הרבה אנשים שואלים פה על קשר בגיל צעיר ואחת התשובות שעונים להם היא שקשר לא צריך לבוא ממקום של חוסר. אבל גם כשאנשים בוגרים בוחרים להתחתן זה באיזשהו מקום בא ממקום של חוסר אז מה כזה ההבדל? ( אני לא מדבר על האם בעייתי קשר בגיל צעיר או לא אלא רק על הטיעון הזה...)
למה בנות צריכות לשמור על צניעות הגוף? האם יש צניעות גם לבנים ומהי?
היי, בת 17. יש לי סוג של חלום לרקוד, לפני כמה שנים הייתי בחוג וזה לא היה ממש מה שציפיתי ורציתי ואז די עזבתי את זה, אבל עדיין אני כל הזמן שומעת שירים כל היום ורוקדת. באמת כל הזמן, בחדר, בסלון, תוך כדי בישולים, כשאני מנקה את הבית... אני ממש רוצה ללמוד את זה מקצועי, אבל דבר ראשון זה עולה הרבה כסף, ועכשיו זה קצת בעייתי, ודבר שני לא נראלי יש בכלל מקום מקצועי לדתיות.. בכללי ריקוד זה תחום שקשה לבנות דתיות להתקדם בו וזה די מבאס.. זה בכלל יכול להסתדר עם הדת?
היי! תודה רבה לכם על הזכות לשאול. אני מדריכה בבני עקיבא שבט הרא״ה, אני רוצה להעביר לחניכותיי מערך על צניעות (חיצונית). אני חושבת שזה מאוד חשוב להעביר את התכנים האלה בגיל הזה. זה חלק מהתפקיד בתור מדריכה. הבעיה היא שאני לא הכי צנועה שיש, אני לא הולכת עם חולצות שלושת רבעי או חצאית ממש עד הברך. כן משתדלת, אבל לא שם. חשבתי אולי להגיד להם שכולנו באותה הסירה ונתקדם בעז״ה ביחד, אבל אני מפחדת שזה יוריד מהחשיבות של המערך. כי אם מישהו בא להעביר לך מסר הוא אמור להיות במעמד מסויים שגורם לו להעביר את המסר הזה. להיות בשל בתהליך. נ.ב המדריכות שלי אף פעם לא דיברו איתנו על צניעות ואני חושבת שזה היה חסר.
היי, מאז שהתחיל החופש אני מרגיש שאין לי משמעות לחיים . אני יודע שזה נשמע מפוצץ אבל באמת שאין לי מוטיבציה לכלום. אני מרגיש שאני לא עושה כלום בחיים אני לא עובד,לא מתנדב,ואפילו אחד הדברים שהיו הכי משמעותיים בחיים שלי שזה ההדרכה בסניף נסגרו ואני לא יכול לפעול שם. אני שונא את ההרגשה הזאת כי אני אדם שכל החיים רק פועל ועושה. אני מרגיש שאני נכנס לדיכאון ואני ממש לא רוצה להיות שם .אני פשוט לא יודע מה לעשות . אשמח שתעזרו לי
אני אשתדל לפרט כמה שיותר את השאלה- הייתי בקשר של חודשיים ואני ממש מרגישה שהוא החצי שלי.. פשוט ככה! חיבור נפשי שאי אפשר להסביר במילים. כל מה שאני רוצה בבעלי- יש בו! בהכי פשטות שיש. לפני חודש וחצי נפרדנו בגלל הגיל והעניין של לאפשר בניית אישיות לכל אחד. אני מרגישה פספוס..שאיבדתי אותו. ברור לי שאם הוא שלי- הוא יהיה שלי גם בעתיד. אבל בהרגשה- הפרידה הזאת ומה שנגרם ממנה, גרם לי לאבד אותו. אולי עכשיו זה חלון הזדמנויות לשיח איתו? הפרידה הוציאה ממני משהו שלא אופייני לי, זה גרם לו לקחת המון צעדים אחורה ולצאת בהצ הרה שלעולם לא נחזור. (והאמת, זה לא האדם שהכרתי.. זה משהו שגרם גם לי לקחת צעד אחורה. הבנתי את המקום שלו לחלוטין! אבל זאת אמירה מוגזמת.. בעיקר כשהוא מכיר אותי) נכון שזה לא אופייני לי, אבל זאת אני. זה לא הגיע מהמקום שהוא פירש את זה. זה הגיע ממקום אחר לגמרי. היה לי מאוד קשה לעמוד בפרידה, היינו כל כך קשורים נפשית והרגשתי שחלק ממני פשוט נקרע.. בכיתי שבועיים שלמים ובקושי יצאתי מהמיטה,נתתי לעצמי את המקום לפרוק. עכשיו, שעבר זמן ומצד אחד זה לא טרי מאוד ומצד שני לא נשכח (זה לעולם לא ישכח..) אני מרגישה שיש מקום לשיח איתו. אני מרגישה שזה הכי זה שיש, שהוא בעלי. משהו בתוכי אומר לי לא לוותר ומצד שני- אני רוצה לכבד אותו ואת ההחלטה שלו.
ענווה- הרבה פעמים שנגיד מדברים על משהו בשבט או בכללי שהיה אז אני ישר קופצת ואומרת שזה היה רעיון שלי או שאני עוזרת לאחותי ואז אני מראה להורים שלי הינה אני עזרתי לה עכשיו היא יודעת את החומר וכו'.. איך אפשר טיפה לשחרר מזה ולא לקפוץ ישר אחרי משהו טוב שאני עושה..?, כי אני באמת מנסה וגם אומרת לעצמי אחרי שאמרתי שזה בזכותי כזה אוף למה אני חייבת תמיד שידעו מה עשיתי.. קנאה- יש לי חברה מאוד מאוד טובה שחשוב לי שיהיה לה כיף עם עוד בנות/ והשבט.. ונגיד שאני לא בבית אז היא מספרת לי שהיא קבעה איתם ושהיה כיף וכו.. ובאמת כיף לי שטוב לה ושהיא מבלה עם עוד ילדים חוץ ממני ואני אחת שבאמת מפרגנת ומנסה מכל הלב לשמוח בשבילה ואני יודעת שהיא תמשיך להיות חברה שלי ושלא יקרה כלום אם היא תצא עם עוד ילדים ההפך זה יעשה לה כיף וטוב אבל זה קשה לשחרר כי אני כן שמחה בשבילה אבל אני מרגישה שלא עד הסוף כמו שהייתי יכולה או כמו שהיא הייתה שמחה בשבילי.. (כי אני באמת חברה אמיתית שלה והיא חשובה לי ברמות!!) איך אפשר טיפה לעבוד על הקנאה??
הי, אני בן 16. כשאני מנסה להשתנות, אני מצליח ליום יומיים אוליי. אחרי שבוע בערך אני מתנהג כאילו אף פעם לא חזרתי בתשובה או השתניתי. יש לכם עצות איך לשנות ולהשתנות (ושאצליח לאורך זמן..)?
אהלן, אני בת 16 ובסוף הקיץ בע"ה אתחיל שנה שניה כמדריכה של כיתה ו. ב"ה טוב לי עם חניכות שלי ואני אוהבת אותן ככ, וגם את המדשית שלי. המדשית שלי החליטה לעזוב מסיבות אישיות את ההדרכה בסוף הקיץ. אתמול היו השיבוצים לשנה הבאה, ושמו לי מדשית שלא קשורה לא אליי ולא לשבט שלי, מה גם שנורא נפגעתי מהקומונרית שאפילו לא שאלה אותי איזה תכונות חשובות לי המדשית ואיזה לא, ואפילו לא שאלות בסיסיות.. אני מאוד פגועה ממנה שאפילו לא התחשבה בדעתי. שבוע הבא יש לנו סמינריון שאליו אני אמורה לצאת עם המדשית החדשה שלי, ואני לא יודעת מה לעשות ואיך יהיה, אשמח לעצות איך אוכל לעבור את הסמינריון בטוב😉 תודהה!☺️
היהדות דוגלת בדמוקרטיה או דיקטטורה? לאורך הדורות בתנ"ך רואים "שלטונות דיקטטוריים" כביכול, נביאים שנבחרו, מלכים שירשו את המלוכה מהאבות שלהם... אבל מצד שני דיקטטורה (כמו שהיא היום לפחות) לא מסתדרת לי עם היהדות, מבחינה מוסרית. כי בדיקטטורה זה העם משרת את השלטון ולא השלטון את העם כמו שצריך להיות, וגם יש את העניין של שליט שהוא לא בדיוק דמות לחיקוי שהייתה ראויה לשלוט. מקווה שהשאלה מובנת,
הייתי בים עם חברה בחוף נפרד והיו הרבה חרדיות שנכנסו עם בגדים. זה היה לי קצת מוזר שהן נכנסות עם כל הבגדים גם כשזה רק בנות. ואז חשבתי על זה שהן לא צנועות בשביל בנים הן צנועות בשביל עצמן. וחשבתי על זה ומה, אני צנועה רק בשביל בנים? כי ברגע שאני בחוף נפרד אני כבר לא צנועה. תודה רבהה!!!
היי. עכשיו בתקופת החופש אני לא מצליחה ללמוד. הביאו לנו באולפנה עבודת חופש ואני יודעת כמה שזה חשוב לעשות אותה אבל משום מה אני לא מצליחה פשוט לשבת ולעשות.. באולפנה אני רגילה ללמוד עם חברות ולעשות איתן עבודות ובבית אני מוסחת.. אני פשוט מעדיפה לשבת סתם בפלאפון להיפגש עם חברות, לראות סרט, להיות עם האחים. לעשות כל דבר העיקר לא ללמוד. התחלתי פשוט להגיד לעצמי יאללה מחר את יושבת ועושה. אבל וואלה אני דוחה את זה כל פעם מחדש.. אני אשמח אם תתנו לי טיפים איך להושיב את עצמי וללמוד.. תודה רבה!!