ש. שלום, דבר ראשון הפרויקט הזה באמת מדהים והמון שאלות שהיו לי נפתרו או לפחות השתפרות בעקבות שאלות שאחרים שאלו והתשובות המדהימות שעניתם. והנה השאלה שלי: תמיד כשאני נפגשת עם אנשים חדשים, ויוצאת אפילו קצת מאזור הנוחות שלי, לפני כל מילה שאני אומרת אני שואלת את עצמי: מה הם יחשבו עליי? האם הם אוהבים אותי? ואחרי כל מילה אני חושבת: מה הם חשבו עליי? בטח הם לא סובלים אותי וכו' ואני פשוט מורידה את עצמי לא רק כשאני פוגשת אנשים חדשים, גם כשאני נפגשת עם אנשים שאני מכירה אבל שהם לא החברות הקרובות שלי אני מרגישה ככה... הבעיה היא שחשבתי על זה, ואני פשוט לא מבינה ממה זה נובע? באמת שביטחון עצמי הוא לא בעיה אצלי, אני מודעת מאוד ליכולות שלי ובטוחה בעצמי, יש לי חברות מדהימות, משפחה וחניכות שאוהבים אותי מאוד ואני גם יודעת שמבחוץ אני נראית חברותית וכריזמטית. אבל פשוט מבפנים אני לא מפסיקה לאכול את עצמי וזה הגיע לרמה שאני לפעמים אוותר על יציאות כי אני יודעת שאני אחזור הביתה ואשב ואחשוב על כל מילה אמרתי. וזה מלחיץ אותי במיוחד כי שנה הבאה בעזרת ה' אני אמורה להתחיל מסגרת חדשה לגמרי ואני מפחדת איך צריך שאני אתנהג לעצמי ואיך יקבלו אותי בסביבה החדשה. נשמע הגיוני?
ש. אז נולדתי לבן זקונים בבית, ועם "התינוק" הקטן שבבית, מגיעים כל הפינוקים. היום אני כבר גדול ועדיין מפנקים אותי, התחלתי לקחת על עצמי לפני שנה קצת יותר אחריות למעשים, לחיסכון בכסף ועוד. אבל מזה שכל פעם שאני מבקש משהו ואני מקבל.. אני כבר לא מצליח להעריך את המתנות, את הכסף, את האהבה מההורים. מרגיש שזה בא מהם רק בשביל שאני אוהב אותם בגלל שהם מפנקים אותי, כמו ילד קטן. לא רוצה שיישאר ככה, מה אפשר לעשות?
ש. הי, עכשיו בגלל כל הלמידה מרחוק המורות כל הזמן מתקשרות אלי להתעניין בי וזה ממש מעיק עלי והן נותנות לי הרגשה שאני חייבת לשתף בדברים שאני לא רוצה, מה לעשות?
ש. הי נולד לי היום אח ואני פשוט.. לא מצליחה לשמוח בו ובכללי הכול מלא בריקנות כבדה כזאת, לא יודעת מה לחשוב, זה אמור להיות יום מאושר.
ש. היי, אני יודעת ששולחים לכם מלא שאלות בנושא בנים-בנות וסליחה שאני יוצאת בנאלית ושואלת גם על הנושא הזה.. אז ככה, מכיתה ח' תמיד "הדביקו" לי בנים... אני אסביר: נגיד היה בן ואנשים ראו שאנחנו קצת מתחילים להתקרב אז מיד החליטו בשבילי שאנחנו מתאימים ושאני "מאוהבת" בו. זה הגיע לרמות קצת קיצוניות, היה איתי מישהו שחצי מהסניף החליט שנהיה מתישהו בחיים ביחד ושאני "דלוקה" עליו עד שהוא בעצמו כבר חשב שזה נכון! (כמובן שזה לא היה נכון משום כיוון). לא תמיד אנשים התכוונו לזה רציני, אבל זה נמשך ונמשך עד שהיו אנשים חשבו שזה באמת אמיתי. אני ממש לא בן אדם שהולך תמיד למקומות עם בנים ואפילו להפך, אני ממש משתדלת להתרחק ממקומות מעורבים לצורך סתמי. לא יודעת איך להיפטר מזה!! ממש כבר מיואשת ומתוסכלת, אמרתי לחברות שלי שזה מפריע לי אבל זה לא עזר (אני אדגיש שזה ממש לא בא ממקום רע אלא מחוסר הבנה), ניסיתי להתייחס לדברים האלו בצחוק אבל זה גם לא עזר... בקיצור (וסליחה שהארכתי עד עכשיו) ממש אשמח לעצה טובה איך לגרום לחברות שלי להפסיק לעשות את זה ואיך לגרום לאנשים (ובמיוחד לבנים!) לא לחשוב שזה אמיתי...
ש. עוד מעט חוזרים לאולפנה ואני ממש מפחדת!! אני לא כ"כ שמרתי עם בנות על קשרים ואין לי הרבה חברות באולפנה ואני לא יודעת איך אני יכולה לחזור ובכלל איך אפשר להתחיל מחדש.. אם אפשר לא לכתוב "תנסי כן לשמור על קשר" וכאלה.. ניסיתי וזה פשוט לא הולך.. פשוט אין לי כוח לחזור לא יודעת מה יהיה ואני בטוחה שאני אבכה כל יום כזה.
ש. הי קודם כל תודה רבה על הפרויקט!! יש לי 3 חברות טובות שארבעתנו ממש חברות הדוקות. לפני הקורונה היינו נפגשות מלא אבל עכשיו אנחנו לא יכולות להיפגש.. שתיים מהן גרות רחוק יותר ממני ונורא קשה לנו שאנחנו לא נפגשות. אחת מהן כבר בדיכאון מהמצב, מה אפשר לעשות כדי שגם לא נהיה בדיכאון וגם שנצליח לשמור על קשר למרות המרחק? תודה
ש. היי:) נכנסתי להדרכה לסניף חוץ תמיד הרגשתי שתפור עליי נלחמתי על להדריך וכאב לי ממש שכמעט פספסתי ועכשיו אני מלאה בלחץ על רושם על מקום חדש, במיוחד אחרי שפגשתי את הצוות וכולם נורא דומיננטים והאווירה בסניף הכל שונה ממה שאני מכירה יש לחץ לא לטעות שלא יראו שאני חדשה.. שלא זורם לי אני לא מצליחה להיות אני והלחץ הזה הורס לי הכל, גם זה שאני מרגישה כל כך לבד! כבר לא כל כך רוצה ללכת כי יש לי מלא לחץ ופתאום אני שואלת את עצמי אולי זה לא טבעי לי? מה אפשר לעשות??
ש. אני לוקח כדורים אבל אני לא מרגיש שום שיפור וכשאמרתי את זה לאמא שלי היא אפילו לא הקשיבה לי היא מיד דחתה אותי ואמרה לי להמשיך לקחת. מה לעשות? איך אני מסביר לה שהכדורים לא עושים לי טוב ולא עוזרים לי?
ש. שלום:) קודם כל ישר כח על היוזמה! פרויקט מדהים! יש לי חברה מהסניף שהיא שנה מעליי והיא בחורה עם לב זהב וממש מתוקה אבל קצת מורכבת.. היא נמצאת בחינוך מיוחד, והיא בחורה שמאוד אוהבת לשתף.. היא פתאום הודיעה לי ולעוד כמה חברות שהיא מתארסת עם בחור מ-- ושהאירוסין עוד חודש. שאלתי אותה אם היא יודעת עד כמה זה משהו גדול ועם המון אחריות להקים בית ולהתחתן והיא אמרה שהיא זורמת עם הבחור.. חשוב לי להדגיש שזה בחור שאף אחת מאתנו לא מכירה, ואנחנו לא בטוחות עד כמה ההורים שלה מודעים לסיפור הזה ואין לנו מספיק קשר עם ההורים שלה כדי לדבר איתם על זה. אנחנו דואגות לה ונשמח לעצה מה לעשות! תודה!
ש. שלום, התחלתי לעשות סוג של הדרכה באולפנא שלי לכיתה ז.. היה כבר פעם ראשונה ועדיין לא הייתה השנייה.. האמת שאני קצת מפחדת כאילו "לתפוס" את המקום של הבת שירות שלהם, כי היא לא עושה להם פעולות בזום היא פחות מתחברת. ועכשיו כאילו זה אני עושה להם ואני רוצה לשאול איך לעשות את זה בצורה נכונה? ליצור איתם קשרים כאלה וזה או שסתם להשאיר את זה בגדר זום וזהו? אני גם לא יודעת כאילו עם ההדרכות האלה שאני עושה יהיו גם אחרי שנחזור לבית ספר.. פשוט זה היה רעיון של המורה שלי למי שעדיין אין מחויבות אישית אז הלכתי על זה.. טוב אני לא אחפור יותר מידי😅 אבל איך עושים את זה נכון? בת 15
עברתי בית ספר שנה שעברה מאולפנה עם פנימייה לאולפנה בלי פנימייה. בפנימייה היה לי מאוד קשה עם כל החוקים וגם זה היה התחלה חדשה כמעט לגמרי. אבל בסוף השנה היה לי ממש כיף והתחברתי ממש לעוד בנות אבל כבר החלטתי לפני שאני עוזבת. ועכשיו עברתי בית ספר וכשהתחלתי להתקרב יותר לבנות הגיע הקורונה ועצרה הכול והמרחקים בין הבתים לא ממש מאפשרים להיפגש, במיוחד בקורונה. אבל מהבית ספר השני שהיו לי הרבה חברות יחסית אני לא מצליחה לשמור על קשר כמו שקיוויתי ואני מרגישה שכל פעם שאני מנסה לכתוב זה חד צדדי ואני לא יודעת אם להמשיך ולכתוב. בקיצור אני מרגישה שהחברות שלי מתחילה להתפורר עם הבנות משתי בתי הספר ואני לא יודעת מה לעשות בשביל לשפר את זה כי אני ילדה שאוהבת לצאת עם חברות ולבלות. ממש תודה רבה!❤️ אתם עושים עבודת קודש!! בת 16