ש. שלום וברכה! קודם כל באמת ממש תודה על הפרוייקט המדהים הזה!! טוב אז אני זכר, בן 14 ובכור למשפחה בת 7 ילדים( כולם בנים).אני ואח שלי כל הזמן רבים. אני מציק גם בכללי הרבה כי זאת הדרך שלי לקבל צומי.. זה ממש מציק כי כל הזמן ההורים ואחים שלי מעירים לי על זה.. סתם לדוגמא לפני כמה שבועות כשהתחלתי את הישיבה כשיצאתי מהבית אחים שלי אמרו איזה כיף!!! זהו הוא הולך לישיבה!! לא יציקו לנו יותר!!וגם כשחזרתי לבית עכשיו בגלל הקורונה כל הזמן אח שלי שמתחתי מסנן אליי כזה יאללה לך לך כבר לישיבה לא רוצים אותך בבית וכדומה.. כבר ניסיתי כמה פעמים ממש להפסיק עם הצקות אבל אני לא מצליח! אם יש לכם עצה איך להפסיק עם זה אני מאד אשמח! תודה רבה!
ש. ההורים שלי כל הזמן מספרים לאנשים אחרים כמה אני לא יוצאת מהבית ודוחקים בי כל הזמן לצאת ולהסתובב. תודה על ההתנדבות שלהם אבל באמת שזה כל כך מרתיח אותי. אני יכולה לבחור מתי לצאת ולפעמים באמת שזה לא תלוי בי- לא כל החברים שלי גרים בעיר שלי אז קשה עם הסגר להיפגש איתם, ולא כל כך שבעיר שלי יוצאים בגלל הסגר. אז עד כמה שהייתי שמחה לצאת אין לי הרבה עם מי. לנקודה נוספת היא שזה סגר! הבעיה העיקרית שלי היא שהם דוחקים בי כל כך שאפילו כשאני יוצאת אז מרגיש לי שאני יוצאת רק בגלל שהם אמרו. זה מאוד מעצבן אותי
ש. שלום! תודה על כל העשייה הברוכה לעם ישראל, מדהים כמה אפשר ללמוד מכם, ומשאלות של נוער בכלל. אשמח לשאול, איך מכירים בציבור שלנו, הציוני דתי? (הכוונה לפגישות לצורך חתונה והקמת בית בע״ה) תודה!
ש. אני מאוהבת באחי החורג וזה משגע אותי משהו לא בסדר איתי?בת 17
אין לי שום דבר שמעניין אותי. דיברתי לא מזמן עם אחותי והבנתי שאין לי שום דבר שאני אוהב לעשות או שאני מתעניין בו. כל מי שאני מכיר אוהב לעשות או מתעניין לפחות במשהו אחד ולי אין כלום. איך אני מוצא מה מעניין אותי?זכר 16
ש. הי:)לאחרונה קיבלתי הצעה על בחור (בפעם השניה, משני אנשים שונים) אני אישית מכירה אותו ומעריכה אותו מאד וחושבת שהשידוך יכול ללכת ממש טוב. מבחינתי זה עדיין לא הזמן ברמה הטכנית (אני מרגישה מוכנה לחתונה אך קודם אני רוצה קודם לסיים שנת שירות). אני ממש מתלבטת איפה גובל פה ההשתדלות לצד הביטחון (כבר פעם שניה, זה לא איזה מסר?) והאם נכון לענות תשובה חיובית למרות הידיעה שהחתונה תחכה עוד זמן?בת 18
היי😊קודם כל, כל הכבוד על המיזם!! אני מרגישה שהוא תורם לי ולעוד חברות רבות! רוב החיים שלי לא הייתי ליד בנים (מלבד אחים, בני דודים, משפחה..)גם בבית ספר וגם בסניף הכל היה מופרד כך שאין לי אינטרקציה עם בנים כלל.בבית ספר ובכללי בחינוך הדתי מדברים הרבה על כך שבנים כל הזמן חושבים על בנות, אם הם רואים בנות יפות הם חושקים בהם ושבכללי יש להם יצר תאווה מאוד חזק.בגלל שלא היה לי קשר עם בנים בני גילי אני לא יודעת איך זה, אבל האם זה באמת נכון? בגלל כל מה שחינכו אותי אני מרגישה שיהיה לי קשה לסמוך על בנים כי אני מפחדת שכל מה שמניע אותם זה רק זה.אשמח לתשובה (ואם היא תהיה מבן זה יעזור) האם באמת המחשבות האלו כל הזמן והאם הם באמת לא יכולים "לשלוט" בזה?בת 17
אהלן יש לי חברה שיודעת עליי כמעט הכל היא עוזרת לי בהמון מקרים אבל, מרגיש לי שזה לא הדדי.. שהיא צריכה עזרה היא לא פונה אליי היא פונה אל מישהי אחרת.. עכשיו האם כדאי לי באמת להעזר בה למרות שזה לא הדדי? תודה!!
ש. שלום! תודה רבה על הפרויקט:) יש לנו ילדה חדשה בשבט וקשה לה להשתלב כי אנחנו די מגובשות. איך אפשר לעזור לה? תודה רבה!!
ש. שלום רב! ותודה על אפשרות הכל כך מדהימה הזו! יש לי פיצול בהתנהגות שלי של "אני" מול ההורים ו"אני" מול שאר הסביבה... החברה. ה"אני" שנמצא עם החברה שבה אני חי מרגיש לי האני האמיתי, וזה מתבטא בזה שאני בן אדם טוב (כמובן אדם שצריך להתשפר בהמון דברים...) לעומת זאת ה"אני" שנמצא עם ההורים שונה לחלוטין... כשאני איתם אני מרגיש מחסום של כל הדברים הטובים, בכך שאני לא מצליח להגיד תודה, לא מציע עזרה, לא אומר דברי תורה, לא שר, מתפלל כדי לסיים, לא משתף ברוב רובם של הדברים שקורים לי בחיים, לא אומר אני אוהב אתכם, ועוד... ופשוט כל הדברים האלו הם דברים שאני ממש ממש רוצה לעשות אבל אני לא מצליח... יש איזשהו מחסום חזק שאני לא יודע, לא מצליח לפרוץ אותו... ואני מרגיש ויודע שההורים שלי ממש לא מכירים אותי את ה"אני" היותר טוב שהם לא רואים... ככה עד עכשיו כל החיים שלי היו וזה סבל אחד גדול! ואני נמצא במקום תורני מסויים כמה שבועות עם ה"אני" האמיתי והטוב, ואני לומד המון תורה, ומתפלל בכוונה עצומה, ועושר לכל חבר ואוהב את כולם ומנצל כל יום את המקסימום שאני יכול בדברים טובים כדי להביא את המשיח... ואז אני חוזר הביתה וקורס בכל המובנים וכל זה בגלל המחסום מול ההורים לעשות את הדברים הטובים האלו... במיוחד בתקופת הקורונה שהייתי כמה פעמים תקופה ארוכה בבית... הבעיה הזו בחיים שלי היא מובילה להרבה מאוד בעיות אחרות... אבל הבעיה הזו היא הדבר שיוביל לפתור את הבעיה הבאה והבאה...אני ממש ממש אוהב אותם! ואני רוצה לתקן! אבל המחסום לדבר איתם על זה הוא עצום! מה אני יכול לעשות כדי לפתור את זה? כדי לשבור את המחסום? (קשה לי מאוד לשאול את זה כי בכל מקרה בחיים אנשים לא יבינו את הסיטואציה והקושי של המחסום הזה). תודה רבה אנשים טובים! בן 19
ש. היי וסחטיין על הפרויקט המדהים הזה! ועל המקום לשאול! יש לי חברה קרובה שאמא שלה נפטרה לפני כמה זמן. אני יודעת שהיא צריכה עזרה בבית, עם האחים וגם עוד הרבה דברים אבל אני לא יודעת בדיוק מה להציע לה והיא ממש לא אוהבת לדבר על זה או לפתוח... מצד אחד, אני רוצה להישאר חברה ולא להיות פסיכולוגית או מטפלת או מנקה כי כאלה כבר יש לה הרבה בחיים. מצד שני, אני כן רוצה לעזור לה בצורה שלא תיפגע..
ש. אהלן:)קודם כל תורה רבה על הפרויקט! יש לי בת בשבט שהיא קצת פחות מקובלת אפשר להגיד ואין לה חבורה של בנות שהיא חברה שלהן כמו שיש לרוב הבנות, אז זה יוצא שהרבה פעמים בנות נפגשות והיא לא נפגשת כי אין לה חבורה. היא המון פעמים שואלת אותי אם אני רוצה להיפגש איתה. כשמתאים לי אני אומרת לה שכן אבל יש פעמים שאני קובעת כבר עם בנות ופחות מתאים שהיא תבוא ולא נעים לי להגיד לה לא.. אשמח שתתנו לי עצה מה אני יכולה לעשות כדי לא לפגוע בה...תודה רבה!