עד כמה אמורים לכבד את ההורים? אני מבינה שכל מה שההורים שלי נותנים לי זה מעל ומעבר, אבל אני תמיד מרגישה שהם עומדים מעבר לפינה לקבל את מה שמגיע להם בתמורה- כמו לשמור על האחים הקטנים שלי או לעזור להם במשהו.. הם כל הזמן מזכירים לי דברים בסיסיים שאני אמורה לקבל מהם וזה מעצבן אותי, הבאתם ילדים לעולם הזה כדי שיחזירו לכם על כל מה שנתתם להם?בבקשה אל תגידו לי לדבר איתם על זה הם מאוד בטוחים בדרך שלהם... זה מתסכל אותי כל הזמן ואני יודעת שאני רוצה להיות אמא אחרת בע"ה .. תודה!
שלום. בהמשך לשאלה של הבן על אחיותיו, רציתי לשאול - איך ייתכן שזה כל כך לגיטימי שבנים יעירו לבנות על לבוש, במיוחד כשמדובר בבנות שמלכתחילה דתיות וזה אתגר בשבילן?! למה בחברה שלנו, שלכאורה מנסה להתמקד בפנימיות, יש בכלל מקום להערות האלו?! אצלי בבית ב"ה היחידה שמותר לה להעיר על לבוש זו אמא שלי, ואם אח שלי אפילו יתחיל לדבר על דבר כזה, אבא שלי בעצמו ישתיק אותו. מזעזע אותי כל פעם מחדש כשגבר מביע את דעתו בנושא כל כך אישי וכואב, ועוד שמחנכים לכך בישיבות תיכוניות לעיתים!אשמח קצת להבין מה עומד מאחורי זה.
ש. מה עושים אם ההורים לא מבינים אותנו ולא מסכימים לנו לעשות דברים???
ש. אני לא מאמינה שאני חוזרת בפעם השלישית אבל אין ברירה.. עניתם לי על 2 השאלות ששאלתי על מדריכה חברה שלי ניסיתי לעשות מה שאמרתם והבנתי שאני פגועה עדיין ממנה.. פתחתי את זה בפניה ולא הצלחנו לסדר את זה ביננו אז החלטנו שאנחנו עושות הפסקה של שבוע כדי לראות מה לעשות.. היא מבחינתה עברה את זה זה רק אני לא.. אני לא מבינה איך ממשיכים הלאה?? אני לא מבינה את המשמעות של סליחה, מה זה אומר לא להיות פגועה יותר? ואיך יודעים מתי אני אהיה מוכנה להמשיך את הקשר?? אני לא יודעת איך להתנהג עם הפגיעה הזאת זה הפעם הראשונה בשלוש שנים!
שמתי לב שאני הרבה במחשבה מה אחרים חושבים, ואם הייתי בסדר בסיטואציות.. וזה קשה לחיות ברדיפה אחרי זה .. איך אפשר להשתחרר מזה?
אני די סבבה עם חברות, לא איזה וואו אבל בה סבבה. כשהייתי קטנה לא היו לי חברות בכלל ולכן עכשיו עם החברות גם עם החברות הכי קרובות עדיין מרגיש שהן עושות טובה ולא באמת כי הן רוצות את הקשר הזה, לא משנה כמה הן יסבירו וכמה נהיה קרובות תמיד כשטיפה מרגיש שאולי הן לא מעוניינות בקשר אני לוקחת 10 צעדים אחורה וזה פירק לי הרבה קשרים... וגם בחברה חדשה אני בטוחה שמתייחסים אלי רק כי עושים לי טובה ורואים שאני לא מוצאת את עצמי. זה לא נחמד לי המצב הזה, אני פשוט לא יודעת ולא מצליחה ליצור קשרים שארגיש לגמרי בנח ושאהיה בטוחה שזה בא מרצון אמיתי ויותר מזה קשה לי לשמור על קשרים כי כל קצר קטן גורם להתרחק ומחשבות שזהו היא יותר לא רוצה את הקשר הזה.
שלום לכם(:אני לא בטוחה אם אתם הכתובת לזה אבל אם כן אז זה שווה.אני חושבת שאמא שלי חייבת טיפול. בשנים האחרונות היא יוצאת מדעתה ברמה מוגזמת.פעם אחת שמעתי את אבא שלי מדבר איתה ומבקש ממנה ללכת לטיפול והיא לא מוכנה.כבר הרבה זמן שאין לי אמא מתפקדת, לאחים שלי אין אמא ולאבא שלי אין רעיה. כואב לי עלייה וכואב לי עלינו...אחים שלי קטנים והם נחשפים לדברים קשים.מה אפשר לעשות? אבא שלי באמת ניסה לדבר איתה וכלום. אני אשמח לטיפים גם לעצמי-איך להתמודד עם זה בלי לצאת מהשפיות? איך לשמור על אחים שלי בתקופה כזאת משוגעת?
צוות משיב נפש שלום. תודה ענקית על האופציה לשאול, מדהים! זה ממש עוזר! אוקי, אמא שלי מדהימה!!! האמא הכי טובה שיש!!! לא יכולתי לבקש יותר טוב, תודה לה'! אבל כבר כמה פעמים קרה לי שאמא שלי התאכזבה ממני, בגלל דברים שיא רצתה שאני יחשוב עליהם, ויעשה- ולא עשיתי, או דברים שהיא רצתה שאני יכין, או יחשוב עליהם, ואני לא. למשל, הכנתי קינוח לשבת. שעה אני מכינה, (אנחנו ברוך ה' משפחה גדולה ואני הבכורה- ככה שזה כמויות גדולות להרבה קטנים-שלא עוזרים) ואז אני כמעט מכניסה לתנור ונזכרת ששמתי בכוסות חד"פ, שאי אפשר להכניס לתנור. באה לאמא, והיא כועסת עלי כי היא לא מרשה להשתמש בכוסות האלה. אז אחת אחת רוקנתי, שטפתי, יבשתי (30 כוסות+), ואז לא הספקתי בנתיים את הכביסה- ושוב כועסים עלי. אבל אני משתדלת! אני מבינה שאמא שלי צריכה לעבוד גם בימי שישי, ובאמת משתדלת לא להפריע לה, ואדבה, לעזור! אבל כשהיא יושבת ביום שישי בצהורים לעבוד, ומשאירה אותי לבד להכנות של שבת (שזה לא רק קינוחים, זה כולל את הבישולים, הניקיונות, והשמירה על אחי שלי) אז אני טועה! אני לא מספיקה הכל, אני בן אדם! איך אני יכולה "להעיר" לה על דבר כזה? היא בתכל'ס גם משתדלת מלא, ועובדת בשבילנו כל השבוע, וזה חוזר כל פעם במשהו שונה, ככה שאני לא יודעת איך להסביר...
יש לי בעיה ענקית. אחותי היא מורה. לפני שנתיים הייתי הולכת איתה לקייטנה. היו קצת בלגנים עם הכיתה שהייתי בה. ובעקבות זאת אחותי לא הסכימה שאבוא איתה לקייטנה השנה. ממש ממש הייתי עצובה וגם הבנות ששמעו על זה. אנחנו בקשר ממש טוב יש לנו קבוצות בווצאפ אחת עם השנייה ובכללי אנחנו עושות ממש כיף😅 מציינת שהם בכיתה ה עכשיו. רציתי מאוד לעשות חונכות בבית הספר שלה ככה שאוכל להיות איתם שוב. אבל התברר לי שאני לא יכולה בגלל שזה בית ספר שלא בתקן שלנו. זה ממש ממש מעציב אותי. אני נורא רציתי וגם הם מאוד רצו. אחותי נורא לא רוצה שאני אבוא כי היא לא רוצה שאני יהיה שם איתה. ואני די מבינה אותה אבל אין לי מה לעשות עם זה. בכללי אני נורא אוהבת ילדים קטנים. לצערי הרב לא יצא לי להיכנס למדריכה בסניף ועכשיו נותרתי אפילו בלי מחויבות אישית. ניסיתי לחפש באזור ירושלים סניפים כדי לעשות הדרכת חוץ מצאתי ממש מעטים אבל כולם רחוקים ולא מתאימים לי. כל כך עצוב לי ששום דבר לא מצליח לי.. יש לי שתי שאלות אם תוכלו לענות לי עליהם. מה לעשות עכשיו עם הבנות מהבית ספר של אחותי? הם נורא רוצות שאני יגיע וקשה לי לבאס אותם אבל מצד שני יש אחותי שלא רוצה שאני אבוא. ואולי במקרה אתם יודעים על סניף בירושלים שמחפש מדריכות? בת 15
אני אוהבת ממש את סבא וסבתא שלי, שהם באים חיבוק ונשיקה ישר אני מספרת לסבתא שלי דברים ועם סבא צוחקת ועוזרת לו על הכל אבל בקורונה וגם עכשיו.. שצריך את כל הקשר מרחוק והשיחות וידאו והשיחות טלפון ולבדוק מה שלומם אנלא מצליחה כי אני כן חושבת על זה ביום יום ואם להתקשר או לא להתקשר. ובסוף אני לא מתקשרת וכל האחים האחרים בקשר איתם ממש טוב אבל מביך לי מהם אני מתקשרת ומתחילה לבכות כואב לי לדבר איתם בשיחות טלפון האלה אני מתייבשת ומביך לי ממש... (מקווה שהבנתם) אשמח לקצת עצות.. תודה רבה! נקבה, 15
שלום לכם, תודה רבה על היוזמה המבורכת כ''כ! יש לי בעיה קטנה... לא מזמן אחותי התחתנה ב''ה עם בחור ממשפחה מצוינת, אנחנו כל המשפחה בקשר מצוין עם המשפחה השניה, הם גם גרים קרוב אלינו ואנחנו נמצאים אצלם הרבה... הקטע הוא שאחד מהאחים של החתן גדול ממני בשנתיים, ואחרי שהיינו אצלם כל כך הרבה ועברנו כל מיני חוויות ביחד שקשורות לחתונה וכו' אני מתחילה להרגיש שאנחנו מתחילים להרגיש חיבור שהוא מעבר לידידים ואח/אחות של הגיס/ה.... ואני מתלבטת אם זה בסדר בגיל הזה, כי אני יודעת שאם נסחף עם זה רחוק זה גם יכול לקחת לי מקום בלב על חשבון דברים אחרים... מה לעשות? לומר לו משהו?