איך להפסיק להיות תלותית והאם צריך להאמין שהכל מאת ה' או שגם לי יש חלק ממה שקורה לי? לרוב שאני צריכה לקחת החלטה אני מתייעצת עם הקרובים אליי , וממש קשה לי לקחת החלטות לבד (מההחלטות הכי פשוטות) וזה מעיק עליי או שאני מאמינה שמה שיקרה מאת ה' , אם אני צריכה לעשות משהו בנוגע להחלטה אז הכל יהיה מידו. איך אפשר לקחת החלטות בצורה טובה שתעזור לי לדעת מתי להקשיב לאחרים או לעצמי?
אני בהתלבטות של חברים אל מול ערכים... החברים שלי רוצים שאבוא איתם לים מעורב ואצלי בבית נוהגים שלא ללכת לשחייה מעורבת. אבל אני יודע ומאמין שאם אני לא אבוא לא יזמינו אותי לעוד פעילויות גם עם זה לא קשור לשחייה... אשמח לתשובתכם☺️
היי! קודם כל שכוייח גדול על זה שיש כזה פרויקט מדהים!! הייתי רוצה להתייעץ בנוגע לאחותי הקטנה... לא מזמן גיליתי שאחותי הקטנה צופה בסדרה שלא ראויה, לא לגילי ובטח שלא לה וזה ממש מפריע לי. אני יודעת שיש שם תכנים שלא מתאימים... מצד אחד אני לא יודעת אם להעיר לה, כי זה יביך אותה מאוד ומצד שני אני לא יכולה שלא, כי אני יודעת שזה דבר שהיא תתחרט עליו או לפחות אני מקווה... כבר יצא לי לדבר על זה עם ההורים שלי אבל אני חושבת שהם לא הבינו את גודל הבעיה שיש לדעתי או שהם פשוט מתכחשים לה... אני דיי אובדת עצות ולא יודעת מה לעשות :(
קשה לי עם הקטע הזה שבגלל שאני דתייה אני שונה, בהרבה סיטואציות אני לא נמצאת בחברה דתית ואני בסדר עם זה, אבל מתייחסים אלי כאל שונה בגלל שאני שומרת נגיעה ומסתובבת עם חצאית, אוטומטית אנשים מסמנים אותי וזה מציק, שלא תבינו לא נכון אני מאמינה בדרך שלי ובאיך שאני מתלבשת ומתנהגת וכו אבל עדיין קשה לי עם זה ממש מה אפשר לעשות?
היי, אני בן 17 ומעבר ללימודים בישיבה אני גם לומד עם כיתה חילונית במסגרת של הטכניון. אני יחסית מחשיב את עצמי כדוס - מתפלל שלוש תפילות ביום במניין ומשתדל ללמוד דף יומי בקביעות. אבל כשאני בלימודים מחוץ לישיבה עם חבר'ה חילונים אני פשוט מובך. אף אחד מעולם לא העיר לי משהו פוגע על הדתיות שלי ולהיפך, אנשים סופר מכבדים וגם לי אין בעיה לענות על שאלות שלהם על הדת, אבל כשאני מסתובב איתם בלימודים קשה לי למשל להתפלל מנחה או לברך ברכת המזון, פשוט כי זה גורם לי להרגיש חריג... איך להתמודד עם זה ולהפסיק להתבייש ''להיות דתי" בפומבי?
היי, שאפו על היוזמה! בתחילת שנה התחלתי לצאת עם מישהו מהצוות שלי בסניף. נפגשנו , דיברנו וכו׳ והייתה אווירה ממש טובה בינינו.מעבר לחברים טובים. בזמן האחרון נפתח בינינו כאסח די גדול וכל דבר קטן שהוא עשה , פגע בי. הפסקנו לדבר ודי התעלמתי ממנו אז התחיל לדבר עם מישהי אחרת. כאילו שהוא מחפש למלא משהו שחסר לו. דיברנו על מה הכאסח שהיה וכשחשבנו מה אנחנו עושים הלאה הוא אמר שהוא לא הולך להתעלם ממני ולדבר איתי ושהוא מוכן לתת לי זמן.ברור שאני רוצה שייתן לי זמן לכן אישרתי את זה.אבל אני באמת לא יודעת.עד כמה שאני אוהבת אותו אני לא מצליחה לסלוח לו .במיוחד לא על זה שהוא התחיל פרינציפ קשר עם מישהי אחרת. מה אני אמורה לעשות?כמה שאני מנסה אני לא מצליחה לסלוח לו וגם לא להתעלם ממנו ולהתייחס אליו רע..
היי, תודה רבה מראש:) חברות שלי רואות בי הרבה פעמים אוזן קשבת, ומתייעצות אותי בהרבה נושאים. כמו הרגשה של בדידות, דיכאון, לחץ לימודי, ואפילו דברים יותר מאתגרים כמו הטרדה ואובדנות. ברוך ה' יש לי את המילים הנכונות לעזור להן (אני מקווה שבאמת אני עוזרת), אבל יש לי כמה שאלות על זה. א. מתי אני צריכה להעביר את זה הלאה? איך אני יודעת מתי זה משהו שאני יכולה לעזור לה בעצמי, ומתי זה כבר נושא קשה מדי שהיא צריכה עזרה מקצועית? ב. לשמחתי, אני מגלה שכל פעם ה' נותן לי את המילים בפה ואני יודעת איך לענות ולעזור. חוץ ממקרה אחד, החברה הכי טובה שלי. כשהיא משתפת אותי, אין לי מושג מה לומר לה. והיא כל כך עוזרת לי, ואני אף פעם לא מצליחה לעזור לה... לפי ההרגשה שלי לפחות.... תודה רבה על העזרה!
היי. קודם כל ממש כל הכבוד על הרעיון, ממש יפה! אני בת 16, ותמיד מדברים איתנו על להבין מי אנחנו ומה הייעוד שלנו בעולם וכו'. בזמן האחרון אני שמה לב שלפעמים אני מאמצת לעצמי תכונות של אנשים קרובים אלי ודעות של הסביבה. והדברים שאני אוהבת ועושה מאוד מושפעים מהאנשים סביבי. עד עכשיו בכלל לא שמתי לב לזה. לא הייתי מגדירה את עצמי כמישהי שנכנעת ללחץ חברתי אז בכלל לא חשבתי על זה. השאלה שלי היא איך אני אדע מי אני כשאני אפילו לא שמה לב מה בא ממני ומה בא מהסביבה שלי? איך אני אגלה מה הייעוד שלי בעולם הזה ככה?
אני משרתת בצבא ואנשים כאן לא חושבים פעמיים לפני שהם מותחים ביקורת על מישהו מאחורי גבו, או דנים על אנשים. זה נושא שיחה מרכזי מאד.. ולא רק זה, מרגישים שהתרבות ״טוב לב״ מה שנקרא לא כל-כך שורה כאן באווירה. אני שומרת על עצמי מאד כדי לא להיות מושפעת מהם, ואחד ממנגנוני ההגנה שלי זה לראות אותם כיותר קטנים כי המידות שלי יותר טובות משלהם. את העניין של ללמוד מכל אדם- הבנתי ואני מאד משתדלת לנהוג כך, למרות שכמובן תמיד יש לאן להשתפר. אבל הרמב"ם אומר לראות כל אדם כאילו הוא יותר גדול ממך! אבל אם אני אראה אותם כיותר גדולים ממני- זה אומר שאתן לעצמי להיות מושפעת מהם, כי הרי מי שאנחנו רואים כגדולים זה מי שאנחנו מעריכים, ומי שאנחנו מעריכים זה מי שאנחנו שואבים ממנו השראה... וזאת לא בדיוק ההשראה שמתאימה לי 😅 ולסיכום: מהי הדרך הנכונה להסתכל על אדם בעל מידות רעות כיותר גדול ממני?
חברה עשתה מעשה אנוכי שפגע בי במידה מסויימת, ואני לא מצליחה להשתחרר מהכעס. כשאני סתם מדברת איתה או כותבת לה הודעות אני כל הזמן מרגישה מעוצבנת ממנה. איך להשתחרר מזה? בת 16
הרבה זמן אני מרגיש צורך עז להקדיש את חיי לתורה ולכן רצוני הוא לעבור לישיבה קטנה. הורי מעונינים שאני אעשה בגרות ואלמד לימודי חול אבל אני חפץ ללמוד תורה כל היום. מה עלי לעשות?
דבר ראשון, תודה רבה על הזכות שזיכיתם אותנו לחלוק שאלות שלעולם לא היינו שואלים ללא האפשרות הזו יש לי שאלה, אני בת 16, מאוד בוגרת, (אני לא יאמר את זה סתם, ואפילו אגיד שאומרים עליי את זה) העניין שאני מזכירה שאני בוגרת הוא שאני מדברת עם אדם שאני מכירה, אדם דתי (מאוד) נשוי עם ילדים, אדם עם עומק ומאוד חזק בשורשיו ועמדתו, האדם הזה מאוד עוזר לי בהמון תחומים והרבה בעיות שלי נפתרו בזכותו, העניין שזה גורם לנו לדבר הרבה בווצאפ, ברור לי שאם זר יראה את כמויות הדיבורים שלנו זה ייראה מאוד מוזר, אבל זה באמת לא ככה!! בשיחות שלנו יש עומק והתוצאות בעקבות השיחות האלו מובילות רק לדברים טובים ובכל זאת, זה יישמע מאוד שלילי שאני מדברת המון בווצאפ עם אדם מבוגר ונשוי, האם זה בסדר? תודה לכם, תבורכו משמיים!