למה אנחנו חיים? כאילו מה הקטע בחיים? אני שואלת את זה לא ממקום של דיכאון ושאין למה לחיות אלא באמת למה? כאילו לא משנה כמה שנעשה בסוף זה יגמר, הדור הבא גם ימות, גם זה שאחריו... לא משנה כמה נעשה, כמה שנזכור, כמה שנפעל, סך הכל בתמונה הכוללת כאילו הכל יגמר וישכח אז כאילו למה צריך את התפילות שלנו, את המאמץ, את החיים שלנו? כאילו נגיד וצריך את זה בשביל לקיים את העולם אבל בסופו של דבר העולם גם נגמר ובאמת למה ה ברא אותנו? כאילו למה הוא צריך את כל הבאלגן הזה על הראש, של לנהל עולם? סליחה על הכאב ראש והחפירות😅
אני מכיר מישהו שהתחיל להיות לו דעות לגבי זה שאין אלוקים וכשאנחנו מתווכחים (במובן של לשמוע גם את האחר) אני מרגיש שאני לא יכול עליו (זה לא שחס וחלילה השתנה לי משהו בדעה) ואני רוצה לדעת איך לענות לו ולחזק אותו.
ש.קודם כל תודה רבה על כל העבודה שאתם עושים! השאלה שלי היא בנוגע לאמונה,אמונה זה דבר שבא מהלב אבל עם אני בוחרת להאמין בקבה או במשהו אחר אני גם צריכה לשמור את המצוות שלו ואת חוקיו.אני מבית דתי ומאוד משתדלת לשמור את כל החוקים והמצוות בשביל הורי וגם בשביל עצמי הרבה פעמים זה קשה והשאלה שלי היא אם אני לא שומרת על דברים מסוימים האם זה פוגע באמונה שלי.
לפעמים אני לא מבינה למה כל דבר צריך להיות שכלי מידי, למה אי אפשר גם פשוט להאמין שככה ה׳ רוצה?שאנחנו לא מבינים הכל..מרגיש לי שזה אפילו קצת גאוותני לחשוב שאנחנו צריכים לדעת הכל🙈מצד שני, עולה לי הנקודה שאם אני לא שואלת מה זה אומר עליי? שהאמונה שלי היא תמימה מידי? לפעמים זה יכול ממש לשבת עליי ולהוריד לי. תחושה לא הכי נעימה אם לומר את האמת.
אם אני לא מאמינה? כאילו, מה קורה משם? אם אני לא מאמינה שיש אלוקים שדורש את כל המצוות האלה? מה אכפת לו בכלל אם אני מתפללת או לא? מה אכפת לו אם אני שומרת שבת?
ש.היי שלום. למה ה' צריך את העבודות ה' שלי?למה שלא פשוט יתן לחיות את החיים?
ש.הי יש לי שאלה מעט מביכה אשתדל לשאול בצורה ראויה..למה ה' צריך את התפילות שלנו ואת הקרבנות ושכל היום נעשה לו כבוד ונפאר אותו? שמעתי פעם שזה לא בשבילו זה בשבילינו אבל זה לא ככ הסתדר לי.. זה לא קצת אגואיסטי? או אולי אפילו שחצני?
ש.אני לא מבינה. באמת שאני משתדלת. קשה לי ואני לא אדבר על זה עם אף אחד. אני רוצה להיות יותר דתייה, אני רוצה שלצניעות שלי תהיה משמעות אמיתית. אבל אז, אני שמה חצאית מתחת לברך , מרגישה שאני גאה בעצמי, עוד יום אני עוברת את האתגר הזה, ואז אני שואלת את עצמי - בשביל מה? למה אני עושה את זה? איפה האמונה נכנסת פה? ושלא יהיה לא ברור - אני מאמינה בקב''ה, מאמינה באמונה שלמה. פשוט לא מצליחה להבין. לא מצליחה להבין. איך אני מתלבשת בצניעות - כי אני באמת רוצה לשמור על עצמי - מתוך אמונה? ולא מתוך אידיאל או מתוך רצון לדבוק במשהו? מסביב, יש לי סביבה קשה. פה אחות שלא בדיוק בקו הדתיות, פה אח דוס ממש, שלא ברור מה עובר עליו בחיים, פה אחות שחשבתי שהיא משהו שאני ארצה להסתכל עליו בתור דוגמא, והיא גמרה את האולפנה ואני רואה שמשם היא יצאה בכלל עם מכנסיים. ועוד היא אומרת לי לא להיות כמוה. פה אחות קטנה, שאני רואה שמחקה אותן, ומתפתה כמובן להיות עם מכנסיים ולא לדאוג לגבי התפילה. איך בסביבה הזו, אני אמורה להרגיש שאני רוצה שהאמונה שלי תתחזק? ומה, להיות שונה מהאחיות שלי? מעבר לזה, איפה שאני גרה, כל החברות שלי - עם חצאיות מעל הברך. מה מונע ממני בעצם לא להרים את החצאית שלי כמה סנטימטרים כדי להיות כמותן ולהפוך חלק מהן?
למה כל כך כואב לנו כשאנשים לצערינו נפטרים מהעולם? למה הקב"ה נטע בנו יצר חיים כל כך חזק?
ש.למה יש רוע בעולם? או בכללי דברים נוראים שקורים.. גם אם זה אמור להוביל לאיזושהי שליחות או משהו.. או למשהו שאמור לקרות בגלל זה..