ש. אני לא מאמינה שאני חוזרת בפעם השלישית אבל אין ברירה.. עניתם לי על 2 השאלות ששאלתי על מדריכה חברה שלי ניסיתי לעשות מה שאמרתם והבנתי שאני פגועה עדיין ממנה.. פתחתי את זה בפניה ולא הצלחנו לסדר את זה ביננו אז החלטנו שאנחנו עושות הפסקה של שבוע כדי לראות מה לעשות.. היא מבחינתה עברה את זה זה רק אני לא.. אני לא מבינה איך ממשיכים הלאה?? אני לא מבינה את המשמעות של סליחה, מה זה אומר לא להיות פגועה יותר? ואיך יודעים מתי אני אהיה מוכנה להמשיך את הקשר?? אני לא יודעת איך להתנהג עם הפגיעה הזאת זה הפעם הראשונה בשלוש שנים!
שמתי לב שאני הרבה במחשבה מה אחרים חושבים, ואם הייתי בסדר בסיטואציות.. וזה קשה לחיות ברדיפה אחרי זה .. איך אפשר להשתחרר מזה?
שלום! קודם כל, פרויקט מדהים!! תודה רבה לכם!אז ככה- יש לי קטע, לפעמים שאני שומעת שיעורים, אז מרגיש לי שיופי מעולה ומצוין אני מגיעה למקום גבוה, ואני שומעת דברים גבוהים, אבל אחכ זה מרגיש שזה 'סותם' לי את החיות, את השמחה הפשוטה של החיים... אני יכולה לחייך ולהראות רגילה, אבל לפעמים זה פשוט קורה, וזה מבאס שהתורה שאני רוצה לחיות דרכה ואיתה את החיים שלי, אני לא נהנית ממנה ומרגיש לי שהדיבורים הגבוהים, הרשמיים והיפים מעלים אותי מידי למעלה והחיים כבר מרגישים לי מדויקים אבל מבאסים...ככה זה גם בהתבוננות שלי עם עצמי, אני יודעת לדייק לעצמי ואני יודעת לחשוב עם עצמי הרבה, ולכתוב, אבל מרגיש לי שהחשיבה וההתבוננות פשוט חונקים אותי..... אני אחזור ואומר, אני יודעת שהתורה היא תורת חיים, והדיוק הוא נכון לי, אבל שוב.. קשה לי בעניין....אני אשמח לעזרה שלכם... תודה!
אני די סבבה עם חברות, לא איזה וואו אבל בה סבבה. כשהייתי קטנה לא היו לי חברות בכלל ולכן עכשיו עם החברות גם עם החברות הכי קרובות עדיין מרגיש שהן עושות טובה ולא באמת כי הן רוצות את הקשר הזה, לא משנה כמה הן יסבירו וכמה נהיה קרובות תמיד כשטיפה מרגיש שאולי הן לא מעוניינות בקשר אני לוקחת 10 צעדים אחורה וזה פירק לי הרבה קשרים... וגם בחברה חדשה אני בטוחה שמתייחסים אלי רק כי עושים לי טובה ורואים שאני לא מוצאת את עצמי. זה לא נחמד לי המצב הזה, אני פשוט לא יודעת ולא מצליחה ליצור קשרים שארגיש לגמרי בנח ושאהיה בטוחה שזה בא מרצון אמיתי ויותר מזה קשה לי לשמור על קשרים כי כל קצר קטן גורם להתרחק ומחשבות שזהו היא יותר לא רוצה את הקשר הזה.
קודם כל תודה על הפרויקט המהמם והתשובות התומכות..בעבודה עם צוות, לפעמים קשה לי ואני מרגישה שאני צריכה שיהיה לי את המקום שלי והכל יהיה שווה..אשמח ממש לקבל טיפים לעבוד על מידת הקנאה ולשמוח יותר במה שיש לי, ולהאמין שיש לי את המקום שלי ואף אחד לא יכול לקחת לי אותו ואני לא צריכה לחשוש או לקנא במישהו אחר..
היי:) כרגע אני לא מתלבשת הכי צנוע, כלומר לא גופיות ושורטים עכשיו אבל לא חצאית עוברת ברך או חולצה אחרי המרפק.. ובזמן האחרון יצא לי להרגיש שאני קצת רוצה להתחזק בזה. אבל יש לי בעיה, אני פשוט מרגישה מכוערת עם בגדים כאלה, אני לא מצליחה להיות עם שמלה עוברת ברך בלי להרגיש דוסה רצח, או בלי להרגיש שאני צריכה להתחיל להתלבש בסגנון נורא מסוים שקיים בדכ עם בגדים כאלה.. במה שאני לובשת עכשיו (שזה לא עד כדי כך נורא, פשוט קצת מעל הברך) יש הרבה יותר חופש בסגנון שלי ואם אני מוצאת חצאית אז הרבה יותר נוח לעגל כלפי מעלה כלומר שהיא תהיה טיפה יותר קצרה. זה כאילו יש ממש סגנון מסוים של בגדים שהם צנועים ואז זה גם נורא מכניס אותי לתבנית מסוימת שאני לא רוצה להיות בה. איך אפשר להתחיל בלי לשנות לגמרי את כל הסגנון של מתלבשת בו או את הדרך שבה אני נתפסת בעיניי אחרים רק כי החצאית שלי ארוכה יותר, כי בתכלס שום דבר בי לא השתנה
הי, אז קודם כל ממש תודה רבה על הפרוייקט המיוחד הזה, אני בכללי אדם שלא משתף כל כך אז ככה לפחות יש לי מקום פה;-) אז אני ממש מתוסכלת מעצמי! מאוד! אם פעם חשבתי שאני רוצה לעשות שינוי בחיים שלי עכשיו אני מבינה שאני חייבת לעשות שינוי בחיים שלי דחוף! ואני אסביר: בזמן האחרון אין לי כח לכלום פשוט לכלום! אני ממש מתוסכלת! אני כבר תקופה ממושכת הולכת לישון בלי לשים פיג'מה, בלי לומר קריאת שמע, אני בקושי מתפללת, וגם שאני מתפללת זה תפילה קצרה, עכשיו נגיד בלמידה מרחוק יש לי מחשב אז אני כותבת בו את כל החומר של הלימודים, אתמול לא שמרתי את המסמכים למה? כי לא היה לי כח, וכצפוי הם נמחקו. אני המווון חושבת על הנהגת ה' בעולם, על כמה אנשים נפטרים וכמה רע, ואני יכולה אפילו להרגיש סוג של בגידה בה', ממש ככה! עוברות לי בראש מלא מחשבות רעות על ה'! אני רוצה להיפטר מהם! אני רוצה לאהוב את ה' באמת! אני מתוסכלת! אני לא לומדת, לא עושה עבודות, שיעורי בית, מטלות כלום! ואני בכיתה י"ב איך אני אמורה לצאת לחיים אחר כך, אני ממש מיואשת וחייבת בדחיפות עצות להשתנות כי אני התייאשתי מעצמי. אני אבדתי את השמחה, אני בסך הכל רוצה להיות טובה יותר, אבל אין לי כוחות! קורים כל כך הרבה דברים עצובים, איך אפשר להתמודד. לא שיתפתי אף אחד, אז לפחות אני יכולה פה! אשמח שתעזרו לי דחוף! תודה רבה:-)
אופטימיות ושמחה לעומת ריאליות- איך משלבים בין השניים בשביל להישאר מציאותיים ובנוסף שמחים ואופטימיים?
יש לי קצת בעיה של להתמיד בדברים.. אני מתחילה משהו בהתלהבות וסקרנות אבל אח"כ אין לי כוח לסיים וזה פתאום משעמם אותי, איך אפשר להתמיד בלי לפרוש באמצע? בת 18
אהלןן, כל הכבוד על הפרוייקט המטורף! רציתי לשאול, אם יש לכם המלצה למשהו שאני יכולה ללמוד.. משהו כזה לנשמה, שיקרב אותי לקב"ה ובכללי שיעשה לי טוב :) ספר או חוברת או כל דבר בסגנון.. תודה רבה!! בת 15
כבר די הרבה זמן שזה מציק לי, אני מרגיש שאני רך, או קר... אני אסביר. זה לא שאני נפגע בקלות, אם בכלל, או שלא אכפת לי מספיק, כשיש דיונים או דברים שאני מרגיש להוט עליהם אני לא מצליח באמת להתלהט. בעבר ניסיתי להתגבר על הכעס שלי, לא הייתה בעיה רצינית אבל התחלתי להיות מאופק. מאז אני לא מצליח לכעוס או להכנס למכות גם כמשחק עם החבר'ה.. אז קודם כל, אני הגעתי למסקנה שאני צריך את זה ושזה רע שאני כבוי. איני? זה באמת רע? שנית, אני מרגיש שזה משקף את עבודת ה' שלי גם כן. אי רוצה להיות יותר קנאי, אחד שיותר אכפת לו כמזלזלים ודברים כאלה, אז איך אני יכול לעשות את זה?
ש . היי ,אח שלי הגדול עשה מעשה נוראי, אבל הוא לא מתחרט עליו. הוא בוחר ללכת בדרך הזאת. וכל פעם שאני נזכרת באותו יום אני נכנסת לטראומה. אהבה העצומה שלי אליו שלא תלויה בדבר, הולכת ופוחתת כל פעם שאני רואה אותו. היא הולכת ודועכת. ובגלל שהוא אח שלי, נפער אצלי חור בלב שאני לא יודעת אם כבר לא מאוחר מדי כדי לאחות אותו. ואני לא מפסיקה לנסות להחזיר אותו לדרך שהוא בכח סטה ממנה. מה אני יכולה לעשות? בת 16