חברה שלי סיפרה לי שיש לה הפרעות אכילה. ההורים יודעים רק חלקית. היא הבטיחה לי שהיא בשליטה ומתחילה להסתדר עם זה. להאמין לה? לספר למישהו? היא סיפרה רק לי וממש ביקשה שאני לא אגיד. אני לא רוצה לבגוד באמון שלך אבל לא יודעת אם זה נחשב מצב מסוכן. לסמוך על זה שהיא מסתדרת או לומר למישהו? בת 16
ש. שאלה קצת כבדה.. הרבה פעמים אבא שלי מתעצבן על אמא שלי ומדבר עלייה לא יפה "מאחורי הגב". זה מרגיש לי ממש רע, ואני לא יודעת אם להגיד לה על זה משהו או לשתוק. ברור לי שזה לא מצב נורמלי בזוגיות.. אבל אנחנו, כילדים, נחשפים לזה. סתם דוגמא- אמא שלי בטעות זרקה לו משהו לפח, וכשהוא גילה את זה הוא אמר "איזה מטומטמת היא.." ,"לעזאזל איתה". ודיבר לא יפה (לא בנוכחות שלה) בת ,כיתה יב
שאלה קצת כבדה.. הרבה פעמים אבא שלי מתעצבן על אמא שלי ומדבר עלייה לא יפה "מאחורי הגב". זה מרגיש לי ממש רע, ואני לא יודעת אם להגיד לה על זה משהו או לשתוק. ברור לי שזה לא מצב נורמלי בזוגיות.. אבל אנחנו,כילדים,נחשפים לזה. סתם דוגמא- אמא שלי בטעות זרקה לו משהו לפח, וכשהוא גילה את זה הוא אמר "איזה מטומטמת היא.." ,"לעזאזל איתה". ודיבר לא יפה (לא בנוכחות שלה) בת ,כיתה יב
אבא שלי ממש נכנס חזק לקטע של הקורונה. הוא כל יום כל היום רואה רק חדשות, ובודק מה מצב החולים, והאם העקומה ירדה או משו כזה. החדשות האלה משפיעות גם עליו וגם עלינו כמשפחה. כולנו ניסינו לגמול אותו מזה אבל כלום לא עובד, אנחנו רואים איך זה גורם לו להיות תמיד לחוץ, תמיד להעיר לנו למרות שאנחנו שומרים. תמיד השיח איתו הוא סביב זה. הכל תמיד לחוץ סביב העניין הזה. לא רוצה לראות אותו ככה. הוא עוד צעיר באלי שהוא יהיה שמח ולא יתן לחדשות ולקורונה להשפיע עליו לרעה, ממש אשמח לעצות של איך אפשר לתקן תמצב. תוודה רבה מראש:) בת 16
היי חשבתי על הקשר עם ההורים שלי לאחרונה וגיליתי שתכלס אין לי רגש של אהבה לאבא שלי. לרוב אני מרחמת, לפעמים מעריצה אבל אף פעם לא אוהבת. זה עשה לי רע המחשבה הזאת כי זה אבא שלי למה אני כל הזמן מרחמת אליו?מה אני יכולה לעשות כדי לאהוב אותו?
אז ככה ,יש לי חברה יחסית טובה שמשתפת אותי בהרבה דברים בזמן האחרון.. אני מאוד רוצה לעזור, ואפילו בשעות הקטנות של הלילה נשארת ערה לתת יד. כנראה שאני הבן אדם היחיד שהיא משתפת.. ( לפי מה שהבנתי) בהתחלה דיברנו צחקנו הכל טוב ויפה. אבל בזמן האחרון יוצא הרבה פעמיים שהיא משתפת אותי בדברים שיותר מידי קשים לי ואז כל היום שלי הלך.. אני לוקחת ללב דברים ובסופו של דבר יוצא שמאוד קשה לי. עכשיו, הרבה פעמיים היא מספרת דברים וכזה.. ואני כאילו מרגישה שאם אני לא יתן לה עצה ,חיזוק או משהו.. אני ירגיש אשמה מאוד גדולה.. כי אני בעצם היחידה שיודעת מה איתה. הרבה פעמיים ניסיתי להסביר לה שאני לא אוכל באמת לעזור לה.. ורק משהו שיודע לתת כלים.. יצליח לעזור לה.. אבל היא לא מקבלת ולא רוצה. אשמח לעצה איך אוכל בכל זאת לדבר איתה בלי שזה יפגע בי. תודה מראש! תודה בת 15
שלום ותודה רבה! נמאס לי.. אני כל החופש למדתי כמה שיכולתי באמת! וההורים שלי פשוט באים וצועקים עליי את לא לומדת ושמיצדם אני ירד ל3 יחל או שאני פשוט לא יבוא לבית ספר וזה מעצבן בגלל שהם פשוט לא מעריכים שום דבר ממה שאני עושה דיי!! מה אני יכולה לעשות:) כי באמת קשה לי ללמוד ושאני לומדת אני באמת מנסה להשקיע והם לא מעריכים שום דבר איך אני יכולה אחרי זה לאסוף את עצמי ופשוט להמשיך ללמוד איך? (כי רוב החופש השקעתי גם לחברות..)
גדלה בחברה לא דוסית.. לא בסניף ולא בבית ספר. בזמן האחרון ממש מפריע לי הדיבור הגס של חברות שלי. דיבור שמתייחס בצורה נגועה לגוף שלנו, ופשוט לא נעים לאוזן.. ניסיתי להעיר בכמה דרכים, והן פשוט לא שמות עלי ככ. (הן יודעות תפירוש של מה שהן אומורת) לתקן אותן לא אפשרי. מה כן אפשר?
עוד מעט בת 16. קודם כל תודה רבה!! זה לא מובן מאליו... יש בי באיזו שהוא מקום רצון לחבר. רצון להיות מחוברת לבן אדם בנפש, מישהו שאני אוהב כל כך והוא אותי.. פשוט מן חלום להגיע כבר לשלב הזה של חתונה להקמת בית ומשפחה. רק שאני כמובן עוד לא במקום הזה, בעז"ה יש לי עוד לאן להגיע, לגדול, להתפתח נפשית כדי להגיע לשלב הזה וגם תכנית.. אני עוד קטנה. אני מאוד שמחה בגיל שאני נמצאת בו ומנסה לראות את הטוב "ולנצל" את התקופה הזו לטובה כמה שאפשר. רק שהרצון הזה מפריע לי לפעמים, ואני חושבת על זה הרבה. אשמח אם תהיה לכן דרך לעזור לי(: תודה גדולה.
הייתה לי מדריכה שנה שעברה שפשוט הערצתי!! היא כלכך אהבה אותי, ולמדתי ממנה כלכך הרבה. שתפתי אותה מלא, והיא עזרה לי בכלכך הרבה דברים. פשוט בנאדם מיוחד. אין לי מושג איך הייתי עוברת את השישית בלעדיה. בסוף שנה היא אמרה לי שהיא נשארת עוד שנה. איך שמחתיייייי ואוו. זהו הולכת להיות אחלה שנה כשהיא איתנו. ואז התחילה השנה, ואחרי שבוע היא אמרה שהיא מצאה תקן שצריך אותה יותר ומסתדר לה יותר אז שעם הרבה צער היא עוזבת. אז הביאו לנו מדריכה אחרת. אבל זה פשוט לא זה.. אני מתגעגעת אליה ממש, וצריכה אותה. היא כמעט לא זמינה להתייעצוית. אני לא מצליחה לפתוח את הלב למדריכה החדשה, ועוד בכלל לא סיימתי ללמוד מהקודמת. איך מתמודדים עם געגעוע? ואיך ממשיכים הלאה מכאן עם המדריכה החדשה? זה כבר אבוד.. טוב לה בתקן. היא לא תחזור.
ש. אמא שלי גילתה לי שהיא בהריון זה כל כך מכעיס אותי! לא יודעת למה פשוט מרגיש לי לא אחראי בעליל יש לך עוד 5 ילדים בבית שממש לא מושלמים בדיוק התחלת עבודה חדשה, מה הקשר??? תשקיעי במה ששלך עכשיו חוץ צזה שהוא בהפרש גדול מאח שלי הקטן וזה צרגיש לי עוד יותר דפוק זה פוגע בה שאני מגיבה ככה, אבל אני לא יכולה להסתיר את מה שאני מרגישה כלפיי זה למה אני צרגישה ככה בכלל??
כבר הרבה זמן זה יושב לי על הלב. הנושא הזה של חברות. לפני שנה הבנתי שאין לי חברות נפש אמיתיות כאלה שאני ישר אפנה אליהן אם יקרה לי משהו. ב"ה הצלחתי לרכוש/ לגלות כמה כאלה השנה אבל הקורונה פשוט הרסה את ההתקדמות שלי ברמה החברתית ושיבשה קשרים. אני פחות יוזמת שיחות טלפון ואני מעדיפה פגישה ישירה וקשר עין.כששולחים הודעה זה בד"כ נגמר בב5 דק של התכתבות. איך מתקדמים? כל פעם שאני חושבת על אנשים אחרים בתמונות חברות נצבט בי משהו כי אני רוצה את זה ממש, חברות לצחוק איתן ולהרגיש איתה הכי בנוח. שתהיה לי לי "רשת ביטחון" רק 2 3 חברות שיהיו הכי הכי בשבילי. זה פרויקט מבורך תודה על ההזדמנות לשאול ❤ תודה מראש למי שעונה לי