*ש.* בנוגע לשאלה 195 על הלהט"בים. אנשים לפעמים שואלים אותי אם אני מסכימה עם השלטי חוצות שמכריזים "אמא+אבא= משפחה" מה אני אמורה להסביר? שאני מסכימה עם התוכן אבל לא עם הדרך התבטאות? כי אז זה יוצא כאילו הדתיים סותרים אחד את השני, לא?
*ש.* שלום, אני מדריך של שבט הרא״ה בבנ״ע, לפעמים אני מרגיש שאני גדול מהחניכים שלי רק בשנתיים ושאין לי את היכולת ללמד אותם או להעביר להם מסרים. העולם הרוחני שלי לא עצום ואין לי המון ידע לתת להם, אני רוצה להיות דמות משמעותית בשבילם. יש לנו בשבט ילדים מאוד בוגרים, לפחות יותר בוגרים ממה שאני הייתי בגילם, ואני לא יודע אם אני בדרך הנכונה בכלל. תודה רבה
*ש.* אני ממש נפגעת ממילים.של אנשים, של החניכות, החברות וסתם אנשים... הן פוגעות בי המילים שהם אומרים... וכמה שאומרים לי לא לקחת ללב זה קשה ואני לא מצליחה להתגבר... וכ"כ בא לי להמשיך ולא להתייחס לכל דבר שאומרים, לא להפגע מכל דבר ולא לקחת ללב... איך אני אמורה לעשות את זה??
*ש.* היי, יש לי הרבה חניכות, ולאחרונה חניכה אחת שאלה אותי אם אני אוהבת את כל החניכות באותה מידה... לא ידעתי מה להגיב, הרי ברור שאני אוהבת כל אחת ואחת מהן, אבל לא את כולן באותה מידה... מה אני אמורה לעשות להבא?
*ש* ישנה חלוקה של המצוות לשתי קטגוריות: בן אדם לחברו ובן אדם למקום. אבל יש מצוות שנראה כביכול שלא נמצאות בשום קטגוריה- לדוגמה "טהרת המשפחה". איך זה מסתדר? כמו כן, איך אפשר בכלל לעשות את ההפרדה הזו? הרי אלוקים אמור להיות בכל דבר בחיים שלנו ונראה שההפרדה הזו חותכת את הקב"ה מחלק מהמצוות. לדוגמה, אם פגעתי בחבר, חוץ מבקשת הסליחה ממנו, למה אני לא מבקשת סליחה מה'? שהרי סוג של פגעתי בו (כמובן שלא באמת) כשלא קיימתי את המצווה שהוא נתן וחייב אותנו בה. לדוגמה מצוות כיבוד הורים, מצווה שבמבט שיטחי נראית בן אדם לחברו- מתגלה כבן אדם למקום. שהרי יש האומרים שמי שיש לו בעיה בכיבוד הורים, יש לו בעיה בקשר עם הקב"ה. יותר מזה, כפי שספר החינוך אומר, השורש למצוות כיבוד הורים הוא הכרת טובה להם וכל שכן לריבונו של עולם. אם כן, ישנם מצוות שנמצאות בשתי "הקטגוריות". איך זה מסתדר?
*ש.* איך היחס שלנו אמור להיות כלפי קהילת הלהט"ב? לתמוך? להתעלם? להתייחס כאילו הם לא כאלה?
*ש* היי. אני לא מבינה למה אומרים את הפתגם "נשים הן רכוש", לדעתי כל בני האדם שווים, ומבחינתי אין מצב כזה שהאדם יהיה גדול מהאישה. חבר שלי אומר לי כל הזמן על כמה שהוא אוהב אותי וכו' וזה נחמד ונעים אבל את המשפט "נשים הן רכוש" אני לא יכולה לשמוע
איך אפשר להתמודד עם הזמן? אני שמיניסטית, וכרגע יש את כל אירועי פורים ובכללי.. אני נהנית מהם ממש למרות הכל ומתקשה לעכל ששנה הבאה לא יהיה לי את זה. לא יהיו לי את החברות האלו שמבינות את השמחה הזאת בלב שמגיעה משום מקום בחודש אדר, את ההרקדות, ההכתרה.. פשוט מפחדת שזהו מכאן אני כבר צריכה לא רק לדאוג לעצמי אלא ממש לייצר אווירה בעצמי לעצמי וכל כך קשה לי לקבל את זה שעוד שנה לא אהיה עם החברות הכי טובות שלי.. שלא יהיו מבחנים ושלא יהיו כל העיניין הזה של שכבות וכיף. שלא תבינו לא נכון, אני שמחה לעבור שלב בחיים, אבל מרגיש לי אכזרי קצת המעבר הזה עכשיו ואני קצת מתוסכלת ממנו כי אני רוצה להגיע עם פול גז אבל עדיין לחוות חוויה דומה למה שאני חוויתי באולפנה או יותר אפילו אבל איך אפשר להסתמך על זה?
איך מפסיקים להיות אובססיביים לגבי משהו או מישהו?
מה המינון הנכון בין עזרה לזולת לאכפתיות עצמית?
היי יש מישהו שממש פגע בי בעבר בקטע שהוא עשה לי הרבה רע באופן מתמשך, ממש הרבה זמן ואני יודעת שמבחינתו הכל היה בשביל שיהיה לי טוב והוא עשה את הכל לטובתי, אבל מהצד שלי זה גרם לי לצרות. אני יודעת שהכל זה רצון ה' ושאם זה קרה הוא כנראה רצה שאני יעבור את זה אבל קשה לי להשלים עם העובדה ובא לי שכולם ידעו שמגיע לו רע בחזרה. מה אפשר לעשות עם זה??
היי יש לי חברה שאני מקנאה בה. אני לא רוצה חס וחלילה שיהיה לה רע אבל אני רוצה קצת להיות כמוה. ואנחנו נורא דומות באופי ואני מפחדת שאני מחקה אותה ואני לא נשארת אני. מה אוכל לעשות?