ש. היי, קראתי בהמון מקומות, בעיקר חסידות שמדברים על זה שצריך לבטל את עצמך, לצאת מהמקום האגוטצנרי. ככה מגיעים למקום של אושר, משמעות שמחה וכו וכוזה נשמע מטורף, להגיע למצב שלא רק האינטרסים שלך עומדים בראש וכו וכו. ביטול האני נשמע באמת משהו גדול שהייתי רוצה ללמוד ולהצליח ליישם.אבל אני לא מוצאת איך, זאת בעצם הפואנטה של השאלה הזאת. איך מצליחים לבטל את האני? מה הצעדים הפרקטיים? בכל מקום אני רק רואה מה התוצאות הטובות של זה ולמה זה חשוב. אבל לא מה הצעדים הפרקטים לזה.
ש. היי. קודם כל, כל הכבוד על הפרוייקט, ועל ההשקעה האישית של כל אחד ואחד משותפיו, זה מאוד מועיל וממש מלאכת קודש. יש לי בעיה כבר הרבה שנים, שמגיעה אלי משני כיוונים, מאוד קשה לי לקום בבוקר, ומאוד קשה לי ללכת לישון.(וכמו שברור מאליו הן רק מחזקות אחת את השנייה.) גם ביום שהלכתי לישון בזמן אני לא יודע שאני אצליח לקום, ברור שביום שאני הולך לישון באחת בלילה אם אני אגיע לתפילה זה יהיה כמעט נס גמור.אני מרגיש שלקום בבוקר ממש חשוב לי, וממש משפר לי את כל היום, אבל במיוחד שאני בתקופה האחרונה בבית, אני לא מצליח כל כך לקום. גם אם התעוררתי כי אבא שלי העיר אותי או משהו בסגנון, אני פשוט חוזר לישון, אפילו אם כבר קמתי, אני פשוט לא מצליח מספיק "לרצות להעורר" כשאני קם, ואני פשוט חוזר לישון ואז אחר כך אני מתבאס על זה במשך שאר היום.הבעיה שזה כבר לא פעם לא ראשונה לא שנייה ולא שלושים ולא חמישים שאני לא קם, ואני פשוט לא מצליח למצוא איך לקום, וזה גם כבר מתחיל לפגוע לי בשמחה.מה לעשות? תודה רבה מראש על העזרה!
ש.היי ממש תודה על הפרוייקט המדהים! אתם לא מבינים כמה זה עוזר לייי 🙏🏻🙏🏻אוקיי אז ככה, בזמן האחרון ברוך ה' אני התחזקתי מאוד בלימוד תורה. כמעט כל יום אחרי הבית ספר אני יושבת לפחות איזה שעה וחצי ומקשיבה לשיעורי תורה של כל מיני רבנים ביוטיוב ובווצאפ. באמת לומדת מלא דברים חדשים ומרגישה שזה מוסיף לי המון. הבעיה היא שאני מרגישה גם הרגשה ממש לא נעימה שאני לא מספיק טובה ושהרמה של תורה שיש לי היא נמוכה ושאני אף פעם לא יהיה צדיקה באמת בעיניי ה׳ ושאין סיכוי שאני אצליח לעבוד על המידות שלי בצורה שאני מתכננת.. פשוט אני מרגישה כל כך קטנה בעולם הגדול של היהדות.. כשאני שומעת שיעורים אז מדברים על עבודת המידות ואיך להיות בן אדם יותר טוב ואני רואה שיש בי כל כך הרבה על מה לעבוד וכל כך הרבה דברים לא חיוביים שזה באמת מייאש אותי ומרגיש לי כל כך רחוק להגיע עד לשם..לא יודעת מאיפה בכלל להתחיל ואיך להוציא את ההרגשה הלא טובה אחרי שאני שומעת שיעורי תורה על עבודת המידות?
ש לא יודעת ככ מאיפה להתחיל אבל ככה:כשמסתכלים עליי או מדברים איתי אנשים מגדירים אותי כ״דוסית״. אבל אני ממש מרגישה בתוכי רצון להתחזק. אבל לא סתם בדברים קטנים, יש לי ממש חלום להיות צדיקה אמיתית. לא בקטע של להיות ידועה/מפורסמת אבל בקטע של ממש לחיות ולנשום את התורה תמיד. כל יום וכל היום. האנשים שאני הכי מעריצה בעולם הם לא אנשים מפורסמים או אנשים עשירים או זמרים או שחקנים. אני הכי מעריצה את הצדיקים הגדולים, את הרבנים ואת הרבניות שפשוט מקדישים את כל חייהם למען התורה. אני באמת רוצה להיות כמוהם אבל אני ככ רחוקה משם!! אין לי מושג מאיפה בכלל להתחיל והאם יש לי בכלל סיכוי להגיע להיות צדיקה באמת?
ש. היי, מה נשמע? האמת שכבר ממש מאוחר ולימודים מחר אז אני אנסה לעשות את זה מהר.. כאילו קורה לי שבנות מבקשות ממני עזרה בלימודים (ואני לגמרי סבבה עם זה!!) אני לא יודעת כל כך איך לרשום את זה מבלי שאני אצא מתנשאת.. וגם אני לא רוצה לא להיות הוגנת כי גם אני מלא מבקשת עזרה מבנות להעתיק חומרים והכל וכמו שעוזרים לי אני שמחה שאני יכולה לעזור אבל איך לומר, לפעמים זה קצת עובר את הגבול.. לפעמים אני מתכוונת להיום, עכשיו אנחנו יום לפני מבחן אז זה סבבה פשוט מלאמלא בנות פנו אליי בפרטי וביקשו עזרה, וכאילו גם אני צריכה ללמוד וזה שאני עוזרת זה גם עוזר לי פשוט הרגשתי היום שזה היה יותר מידי... אני לא באה להאשים אף אחת כי בנות לא יודעות שאחרות רושמות לי ואחרות לא יודעות אבל באמת שהרגשתי שזה יותר מדי. מה גם שאני לא כ"כ מרגישה טוב היום.. (לא שסיפרתי למישהי אז שוב אני לא מאשימה אפאחת). הקטע הוא שאני לא מצליחה לומר לא. ממש לא נעים לי לומר לבנות לא כי גם אני לא ארצה שיאמרו לי לא, אבל אני מרגישה שהיום זה היה בשבילי יותר מידי..
ש.היי(: לאחרונה אני מרגישה , ובטח שבעקבות תקופת הקורונה, שאני לא מספיק מחוברת לעצמי יודעת מה אני רוצה ומה אני אוהבת , מה נכון לי ומה לא .כאילו התחושה שלי היא שככה שורדים מנסים להנות לפעמים , אבל שאני מנסה לחשוב מי אני ומה מגדיר אותי יהיה לי קשה כי אני לא מחוברת לרצון הפנימי ובעקבות זה לרצון ה'..
ש. הי, קודם כל תודה רבה על ההזדמנות לשאול שאלות בצורה כזאת, זה ממש לא מובן באליו, מעריכה♡ ועכשיו לשאלתי, אני בכיתה ט, פעילה בלא מעט תנועות נוער דיי גדולות בארץ, ויוצא לי לעבוד ולהיות בקשר עם בנים..אני מאוד משתדלת לשים קווים אדומים איפה שצריך אבל, וזה אבל גדול, אני מאוד מהירה ולא נמרחת בדברים שאני עושה (לא בקטע מתנשא, אני פשוט רוצה שתבינו בצורה הכי מדוייקת) ולפעמים יוצא שאני קצת מתעצבנת, צועקת, (בשביל שדברים התקדמו יותר מהר) וכו.. האם בסופו של דבר כשאני אגדל וארצה להתחתן בעז"ה זה ישפיע על זה??(כי ככה הבנים מכירים אותי..)בת 14+ ואם אפשר לבקש שבן יענה על זה משתי סיבות.. א. לבנות יש תשובות רוחניות מדיי וקה לי לקבל אותם.. ב. אני רוצה לדעת באמת מה בנים חושבים על זה
ש. בשישיסטית.עברתי חמישית מזעזעת בהרבה מאוד מובנים.אחד הדברים שממש מפריעים לי במצב החברתי שלי, זה שאני מקובלת. אבל ממש.יש סביבי המון בנות, אני זאת שיוזמת דברים מגניבים לגיבוש, ולאולפנא, ומוראלים, ויצרתית וזה.המדריכה שלי אמרה לי בשיחת פרידה בסוף החמישית שהראש אולפנא אמר, שאם לא הייתי באה ללמוד באולפנא פשוט לא הייתה להם חמישית.אני ממש אוהבת את היוזמה שלי, ואת היצירתיות וההנהגה, אבל יש דבר אחד שמפריע לי-בגלל שיש סביבי כל הזמן בנות, אני לא קשורה לאף אחת..יש לי מעל 100 בנות שאוהבות אותי ב"ה, אבל אין לי את החבורה הקרובה הזאת לצאת איתה ולצחוק איתה ולפרוק לה. הכל אצלי בגדול- אם אני רוצה לצאת עם חברות לים או משהו אז זה כל השכבה, אם עושים שבת חברות אז זה כל הכיתה. כל מקום שאני נמצאת אני מלווה ביותר מדי בנות.. בא לי חבורה קטנה כזאת מגובשת, שתצחק איתי ותכיר אותי באמת ותאהב אותי. כרגע פשוט כל השכבה מכירה אותי באותה רמה- הילדה התותחית הזאת שמרימה את השכבה ומוראליסטית ואיכותית ומאוהבת באולפנא וכל מיני סטיגמות (מקסימות!) שהלבישו עלי.גם חברה אחת זה מספיק!! אבל מישהו להשען אליו.. בא לי שיהיה מישהי שאני אתגעגע אליה, ולא משהו (עשיה מטורפת)
ש. איך אני יכולה לא לקנא?יש לי חברות שלדוגמא יש להן הרבה אחים אז כולם מעסיקים אחד את השני ולא משעמם להם אף פעם ועוד חברות שנוסעות כל הזמן לשבתות כיפיות עם המשפחה שלהן ואני משועממת בבית או סתם חברות שהולכות לפעילויות נחמדות מהתנועת נוער שלהן שאני לא נמצאת בה ואני פשוט כל הזמן מרגישה קנאה לא משנה מה הן עושות אני מקנאה וחושבת שהלוואי ולי היה ככה איך אני יכולה להפסיק לקנא את הקנאה הזאת שהיא אפילו לא על מידה טובה שיש להן אלא על דברים שיטחיים איך אפשר לעבוד על המידה הזאת?
רימיתי במבחן. תודה על המקום הזה לשאול שאלות. אשריכם. היה לנו מבחן כבוד. ורימיתי. אני מרגישה רע עם עצמי אבל אני יודעת שלא יכולתי לעבור את המבחן בדרך אחרת. מה אני עושה עם זה? להגיד למורה שלי שרימיתי? היא לא תסמוך עלי לעולם. בת 15
היי אז אני נערה בת 13 ויחסית לגיל שלי אני בוגרת מאד ופתוחה לכולם. (חייבת לציין שעד מלפני שנה הייתי סגורה מאד)עכשיו הבעיה היא שאני לא מצליחה לשמור על הסודות והפרטיות שלח וזה גורם לי לבעיות.כי זזתי מקיצוניות אחת לקיצוניות אחרת, אני מאד משתדלת לדעת לא לספר לכולם הכל אבל זה קשה.. (כמובן שאני שמחה על זה שאני יותר פתןחה ומודה למדריכה שלי שבזכותה נפתחתי)אפשר יעוץ?מקווה שתבינו אותי.. בת 13
ש. שלום רב! ותודה על אפשרות הכל כך מדהימה הזו! יש לי פיצול בהתנהגות שלי של "אני" מול ההורים ו"אני" מול שאר הסביבה... החברה. ה"אני" שנמצא עם החברה שבה אני חי מרגיש לי האני האמיתי, וזה מתבטא בזה שאני בן אדם טוב (כמובן אדם שצריך להתשפר בהמון דברים...) לעומת זאת ה"אני" שנמצא עם ההורים שונה לחלוטין... כשאני איתם אני מרגיש מחסום של כל הדברים הטובים, בכך שאני לא מצליח להגיד תודה, לא מציע עזרה, לא אומר דברי תורה, לא שר, מתפלל כדי לסיים, לא משתף ברוב רובם של הדברים שקורים לי בחיים, לא אומר אני אוהב אתכם, ועוד... ופשוט כל הדברים האלו הם דברים שאני ממש ממש רוצה לעשות אבל אני לא מצליח... יש איזשהו מחסום חזק שאני לא יודע, לא מצליח לפרוץ אותו... ואני מרגיש ויודע שההורים שלי ממש לא מכירים אותי את ה"אני" היותר טוב שהם לא רואים... ככה עד עכשיו כל החיים שלי היו וזה סבל אחד גדול! ואני נמצא במקום תורני מסויים כמה שבועות עם ה"אני" האמיתי והטוב, ואני לומד המון תורה, ומתפלל בכוונה עצומה, ועושר לכל חבר ואוהב את כולם ומנצל כל יום את המקסימום שאני יכול בדברים טובים כדי להביא את המשיח... ואז אני חוזר הביתה וקורס בכל המובנים וכל זה בגלל המחסום מול ההורים לעשות את הדברים הטובים האלו... במיוחד בתקופת הקורונה שהייתי כמה פעמים תקופה ארוכה בבית... הבעיה הזו בחיים שלי היא מובילה להרבה מאוד בעיות אחרות... אבל הבעיה הזו היא הדבר שיוביל לפתור את הבעיה הבאה והבאה...אני ממש ממש אוהב אותם! ואני רוצה לתקן! אבל המחסום לדבר איתם על זה הוא עצום! מה אני יכול לעשות כדי לפתור את זה? כדי לשבור את המחסום? (קשה לי מאוד לשאול את זה כי בכל מקרה בחיים אנשים לא יבינו את הסיטואציה והקושי של המחסום הזה). תודה רבה אנשים טובים! בן 19