ש היי:) קודם כל יישר כוח על הכל!! היה לנו שיבוצים ולא קיבלתי את מה שרציתי.. ובכיתי ממש ולקחתי אתזה ממש קשה, לפני השיבוצים התפללתי כלכך הרבה לה' שאני אקבל את מה שרציתי אך זה לא קרה.. איך אני יכולה לקום מזה ולשמוח במה שה' נתן לי?
שלומות:), אני סלחנית מדי..לא משנה כמה אני צודקת בסוף אני ארגיש אשמה ואבקש סליחה זה נותן לכולם הרגשה של "אפשר להעליב אותה כמה שנרצה ולא יקרה כלום" זה קורה בסניף, במשפחה, עם החברים ואפילו עם הרכזת נחשון שלי, וזה לא שאני לא נפגעת אני נפגעת אפילו יותר חזק, פשוט הנקיפות מצפון שלי לא נותנות לי לחזור לחיים עד שאפתור את הדבר הזה... אני מרגישה שכל החיים שלי אני אהיה ככה ואף פעם לא אעמוד על שלי ואני לא רוצה את זה מה אני יכולה לעשות?
אני חושבת שאני מכוערת. טוב, אולי לא מכוערת אבל לא יפה. יש לי חברות שנראות מיליון דולר בלי להשקיע בכלל ואני מתארגנת שעה לפני שאני יוצאת מהבית ובכל זאת, הן יותר יפות ממני. אני לא יודעת אם בגלל שאני יותר מקפידה על מרפק ובכל המגוון של הבגדים שלי מצומצם יותר אבל זה לא משנה. אני פשוט מסתובבת בהרגשה לא טובה. מה אני יכולה לעשות?
איך לנצל את הזמן שלי לטובה גם כשאין לי משהו שאני צריכה לעשות?
אהלן! יש לי חברה. אני באמת אוהב אותה אנחנו שומרים נגיעה. ואנחנו באמת נטו כדי להקים בית בישראל בעתיד. חשבנו על לשים את הקשר על השתק עד שנתבגר עוד קצת אבל אנחנו לא מצליחים כי טוב לנו ביחד והאמת אני גם לא רוצה להפסיק את הקשר מי יודע מה יהיה עוד שנה אפילו שנתים? אשמח לטיפים איך להשאיר את זה בגבולות ההלכה תודה!
אני מנסה לאזן בחופש בין החברות מהכיתה לבין החברות מהישוב ופחות הולך לי... השאלה שלי היא: איך אפשר להפגש עם חברות מאחד המעגלים בלי להרגיש שאני מפסידה בינתיים את החברות במעגל השני? ואיך להצליח להחליט עם מי להפגש הפעם?
ב"ה יש לי אחיינים. אני כל הזמן חושבת על מה היה קורה אם חס וחלילה היה קורה להם משהו רע, אני מוצאת את עצמי כל הזמן מתפללת עליהם (לא כחלק מתפילה מסודרת אלא סתם מדברת אל ה' ומבקשת ממנו שישמור עליהם) ולא מעט פעמים אני בוכה מרוב תסכול על הפחד שלי איך אני יכולה לא לחיות בפחד תמידי שחס וחלילה הם לא יעברו משהו לא טוב?
היי, אף פעם לא באמת הבנתי מה זה אומר להאמין? איך אני יודעת שאני באמת מאמינה? ואם זה מצב של "כשיש ספק אין ספק" אז איך אני יכולה להתחזק בזה?
אני מרגישה שאני מתרחקת מהדת, הרצונות שלי והדת פשוט לא מתחברים, ומעבר לזה הרצונות שלי והדת פשוט סותרים זה את זה. אני מרגישה שהדת פשוט לא מתאימה לי לפעמים, וקשה לי עם זה מאוד. מרגיש לי שאני פשוט נמצאת במקום שהוא לא נכון בשבילי אבל לפי הסביבה שלי זה לא נכון. והתורה היא האמת וכל מה שסותר אותה הוא שקר, אני רוצה לאמין בזה אבל איך אפשר להתכווח עם הרגשות פנימיות? אשמח לעצות אני ממש אבודה, תודה רבה!
אהלן. מישהו הציע שנצא. מישהו שהוא אחלה ממה שאני מכירה אותו אבל לא נמשכתי אליו עד עכשיו. הוא הרבה יותר דוס ממני, הוא רוצה שנצא אם אני חושבת שאנחנו בערך באותה רמה מבחינה דתית כי זה ממש חשוב לו, אני עוד לא יודעת מה הרמה הדתית שאני מתכננת לי ולמשפחה שלי בעזרת ה׳, ולכן אני ממש מתלבטת אם בכלל להתחיל משהו ואז אם זה לא יתאים לפגוע בו חס וחלילה. אני לא יודעת מה לעשות.. אם להתחיל קשר או לחכות עד שאולי אגבש דעה:)
אני הרבה פעמים מתעצבנת על אנשים, בעקרון אני ממש משתדלת שלא, אבל קורים מצבים. כאשר אני מתעצבנת על מישהו/י ממש, אני בהתלבטות אם להוציא את הכעס הזה עליהם או ללכת ולהוציא את הכעס הזה אצל חברה טובה. כאילו אם אני אפרוק את הכעס הזה על מי שעיצבנו אותי אני חוששת שזה יסכסך או יפרק את הקשר בינינו, מצד שני אם אני הולכת ומוציאה את כל הכעס אצל חברה שלי (אני אומרת לחברה שלי כמה אני עצבנית על זאתי שעצבנה אותי וכו') אני קצת יוצאת צבועה ולא כנה עם מי שעצבן אותי, כי למי שעצבן אותי אני אומרת הכל בסדר וכזה.. אני ממש בהתלבטות כבר מה עדיף לעשות. ממש ממש אשמח לעזרה בזה:)
אני בחורה בת 15 וחצי,עכשיו סיימתי חמישית ועד עכשיו הייתי באולפנא ובסביבה דתית, אבל מכיתה ו' בערך, כשהתחלתי לחשוב על הדברים וכו׳ הגעתי למסקנה שאני לא מאמינה באלוהים (לפחות לבנתיים עד שיהיה לי תשובות מספקות והגיוניות לשאלות שלי) וואלה לא היה אכפת לי מהמצוות וכו',חיצונית נראת דתיה +/-, אבל בתכלס ממש לא משנה לי אם לשמור שבת או לא ועוד דברים וכלל לא קיימתי דברים. (ברכות,תפילות,הלכות לבוש,שבת,נגיעה וכו'..) עכשיו בסוף חמישית העפתי את עצמי מהאולפנא וגם העיפו אותי וחשבתי אולי לעבור לאולפנת אחרת או לחתוך לתיכון חילוני, התקבלתי כבר לאיזה תיכון בגולן עם פנימיה ואני צריכה להחזיר להם תשובה אם אני מגיעה או לא, אני ממש מתלבטת מצד אחד גם ככה לא הייתי דתיה באמת ואין לי אמונה וכו' אז מה הקטע להשאר במקום דתי,מצד שני אני לא רוצה שזה יהיה פזיז מידי ואז כבר לא בטוח שאתקבל לאיזה מקום דתי אם ארצה.. הבנת? יש לך כיוון להציע לי..?