורונה אני מרגיש שאני נובל אין לי כוח לכלום לא להתנדב לא ללמוד פשוט חוסר חיות בנוסף לכך עברתי משבר מסוים שרק הוסיף למצב רוח העגום שלי.. ניסיתי מלא דרכים להרים את המצב רוח ללמוד תורה בלי חשק להתנדב בכוח אבל זה לא זה.. אם יש איזה דרך להכניס בי חיות מאד אשמח.. ותודה על הפרויקט המדהים הזה.

אהלן, קודם כל תודה רבה! אתם עושים עבודת קודש וזה לא מובן מאליו! יש שאלה שמעסיקה אותי כבר תקופה. לפעמים אני נמצאת בסיטואציה שאני פוגשת מצווה ואני מרגישה משהו פנימי כזה של דחיה. אני אתן דוגמא- תפילה בבוקר או סתם שירי שבת שאני מרגישה שמשהו בפנים לא רוצה את זה, דוחה את זה. אני מרגישה שאותו הדבר מאוס עלי ואני לא רוצה לעשות את זה(כמו לשיר שירי שבת). עכשיו, אפשר להגיד שהפתרון הוא לעשות את אותם הדברים גם בלי שאני רוצה אבל אני לא יכולה לדמיין אותי מתעלמת מאותה הדחיה. זה משהוא ממש חזק שאני לא צליחה להתנגד אליו. אשמח אם תעזרו לי בעניין הזה:) תודה רבה!

תודה על העבודת קודש!! בת 18, הרבה פעמים הדלק והמנוע שלי לעשיית דברים הוא החשיבה על איך זה ייראה או ישמע, הרצון להוכיח, שידעו שאני עושה דברים גדולים. העניין הזה הוציא ממני המון טוב, אני ב"ה ממלאה את החיים שלי בעשייה, בקשר עם אנשים, גדלה ומתפתחת. אבל מרגיש לי שאני רוצה לעלות מדרגה ולעשות לשם לעשות נטו. איך אוכל להתקדם?? 💪

היי, תודה ממש על מה שאתם עושים!! הרמב"ם מדבר על כך שאדם חכם הוא אדם שהולך בכל מידה באמצע ולא בקיצוניות. השאלה שלי איך יודעים למצוא את האמצע המדויק הזה? מפני שלכל בן אדם יש נטיות או העדפה (גם בלתי מודעת) למידות מסוימות שאליהן הוא יקפיד יותר. בנוסף כל אדם מושפע מהבית והסביבה שבה הוא גדל. יש בתים שמקפידים על מידות מסויימות יותר ומידות מסויימות פחות (לא בכוונה אלא ככה האדם) עכשיו אני רוצה באמת לכוונן ולדייק אותי לאמצע אבל אם גדלתי בסביבה מסוימת בה יותר נדיבים אבל גם יותר כועסים. כך אוטומטית הספקטרום שלי נגיד של מידת הכעס יצטמצם וכך גבול האמצע שלי לא באמת יהיה מדויק. אשמח שתעזרו לי לדעת למה אני צריכה לשאוף, לאיזה "אמצע" מדויק. תודה רבה רבה :)

יש לי קושי גדול בלהאמין ולתפוס את החיים שמעל הנורמה.. את כל חיי הרוח... אני אסביר, אני מתפללת כל יום ב"ה ומשתדלת לעשות את רצון ה' באהבה. אבל מאוד קשה לי לומר תהילים ולהאמין שזה ישפיע או ללכת לקברי צדיקים ולהאמין שזה יעזור... אפילו סתם לעשות "מים אחרונים" ולהבין שזה מנקה ממני דברים רעים... ואת כל העיניינים שיש מעל הטבע (עקרונות בסיסיים בחוכמת הקבלה וכדומה... ) ועל זה בדיוק רציתי לשאול, זה בעיה? ניתן לעבוד את הקב"ה באופן רצוי ללא התחברות יותר מדי אל חיי הרוח שבהם? זה נקרא עבודת ה' חלקית? אני אחדד, ניתן לעבוד את ה' באופן האידיאלי ללא התחברות אל הדברים הגבוהים האלה?

ש. שלום אני בן 16. בתקופה שהייתי בישיבה הייתי מאד פעיל גם בהדרכה שלי גם בהתנדבות ועם חברים ובכללי היה לי חיות בכל מה שעשיתי בין בקודש - לימוד תורה ובין בחול - בכושר.. איך שהתחילה תקופת הקורונה אני מרגיש שאני נובל אין לי כוח לכלום לא להתנדב לא ללמוד פשוט חוסר חיות בנוסף לכך עברתי משבר מסוים שרק הוסיף למצב רוח העגום שלי.. ניסיתי מלא דרכים להרים את המצב רוח ללמוד תורה בלי חשק להתנדב בכוח אבל זה לא זה.. אם יש איזה דרך להכניס בי חיות מאד אשמח.. ותודה על הפרויקט המדהים הזה.

ש. תודה על העבודת קודש!! בת 18, הרבה פעמים הדלק והמנוע שלי לעשיית דברים הוא החשיבה על איך זה ייראה או ישמע, הרצון להוכיח, שידעו שאני עושה דברים גדולים. העניין הזה הוציא ממני המון טוב, אני ב"ה ממלאה את החיים שלי בעשייה, בקשר עם אנשים, גדלה ומתפתחת. אבל מרגיש לי שאני רוצה לעלות מדרגה ולעשות לשם לעשות נטו. איך אוכל להתקדם?? 💪

ש . היי, תודה ממש על מה שאתם עושים!! הרמב"ם מדבר על כך שאדם חכם הוא אדם שהולך בכל מידה באמצע ולא בקיצוניות. השאלה שלי איך יודעים למצוא את האמצע המדויק הזה? מפני שלכל בן אדם יש נטיות או העדפה (גם בלתי מודעת) למידות מסוימות שאליהן הוא יקפיד יותר. בנוסף כל אדם מושפע מהבית והסביבה שבה הוא גדל. יש בתים שמקפידים על מידות מסויימות יותר ומידות מסויימות פחות (לא בכוונה אלא ככה האדם) עכשיו אני רוצה באמת לכוונן ולדייק אותי לאמצע אבל אם גדלתי בסביבה מסוימת בה יותר נדיבים אבל גם יותר כועסים. כך אוטומטית הספקטרום שלי נגיד של מידת הכעס יצטמצם וכך גבול האמצע שלי לא באמת יהיה מדויק. אשמח שתעזרו לי לדעת למה אני צריכה לשאוף, לאיזה "אמצע" מדויק. תודה רבה רבה :)

ש. יש לי קושי גדול בלהאמין ולתפוס את החיים שמעל הנורמה.. את כל חיי הרוח... אני אסביר, אני מתפללת כל יום ב"ה ומשתדלת לעשות את רצון ה' באהבה. אבל מאוד קשה לי לומר תהילים ולהאמין שזה ישפיע או ללכת לקברי צדיקים ולהאמין שזה יעזור... אפילו סתם לעשות "מים אחרונים" ולהבין שזה מנקה ממני דברים רעים... ואת כל העיניינים שיש מעל הטבע (עקרונות בסיסיים בחוכמת הקבלה וכדומה... ) ועל זה בדיוק רציתי לשאול, זה בעיה? ניתן לעבוד את הקב"ה באופן רצוי ללא התחברות יותר מדי אל חיי הרוח שבהם? זה נקרא עבודת ה' חלקית? אני אחדד, ניתן לעבוד את ה' באופן האידיאלי ללא התחברות אל הדברים הגבוהים האלה?

היי,אני יודעת שהשאלה הזאת נשלחה כבר בצורה אחרת, אבל בכל זאת אני ממש מבקשת שתענו לי,כי כאן זה המקום היחיד בו אוכל לקבל תשובה. אני כל הזמן חוזרת ושבה לעשות את אותה עבירה,ממש קשה לי לעמוד בפני היצר. עשיתי את אותה עבירה לאחרונה כמה וכמה פעמים ומפאת המצב וההסתגרות בבית,אני כל כך חוששת מהאפשרות שלא אוכל לעצור את עצמי בפעם הבאה. אני מרגישה שנאה עצמית ולא מבינה למה דווקא זה קורה לי.?? למה ה' בחר בי לניסיון הזה??כל כך נמאס לי.. קראתי את התשובות לשאלות דומות כאלה,אך אין משהו שסיפק אותי. אני אשמח כל כך שתענו לי.

אהלן!! לפני הכל תודה:) השאלה שלי- מה הכוח בתהילים? למה בכל צרה שקורית לנו אנחנו קוראים דווקא פרקי תהילים במקום פשוט להתפלל? מאיפה זה הגיע? לרוב אנחנו אפילו לא מבינים את המשמעות של מה שאנחנו אומרים, וקשה יותר להתכוון ככה...

לא מוצא את הקדוש ברוך הוא כבר תקופה. פעם היתה אהבה ויראה גדולה, טהורה, פשוטה ואמיתית. ועכשיו אי אפשר בכלל לדמיין מצב כזה, אובד עצות באמת, קראתי ספרי אמונה, שמעתי שירים, שיעורים. אבל אין את זה. אשמח אם תוכלו להאיר את עיניי כי אני יודע שיש פה משהו גדול אבל פשוט לא מוצא..