ש. היי אני השנה התחלתי ללמוד בתיכון והגעתי מהיסודי עם חברה הכי טובה שלי ועם עוד מישהי שהיא חברה די טובה שלי ומהרג. ע שהתחילה השנה הם התחילו להיות חברות ממש טובות והן די שכחו מימני אפשר לומר והתחברו להרבה בנות ודיברתי עם החברה הכי טובה שלי על זה והיא אמרה שזה ממש לא נכון והיא עדין ממש אוהבת אותי ונהנית איתי. אנחנו עדיין עושות דברים יחד וכל זה אבל היא מתנהגת אלי שונה מאיך שהתנהגה פעם וזה ממש מבאס הייתי שמח לכמה טיפים או עצות נ.ב ממש תודה על מה שאתם עושים זה לא מובן מאליו בכלל!
ש. היי! אז ככה יש לי חברה טובה, ולפני כמה שנים (כשהכרנו) היא הייתה ממש דוסית מתוקה והכל, אבל בשנתיים האחרונות היא התחילה סוג של להתדרדר, והתחילה ללכת עם בגדים קצרים יותר ולדבר לא מתאים וכל מיני דברים בסגנון... פעם ניסיתי לדבר איתה על זה אבל מבחינתה היא סבבה וזה נורמלי... גם יצא שלפעמים כשהיא הייתה לובשת בגדים קצרים לידי היא הייתה רואה את המבט שלי ואת זה שאני טיפה מאוכזבת, ומאז היא אומרת לי כל הזמן שהיא זרקה את הבגדים הקצרים וכו' ואז לפעמים אני רואה אותה עם חולצה קצרה למשל והיא נותנת לי תירוצים... אז אני ממש לא מנסה לחנך אותה או משהו כזה ואני לא רוצה שהיא תתנהג כמו שצריך בשבילי, אבל זה כן טיפה "מאכזב" כזה כי תכלס באמת ציפיתי ממנה ליותר והיא באמת מדהימה ואני לא רוצה לתת לה ליפול ככה... אבל אני גם לא רוצה לפגוע בה...סליחה ממש על האריכות והבלבול... מקווה שתוכלו לייעץ...
ש. היי, קודם כל תודה ענקית על המקום שנתתם כדי לשאול! לא מובן מאליו בכלל בכלל. אני יודעת שלא לכל השאלות אתם עונים אבל אני ממש אשמח שתענו. אז השאלה שלי היא איך אפשר ששני הצדדים יהיו מרוצים? ההורים שלי גרושים, אני הבכורה. אחים שלי רואים מעין דוגמא. ממש עצוב לי, כי לפעמים אני מרגישה שאני נותנת להם דוגמא אישית כמו שצריך, אני בעצמי מסתבכת. אבא שלי לא רואה אותנו הרבה. ושהוא מגיע, אני לא רוצה להשאיר את אמא שלי לבד. אני רוצה להגיע לאבא, בדיעבד אני כבר מבינה שהוא לא לבד יש לו את אחים שלי איתו. אבל אני מרגישה שאני מצערת אותו. ואני ממש לא רוצה בזה. כאן נכנס גם העניין של כיבוד הורים. שזה בכלל ממש מתסבך אותי. אני פשוט ממש מרגישה שאני לא יכולה להשאיר את אמא לבד ואני לא יודעת מה לעשות. אשמח לעצה. תודה ענקית מראש!
ש. אני מדריכה בבני עקיבא שבט מעלות ואחותי הדריכה את השבט הזה וממש לא רציתי להדריך אותן. ב״ה קיבלתי מדשית טובה אבל לשתינו ממש קשה להתחבר לשבט, לאו דווקא בגלל הבנות, פשוט בגלל שלוקח לשתינו יותר זמן להיפתח. בנוסף לכל זה יש את הקורונה שמקשה על העסק אתמול היה לנו ישבצ פתיחת חודש ארגון ובאתי אליו ממש אופטימית ויצאתי ללא תקווה. ממש התבאסתי, ממש החזקתי את עצמי לא לבכות. החליטו שהגילאים של ניצנים מעלות אין להם אישור להיפגש בכללל גם לא בקבוצות קטנות. אני מרגישה ממש שבורה באמת אני מנסה לחשוב חיובי ולא מצליחה. גם בנוסף התווכחתי שם ממש עם מישהו שדיברנו שנה והיה בינינו קשר עמוק והיינו מדברים מלא ואני ממש מחבבת אותו והחלטנו להפסיק לדבר בגלל הדרכה והכל ובאמת קשה לדבר איתו אני מרגישה לא בנוח כאילו אני נחסמת ממש אשמח ליעוץ וזה בת 16
ש. היי:) קודם כל המיזם הזה כל כך מדהים!! וואווו מרגש שיש דבר כזה!! זה מיוחד מאד!רציתי לשאול איך אני יכולה לעשות אוירה טובה בבית, במשפחה? אני בכורה ויש מתחתיי אחים בכל מיני גילאים ואני מרגישה שיש בבית יותר מידי מריבות ואין אוירה טובה ואוהבת. הרבה פעמים ניסיתי לשנות רק את היחס שלי לאחים, קניתי הפתעות, הכנתי פתקים משמחים אבל לא כל כך עזר בשביל ממש לשנות את האוירה. גם כולם מאד רגישים ומכל דבר נעלבים ולוקחים קשה וזה מבאס, כי למה שלא תיהיה אוירה טובה.. אני גם רואה שזה מצער את ההורים.. ובימי חמישי שישי בהכנות לשבת זה בכלל שובר שיאים;) ויש המוןן מתח.. אז איך לעשות אוירה טובה..? אשמח לתשובה, תודה רבה!! אתם אלופיםם!
ש. אני ממש אשמח לתשובה מהירה כמה שיותר אבא שלי הוא מחנך של בנים מהשבט שלי, וכל הזמן הם שולחים בקבוצה תמונות מוזרות שלו, יורדים עליו, כותבים שהוא *, וכו'.. זה ממש פוגע בי, אחרי הכל הוא אבא שלי ואני ממש לא יודעת מה לעשות.. זה ממש לא יעזור אם אני נגיד אכתוב להם שזה פוגע וזה.. הם רק ירדו גם עליי ולא יפסיקו.. אני ממש לא יודעת מה לעשות.. בת 13
ש. ההורים שלי כל הזמן מספרים לאנשים אחרים כמה אני לא יוצאת מהבית ודוחקים בי כל הזמן לצאת ולהסתובב. תודה על ההתנדבות שלהם אבל באמת שזה כל כך מרתיח אותי. אני יכולה לבחור מתי לצאת ולפעמים באמת שזה לא תלוי בי- לא כל החברים שלי גרים בעיר שלי אז קשה עם הסגר להיפגש איתם, ולא כל כך שבעיר שלי יוצאים בגלל הסגר. אז עד כמה שהייתי שמחה לצאת אין לי הרבה עם מי. לנקודה נוספת היא שזה סגר! הבעיה העיקרית שלי היא שהם דוחקים בי כל כך שאפילו כשאני יוצאת אז מרגיש לי שאני יוצאת רק בגלל שהם אמרו. זה מאוד מעצבן אותי
תודה רבה על הפרוייקט!🤩מאז ומתמיד הייתי יותר דוסה מהמשפחה המצומצמת שלי (המורחבת חצי מאוד מאוד דוסה וחצי פחות) ומאז הבת מצווה אני מתחזקת הרבה הרבה יותר ב"ה. אבל לא ישר אחרי הבת מצווה היה לי ברור שלא אחבק את דודים שלי והאמת גם לא ככ חשבתי על זה ובשנה האחרונה אני ממש מנסה לשמור מהם נגיעה אבל הם לא קולטים והם ממשיכים לנסות לחבק אותי. לא נעים לי להגיד להם אבל אני רוצה לשמור נגיעה.מה לעשות? בת 14 כיתה ט
ש. הי קודם כל תודה. אני מרגישה שהקשר עם ההורים שלי לא מספיק חזק כמו שאני רוצה אותו, שהם לא באמת יודעים מה עובר עליי/ כולם אומרים לי שאם זה חשוב לי אני יכולה, אבל זה חשוב לי ובכל זאת אני לא מצליחה ליצור אותו, וכל פעם שאני באה לספר משהו יש בי איזשהו מחסום ואני לא מספרת, כנ"ל אם הם שואלים אותי איך אני מרגישה בקשר למשהו, אני מתחמקת ולא עונה... אפשר עזרה?
ש. היי, לא מזמן התחלתי ללכת גם עם חולצות שקצת מעל המרפק וחצאיות שלא תמיד מכסות את הברך. אני מודעת להלכה ולא עשיתי את זה בקטע מרדני, עשיתי את זה באמת כי אני חושבת שזה בסדר ואני מאוד מכבדת ומבינה את ההלכה אבל זאת הדרך שבחרתי בה. לאחרונה אמא שלי לא מפסיקה להעיר לי כל פעם שהחצאית לא עוברת את הברך וכנ"ל על המרפק וכו'. אני מאוד מכבדת אותה והבהרתי לה שזאת הדרך שבחרתי ולא יעזור אם היא תמשיך להעיר לי אבל היא בכל זאת מעירה לי המון וזה מאוד מפריע לי... לא באלי לפגוע בה אבל באמת שזה לא יעזור אם היא תמשיך להעיר לי ואפילו רק מעלה לי את החשק לקצר את הבגדים דווקא
ש. שלום, אשמח שתענו מהר! אני ילדה בת 16 וחצי ומרגישה שכל החיים רק רוצים לדפוק אותי!! לא משנה מה אני אגיד ומה אני אעשה זה לא ירצה את ההורים שלי ולפעמים אני כל כך מתעצבנת שבתוך תוכי אני חושבת מחשבות נוראיות ואומרת דיייי פשוט באלי למות כבר או לעשות מה שבאליי!! כאילו כמה אפשר להיות תחת מישו שאומר לך כל החיים מה לעשות אפילו שזה האנשים שהביאו אותי לעולם והכי אוהבים אותי כאילו חאלס אין לי כח יותר בת 16.5
ש. עברתי סוג של חרם ביסודי... ברוך ה' יצאתי מזה- עברתי לאולפנא חדשה והנחתי את כל מה שקרה ביסודי כאבני דרך לרגליי.. יש לי חברות עכשיו והרבה וטוב לי באמת עם כל אחת ואחת.. רק יש בעיה אחת, יותר נכון שתיים, שמלוות אותי מאז מה שקרה ביסודי.. האחת זה שאני נהייתי ממש רגישה והשנייה שקשה לי לסמוך על אנשים.. כשאני מספרת דברים לאנשים שהם ממש אישיים שלי אני חוזרת ומתרה בהם "אל תספרו לאף אחד!!" וזה גורם לאנשים להתרחק ממני קצת.. בנושא של הרגישה מכל דבר אני נפגעת, אני חושבת שכל הערה שאומרים לי זה רק לרעתי וזה ממש סיוט כי זה עושה לי רע להיפגע מאנשים.. אפשר עצה? איך עוברים את זה? בת 15