ש. יש לי כמה שאלות בענייני חברות (אני מתכוונת לחברות בין כאלה מאותו המין). מה נחשבת חברה? משהי שאני מעריצה? שאני אוהבת? שמדברת איתה? שאנחנו מסתובבות ביחד לכל מקום? אחת שמשחנשים איתה? איך יודעים אם החברות חזקה ואמיתית? ושהקשר הזה טוב לי (ולה/ן)... ומה המקום של כל אחת בחברות כזו? ושאלה אחרונה לסיום: איך אני יכולה לשנות את המקום שלי בחברות אם אני לא שמחה בו ורוצה לשפר אותו (ולהמשיך להשאר חברה)? בת 16
ש. היי קודם כל ממש ממש תודה הפרוייקט שלכם באמת מדהים! אז נכנסתי עכשיו להדרכה בסניף חוץ, יש חברה טובה שנכנסה איתי אבל היא עזבה וכרגע אני היחידה השבט שלי בסניף חוץ, כולן בסניף המקורי. וגם עוד לא התחלנו כי זה סניף חדש ובגלל הקורונה זה קצת נתקע. אני די מרגישה לא קשורה, כאילו זה הסניף שלי והכל אבל אני לא בצוות שם ולא חניכה וחברות שלי כל הזמן מדברת על ההדרכה ועל הצוות והכל ואני פשוט לא שם. אני אשמח לעצות :)
בגיל תיכון ולומד בפנימייה, ז"א שנמצאים אחד עם השני 24/7, מתוך כך עולות גם כמה דילמות (שרלוונטיות לא רק בפנימייה...), אתגר ששב ועולה הרבה פעמים הוא השאלה עד כמה "להעיר" ולהוכיח חברים שעושים דברים "פחות טובים"...איפה עובר הגבול, מתי לנסות להשפיע על חברים, ומתי לשחרר. הרבה פעמים נכנס גם הפאן שמי שמעיר כביכול 'הורס את הכיף', ואם ה"הוכחה" הזו פוגעת בי, האם עדיין להאיר? ב"ה אני נמצא במקום חברתי מאוד טוב ויש לי אפשרות להשפיע, אשמח אם תוכלו לדייק אותי...ושוב, תודה רבה!
ש. היי, אני לא מי שכתבה את שאלה 1176 אבל אני נורא מתחברת אל השאלה. אין לי חברות נפש, יש לי רק חברות שנחמד לי איתן כי נטו זה מה שיש, כי הן גרות קרוב או נמצאות איתי בכיתה אבל אין אף אחת שאני מתחברת אליה באמת-אין לי בנות שאני מכירה באותו וויב שלי. השאלה שלי היא בעיקרון איך אני יכולה להכיר אנשים חדשים בזמן הקורונה?
השאלה (יותר בעיה) שלי היא כזאת...אבא שלי לא מקפיד על תפילות, שחרית הוא הפסיק ממזמן, מנחה וערבית אני לא זוכרת מתי היה מתפלל בקבוע והדבר היחיד שעוד החזיק אצלו היה תפילות ערב שבת, בוקר שבת וערבית של מוצא"ש. בזמן האחרון אבא שלי הפסיק ללכת גם לערבית של מוצאי שבת. זה ממש כואב לי. (במיוחד בקורונה, שאין כל כך בתי כנסת) אני לא יודעת מה לעשות. אני מאוד רוצה שהמשפחה תתחזק אבל אני לא יכולה לחנך אף אחד. יש משהו שאפשר לעשות?
יש לי מלא חברות שחברות של בנים, האם אני צריכה גם להתחבר לבנים? או בכלל להתרחק מהם? בבית ספר שלי אני נקראת דוסה לעומת כולם בגלל שמהבית חונכתי להתלבש יותר צנוע...כדאי לי להשתנות ולהיות כמו כולם או להחזיק בדעות של הוריי?
האם אני חייב להיות תמיד עם הילדים ה"דוסים" שכביכול יותר דומים לי או שלהיות עם חבר'ה זורמים יותר, ואיך לשלב את שני הדברים האלה?
היוש. אני יודעת שכבר כל הזמן כותבים לכם תודה וכמה שאתם משמעותיים וכו'. לכאורה אני מרגישה פחות צורך לחזור על זה, אבל בכ"ז אני אומרת לכם תודה!! תודה ענקית!! כי באמת אתם כ"כ משמעותיים!! אין לכם מושג כמה! אלמלא לא הייתם פה לא הייתי יודעת מה הייתי עושה... אוקי, ולשאלה...שאלה קצת מוזרה אבל היא ממש ממש מציקה לי!!אימא שלי (שהיא האמא הכי מדהימה וטובה {בשבילי} שיכלתי לקבל!) כל הימים אוכלת (יותר נכון לועסת🤪) מסטיקים. הבעיה היא שהיא לועסת ממש בקול!! וגם כשאנחנו אוכלים ביחד ארוחת צהריים וכו' אז היא לועסת ממש בקול. זה ממש מפריעה לי ואני לא יכולה לסבול את זה!!וגם, כשמגיעים אלי חברות זה ממש פדיחות!! כוח אני יודעת שזה מציק להם ממש!!לא נעים לי להגיד לה...מה אני יכולה לעשות? תודה מראש! אין עליכם!!
היי, יש לי חברה שפשוט מדהימה ברמות. מתחשבת, דואגת, נדיבה, זורמת וכיף להיות איתה. הבעיה היחידה היא שאני לא יודעת אם להאמין לכל מה שהיא אומרת או לא. על כל דבר או נושא שיחה שיש פתאום יש לה סיפור במקרה בדיוק על משו דומה, ולפעמים הסיפורים האלה ממש נשמעים מוגזמים ולא אמינים. אני אדם שברגע שמשקרים לו פעם אחת קשה לו להאמין למה שיאמרו לו אחר כך, והסיפורים שלה לפעמים כל כך מופרכים שאני לא מאמינה להם. אני מאוד אוהבת את החברה הזאת וזה עצוב לי שבקושי יש לי אמון במה שהיא אומרת. זה כבר הגיע לרמה שגם כשהיא מדברת על דברים רציניים קשה לי להאמין למה שהיא אומרת. אני תוהה לעצמי אם זאת נטו בעיה שלי ושאני סתם משערת השערות, כי אולי כן יש סיכוי שהיא דוברת אמת אבל לא יודעת, מאוד קשה לי עם זה. אשמח אם תוכלו לעזור לי. תודה רבה!
אני יודע שזה נשמע קצת סיפור מהסרטים וגם אני לא האמנתי לזה, אבל יש מישהי שגם אני וגם אחד החברים הכי טובים שלי בקטע שלה ואני לא יודע מה לעשות עם עצמי לבנתיים לא סיפרתי לו כי אני לא יודע איך ומה אני עושה, וזה חבר שאני מדבר איתו על הכל וכל פעם שמדברים על הנושא אני אומר שאין לי כלום עדיין ואני משתגע מבפנים וממשיך לשחק את המשחק. הייתי רוצה שתעזרו לי מה אני עושה? תודה רבה על ההשקעה.
היי, יש לי חברה מדהימה ממש- היא מפרגנת, דואגת, רגישה, יוזמת, אחראית ונדיבה. למרות הכול, יש כמובן בעיה אחת שאיתה אני פונה אליכם- אני לא יודעת אם להאמין לכל מה שהיא אומרת ואני מרגישה שזה ממש פוגע ביחס שלי כלפיה וכלפי החברוּת שלנו. יש לה סיפורים מאוד דרמטיים תמיד בדיוק בזמן המתאים על הנושא הספציפי שנדבר עליו והיא אומרת עובדות שלא באמת נכונות בביטחון עצמי ומשכנעת אותי ואת האחרות שזה נכון. אני חושבת שאני היחידה ש'חשדנית' כלפיה מבין החבורת חברות שלי כי כולן וגם אני ממש חולות עליה אז אין לי עם מי כל כך לדבר על זה (וגם אם כן- זה די לשון הרע אז עדיף שלא..).אני משתדלת מאוד לא לבטא את החוסר אמון שלי במה שהיא אומרת ואפשר לומר שאני מתייחסת לזה כ"כבדהו וחשדהו", כי אני בכל זאת מאוד אוהבת אותה. אני לא יודעת אם אני מרגישה ככה כי אני בכללי חשדנית כלפי אנשים אז אני לא יודעת אם הבעיה היא בי או שהיא באמת לא מספרת את האמת ושקרנית פתולוגית, כי הדברים שהיא אומרת באמת כבר הגיעו לרמה שהיא לא אמינה. קשה לי מאוד להיות בסביבת אנשים שאני לא סומכת עליהם ולכן הנושא הזה מאוד מעיק עליי כבר מלא זמן, אז אשמח אם תוכלו לתת עצות על איך להתגבר על החשדנות ה(אולי) מיותרת הזאת או כדי להתמודד עם העובדה שהיא (אולי) שקרנית פתולוגית. תודה רבה, אני מעריכה ממש!
לאחרונה השתנתה לי הסביבה החברתית שלי וה"מעמד החברתי" מאוד עלה, אני די נבוך מכל הסיפור כי לא עשיתי שום דבר מיוחד ואני זוכה להרבה יחס... כמובן אני משתדל כמה שאפשר לעשות עם הכוח הזה הכי הרבה טוב שאני יכול - לעזור לאחרים ולתת מעצמי לאיחוד וגיבוש הקבוצה. בעקבות כך יש עניין שמטריד אותי, ישנם כמה חברים שממש מתקרבים אליי בצורה מאולצת וממש נדבקים (חנפנים?). ואני מאוד מוחמא מהעניין הבעיה שזה הרבה פעמים מעיק עליי ואני ממש לא רוצה בחברתם ואני לא יכול פשוט לומר להם את זה בפנים כי אני יודע שהם ממש יעלבו, בנוסף היו לי נסיונות לשים גבולות ולהרחיק אנשים מסוימים וזה לא כל כך עבר בהצלחה וגם לא עזר. מאוד אשמח לעצה והכוונה! תודה (;