אהלן ותודה ורבה! אני נמצאת בסניף מעולה!! צוות פצצה חניכות מדהימות הכל טוב חוץ מזה שאנחנו עם הצוות ממש כמו חברים.. מצד אחד הרווחתי חברים לחיים וזה.. אבל מצד שני גם אנחנו הרבה יותר מדי עם הצוות שאין בזה כבר שום עניין תכני.. וזה מבאס כי אנחנו לפעמיים עוברים את הגבול.. וגם חלק מהילדים בצוות מעשן... ועושה דברים לא כל כך שמתאימים לי ושאני איתם אנחו מולם וזה אולי גם קצת פוגע בי.. (בבריאות וזה) איך אני יכולה שאני יהיה עם הצוות שלי כצוות?? נחמד לי שזה בתור חבו חברים וזה אבל זה כבר עובר את המהות שלו ואת הגבולות.. באמת הכי נחמד לי איתם אבל אני מרגישה שאני סתם מידרדרת ושזה כבא לא מתאים.. מה כדי לעשות?
אני ילדה די מורדת וחוצפנית עם ההורים שלי.. איך אני יכולה פחות? כי בסופו של דבר אני מקבלת המון עונשים מיותרים וזה פוגע בי אשמח להמלצה
היי. אני בת 16 ואנחנו חבורה כזו של 4 בנות ויש לנו בחבורה 2 שתמיד עוקצות אחת את השניה. והן מדברות בינהם ולא בדיוק משתנה. הכל בגלל ילדה אחת מה עושים שהחבורה לא תתפרק? איך מסדרים את זה?
ב"ה נכנסתי להדרכה. נכנסתי לשבט של אחותי.. אנחנו בקשר טוב אבל אני לא רוצה שזה יפגע.. אשמח לטיפים איך עושים את זה נכון:)
אני מרגישה שאני לא אוהבת את המשפחה שלי. אין לי כוח אליהם, אין לי סבלנות אליהם, הם מעצבנים אותי, לא מרגישה מחוברת אליהם, יש מן ריחוק כזה, לא מרגישה קשורה אליהם בכלל. אני לא מוצאת את המקום שלי בבית, באלי שייגמר החופש ויהיה לי קצת שקט, או שאני רוצה פשוט ללכת מכאן, לצאת קצת החוצה, בלי המשפחה שלי על הראש. לא מצליחה לחשוב עליהם דברים טובים, אני מסתובבת בבית עצבנית וחסרת סבלנות.
אני רואה מסביבי שהרבה פעמים האנשים שפחות נחמדים לאחרים הם יותר במרכז החברה ויש להם הרבה חברים ודווקא אלה שאכפת להם יותר ונחמדים יותר הם כאילו "בצד" ואני לא מצליחה להבין את זה. למה זה ככה? בת 17
אני לא מעריכה את אבא שלי. לא בתור בנאדם, ולא בתור אבא. רוב הבעיה שלי איתו זה שהוא אדם שמדבר הרבה ועושה קצת וקשה לי עם זה. זה גורם לכמה בעיות... 1. כיבוד הורים. ממש קשה לי לכבד אותו ככה. אני רגילה לכבד אנשים שאני מעריכה, ולמרות שזה מה שהתורה מצווה קשה לי לכבד בנאדם שקשה לי עם ההתנהגות שלו. (זה לא אומר שאני מתחצפת אליו ומתנהגת לא יפה, ממש לא. צריך להתייחס לכל אדם בצורה יפה. פשוט אני לא עושה מעבר למה שאני צריכה לעשות) 2. הקשר שלי איתו יחסית קר וזה מבאס כי אני כן רוצה קשר טוב איתו, אבל קשה לפתח יחסים חמים עם אדם שאת לא מסכימה עם ההתנהגות שלו... לא יודעת אם זה משנה את המצב, אבל אני אדם שבדרך כלל כן משתדל לראות את הטוב בכל אדם, ומעריכה המון אנשים. רק בו אני באמת לא מוצאת משהו טוב... וגם הקשר שלי עם אמא שלי סבבה אבל גם איתה אין לי קשר ממש ממש טוב.
שלום, קודם כל תודה על הפרוייקט המיוחד והמדהים הזה! מרגישה שלאחרונה כשאני כבר יותר גדולה אני מבינה כל מני דברים שלא הייתי מבינה פעם, ויוצא לי המון להסתכל על דרך החינוך של ההורים שלי בעין בוחנת, כמובן שלא מתוך כוונה רעה אבל ברגע שאתה בגיל שכבר יש לך חשיבה על זה ודרך משלך יש דברים שהם עושים שנראים לי לא מתאימים או שלפעמים אני רואה שהם מחנכים את האחים הקטנים שלי בצורה מסויימת שאני לא ככ מסכימה איתה וזה מעצבן אותי.... מרגיש לי שזה מאוד מפריע לכיבוד הורים שלי וליחס כלפיהם.. מה אפשר לעשות?
היי, מערבבים אצלנו כיתות השנה ואני חושבת שהחופש זו הזדמנות מצוינת להכיר בנות מהשכבה שלא ממש יצא לי להכיר לעומק במהלך השנים אבל אני לא יודעת איך להתחבר אליהן יותר..
היי, קודם כל תודה רבה לכם! אני בת 18. יש הרבה מצבים שבהם אמא שלי אומרת לא לעשות משהו כמו למשל לא לדבר לידה כשהיא מתפללת, לא להגיד לשון הרע לידה, אבל פתאום כשאני מתפללת- היא יכולה לנהל איתי שיחה שלמה תוך כדי, לספר דברים או לזרוק הערות או היא יכולה פתאום להגיד ההיא והיא ככה ככה וזה ממש מפריע לי אבל אני לא ככ יכולה להגיד לה כלום כי זה יהיה חוצפה כי היא אמא שלי, וניסיתי להגיד לה את זה בעדינות איזה פעם אחת אבל היא לא הבינה את הרמז ויותר מזה אין לי ככ מה לעשות ואני פחות רוצה לעשות את זה בשיחה איתה כי מרגיש לי קצת חוצפה ולא נעים להגיד לה לשנות בה משהו, היא בכל זאת אמא שלי.. אשמח אם תוכלו אולי להביא לי עצות איך אני יכולה לחזק אצלי יותר את הכיבוד הורים, איך בכל זאת לקבל את המצב שקורה ולעבוד יותר על עצמי שזאת אמא שלי ואני לא יכולה לשפוט אותה או להגיד לה לשנות בה משהו. תודה רבה לכם!!