אז ככה, יש לי חברה מאוד טובה! אפילו הכי טובה (מבחינתי) כל דבר שקורה לי אני מספרת לה, והיא יודעת עלי הכל ואני יודעת עליה.. הבעיה היא שאני לא מפסיקה להיפגע ממנה. אני מרגישה שהיא לא מעריכה אותי בכלל, שאני מובנת לה מאליו. היא ילדה אהובה ומתוקה ואני יודעת שאם אני לא יחזיק את החברות שלנו זה לא יבוא ממנה. אני רואה שיש בחברות שלנו בעייתיות-אני עושה הכל בשבילה והיא חד משמעית לא! אבל אני יודעת שאם אני אעזוב אותה (שרק זה כמעט בלתי אפשרי מבחינתי, היא איתי בחדר באולפנה, בהתנדבות, ובחברה בסניף, חוץ מזה שאני אוהבת אותה ברמות ואני פשוט לא אצליח) לא יפריע לה.. היא פשוט תלך ל100 בנות האחרות שמתות להיות חברות שלה ולמלא לה את החסר.. והבעיה העיקרית היא שבאולפנה לא נפתחתי לבנות אחרות.. אז יצא שהיא החברה היחידה שלי שם וכל השאר כבר בחבורות ולא נפתחות אלי.. אני אני מפחדת מאוד שיצא שאני אשאר פשוט לבד. (וחשוב לציין שדיברתי איתה על זה אפילו כמה פעמים וזה לא עזר.. אז אני כבר לא מאמינה שלדבר שוב יעזור..)יש רעיונות שתתנו לי איך להתרחק ממנה? להתחיל מחדש עם בנות אחרות? כי איתה כבר ניסיתי והחברות הזאת לא עושה לי טוב למרות כל מה שאני מנסה!! תודה♡
אני הבכורה. לפני כמה שנים אח שלי חלה בסרטן. זה דרש ממני להיות הרבה בבית לעזור לנקות להיות עם האחים שלי הקטנים. תוך כדי הלימודים שלי בבי"ס. כי אחד מההורים שלי עבד והשני היה בבית חולים כי אח שלי היה מאושפז הרבה. כן, ממש כמו "אמא קטנה". לא היה לי כזה ברירה עם המציאות. ופשוט קיבלתי את זה. השתדלתי לעשות את זה בשמחה וכמה שיותר להישאר בשגרה למרות החוסר שגרה שאח שלי מאושפז ושאבא ואמא שלי לא בבית... עם הזמן שעבר התחלתי לתת לאחים שלי משימות כמו תתלה כביסה, תזרוק את הזבל וכו'. כי לא היה מישהו אחר שיגיד את זה... הקשר שלי עם ההורים שלי (שהם הורים הכי טובים שיכלתי לקבל [בשבילי] ואני מודה עליהם בענק) לא כ"כ היה קשר קרוב. והייתי בתחילת גיל ההתבגרות שהייתי ממש צריכה אותם ובמיוחד את אמא שלי. זה ממש צד אחד מכל הסיפור ויש לי עוד מלא לכתוב אבל כדי שאני לא יחפור ושבאמת תענו לי על השאלה (אני כבר כותבת אותה) אני יעצור פה. זה נשאר שעד עכשיו אני אומרת לאחים שלי מה לעשות והסמכות של ההורים שלי פחות מורגשת בבית. גם הקשר שלי עם אמא שלי הוא ברמה ממש ממש נמוכה. ואני משלמת על זה מחיר יקר. אני מודה לקב"ה על ההתמודדות הזאת. למדתי ממנה הרבה לחיים!! אבל בכ"ז זה דבר שפגע בי... השאלה שלי: 1. איך אני יכולה להפסיק להגיד לאחים שלי מה לעשות כל הזמן? 2. איך אני יכולה לחזק או יותר נכון להחזיר את הקשר שלי עם אמא שלי?
לא מזמן עברתי דירה ובמקום שעברתי אליו יש שני סניפים, אחד תורני ויותר בכיוון שלי ואחד פחות תורני ויותר מעורב שאני פחות מתחבר לזה. הקטע שהסניף התורני לא פעיל כמעט והסניף השני ממש פעיל. אחרי התלבטות החלטתי שאני אנסה בסניף הפחות תורני. באחת הפעולות של הריקוד שמתי לב שאנחנו רוקדים עם הבנות, ולא הכי מתאים לי. אני עכשיו לא יודע מה לעשות...
אני לומדת בכיתה יב. יש לי חברה שלאחרונה גיליתי שהתפיסת עולם שלה שונה משלי (ומשל שאר החברות שלנו) בצורה מהותית, והאמת שזה גורם (לפחות) לי לקצת עצבים כלפיה. אתן דוגמא; יום אחד הלכנו לכותל ובדרך לכותל אמרתי לחברות שהיו איתי - ואו תראו איזה מדהים זה שאנחנו יכולות לבוא לכותל... לפני משהו כמו 70 שנה היינו רק יכולות לחלום על זה! ואז התחלנו לדבר בכלל על זה שיש מדינה ואיזה מדהים זה, ואז החברה הזאת אמרה "אני לא מבינה בכלל מה הקטע של יום העצמאות... זה לדעתי חג חילוני ואין לו שום קטע ומה אנחנו בכלל שמחים שיש מדינה.. היא חילונית וכו' " (לא בדיוק במילים האלה אבל משהו כזה...) בקיצור אנחנו היינו בהלם כי מבחינתנו זה חג לכל דבר ויש לנו מדינה שזה ואו.. והיא לא עפה על זה בכלל ולהפך... ותאמת זה ממש הכעיס אותי (לא ממש הראתי את זה.... אבל עדיין). זאת דוגמא אחת ... מה אני יכולה לעשות עם זה? אולי לא מתאים בכלל שנהיה חברות
היי אני יודעת שאמנם אני קטנה (בת 13 כיתה ח') אבל עברתי הרבה בחיים שלי.. ורק לאחרונה קלטתי שיש בנות שאני לא ברמה שלהן והן לא ברמה שלי אבל בכל זאת כיף לי איתן.. אני מאד סובלת בחברה שלי בבית ספר והן עושות לי רע עכשיו לא מזמן מצאתי חברות אבל הן דיי הזויות הן כאילו ערסיות שאבבניקיות שעושות שטויות עם בנים וזה ממש לא מתאים לי מכל הבחינות שיש! אבל בכל זאת הן מבינות אותי עושות לי טוב ובאמת כיף לי איתן! אבל הן לא ברמה שלי מכל הבחינות.. מה לעשות? בת 13
יש לי חברה ממש טובה שהיא קצת ממורמרת בלי ביטחון עצמי והרבה פעמים שהיא משתפת אותי בדברים כאלה אני לא יודעת מה לענות לה.. בכללי לא כיף לי לראות ולשמוע אותה ככה עצובה בכל זאת.. איך אפשר לענות? מה אפשר לעשות שיהיה לה יותר טוב.
שני חניכים שלי שהיו חברים טובים רבו ואחד מהם סיפר לי את זה ואמר לי שהוא ממש מתגעגע לחבר השני ושהחבר השני חסר לי, וביקש שאני אגיד לו את זה, איך אני יכולה לעשות את זה נכון? איך לעזור להם להשלים? זה בכלל התפקיד שלי? תודה רבה ושכוייח😇
ש. שלום. אשמח לתשובה מהירה, זה דחוף.. עוד מעט מתחיל חודש ארגון בסניף, ואנחנו השבט החדש.. המדריכות שלנו הם מותק ממש, אבל פחות יוזמות ועושות דברים, וגם כשאנחנו מארגנות בעצמנו פויקע, פק"ל וכדו', הם מתחמקות ולא מגיעות.. בכללי זה היה ככה, אבל עכשיו בקורונה זה ממש התעצם שגם כשהיה מותר הם לא באו ולא עשו כלום. זה יוצר המון רכילות סביב העניין בשבט, וכל הזמן מדברים עליהם מאחורי הגב. ככה שהקשר איתם במשבר גדול מאוד. אני מתה עליהם ממש ממש ולא בא לי לאבד אותם ואת הקשר איתם בגלל זה.. עכשיו בחוד"א אני ממש חושבת שזה יתעצם ולא בא לי!!!אשמח לטיפים, ודווקא ממישהו שהיה מדריך ויכול להגיד מהנקודת מבט של מדריכ/ה. נ.ב. אני אציין שדיברנו איתם כמה פעמים על הנושא הזה בצורה מכובדת, בוגרת ובלי כעס. בת 15
ש. הי! אני מדריכה בסניף שנחשב די דוס... אבל יש חניכות שלא באות מבתים כאלה אז זה יוצר שבט ממש מגוון. חלק מהחניכות שלי שומעות את כל סוגי השירים וככה גם אני והמדשית שלי, אבל יש בנות שלא שומעות שירים כאלה ואני לא רוצה להיות זאת "שתקלקל" אותם. אני לא יודעת מה לעשות, כי החניכות מבקשות שירים שאני תמיד שומעת אבל יש חניכות שלא שומעות. איפה עובר הגבול בשירים? והאם זה נחשב צביעות שהן מבינות שאני גם ככה שומעת את השירים האלה אבל בסניף אני לא מסכימה לשים אותם? תודה רבה!!
ש. היי אני בת 13 ובערך מלפני 4 שנים כשהייתי בת 9 אבא שלי נפטר. בשנתיים הראשונות לא כאב לי כ"כ בלי אבא והיום הוא פשוט נמצא בכל מקום. יש איזה בן אדם ספציפי שממש דומה לו וזה גורם לי להתגעגע אליו ברמות ואני חושבת אולי זאת אני הבעייתית אבל אני לא יכולה לדבר עם אמא שלי על זה כי גם לה קשה ואני מפחדת להעמיס עליה ועל משפחתי. מה לעשות? איך כאילו לשחרר את זה? בת 13
אהלן! תודה רבה על המיזם הזה. בטוחה שאתם מצילים הרבה מאוד נפשות. יש לי חברה, אני מגדירה אותה ב"ה חברה טובה ואני ממש שמחה שזכיתי להכיר אותה אבל לפעמים יש סיטואציות שיש בהם שתיקה מביכה ומעיקה כזאת. שמעתי פעם שכשאתה נמצא ליד מישהו ויש ביניכם שתיקה ואתה לא מרגיש מובך אז זה אדם שממש נוח לך איתו. עכשיו זה לא שלא נוח איתה, אני מתה עליה אבל אני לא יודעת מה לעשות עם השתיקות האלה. מרגישים שהם כבדות כאלה ומעיקות וזה לא כל כך נעים. אשמח שתעזרו לי. תודה רבה! בת __
ש. אהלן. קודם כל תודה ענקית! פשוט אלופים! שמעתי לא מזמן על הפרויקט ומאז פשוט עזרתם לי ופתחתם לי כיווני חשיבה חדשים. רציתי לשתף אתכם ולשמוע מה אתם חושבים, אני בת ב"ה מאוד מקובלת ויש לי הרבה חברות, ומרגיש לי שאוהבים אותי ורוצים אותי אבל לפעמים אין לי את הביטחון שזה באמת ככה, אני מפחדת שאני סתם נתקעת, וכו'... וגם כשנגיד כמה חברות שלי נפגשות בלעדי(לא דווקא חברות קרובות) אני נעלבת ומקנאה, אני כאילו מראה פנים שמחות אבל באמת זה כואב לי. אני לא רוצה להמשיך ככה. מה אפשר לעשות?