היי חשבתי על הקשר עם ההורים שלי לאחרונה וגיליתי שתכלס אין לי רגש של אהבה לאבא שלי. לרוב אני מרחמת, לפעמים מעריצה אבל אף פעם לא אוהבת. זה עשה לי רע המחשבה הזאת כי זה אבא שלי למה אני כל הזמן מרחמת אליו?מה אני יכולה לעשות כדי לאהוב אותו?
רציתי להבין למה אנחנו מתפללים בבוקר שלא תביאני לידי ניסיון אם למדנו מאברהם שטמון בניסיון המון עוצמות למנוסה עצמו להוציא מהכוח לפועל את הכוחות הטובים שבו. והניסיון טוב גם לסביבה שמשקיפה את המנוסה, שתלמד ממנו. הגעתי למחשבה הזאת בעקבות התלבטות אם להתגייס או לעשות שירות לאומי:) להתגייס זה לקחת סיכון של להיות בחברה מעורבת, וזה בהחלט ניסיון לבת דתייה. אבל מצד שני אני יכולה גם להוציא ממני כוחות שלא הכרתי, להשפיע על האווירה הדתית ולחזק חילונים. לצאת מהבועה, להשפיע. אבא שלי התחזק בזכות חברים שלו מהצבא וזה ממש מדהים בעיניי.
גדלה בחברה לא דוסית.. לא בסניף ולא בבית ספר. בזמן האחרון ממש מפריע לי הדיבור הגס של חברות שלי. דיבור שמתייחס בצורה נגועה לגוף שלנו, ופשוט לא נעים לאוזן.. ניסיתי להעיר בכמה דרכים, והן פשוט לא שמות עלי ככ. (הן יודעות תפירוש של מה שהן אומורת) לתקן אותן לא אפשרי. מה כן אפשר?
שלום יש לי בטחון עצמי ממש נמוך וכאילו כשאני מנסה משהו חדש ואני לא מצליחה וסתם מישהי זורקת הערה אני ממש נפגעת ובאמת אני יכולה לצאת לטיול שלם וסתם מישהי תעליב אותי אני אזכור רק את זה וזה יהרוס לי את כל הטיול ואני לא יודעת מה לעשות כי זה ממש משפיע עליי
היי, בת 18. דוסית. מכורה לסדרה friends-חברים. זה באמת משמח אותי, מצחיק אותי ועושה לי טוב ב"ה! (סדרה אמריקאית) יש עם זה בעיה? 18 . בת.
שאלתי כזאת, לפעמים אני קולט שיש פגיעה בהתקדמות האישית שלי בגלל שאני עסוק בלענות לאנשים אחרים. אני נמצא היום בישיבה ויש את המימד הזה שצריך להבנות, להשתכלל מבחינה אישית, כדי שבעז"ה שאני אסיים את הישיבה אני אוכל להשפיע. אפשר להגיד שאין פגיעה וזה משלים וחלק מהבניה וכו' וכו'. אבל אני יודע שבפועל אני מתעסק במה לענות לאחרים, ואיך להגדיר את השאלה שלי, במקום להתעסק בלימוד בספרים שיש לי בהם קביעות, והם הבניין האמיתי שלי בצאתי מהישיבה. א. מה היחס בין פיתוח אישי לנתינה? ב. האם באמת זה כדאי בגיל שלנו? ג. כלים מעשיים איך לצמצם את הפגיעה שיש
אוקיי אז היי ובהזדמנות זו רציתי להגיד שהפורייקט הזה מדהים והוא סופר עוזר לי בחיי היום היום! אז יש לי התלבטות ממש קשה.. השנה החלטתי שאני רוצה יותר להתחזק בדת ולהיות יותר דוסה.. וכל העניין שלצאת מאיזור הנוחות ממש קשה לי! לדוגמא: ישלי רשתות חברתיות כמו אינסטגרם וטיקטוק והן עושות לי ממש טוב אבל אני רוצה למחוק אותן כי מבחינה דתית הן מורידות אותי. עוד דוגמא:ישלי בגדים שהם ממש יפים אבל הם לא צנועים וצמודים וקצרים.. ואני ממש אוהבת אותם והם יפים אבל הם הופכים אותי לפרחה.. חשוב לי לציין שעד לא מזמן הרצון שלי היה ההפך מלהיות דוסה ורק לאחרונה בזכות המדריכה שלי.. הבנתי את החשיבות לדת.. אני ממש רוצה להשתנות אבל קשה לי.. מה לעשות?
היי שמעתי כל כך הרבה שיחות על זה שאחרי החטא אסור ליפול לייאוש, ולתחושה של ה"אני רשע'' והכל, אבל זה לא עוזר לי... מה אם אני לא יכול לומר לעצמי ''זו נפילה חד פעמית, זה לא מגדיר אותי'' כי זה קורה כל כך הרבה פעמים? מה אם אחרי החטא אני לא מסוגל להתמודד עם הרגשות של ה''אני לא שווה כלום עכשיו'' כי אני פשוט לא מרגיש ככה? כי אין שום הרגשה של חרטה אחרי החטא? שאחרי החטא אני פשוט ממשיך בחיים כאילו לא קרה כלום? פשוט כי אולי איבדתי את הרגישות הזאת? מה אפשר לעשות? איך אפשר להתמודד עם זה כשאני אפילו לא מרגיש הרגשה רעה אחרי החטא? מה לעשות?!
היי וממש תודה על המידע הזה!! רציתי לשאול איך אפשר להיות קשובה לעצמי. כי אני יכולה למשל לראות משהו לא טוב, אבל אני לא אקשיב לעצמי ואמשיך לראות אותו. כל דבר בחיים שלי זה ככה, אני רוצה ללכת לישון ולהפסיק להיות כבר בטלפון, ואני לא מקשיבה לעצמי ואני פשוט ממשיכה. וזה לא רק בדברים האלה, זה בכל דבר בחיים שלי, בעוד מלא דברים, שאני יודעת מה נכון ובכל זאת עושה ההפך. איך גורמים לי להקשיב לעצמי ולא לעשות מה שהצד הרע בי אומר??? אני ממש אשמח אם תענו, אני עם זה כבר הרבה זמן וזה חשוב לי...
כשאני נמצאת בחברה ונגיד יש סבב וכל אחד צריך לדבר אני ממש נלחצת לפני שמגיע התור שלי לדבר ומתחילה להזיע וזה מלחיץ עוד יותר שלא יראו וכו..(אני לא יודעת למה אין באמת סיבה להילחץ..), ואז אחרי שאני מדברת כאילו משהו משחרר ואני בכלל לא מבינה למה הייתי בלחץ לפני זה ..וזה חוזר על עצמו כל פעם מחדש וה קצת מתסכל..מן הרגשת לחץ שאולי לא אגיד דברים טובים או שלא יגיבו על מה שאגיד וכאלה..וגם הרבה פעמים אני מרגישה שמסתכלים עלי ובוחנים אותי ואז אני קופאת במקום כזה ולא מצליחה להתנהל בחופשיות.. (בד"כ ההרגשה הזאת זה מאנשים בעלי סמכות גבוהה ממני נגיד מורה), וגם נגיד שאני צריכה לדבר עם מישהו בעל סמכות אני נלחצת מאוד..זה פעם היה יותר חזק והיום קצת השתפר אבל עדין אני מתלבטת אם זה מצריך טיפול וזה ממש בעיה או שזה הגיוני וקורה להרבה אנשים ושערים לא להעצים ולהתעסק בזה יותר מדי..כי כן נגיד שמעתי מעוד חברות שנלחצות שמגיע התור שלהן לדבר ומתפדחות.. אשמח לתשובה מהירה..תודה רבה!
אני הקטנה במשפחה ויש לי כמה אחים גדולים. בואו נגיד שהם הציבו לי רף גבוה😅 אני מרגישה שכל דבר שאני עושה, אחים שלי יעשו יותר טוב. בין עם זה בקטע הלימודי, החברתי, התורני ואפילו סתם משימות קטנות ביומיום... זה ממש מעצבן אותי כי אני תמיד מנסה לרצות את ההורים שלי.. שיראו שאני גם טובה כמו שאר המשפחה אבל פשוט לא הולך לי! תמיד הציון שלי לא יהיה גבוה מספיק, החצאית לא ארוכה מספיק או שעשיתי משהו שהוא "לא בסדר". ובואו נגיד שההורים שלי לא דואגים להסתיר את זה שהם מאוכזבים ממני... אני כבר לא יודעת מה לעשות. אני ממש צריכה עזרה❤️ בת __
יש מדריכת חוץ בייישוב שלי שמאוד זילזלה בקורונה, זאת אומרת, הסתובבה בלי מסכה, אמרה שהקורונה זה שטויות, לא שמרה מרחק ונגיעה וכדו'. חוץ ממנה גם השבט שלי מאוד לא שומר וזה ממש מכעיס אותי! הם מסכנים חיים! בכל אופן, עכשיו המדריכת חוץ הזאת חולה בקורונה, ואני מוצאת את עצמי אומרת שהלוואי שהשבט שלי ידבק ממנה כדי שילמדו לקח. אני מזועזעת מעצמי, איך אפשר להגיד דבר כזה?! האם זה תקין לספר על המדריכה הזאת לאחרים כדי שיבינו שמי שמזלזל בקורונה נדבק ומסכן? כולם מכירים אותה, כך שאי אפשר לספר עליה בעילום שם. האם זה תקין להוכיח את השבט שלי? איך אני יכולה לגרום להם להבין שהקורונה היא סכנת חיים? הם ממשיכים להפגש עכשיו גם בסגר, האם זה תקין להזמין פקח? בת 15