ש. מי אמר שאלוקים הוא טוב? אולי הוא רע וברא אותנו בשביל להתעלל בנו??בת 15
ש. למה אנחנו לא יכולים להבין חשבונות שמים? מה הקב"ה מנסה אותנו בניסיונות יותר מידי קשים??
ש. אם היהדות זאת האמת למה אנשים הופכים לחילוניים ולא מאמינים?
ש. שלום. יש לי שאלה שכבר מטרידה אותי כמה זמן... מה הקב"ה מצפה ממני להיות? אלו-הים? למה הוא שם אותי בעולם הזה כשהוא יודע שאני אחטא? בשביל מה בעצם העולם הזה? סתם, כדי שיהיה לו איזה הצגה או משהו? הרי, ה' כבר יודע הכל מה יקרה, מתי אני אמות וכו'. בן 15
ש.אפשר להבין משהו? למה אמרו לנו לשיר "אני מאמין" בסוף התפילה לקוות לגאולה וכו אבל בתכלס עם הזמן כשגדלים יש הרגשה כזאת בחברה כאילו זה דבר לא מציאותי... פתאום מפחדים לדבר על המשיח, או לדבר בתכלס מה עושים כשבית המקדש יהיה קיים? אני לא מדברת על מה עשו אז, בימי בית שני או ראשון... אלא מה נעשה אנחנו, עם ישראל "בממשלת ביבי" שמשיח יבוא.. יש הרגשה כאילו אומרים לנו להאמין במשהו שהם עצמם לא מאמינים...ועוד משהו, נכון שהיו כמה משיחי שקר לאורך ההיסטוריה. אבל אם באמת יבוא המשיח בימינו, איך נדע אם הוא באמת המשיח או עוד משיח שקר? ואם הוא יהיה באמת המשיח ואנחנו נחשוב שהוא לא וכל זה רק בגלל שפעם היו משיחי שקר? אנחנו נפגע בכבוד ה'!
ש. תודה רבה על כל האירגון הזה ה' יברך אותכם ויצליח דרכיכם!!אני יודע שהכל מאת הקב"ה - אני כרגע מתמקד על בריאות ושכל - אני יודע שה' נותן אותם אבל צריך לעשות השתדלות , אבל מצד אחד אני לא יודע כמה ומה זה כבר השתדלות כלומר האם מספיק לא לאכול שטויות וזהו או צריך גם לאכול בריא ולקחת ויטמינים כי גם בלי שאני לוקח ויטמינים אני ב"ה מרגיש טוב? וגם לגבי שכל - מצד אחד ה' נטו נותן שכל להבין ולזכור מצד שני האם אני אמור לפתח את השכל כמו על ידי סרטונים שמראים איך לפתח את השכל וזיכרון ולשחק "משחקי זיכרון" .. או שזה בזבוז זמן כי הקב"ה נותן דעת בינה ושכל וצריך רק להתפלל (אולי אני מתבלבל בין השתדלות ללהחכים ) אז בבקשה?
ש.אם יש לי אבא שברא אותי ואוהב אותי ואני אותו, והוא ציווה אותי במצוות, אני מרגישה אשמה כשאני עוברת על מצווה. נורא קשה לי לשמור את כל המצוות, והמון פעמים אני נכשלת. לא יעזור אם יאמרו לי שה' אוהב אותי גם שאני נכשלת, אני מסתובבת רוב הזמן עם הרגשה של אשמה. זה הרגשה נוראית שמקטינה אותי, ואני חושבת שכבר עדיף לזרוק הכול. תעזרו לי בבקשהנקבה, 16
ש. בזמן האחרון יוצא לי המון לחשוב על המוות. וזה לא משהו שנער בן 17 אמור לחשוב עליו. אני חושב שהסיבה העיקרית היא שלא מזמן נפטר לי חבר טוב... זה קשה נורא לחשוב שיום אחד הוא היה איתי שמח וצוחק, ויום אחר הוא כבר איננו. איך זה יכול להיות אפילו!? זה גורם לי לחשוב שבכל רגע זה יכול גם לקרות לי. דווקא ברגע שאני בתקופה ממש טובה בחיים מרגיש לי שיכול להיות שסיימתי את התפקיד שלי בעולם... זה מאוד מלחיץ, מפחיד ומטריד אותי בזמן האחרון...איך אפשר להמשיך את החיים בלי לפחד מהמוות? האם יש לכם רעיון לדרך שאני יכול להפסיק לחשוב על זה ופשוט להאמין שזה יקרה בזמן שזה צריך לקרות. אני רוצה להגיע למקום שאני מרגיש שאין לי למה לחשוב על זה כי זה חשבונות שמיים.זכר, 17תשלום וברכה😊
ש. דבר ראשון ממש תודה על הפרויקט הזה, אתם לא מבינים כמה זה משמעותי בשבילי.אז כזה בתפילות ביום כיפור עלתה לי שאלה שאני ממש אשמח אם תוכלו לעזור לי בה..איך יכול להיות שיש לנו בחירה חופשית אם ה' מחליט על הכל ויודע מראש מה יקרה איתנו?נניח ביום כיפור כולם מתפללים ש-ה' יתן לנו שנה טובה וידון אותנו לכף זכות, אבל לא מסתדר שנניח ה' יכול להחליט שהשנה אני יחיה, אבל אז יום אחר כך אני אקום בבוקר ויתאבד, אז מה זה אומר? ש-ה' לא באמת מחליט על העולם ואין לו השפעה? או שאין לנו בכלל בחירה חופשית אז זה לא משנה מה אני עושה כי בסופו של דבר ה' כבר החליט בשבילי מה קורה לי בשנה הקרובה?ואם באמת כן יש לנו בחירה חופשית, אז למה ביום כיפור מבקשים מ-ה' שתהיה לנו שנה טובה? הרי אם יש לנו בחירה חופשית, אז רק לי יש את הבחירה אם להפוך את השנה הזאת לטובה או לגרועה..סליחה אם יצא לא מובן😂 בת 15
רציתי לשאול למה בעצם ה' ברא את העולם? אף פעם לא הבנתי באמת למה למרות שכל הזמן אומרים שהוא רצה להיטיב.... התשובה הזאת לא מספקת אותי כי אני לא מבינה למה הוא רוצה להיטיב...
ש. היי, תודה על הכל קודם כל! מגיל צעיר חונכתי להאמין שהקדוש ברוך הוא קיים, הוא דואג לנו וכל זה. כשנכנסתי לתיכון (ישיבה תיכונית) הרמה הרוחנית שלי עלתה וגם האמונה, התחלתי להאמין יותר בזה שהקדוש ברוך הוא אוהב אותי, שהוא אבא של כולנו, התחלתי יותר לבטוח בו ולשים את כל דאגותיי עליו. אני מחלק את זה לשני סוגי אמונה: סוג ראשון - אמונה שהקדוש ברוך הוא קיים, שהוא הראשון, היחיד והוא שליט העולם. סוג שני - לבטוח בו, להאמין שהוא דואג לי, שהוא אוהב אותי ושהוא יקבל אותי למרות כל החטאים והנפילות שלי. לאחרונה, אני לא יודע למה- הסוג השני פשוט מתחיל להיעלם לי. כאילו כמובן שאני עדיין יודע שהוא אוהב אותי וכל זה, ואני כן מאמין בזה עדיין וזה כאילו נמצא לי בתת מודע אבל אני כבר לא חושב על זה יותר מדי. כאילו למשל כשיש לי איזה קושי אז אני כבר פחות פונה אליו ויותר "מסתמך על עצמי", או למשל כשאני חושש ממשהו או דואג או למשל חושב על העתיד ועל דברים שאמורים לקרות לי בוודאות (למשל צבא או חתונה) אני פשוט פוחד שהוא לא רוצה שזה יקרה והוא לא יתן לזה לקרות (=אני לא בוטח בו). כאילו הסוג השני הזה מתמסמס לו לאט לאט ונעלם אצלי (אבל עדיין נשאר בתת מודע שלי). אני לא יודע ממש איך להסביר את זה, מקווה שהבנתם. אשמח לתשובה, תודה רבה🙏🙏
ש. מאיזה חלק בנשמה נוצרת האישיות? ומאיפה הגיעה הסטרא אחרא? אם אין שום מקום פנוי מהקב"ה איך זה שיש מקום שהוא צד אחר וכביכול נגד/בלי ה'? בת 17