יש לי פשוט עומס מטורף.. אבל אולי זה רק מרגיש ככה כי הרבה פעמים אני מוצא את עצמי מבזבז את הזמן על שטויות... אבל פשוט מרגיש לי עומס מטורף גם כי מתחיל שביעית, וגם כי עומס מצד הסניף וציפיות גבוהות ממני, ולמרות שתמיד הייתי די חזק חברתית אין לי אף חבר נפש כזה לשתף אותו... הכי קרוב שהיה לי זה הייתי בקשר ממש ממש טוב עם מישהי כמה זמן אבל לפני כמה חודשים החלטנו לנתק קשר עד שנגיע לגיל שמתאים לדייטים וזה... בקיצור, מרגיש קצת אבוד כי יש לחץ מטורף ממש וחסר מישהו לשתף...
רוצה להרגיש אהובה. ולמרות שהסביבה שלי אוהבת אותי, ומפרגנת ותומכת, אני לא נותנת לעצמי להרגיש ככה. תמיד מוצאת לעצמי תירוצים למה זה לא הגיוני שאני בסדר.. מורידה לעצמי את הביטחון ואת הדימוי העצמי שלי.. וכאילו אני יודעת שכל מה שאומרים לי זה נכון, אבל לא מצליחה לקבל את זה לתוך תוכי.. מה עושים?
מה אפשר לעשות אם אני לא מספיק מנצלת את הזמן? (בעיקר לקראת החופש שיש מלא זמן פנוי) ב"ה יש לי חברות שאני נפגשת איתן וגם תחביבים - אבל יוצא שאני יותר בפלאפון מאשר לעשות דברים, וגם אם אני לא בפלאפון הדברים שאני עושה הם לא לאורך זמן.. ואני ממש רוצה לשנות את זה, להרגיש שאני עושה כל יום דברים משמעותיים ולא סתם מסיימת עם הרבה שעות מסך..
שלום, לא יודעת כל כך איך להגיד את זה אבל ממש נמאס לי מחלקים בי, בעיקר מעצלנות ומבינוניות. אני לא מצליחה לצאת מזה למרות שאני שומעת אנשים שעושים כל מיני דברים, לא משנה אם המעשים גדולים או קטנים ואני רוצה גם להיות אדם גדול, אדם שעושה, אבל בסוף אני תמיד חוזרת לחיים הרגילים של קטנות וכניעה לעצלות. יש רק דברים מאוד ספציפים שאני מצליחה להוביל ולעשות בהם, אבל הרבה דברים שאני רוצה או חושבת לעשות אני לא עושה ונמאס לי להרגיש אדם קטן! לא יודעת עד כמה תוכלו לעזור, כי בסופו של דבר אני יודעת שזה עבודה שלי עם עצמי, אבל מנסה בכל זאת.
אני לא ממש מצליחה לנצל את הזמן כמו שצריך והרבה פעמים יוצא שאני מורחת אותו. יש לי הרבה דברים שאני רוצה לעשות ולהספיק, אבל לא מצליחה באמת לעשות הכל ולנצל את הזמן... יש לכם אולי רעיונות או דרכים שיוכלו לעזור לי?
ש.היי, קודם כל תודה על הדבר המדהים הזה!! יש לי בעיה, תמיד לפני מבחנים אני נמרחת ולא מספיקה ללמוד או מצליחה, וניסיתי הכל ניסיתי להביא למישהי את הטלפון, ללמוד עם חברה, ללמוד לבד, ללמוד מהאינטרנט, מהספרים, באמת מהכל. אני לומדת באולפנה שהמבחנים שם הם מבחני כבוד, ותמיד יוצא שאני מגיעה לרגע האחרון ולצערי הרב מרמה, ואני כל פעם אומרת פעם הבאה זה לא יקרה אבל זה ממשיך. והבעיה זה שאני מפחדת שאני אכשל אז אני מרשה לעצמי לרמות ואני לא בכיתה שאני יכולה להרשות לעצמי להיכשל כי זה יפגע לי בבגרות/במגן.
ה' אמר לאברהם "לך אתן את הארץ הזאת"אבל עשיו הוא גם צאצא של אברהם!!! אז הארץ היא גם שלהם?איך זה שאברהם ויצחק אבותינו הגדולים והצדיקים הם גם אבותיהם של אויבנו הרשעים?איך זה שהם כאלה רשעים כשאלה האבות שלהם?הם יודעים ומכירים את סיפור העקדה? סיפור מכירת הבכורה?וכו'?אולי באמת הארץ היא של שני העמים כי שניהם צאצאים של אברהם?מי אמר שהארץ היא רק שלנו?
שלום אלופים!תמיד הייתי ימנית מאוד, אחת שמרתיח אותה שמשאירים מחבלים בחיים וכדו'. לגבי ערבים שהם לא מחבלים, תמיד היה בי קצת ספק מה באמת מגיע להם, למות או לחיות כי לחיות בא על חשבוננו וכו וכו וכו...מפה לשם יצא לי כמה פעמים לעבור טיפולים בבית חולים, ויצא שהרבה פעמים נקשרתי מאוד לאחות/רופא שטיפלו בי ואח''כ גיליתי שהם ערבים... וזה מעלה עוד יותר שאלות, כי מצד אחד כל אחד מהם יכול להיות מחבל (כבר היו סיפורים) מצד שני הם מצילים אותי, מטפלים בי. איך אני אמורה להתייחס אליהם ובכללי מה לחשוב על ערבים? זה מבלבל לגמרייי אני אשמח שתעזור לי קצת סדר בראש... תודה ממש ממש! אשרייכם
כבר לא נעים לי מעצמי, אני כל הזמן קובעת עם חברות דברים וברגע האחרון אני מגלה שלא מתחשק לי ומבטלת ברגע האחרון.. איך להתגבר על זה?
תכלס העקרונות של התשובות חוזרים על עצמם. תוכלו לכתוב אותן כתשובה מסודרת?:)תודה רבההה!
תודה על היוזמה המבורכת❤ יש לכם טיפים מה לעשות לחופש משמעותי יותר? מבחינת התקדמות עצמית ובגרות ומבחינה רוחנית...
הי.. אני מרגישה בזמן האחרון שכל החברה מסביבי עסוקה רק בחציניות ... וכאילוו שופטת אנשים על פי איך שהם נראים...אני יסביר- חברה שלי סיפרה לי ולעוד כמה בנות שהיא פגשה מישהי ממש חמודה וכזה שאנחנו חייבות ליםגוש את אותה ילדה כי היא ממש כיפית וזה... עכשיו איזה מישהי לידי שאלה בשיאה הרצינות- " היא יפה כזאת אבל נכון?" שאלתי אותה כזה מהזה משנה אם היא יפה או לא? והיא אמרה כזה שסתם היא אוהבת אנשים יפים... עכשיו באמת שלא הבנתי כאילו מה זה משנה? פתאום היסתכלתי מסביב ושמתי לב שגם אצלנו ככה בשבט הבנות שיותר "יפות" או מתלבשות יותר "יפה" הם יותר כאילו במרכז החברה....לפני כמה ימים היתווכחתי עם אותה חברה ואמרתי שהחיציניות בכלל לא משפיעה על איך שאני אתייחס לאותו בנאדם... והיא אמרה לי שאין מה לעשות עם זה וככה זה ... שפשוט אוטומטית היא תירצה להיות ליד אנשיםיותר "יפים" ...שמתי לב פתאום שאם כל זה שאמרתי שאני לא שופטת מראה של אף אחד וזה , גם אני בסופו של דבר נימשכת לאנשים שהם נראים יותר טוב.... זה קצת עירער אותי... כאילו הרי אף אחד לא מחליט איך הוא רוצה להיראות... אז למה אני והאנשים מסביב שופטים לפי מראה חיצוני? ואיך אפשר שזה לא יקרה?