היי אני בדילמה, אשמח לעצה.. אני ממש ממש אוהבת לעזור ולפרגן. כשמישהו חשוב לי אני הולכת עד בסוף לעשות את כל מה שאפשר כדי שיהיה לו טוב, במיוחד כשזה נוגע לחברות שלי. הבעיה היא שקורה לי די הרבה שאני מתאכזבת מאנשים, כי אני נותנת הרבה ומצפה מאנשים גם לתת לי אבל לא תמיד זה קורה ואז זה רק עושה אותי עצובה.. אז אני לא יודעת מה לעשות, האם זה יכול להיות רע שאני נותנת הרבה? יש יותר מדי כשמדובר בלעשות טוב? ומה לעשות כשחברה מאכזבת אותי?
ישלי משהו שדי מפריע לי, אני לא יודעת כלום בערך על דברים לא ראויים וכזה לצערי החברה כיום מדברת על זה המון,יוצא לי לשמוע המון מילים לא ראויות אבל אני פשוט לא יודעת מה זה,בסופו של דבר אני מרגישה די 'בחוץ' מהחברה,ברור לי שכמה שיותר להישאר תמימה יותר טוב אבל כל פעם שאני שומעת את המילים האלה יש לי רצון לחפש מה זה והרצון עוד שניה גובר עליי!! מה אפשר לעשות?
האם זה לא טוב אם משהי מבקשת ממני סליחה ואמרתי לה שאני סולחת ולא סלחתי..
אני יחסית תמימה אבל הבעיה היא שכולם אומרים לי שאני ילדה טובה מדי וכל זה אבל פתאום באלי להוכיח להם שאני לא כזאתי ילדה טובה ואני באמת לא יודעת למה.. יש לי רצון פשוט לעשות הפוך למה זה?? וממש אשמח לעצות לשמר את התמימות שלי בת 16 ותודה רבה!!!
היי! תודה על המצווה המדהימה הזאת! יש לי חברה שלפני כמה שנים רבנו ממש, נותק בינינו הקשר ויצא שגם סחפתי כמה בנות אחריי, אחרי כמה חודשים דיברנו ופתרנו את זה וברוך ה חזרנו להיות חברות והאי הבנות בינינו נפתרו, אבל יש בעיה... אני מרגישה שכל מה שאני אומרת, כל מה שאני עושה היא ישר שופטת אותי וגם אומרת את זה בקול (זורקת כל מיני עקיצות כאלה), כל החברות מסביבי שמות לב לזה גם שהיא כל הזמן "יורדת" עליי, זה לא מעליב אותי רק מעצבן בטירוף שלכל צעד שאני עושה יש לה הערה להגיד לי. ועוד משהו, יש איתה בעיות אמון ונאמנות קשות מאוד, לצערי יוצא לי לחטוא ולרכל הרבה על אנשים, אבל כלל ברזל מבחינתי זה שאני לא מדברת על חברות טובות שלי, וכרגע אני מחשיבה אותה חברה טובה שלי ואני לא מפסיקה לשמוע כמה היא מרכלת עליי מאחורי הגב, וכאן זה לא רק עליי, זה על כל חברה שלה היא מרכלת לפעמים גם איתי עד שאני עוצרת אותה מה אני יכולה לעשות? היא לא בן אדם שאני אדבר איתו על הנושא הזה כי היא פשוט לא תבין (בת 17)
שלום:) יש נושא אחד שעלה לי בזמן האחרון, ואני פשוט מרגישה שצריכה חידוד במחשבה, קצת עזרה לקבל כיוון לגישה שאני יבחר. ברוך ה, אנחנו משפחה שיש לנו כסף. אנחנו על רמת חיים גבוהה, וכל כמה זמן אני מקבלת מאבא שלי דמי כיס ברוך ה. וזה גרם לי קצת לא לרצות לעבוד נגיד בביייביסיטר כי יש לי כסף לכל מה שאני צריכה... אבל אני מתחילה לחשוב על מוסר עבודה וזה באמת חשוב לי! כאילו מה המקום של הכסף בחיים שלי? ונגיד שאני יהיה גדולה בעזה, בעלי יעבוד כדי לספק רמת חיים שאני רגילה אליה או שילמד כי זה באמת התכלית... בקיצור אשמח לקריאת כיוון ורעיונות בנושא:) על תורה כסף ומה שביניהם. תודה רבה!
ש. 796 א. אני לפעמים מוותרת על עצמי. אני חושבת על איך אחרים ירגישו בסיטואציה מסויימת ומדליק את עצמי כדי שלאחרים תהיה תחושה טובה. תמיד חשבתי שזה בסדר, כי זה אומר שאני לא אגואיסטית נכון? אבל מסתבר שיש בעיה בלהיות שם בשביל אחרים כלכך הרבה עד כדי כך שאתה לא שם בשביל עצמך. אני לא יודעת מה לעשות.. מה יותר חשוב? להיות שם בשביל אחרים ב100 אחוז או להשאיר לעצמי גם קצת מקום? איפה האיזון?
ש. אני מרכלת ככ הרבה ואני מרגישה שזה ממש לא בסדר מבחינתי..
ש. אני עדינה מדי, ונמאס לי מזה.. הקול שלי מאוד עדין, אני נשברת בקלות, רגישה ונפגעת מאוד מאוד מהר, לא זורמת כזאת כמו כולם. מחמיאים לי הרבה על העדינות שלי, אבל בעיני היא כבר מוגזמת והייתי רוצה להיות כמו הסביבה שלי.. להעיז לדבר ולהיות יותר חזקה (נפשית) מול העולם. יש משהו לעשות עם זה, או להשלים עם זה וזהו?
ש לא מזמן כתבו פה על מידת הצניעות. אמרו שצניעות לא באה לידי ביטוי רק בבגדים אלא גם באורח חיים. כלומר להתאפר בצורה מוגזמת או לצעוק ברחוב זה לא צנוע.. כל דבר שימשוך תשומת לב. אבל זה באיזשהו מקום שואף לאחידות משעממת ומונע מאנשים להיות מי שהם אם מה שהם רוצים להיות זה 'מוגזמים' יותר ובאיזהשהו מקום זה משתיק/מנמיך אופי . חברה אמורה להיות משהו מגוון ומלא בסוגי אנשים, לא?
ש. אהלן קודם תודה על כל מה שאתם עושים פה זה באמת מדהים ולא מובן מאליו.. אני מרגיש שכל הזמן אני בתוך הפלאפון ובתוך הווצאפ אבל אני פשוט חייב את זה ואני יפספס הרבה דברים חשובים אם אני יהיה בלי(ניסיתי פעם אחת לאיזה חודש חודשיים והיה לי קשה והיום זה עוד יותר חשוב שיהיה לי ווצאפ) אשמח להמלצות איך אני יכול לפתור את הבעיה הזאת שאני אהיה פחות זמן בתוך הפלאפון אבל גם לא ירגיש שזה נצרך בשבילי.. תודה מראש זכר בן 16