ש. אין עליכם בעולם!! אתם עושים עבודת קודש!! ולשאלתי, זה בסדר שאמא שלי בהריון וזה ממש לא משמח אותי? אני אוהבת את האחים שלי הכי בעולם אבל שונאת את התקופה הזאתי לפני שהם נולדים לא יודעת פשוט סבל.
לאחרונה שמתי לב שיש לי חברה די טובה, שבחבורה שלנו רוב הבנות רואות אחת את השניה בתור חברות די טובות וגם אני רואה אותה בתור חברה די טובה , אבל אני מרגישה שהיא לא תופסת ממני חברה טובה כמו מהשאר. ואני לא יודעת אם בכלל כדאי לי לפנות אליה ולדבר איתה על זה כי אנחנו באמת לא קרובות כמו שאר הבנות. ואולי עדיף פשוט 'לעזוב את זה' ולשחרר ממנה ופשוט להישאר בחברות בינונית ,אני כן רוצה להתחבר איתה יותר אבל לפעמים אני חושבת שזה בעיקר כי הן כולן מסביבי בקשר הרבה יותר טוב איתה. תודה רבה זה באמת יוזמה מבורכת ❤️💫
היי, אני בת 17 שמיניסטית, וקצת קשה לי לאחרונה עם אבא שלי. אני אוהבת אותו מאוד ומרגישה איתו בנוח רוב הזמן, אבל מידי פעם אני מרגישה שיש לו ציפיות גבוהות ממני. זה התחיל בשנה שעברה, כשהתחלתי לשקול אם לרדת מחמש לארבע יחל מתמטיקה והוא ממש ניסה לשכנע אותי להישאר בחמש, וכשאמרתי לו כשהחלטתי סופית לרדת הוא פשוט אמר "אני מאוכזב". זה קרה רגע לפני שנכנסנו לסופר אז לא יצא לנו לדבר על זה ואחרי כמה ימים הוא כן אמר שהוא תומך בי והכל אבל עדיין זה קצת מעיק עליי. אני חושבת שהוא קיווה שאני אהיה בחמש יחל כי כשהוא היה בתיכון לא הייתה לו אפשרות לעשות חמש... אז זה היה קצת כאילו הוא מנסה להגשים את זה דרכי. בנוסף בזמן האחרון קרה כמה פעמים שהוא העלה את הנושא של מה אני אלמד בעתיד, וכל הזמן הוא דוחף אותי לכיוון של מתמטיקה ומקצועות רציניים וריאליים כאלה וכל הזמן אומר שאני גאונה. אני לא מכחישה את זה שיש לי שכל ב"ה אבל אני ממש לא גאונה... ואני חושבת שהצדדים ההומניים והריאליים שלי שווים פחות או יותר. וכרגע בראש שלי העתיד שלי יותר בכיוון הומני מאשר ריאלי... ואני לא יודעת מה לעשות כי אני לא מתכוונת ללכת ללמוד משהו שאני לא ארצה אבל אני לא יודעת איך לגרום לו להרגיש בסדר עם זה. מקווה לעצות כלשהן ותודה מראש!♡
ש. אני בצוות מעורב.. עכשיו בלי קשר לזה גם עם חברות שלי שיש להם קשר עם בנים יוצא לנתח סיטואציות ותגובות של בנים ומהדברים הכי קטנים להסיק מסקנות מכאן ועד הודעה חדשה.. עכשיו כאילו לפעמים אני מרגישה שאנחנו סתם ממציאות קונספירציות ושזה לא מה שקורה בפועל אבל לפעמים יש סיכוי שבאמת ככה הבנים מרגישים.. אז מעניין אותי ממש אם גם אצל הבנים זה ככה ובנים יקרים בבקשה תהיו יותר ברורים!! זה סיוט ככה לא לדעת כלום ולנסות לחשוב מה אתם חושבים..
היי אני שביעיסטית ועברתי השנה כיתה (מכל מיני סיבות טכניות). כל החברות הטובות שלי לא איתי בכיתה עכשיו ועם כל הקפסולות והקורונה זה ממש מקשה עליי לדבר איתם ולהיות איתם. החברויות שלי ממש חשובות לי ואני מפחדת לאבד אותם.. אשמח לעצות איך אפשר עדיין לשמור על קשר טוב כמו שהיה לנו כשהיינו ביחד בכיתה.. ממש תודה על המיזם, זה באמת עבודת קודש אתם מדהימים!!
איך פותחים מעגלים חברתיים נוספים? אני גרה ביישוב ששכבת גיל שאתה נמצא בו זה בעיקר החברים/ות שלך (ממש אפשר לראות את זה בכל שכבות הגיל) מעבר לזה בטח יהיה בלימודים...בפנימיות. אני וחברות שלי לומדות ביחד אנחנו ממש כ-ל היום ביחד כבר מילדות גם בסניף, גם בבית ספר, גם בערבים, גם בנוער. לא שזה משהו רע אבל כבר הגענו לתיכון ורוצים לפתוח עוד מעגלים רחבים יותר...ממקומות שונים...וממש להכיר אנשים חדשים ולשלב בין כמה מעגלים וסוגי אנשים. אז יש לי שתי שאלות, איך לפתוח מעגלים חברתיים נוספים? איך מתחילים לעשות את זה ?מה להגיד? בת 15
קשה לי שאין לי חברות טובות אבל בעצם אני גם יודעת למה אני כל הזמנה מקנאה בחברות שלי אז אני לא מצליחה למצוא לי חברות טובות... איך מתגברים על זה?
איך משתחררים מהמחשבות על חבר? אני יודעת שחבר בגיל הזה זה לא נכון ולא מתאים.. ועדיף לחכות עם זה. אבל אני חושבת על זה המון, באלי חבר, מישהו שיהיה איתי, שבאמת יאהב אותי, שיהיה לי כיף לדבר איתו. איך אפשר להשתחרר מהמחשבות האלה ולהתרכז ולשמוח בחברות שיש לי? באלי להצליח להבין שהחברות שלי באמת אוהבות אותי והן גם שם בשבילי. גם אם זה לא חבר.. איך עושים את זה? אני מבינה את זה בראש אבל בתכל'ס במחשבה אני מרגישה שהחברות שלי לא מספיקות לי ואני צריכה חבר בן. חבר אמיתי.
טוב אז אני גרה בבניין שממש קומה מעלי דרה משפחה עם 4 ילדים עם אוטיזם קשה. לאמא מאוד קשה איתם והיא פשוט לא שולטת על עצמה! אני לא רוצה לשפוט חס וחלילה, אני לא במקום שלה אבל כל הזמן שומעים את ההתעללויות של האמא ואת הילדים בוכים וצורחים. אף אחד לא עושה עם זה כלום. אמא אומרת שעדיף לא להתערב. אני מכבדת את אמא, אבל אני ממש לא מסכימה עם זה, אני מרגישה שאני חייבת להתערב, כי אם לא אני, הילדים ימשיכו להיות מפוחדים כל הזמן! אני רואה שלילדים קשה מאוד ואני מרגישה שאני ממש חייבת לעשות משהו. מה אני יכולה לעשות?
ש. הי, תודה רבה רבה על הפרוייקט המדהים הזה! יש לי חברה שאני לא יודעת מה לחשוב לגביה. מצד אחד אני מרגישה שהיא מנצלת אותי, והיא גורמת לי לאבד חברות אחרות (פעם אחת היא רבה עם מישהי מריבה ממש גדולה ובגלל זה הפסדתי את החברה. כי היא סיבכה אותי בזה למרות שלא רציתי, וגרמה לי לאבד את מי שהיא רבה איתה, למרות שכן רציתי להיות חברה שלה.) והיא כל זמן מדברת על דיכאון וכזה וזה גורם לי להרגיש לא טוב. ומצד שני היא ממש רוצה שאני ימשיך להיות חברה שלה ואנחנו סוג של שלישייה שתמיד רגילים לראות אותנו ביחד וכשלא כל הזמן שואלים. אני חייבת לציין שניסיתי כבר כמה פעמים להתרחק מהחברה הזו אבל היא לא משחררת בקלות, ואני מפחדת שאם אני יפסיק להיות חברה שלה זה יפגע לי בקשר עם החברה השניה שאיתנו בשלישייה. מקווה ממש שתענו מהר תודה רבה!
ש. אממ אז ככה.. יש לי חברה ממש טובה שיש לה מדש שבזמן האחרון הם התחילו ממש להסתדר.. וכאילו היא מספרת לי על זה מלא ולא מפסיקה להגיד לי כמה שהוא חמוד ואיזה כיף היה להכין איתו דברים ואיזה נחמד הוא כלפיה.. אני מניחה שזה כי הם לא כ"כ הסתדרו לפני כן אז היא מתלהבת פתאום שכן.. היא פשוט מדברת עליו המון וכל פעם שהיא עושה את זה אני מתחילה לכעוס עליה.. כאילו להתעצבן שהיא כל הזמן מדברת עליו... וזה קצת מביך אבל אני חושבת שזה בגלל שהוא מוצא חן בעיניי בעצמי.. אני באמת באמת לא רוצה עכשיו חבר ובמודע משתדלת פחות לדבר איתו (לא הכי עובד לי..) אבל עדיין כל פעם שהיא מזכירה אותו בהקשר חיובי כלפיה זה ממש מעצבן אותי גם זה מרגיש לי שהיא מנסה כל הזמן להגיד נראה לי הוא בקטע שלי נראה לי הוא בקטע שלי.. ואני לא יודעת אם זה בגלל המצב שאני נמצאת בו שאני מפרשת את זה ככה או בגלל שזה באמת קיים..בד"כ אם יוצא לי שמישהו מוצא חן בעיניי אני פשוט לא עושה עם זה כלום כי אני לא חושבת שזה נכון עכשיו ומחכה שזה יעבור איכשהו, אבל עכשיו כשהיא מדברת עליו ככה ממש קשה לי עם זה אני מרגישה כאילו אני צריכה לעשות לה דווקא ולמצוא חן בעיניו במקומה למרות שאני לא רוצה!! לא חבר בגיל הזה ולא לפגוע בה כי היא חברה ממש טוב שלי.. אשמח לעצות.. מקווה שאני מובנת.