ש. טוב ממש דחוף כי זה למחר...אז אני חוזרת ללמוד מחר... לצערי. לגמרי לצערי. היה לי כל כך כיף בבית, ועם החברות הקודמות שלי שכל כך התגעגעתי אליהן. הימים היו ב"ה מלאים, הייתה לי שליטה על החיים שלי. אין לי כוחות נפשיים לחזור. שום געגוע לחברות מהאולפנה (שכמעט לא שמרתי איתן על קשר... בסוף חברות חייבת מפגש פיזי, וחוץ מזה בסוף אני מכירה אותן שנה עם הקורונה, ואת החברות מהבית 15 שנה והן כאן לידי) התחלתי לשנוא את האולפנה בזמן הזה, מכל כך הרבה סיבות, שבאמת שאם לא היה קורונה הייתי עוברת...אין לי כוח להשקיע בנסיעות בשביל כזה מקום. וגם בפנימייה כבר לא יהיה כיף...שעות ניקיון, חובת מסכות, ואני תקועה 24 שעות עם אותן 15 בנות של הקפסולה שלי שבכלל לא בחרתי ואני לא כזה בקשר איתן. וגם לקחו את כל הבונוס של האולפנה.. החדר אוכל, הימי עיון, השיחות, השבתות, הטיולים.. נטו ללמוד ומדי פעם משחקים בקפסולות. דיי כבר עדיף להישאר בבית עד השמינית!!
אני בן 17.5 ועברנו לפני כמה חודשים ליישוב חדש, הכניסו אותי לגרעין כאן של החבר'ה ,אבל אני מרגיש שזה לא זה...אני כאילו לא מכיר אותם כל כך ולא הכי מצליח להתחבר. לפני שבוע וחצי בערך הכרתי גם כמה מהבנות של הגרעין...הן ממש נחמדות ואחת במיוחד, דיברנו בוואטסאפ קצת והיא ממש חמודה, הבעיה היא שהיא חברה של אחד החבר'ה פה, מהגרעין שלנו כביכול. וזה ממש מתסכל כי אני סוג של התאהבתי בה ואני פשוט בחוסר אונים ולא יודע מה לעשות ואיך לעשות, גם יש מצב שכל מה שאני מדבר איתה היא אומרת לו וזה כל כך לא נעים. גם ככה לא הכי כיף לי במקום החדש הזה אז לפחות שזה יילך לי בטוב לא ?!
יש לי חברה טובה. ויש לה בעיה, היא לא משתפת בשום דבר שקורה לה. אני יודעת שקשה לה, ואני יודעת שלפעמים לא טוב לה והיא אף פעם לא תאמר.. לא רק אותי היא לא משתפת אלא גם את כל החברות הטובות שלה. אני מבינה שהיא לא חייבת לספר לנו הכול אבל בשבילה, שתדבר קצת, שתפרוק. זה משפיע עליה, מרגישים .
הי יש לי שני אחים בהפרש ממש קטן של שנה יש לי אח שאני אוהבת ממש ואח שאני פחות אוהבת ולפעמים שיש לי פרצי אהבה לאח שאני פחות אוהבת אז הוא ממש מאושר מזה אבל זה קורה פעם ב.... וממש עצוב לי שזה ככה אבל אני לא מצליחה לאהוב אותו או לבוא אליו פתאום בחיבוקים ונשיקות כמו לאח שאני כן אוהבת..
שלום! כשחברה שלי עצבנית\ עצובה\ מאוכזבת ממשהו, אני מנסה לעזור לה, הבעיה היא שאני לא יודעת איך. אני אומרת את מה שאני הייתי רוצה לשמוע באותו הרגע ולפעמים אני חושבת שזה לא מספיק לה. לדוגמה, לפעמים היא צריכה שיהיו אמפתיים ורק יגידו לה שהכול יהיה בסדר ושהכול לטובה, לפעמים היא צריכה שאני אוכיח אותה ואגיד לה שהיא טועה ואנסה להצדיק את הצד השני ויש גם מקרים שהיא פשוט רוצה לפרוק ושאני לא אגיב או אשאל שאלות וכדומה. רציתי לשאול איך אני יכולה להיות חברה יותר טובה ולדעת תמיד איך ובאיזה אופן היא רוצה שאני אהיה שם בשבילה? אני מצטערת אם השאלה הזאת יותר מידי ספציפית אבל אני ממש מרגישה שהיא תמיד עוזרת לי ואני לא תמיד שם בשבילה כשהיא צריכה את זה...
היי (: לא אני שאלתי את השאלה אבל אשמח לעוד פירוט ממי שענתה על שו"ת 1086. לא כתוב את השם שלה...אני מדריכה שנה שנייה ומרגיש לי שהקורונה די דפקה את הקשר האישי עם החניכות. יש לך רעיונות איך כן לעבוד על זה בייחוד בתקופה הזו? חניכות בכיתה ה'...חשוב לי לציין שהן לא עצמאיות, וההורים לא הכי זורמים שיש. תודה לך!!!
יש לי בעיה, ב"ה כן יש לי חברות. אבל הבעיה שכל אחת חברה שלי בנפרד. אין לי באמת קבוצה של חברות שאני איתן כזה, אין לי "חבורה כזה". ותמיד מרגיש לי לבד כי אם נגיד באלי לקבוע עם חברות זה תמיד יהיה עם כל אחת בנפרד. כי גם החברות שלי לא כל כך חברות אחת של השנייה.. מי שדיברתי איתה עלזה אמרה לי שזה ממש טוב שיש לי חברות טובות, גם אם אין לי באמת קבוצה כזאת. איך אני יכולה להצליח באמת להיות שמחה ולהסתפק בחברות שיש לי? ותודה ענקית! בת 16
עכשיו חודש ארגון בסניף, ואני בסניף שהוא לא ממש דוס- בכלל לא. כל המדריכים נוגעים אחד בשני, חצי מהצוות חילוני בכלל והקללות שם עוברות כל גבול. אני בטוב ב"ה!! מרגישה תורמת, שמחה שאני פה בשביל החניכים שלי! הבעיה שכל הזמן חוזרת לי זה השמירת נגיעה. אני ב"ה שומרת נגיעה וגם ממש לא מעניין אותי לתת כיף לאחד המדריכים בצוות אבל זה כבר נהיה ממש ממש קשה! בזמן שמישהו מקפיץ מישהי על אופניים, או שמישהו יושב ליד מישהי אני צריכה להיות בצד. וזה שובר, באמת שובר!!אני צריכה לוותר על כל כך הרבה דברים בשביל לשמור נגיעה. זה עד כדי כך שווה את זה? מה אני עושה כדי להמשיך להיות חזקה?
הי, עברתי פגיעה מינית לפני כמה שנים ומאז אני בטיפול פסיכולוגי ומשקיעה המון אנרגיות להילחם ב'תופעות לוואי' של הפגיעה...לפני שהתוקף פגע בי כבר היינו ביחסים גרועים.. הוא היה מאוד אלים מילולית ופיזית ולכן נידינו אותו מהחברה שלנו וגם אני וחברים שלי זרקנו מילים לא יפות לכיוונו, לכן הוא היה בודד. אני לא אסלח לו בזמן הקרוב אבל השאלה שלי היא אם אני צריכה לבקש סליחה על מה שאני עשיתי בלי קשר לפגיעה. אני יודעת שאין הרבה ילדים בגילו ושאני גרמתי שחלק מהילדים בגילו לא יתקרבו אליו..
היי אני בן 15 ומדריך בני עקיבא בשבט מעפילים (עומדים להיות הרא"ה- הם בכיתה ח') שנה ראשונה. הרבה פעמים קורה לי שאני חושב על מה ההבדל בנינו לבין החניכים, כאילו זה בסך הכול שנתיים הבדל! אומנם יש לי יותר ניסיון ולפעמים יותר הבנה והעמקה, אבל בסופו של דבר זה לא הבדל כל כך משמעותי! יש לי חניך שעושים עליו סוג של חרם, אני לא בדיוק איך עושים עליו את זה, כאילו איך אתם יכולים לעשות חרם על ילד עם אתם בזומים ואתם פוגשים אותו פעם בשבועיים?!? לפני שבוע החניכים עשו מן ערב שבט משלהם (אין לנו אישור לעשות פעולות פרונטליות...) והם הזמינו אותנו. בסוף הערב ישבנו כמה מדריכים עם חניכות מהשבט, במהלך השיחה הם אומרות לנו שחלק מהבנים עושים סוג של חרם על ילד והם לא מדברים איתו, לא ידוע לי שהם עושים משהו מעבר לזה אבל הם פשוט לא מתייחסים אליו או שמדברים מאחורי הגב עליו. התאפקתי שלא לבכות שם, איך זה יכול להיות שהחניכים שלי עושים את זה?!! בסוף הערב חזרתי הביתה והתחלתי לבכות, מה אני עושה עכשיו איך לשנות את זה?! להפסיק את הפעולות ולהגיד להם לתקן את זה? לעשות להם פעולות על זה? איך אני אעביר להם שמה שהם עשו לא נכון? איך אני אעזור לילד? הפסקנו לעשות פעולות בזום כי הם לא נכנסים, אנחנו מחכים לאישור לפרונטלי, אבל בינתיים מה נעשה?! החניך שלי פשוט יתפרק בזמן הזה! דיברתי איתו למה הוא יצא באמצע הערב והוא אמר לי שזה בגלל שקשה לו עכשיו מבחינה לימודית וחברתית ושכרגע הוא עמוס, והוא ביקש ממני לא לעשות כלום! איך אני לא אעשה!? הילד הזה לא עשה כלום! זה לא כמו ילדים אחרים שתגיד שיש לו איזה בעיה גופנית או דיבור מוזר! זה לא החיצוניות אלא הפנימיות! יש לו דעות שונות, זה כל ההבדל! הוא ילד כזה מתוק ונחמד! איך אני אוכל להשפיע על השבט ככה? חוץ מזה שיש בינינו כולה שנתיים! לא עברנו הכשרה בשביל דבר כזה! אף אחד לא עבר!
אני חיה במשפחה דתייה שמאוד מקבל כל דבר חוץ ממה שאסור בהלכה.. תמיד חייתי בידיעה שמה שההורים חינכו אותי זה מה שהכי הכי נכון כמו כל ילד. מה שבזמן האחרון מתחיל טיפה להשתנות, אני מתחילה לחשוב איפה אני נמצאת מהבחינה הדתית, איך אני רוצה לחיות, ואני חושבת וזה שונה מאיך שההורים שלי חינכו אותי אבל אני יודעת שאם אני אגיד להם את זה או אפילו אתחיל להתנהג טיפה אחרת הם יקבלו את זה נורא קשה. בת 14
ש. בזמן האחרון שמתי לב על מישהו שאני מכירה מהסניף שעובר עליו משהו ,אחרי הרבה מחשבות אם זה נכון דיברתי איתו והוא סיפר לי שהוא בתקופה לא כזה טובה והביטחון העצמי שלו ירד (הוא מאוד מקובל בכל מקום ותמיד עם מלא ביטחון) אני גם רואה את זה יותר מאז שהוא אמר. איך אפשר לעזור לו? בלי לעבור את הגבול הדק בין בת לבן ...