כל השאלות שנשאלנו

ש. שלום, בזמן האחרון אני מרגיש שהחיים עוברים לי מאד מהר ואני מחליק אותם בלי לעשות יותר מדי ואני לא אחד שכל היום יושב בבית רואה סרטים אני משתדל ללמוד ואני מדריך ואני גם פועל הרבה הנוער אבל יש לי תחושה שאני עושה דברים כי צריך לעשות דברים מסוימים אבל בעצם הזמן עובר ומתבזבז לי בלי ניצול אמיתי של החיים איך אני יכול להרגיש שאני מנצל את הזמן ולא מעביר את החיים סתם? ואיך אני יכול גם להתחבר לדברים האלה ולהרגיש שהם הדברים שאני צריך לעשות?

היי, קודם כל תודה רבה לכם! אני בת 18. יש הרבה מצבים שבהם אמא שלי אומרת לא לעשות משהו כמו למשל לא לדבר לידה כשהיא מתפללת, לא להגיד לשון הרע לידה, אבל פתאום כשאני מתפללת- היא יכולה לנהל איתי שיחה שלמה תוך כדי, לספר דברים או לזרוק הערות או היא יכולה פתאום להגיד ההיא והיא ככה ככה וזה ממש מפריע לי אבל אני לא ככ יכולה להגיד לה כלום כי זה יהיה חוצפה כי היא אמא שלי, וניסיתי להגיד לה את זה בעדינות איזה פעם אחת אבל היא לא הבינה את הרמז ויותר מזה אין לי ככ מה לעשות ואני פחות רוצה לעשות את זה בשיחה איתה כי מרגיש לי קצת חוצפה ולא נעים להגיד לה לשנות בה משהו, היא בכל זאת אמא שלי.. אשמח אם תוכלו אולי להביא לי עצות איך אני יכולה לחזק אצלי יותר את הכיבוד הורים, איך בכל זאת לקבל את המצב שקורה ולעבוד יותר על עצמי שזאת אמא שלי ואני לא יכולה לשפוט אותה או להגיד לה לשנות בה משהו. תודה רבה לכם!!

ש. היי, יישר כוח על המיזם המדהים הזה! ה' יברך אתכם! אני מדריך בסניף שנחשב ברמה דתית גבוהה. שאלתי היא בעניין הצוות, הצוות נחשב מעורב. כידוע הצוות הוא זה שמוביל את הסניף וכדי שהסניף יעבוד צריך שהצוות יעבוד. יש את המשפט הידוע של הקומונריות - "צוות חזק מוביל סניף חזק וכ'ד". כדי שהצוות באמת יפעל צריך שתהיה בו אווירה טובה ועל כן ישנן פעילויות צוותיות וערבי צוות ע"מ לגבש את הצוות. רציתי לשאול איפה עובר הגבול. בערבי צוות, מצד אחד העניין הוא לגרום אווירה טובה אבל מצד שני יוצא מצב של "בנים בנות" שמול החניכים אנחנו נגד זה ומונעים אותם לא לזה... אז מה לעשות? משחקים? שׂיח? באוכל הבנים יושבים עם הבנים והבנות עם הבנות זה אין ספק. כמה כבר צריך גיבוש בצוות? ואם עושים שיח רציני מאוד אבל הוא גולש לעומק הלילה זה מתאים בכלל? אזכיר שוב, הסניף נחשב ברמת דתית גבוהה ביחס להרבה סניפים בשכונה ובתנועה ואנחנו גם צוות יחסית גדול.

ש. היי, קודם כל תזכו למצוות על המיזם המדהים הזה!!! ב"ה סיימתי השנה י"א. רציתי לשאול מה אתם אומרים על להתחיל עם שידוכים, בכיתה י"ב, בשביל חתונה ישר אח"כ? זה נכון? או שעדיף לסיים קודם לימודים, לראות מה אני מחליטה לעשות אחרי י"ב, ורק אז?... ובכללי, איל אדע שאני באמת מוכנה לחתונה?! תודה ענקית מראש!

ש. הקשר שלי עם ה' לא תמיד הולך חלק. אבל אני ממש רוצה להרגיש אותו יותר. אני מחכה שהאש שבתוכי תבער ותלהיב אותי בעבודת ה', ואפילו התפללתי על זה וביקשתי מ-ה' שיעזור לי להדליק את האש ושארצה להתקרב אליו באמת. איך אני יכולה להלהיב את עצמי על עבודת ה' ולעורר בי את הרצון האמיתי לדבוק בו?

ש. מה אפשר לעשות כשאתה מרגיש שאין איתך אף אחד בעולם, גם לא אנשים, גם לא הקב"ה, ואתה לבד?

ש איך תראה הגאולה? באיזה סדר ביאת המשיח, בניין המקדש, תחיית המתים וכד' יופיעו? ומה עומד להשתנות מחיי היומיום שלנו? מקווה שזה לא יותר מדי שאלות🙈 בן 16

ש. איך אני יכולה להתרחק מחברה שלא טוב לי איתה?

ש. שלום אני עוד מעט בת 18 רציתי לשאול מה העניין של שירת נשים? הרי היום רוב השירים ששומעים זה לא בlive אלא דרך יוטיוב, רדיו וכ'ו ועדיין האיסור לשירת נשים נשמר ויותר מזה, למרות שהיום שומעים שירים שנשים שרות דרך היוטיוב וזה אז עדיין אי אפשר פשוט לשיר. למה? (אשרינו שיש לנו כאלו בנים צדיקים אבל סתם מעניין אותי) תודה!

ש. שלום:) שמתי לב בשנה האחרונה שאני רואה זוגיות בגיל צעיר באור ממש שלילי. תמיד התנגדתי לזה, וזה היה לגמרי לגיטימי לחשוב ככה כשהייתי קטנה יותר והקשרים שראיתי בין חברים שלי היו סתמיים וחולפים במקרה הטוב, ובמקרה הרע מזיקים לשני הצדדים. אבל גם היום כשהקשרים סביבי רציניים יותר ומכוונים לעתיד משותף בע"ה, אני מסתכלת בצורה שיפוטית בלי לשים לב על זוגות בגילי (וגם קצת יותר), ועל זוגות מהסוג שמתחיל לצאת מוקדם ומתחתן מיד אחרי שמינית או שנה שתיים אחכ. אני מאמינה שלפני שנכנסים לקשר ומקימים בית צריך לסיים להתפתח ולהיבנות כמו שצריך, נפשית וכלכלית, והשאלה שלי היא אם אני צודקת ובאמת זה לא אידיאלי להתחיל לצאת וגם להתחתן בגיל כלכך צעיר, או שזאת רק רתיעה ילדותית שנתקעה לי בראש ואני צריכה להשתחרר ממנה. תודה רבה!!💖

ש. שלום, תודה רבה על היוזמה המדהימה הזאת!לא מובן מאליו בכלל... אני בת 16.5. יש לי הרבה חברות ב"ה, מכל השיכבות האולפנה, אבל אני פשוט מרגישה בודדה. זה יותר בזמן שאני בבית/לא עם החברות פיזית- אם לא אקבל הודעות מחברות אני ארגיש לבד וסוג של דיכאון כזה.. אבל אני לא יוזמת שיחות כ"כ כי אני מפחדת להיפגע (ואני לא יודעת ממה). (במיוחד אם אני יודעת שחברה אחת מדברת עם חברה שניה אבל לא איתי, זה ממש יבאס אותי ויתסכל אותי....)בקיצור, אני מרגישה פשוט לבד. בלי קשר גם אין לי באמת את החברה הזאת שאני יכולה לשתף אותה בכל מה שעובר עליי, אולי כי- אני מפחדת להיפגע. אני לא יודעת מה לעשות. קראתי תשובה לא מזמן שמישהי אמרה שהיא בשביל כולם אבל אין לה מישהו שיהיה בשבילה- ואני כל כך הזדהתי איתה. אני בול ככה.... מה אפשר לעשות? איך אפשר להרגיש פחות בודדה, ואיך אפשר כמו שאמרתם "לבנות" מישהו שיהיה שם בשבילי...? תודה רבה מראש!!

ש. שלום, אני מרגיש שאני מלא גאווה איך אפשר לא להרגיש גאווה על אנשים אחרים אם אני באמת יותר חכם ומוכשר מהם כלפי חוץ אני לא פוגע בהם אבל בפנים אני מרגיש שאני יותר טוב מהם מה עושים?